דן פטינקין

כלכלן ישראלי

דן פָּטִינְקִיןאנגלית: Don Patinkin;‏ 8 בינואר 19227 באוגוסט 1995) היה כלכלן ישראלי-אמריקאי, פרופסור לכלכלה רקטור ונשיא האוניברסיטה העברית בירושלים. מבכירי הכלכלנים ומניח היסודות ללימודי הכלכלה בישראל. חתן פרס ישראל למדעי החברה (1970).

דן פטינקין
Don Patinkin
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 8 בינואר 1922
שיקגו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 באוגוסט 1995 (בגיל 73)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי כלכלה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט ג'ייקוב מרשק עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת שיקגו עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייו עריכה

פטינקין נולד בשם דון פטנקין בשנת 1922 בשיקגו, אילינוי שבארצות הברית במשפחה אורתודוקסית שהיגרה מפולין[1]. הוא למד במכון התאולוגי העברי בשיקגו ורכש את השכלתו בכלכלה באוניברסיטת שיקגו. הוא התקבל לאוניברסיטת אילינוי כחבר סגל, והתקדם בה לדרגת מרצה בכיר (assistant professor). בסוף 1947 התקבל למרצה בכלכלה באוניברסיטה העברית החל משנת תש"ט[2]. בשנת 1949 עלה לישראל והצטרף לסגל האוניברסיטה העברית כמרצה בכיר. בשנת 1956 הקים באוניברסיטה את מכון פאלק למחקר כלכלי, שבראשו עמד עד 1972. בשנת 1957 קודם לדרגת פרופסור מן המניין[3].

צירופו של פטינקין לסגל האוניברסיטה היווה את ראשית הוראת הכלכלה המודרנית בישראל. תלמידיו הראשונים היו לבכירי המשק, וחלקם כיהנו במשרד האוצר ובנק ישראל (בהם חיים ברקאי, משה זנבר, ניסן לויתן). תלמידיו שעבדו באגף התקציבים זכו לכינוי "נערי פטינקין" על שמו. עבודתו נתפסה כאבן דרך במחקר הכלכלי בישראל, ופטינקין עצמו נחשב כאבי הכלכלה הישראלית. בספרו "Money, Interest and Prices" הציג מודל מקרו-כלכלי חדש, המשלב בין השיטה המוניטרית והקינסיאנית. הוא ניסה למזג בין אסכולת שיקגו לבין שיטתו של ג'ון מיינרד קיינס.

מחקריו זכו להוקרה בינלאומית, ופטינקין כיהן כנשיא החברה האקונומטרית (1974)[4], הנשיא הראשון של האגודה הישראלית לכלכלה (אחריו כיהנו מיכאל ברונו ומיכה מיכאלי), חבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, חבר המועצה המייעצת של בנק ישראל (1956–1967), חבר המועצה להשכלה גבוהה (19601975) ותפקידים אחרים. בשנת 1954 קיבל פרס על שם ד"ר שמורק[5].

באוניברסיטה העברית נמנה עם מייסדי המחלקה לכלכלה ומקימי הפקולטה למדעי החברה. בתפקידי מינהלה שימש כדיקן הפקולטה למדעי החברה, רקטור האוניברסיטה ונשיאה בשנים 19821986. הוא התפטר על רקע משבר פיננסי חמור.

בשנת 1989 פרש פטינקין לגמלאות. עבודתו הוכרה לאורך השנים בתארים ובפרסים, בהם פרס רוטשילד למדעי החברה (1959), בחירתו כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים בשנת 1963 ופרס ישראל למדעי החברה (1970).

בשנת 1992 הוקמה באוניברסיטה העברית קתדרה לכלכלה הקרויה על שמו.

פטינקין הלך לעולמו ב-7 באוגוסט 1995, בן 73 היה במותו. הוא הובא למנוחות בהר המנוחות בירושלים[6].

עמדות עריכה

פטינקין פרסם מאמרים בעיתונות בהם התייחס לענייני הכלכלה במדינת ישראל. בשנת 1949 הוא טען נגד מדיניות הקיצוב והדרישה לסלק את המתווכים ולהעבירם לייצור, שהסוחרים ממלאים תפקיד חשוב בכלכלה ושאת בעיית חוסר היעילות יש לפתור בתחרות חופשית שתסלק את הסוחרים הלא יעילים מהשוק[7]. הוא דרש להימנע ממתן פטורים ממס הכנסה לקיבוצים, בטענה שגביית מיסים מחייבת את אימון הציבור בהוגנות הגבייה ומתן פטורים פוגעת בכך[8]. בשנת 1953 הוא הזהיר מהדפסת כסף וטען שאין בישראל דפלציה ואין להשתמש בטענה זאת להצדקת הדפסת כסף[9][10]. באותה שנה הוא היה חבר בוועדה לענייני מטבע חוץ ותמך בעמדת הרוב שיש לקבוע שער מטבע חוץ אחיד אך שאין להנהיג ליברליזציה מסוימת במסחר במטבע חוץ, שתכלול ניוד שער החליפין[11]. בשנת 1954 כיהן פטינקין בוועדת ארן להגדלת הפריון של המשק הישראלי, שהמליצה על דרכים שונות להעלות את הייצור, כמו הכשרה מקצועית והעברת משפחות לקיבוצים[12].

עמדותיו הביאו עליו ביקורת משמאל, שראה בו נאו-ליברלי שמכניס "תורות אמריקניות" לישראל[13].

בנושאים מדיניים היה בעל עמדות יוניות והביע תמיכה בתהליך השלום. בסוף 1971, יזם חליפת מכתבים, בשם קבוצת אנשי רוח ואקדמיה, עם ראש הממשלה גולדה מאיר, שבה ביקשו למצות את אפשרות המשא ומתן המדיני, בטרם ידרדר המצב הביטחוני לכדי מלחמה[14].

פרסומיו עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • אפרים תמרי, 'פטינקין והאסכולה של שיקגו', רבעון לכלכלה כח, 109 (1981), 210–212.
  • דן פטינקין, 'משיקגו לירושלים', רבעון לכלכלה מא, 2 (1994), 165–195.
  • חיים ברקאי, 'תרומתו של דן פטינקין לכלכלה בישראל', רבעון לכלכלה מא, 2 (1994), 196–205.
  • יצחק טישלר, 'דן פטינקין: אדם ומורה (איך זה עובד באמת)', סטטוס: הירחון לחשיבה ניהולית 51 (1995), 27.
  • לזכרו של דן פטינקין: דברים שנאמרו במלאת שלושים למותו, ירושלים: האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תשנ"ז. (הספר בקטלוג ULI)
  • אפרים קליימן, 'עצמאות כלכלית – לקראת יובל (דן פטינקין כמורה וכמחנך)', רבעון לכלכלה מד, 1 (1997), 21–24.
  • מנחם יערי, יעקב פרנקל, ראובן גרונאו, 'דן פטינקין – לזכרו', רבעון לכלכלה מד, 1 (1997), 9–20.
  • יעקב קופ, 'המשק הישראלי בעשור החמישי: בעקבות "המשק הישראלי בעשור הראשון" של דן פטינקין', בתוך: אבי בראלי, דניאל גוטוויין, טוביה פרילינג (עורים), חברה וכלכלה בישראל: מבט היסטורי ועכשווי, ירושלים: יד יצחק בן-צבי; שדה בוקר: מכון בן-גוריון לחקר ישראל, תשס"ה, כרך א, עמ' 33–69.
  • יובל אליצור, דן פטנקין - המורה של "הנערים", 31 דמויות ממעצבי דור המדינה, הוצאת "כרמל", עמודים 143 - 148
  • The papers of Don Patinkin; Special Collections Library, Duke University, Durham, N.C.: [The Library], 1997.
  • Arie Krampf, 'Economic planning of the free market in Israel during the first decade: The influence of Don Patinkin on Israeli policy discourse,' Science in Context 23,4 (2010), 507-534.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה