האיחוד המלאי
| ערך ללא מקורות | |
האיחוד המלאי (במלאית: Kesatuan Malaya) היה איחוד של מדינות מלאיות ומושבות המצרים של פנאנג ומלאקה. האיחוד היה היורש של מלאיה הבריטית ונועד לאחד את חצי האי המלאי תחת ממשלה אחת כדי לפשט את הממשל. בעקבות התנגדות של המלאים האתניים, האיחוד אורגן מחדש כפדרציית מלאיה ב-1948.
| |||
 | |||
| היסטוריה | |||
|---|---|---|---|
| תאריכי הקמה |
1946  | ||
| תאריכי פירוק |
1948 | ||
| ישות קודמת |
 הממשל הצבאי הבריטי | ||
| ישות יורשת |
 פדרציית מלאיה | ||
  | |||
.svg)
הקמת האיחוד המלאי עריכה
לפני מלחמת העולם השנייה, מלאיה הבריטית הייתה מורכבת משלוש קבוצות פוליטיות: מדינת החסות של המדינות המלאיות המאוחדות, חמש מדינות מלאיות ללא פרוטקטורט ומושבות המצרים של הכתר.
ב-1 באפריל 1946, האיחוד המלאי הוקם באופן רשמי עם סר אדוארד ג'נט כמושל שלו, ושילב את המדינות המלאיות המאוחדות, המדינות המלאיות ללא פרוטקטורט ומושבות המצרים של פננג ומלאקה תחת ממשל אחד. בירת האיחוד הייתה קואלה לומפור. מושבת המצרים לשעבר של סינגפור נוהלה כמושבת כתר נפרדת.
רעיון האיחוד הובע לראשונה על ידי הבריטים באוקטובר 1945 (התוכניות הוצגו לקבינט המלחמה כבר במאי 1944) לאחר מלחמת העולם השנייה על ידי המינהל הצבאי הבריטי. סר הרולד מקמייקל קיבל את המשימה לאסוף את אישור שליטי מדינת מלזיה לאיחוד המלאי באותו חודש. תוך פרק זמן קצר הוא הצליח להשיג את אישורם של כל השליטים המלאים. הסיבות להסכמתם, למרות אובדן הכוח הפוליטי שהיה כרוך בכך עבור השליטים המלאים, נדונו רבות; נראה שהקונצנזוס הוא שהסיבות העיקריות היו שכיוון שהשליטים המלאים נותרו בתפקידם בתקופת הכיבוש היפני, הם היו פתוחים להאשמות שיתוף פעולה, ואיימו עליהם בהדחה. לפיכך ניתן האישור, אם כי זה היה בהסתייגות מרבית.
כשהאישור נחשף, האיחוד המלאי העניק זכויות שוות לאנשים שרצו להגיש בקשה לאזרחות. היא ניתנה אוטומטית לאנשים שנולדו בכל מדינה במלאיה הבריטית או סינגפור וחיו שם לפני 15 בפברואר 1942, שנולדו מחוץ למלאיה הבריטית או למושבות המצרים רק אם אבותיהם היו אזרחי האיחוד המלאי וכאלה שהגיעו לגיל 18 ואשר חיו במלאיה הבריטית או סינגפור "10 מתוך 15 שנים לפני 15 בפברואר 1942". קבוצת האנשים הזכאים לבקשת אזרחות נאלצה להתגורר בסינגפור או במלאיה הבריטית "במשך 5 מתוך 8 שנים שקדמו לבקשה", הייתה צריכה להיות בעלת אופי טוב, להבין ולדבר את השפה האנגלית או המלאית ו"צריכה לקחת שבועת אמונים לאיחוד המלאי". עם זאת, הצעת האזרחות מעולם לא יושמה בפועל. בשל התנגדות להצעת האזרחות, היא נדחתה ואז שונתה, מה שהקשה על תושבים סינים והודים רבים לקבל אזרחות מלאית.
הסולטאנים, השליטים המסורתיים של מדינות מלאיות, ויתרו על כל סמכויותיהם לכתר הבריטי למעט בעניינים דתיים. האיחוד המלאי הושם תחת סמכות השיפוט של מושל בריטי, המסמל את ההשבעה הרשמית של השלטון הקולוניאלי הבריטי בחצי האי המלאי. יתרה מזאת, בעוד מועצות המדינה עדיין תפקדו במדינות המלאיות המאוחדות לשעבר, הן איבדו את האוטונומיה המוגבלת ממנה נהנו, המשיכו לנהל רק כמה היבטים מקומיים פחות חשובים של הממשל, והפכו ליד ארוכה של הממשל הפדרלי בקואלה לומפור. כמו כן, תושבים בריטים שהחליפו את הסולטאנים כראש מועצות המדינה הביאו לכך שמעמדם הפוליטי של הסולטאנים הצטמצם מאוד.
בית משפט עליון הוקם בשנת 1946 אשר הרולד קורון ווילן היה השופט הראשי היחיד בו.
התנגדות, פירוק האיחוד המלאי והקמת פדרציית מלאיה עריכה
המלאים התנגדו בדרך כלל להקמת האיחוד. ההתנגדות נבעה מהשיטות בהן השתמש סר הרולד מקמייקל כדי להשיג את אישורם של הסולטאנים, צמצום סמכויות הסולטאנים והענקת אזרחות קלה למהגרים. הארגון הלאומי המלזי המאוחד או UMNO, אגודה פוליטית מלאית שהוקמה על ידי דאטו און בן ג'עפר ב-10 במאי 1946, הובילה את האופוזיציה נגד האיחוד המלאי. המלאים גם לבשו רצועות לבנות סביב ראשיהם, המסמלות את אבלם על אובדן הזכויות הפוליטיות של הסולטאנים.
לאחר כינון האיחוד המלאי, המשיכו המלאים, תחת UMNO, להתנגד לאיחוד המלאי. הם השתמשו באי ציות אזרחי כאמצעי מחאה על ידי סירובם להשתתף בטקסי ההשבעה של המושלים הבריטיים. בנוסף, הם גם סירבו להשתתף בישיבות של המועצות המייעצות, ובכך גרמו שההשתתפות המלאית בביורוקרטיה הממשלתית והתהליך המדיני נעצרה לחלוטין. הבריטים הכירו בבעיה זו ונקטו באמצעים להתחשב בדעות הגזעים הגדולים במלאיה לפני ביצוע תיקונים לחוקה. האיחוד המלאי פורק והוחלף על ידי פדרציית מלאיה ב-1 בפברואר 1948.
רשימת המדינות החברות עריכה
התפתחותה של מלזיה עריכה
