דן השני, שליט ולאכיה

דן השני האמיץ, שליט ולאכיהרומנית: Dan al Doilea) היה שליט של נסיכות ולאכיה בין הסתיו 1422 - הקיץ 1423, הסתיו 1423 – הסתיו 1424, בסתיו-חורף 1424 – ועד ינואר 1427, ובאביב 1427 – ועד פברואר/מרץ 1431. שלט גם באזורים אמנש (אמלש) ופגראש מדרום טרנסילבניה. נציג של הענף דנשט של בית בסאראב (בית דנשט), דן השני נאבק בעות'מאנים על מנת להשיג בחזרה את עצמאות מולדתו[1]. מאבקים אלו הדהדו בפולקלור של העמים מדרום לדנובה שקראו לו "דן האמיץ" Dan cel Viteaz[2].

דן השני, שליט ולאכיה
Dan al Doilea
לידה המאה ה־14 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 ביוני 1431
ולאכיה, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ולאכיה עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת בית דנשט
אב Dan I of Wallachia עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים בסאראב השני
ולדיסלב השני, שליט ולאכיה
Dan III Danicul
בסאראב הזקן לאיוטה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
דן השני האמיץ, שליט ולאכיה, תמונה דמיונית מן המאה ה-20

רקע משפחתי עריכה

דן השני היה בנו של השליט הוולאכי דן הראשון ושל מריה מסרביה, ונכדו של מירצ'ה הזקן.

העלייה לראשונה לשלטון עריכה

בסתיו 1422 הגיע מאיסטנבול לוולאכיה בראש צבא של שכירי חרב ובעזרת חלק מהבויארים וסיוע הונגרי, ניצח את בן דודו, ראדו פרזנגלאבה (הקרח) והדיח אותו מכס המלכות. עם עלייתו לשלטון פנה ב-22 באוקטובר 1422 למלך הונגריה זיגמונד לבית לוקסמבורג, עם בקשה לסיוע נגד הטורקים בשם הסולידריות הנוצרית. בתשובה לבקשותיו, ציווה המלך זיגמונד לרוזן של טמשוואר (כיום טימישוארה), הפלורנטיני פיפו ספאנו, לעמוד לרשות השליט הוולאכי תמורת ההכרה בחסותו של הכתר ההונגרי והחזרת פריבילגיות לסוחרים הסקוסנים מן העיר קרונשטאט (בראשוב). יחד עם פיפו ספאנו תקף דן את סיליסטרה, הביס את הטורקים וככל הנראה השתלט על המבצרים שבגדה השמאלית של הדנובה, ג'ורג'ו וטורנול.

מאבקים בטורקים ובני בריתם עריכה

בחורף שבין 1422 - 1423 העות'מאנים התחילו במתקפת גמול במטרה להדיח את דן ולהחליפו בראדו פרזנגלאבה. אולם ב-26 בפברואר 1422 נחל דן השני ניצחון מזהיר על הטורקים ועל יריבו. היו שטענו שכ- 36,000 טורקים נהרגו בקרב, אבל כנראה מספר זה מוגזם[3].

בעזרת הטורקים הצליח בכל זאת ראדו פרזנגלאבה בקיץ 1423 לקחת את השלטון בוולאכיה מידי דן, אך למשך כמה חדשים בלבד. בסתיו חזר דן עם סיוע צבאי הונגרי וגרש את ראדו בשנית. אך גם שלטונו לא האריך זמן וב-1424 ראדו פרזנגלאבה כבש שוב את כס המלכות בעזרת הטורקים. דן נאלץ להימלט לטרנסילבניה וקיבל שוב סיוע צבאי מידי המלך והקיסר זיגמונד. בשלהי שנת 1424 הצליח לחזור לשלטון פעם נוספת. בנובמבר 1425 אישר מחדש את הפריבילגיות של הסוחרים מבראשוב ויחד עם פיפו ספאנו חצה את הדנובה, נחל כמה הצלחות צבאיות נגד הטורקים בשטח בולגריה, אחת מהם בקרב על יד וידין. תוכניתו הייתה להקים מחדש את הקיסרות הבולגרית של וידין ולעלות בראשה את אחד מבניו של הצאר שישמן שליווה אותו במסעו[4]. אך בינואר 1427 הטורקים, יחד עם אותו פרזנגלאבה, גרשו אותו שוב מהשלטון ומוולאכיה.

שנותיו האחרונות עריכה

באביב 1427 מלך הונגריה עצמו, זיגמונד, יצא להמליך את דן בפעם החמישית. בעקבות מסע צבאי זה גורש ראדו פרזנגלאבה סופית. המבצר ג'ורג'ו נכבש שוב, אך ניסיון לכבוש גם את סיליסטרה לא צלח. לעומת זאת, טירת בראן עברה לשליטת מלך הונגריה. ב-1428 נתלווה דן השני למלך זיגמונד במערכה חדשה נגד העות'מאנים אך ב 3 ביוני 1328 הם הובסו בגולבאץ, בסרביה. עקב התבוסה, נאלץ דן לשלם לסולטאן העות'מאני את "המס השלם" (integrum censum).

מסע נגד מולדובה עריכה

באביב 1429 יצא דן השני, בסיוע עות'מאני וגם בתמיכה הונגרית, למסע נגד שכנו, השליט אלכסנדרו הטוב של מולדובה, על מנת לכבוש את הנמל קיליה שבה חסמו המולדבים את השיט אל הנמל בראילה במטרה להוביל את הסחורות דרך ארצם. דן לא הצליח להשיג את יעדו ובדרך חזרה לוולאכיה, כשבידיו שלל, הותקף על ידי אלכסנדרו, שהסב לו אבדות קשות. גם בסוף השנה הבאה ניסה דן לכבוש את קיליה אך ללא הצלחה[5]. ב-1431 הודח וכס המלכות של ולאכיה נתפס על ידי אלכסנדרו אלדיה.

מורשתו עריכה

דן השני טבע מטבעות - דוקאטים עם דמותו וכתובת בשפה הסלאבית הכנסייתית.

צאצאיו עריכה

שלושה בנים שלו היו שליטי ולאכיה:

אחרים היו:

  • דן השלישי, טוען לכתר
  • סטניקו

קישורים ומקורות חיצוניים עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ C.Giurescu ע'8
  2. ^ שם ע' 115
  3. ^ שם ע' 114
  4. ^ שם ע' 114
  5. ^ C.Giurescu ע' 100-101