הגשר הישן במוסטאר
הגשר הישן (בבוסנית: Stari Most) הוא גשר אבן קשתי בעיר מוסטאר בבוסניה והרצגובינה, החוצה את נהר הנרטבה. הגשר נבנה בזמן שלטון האימפריה העות'מאנית באזור ונפתח ב-1566 או ב-1567. במהלך המלחמה בבוסניה נהרס הגשר על ידי כוחות מועצת ההגנה הקרואטית, ולאחר תום המלחמה נבנה מחדש - בין 1999 ועד מועד פתיחתו ב-2004. ב-2005 הוכרז הגשר כאתר מורשת עולמית.
 | |||||||||
| תמונת פנורמה של הגשר הישן במוסטאר, 2007 | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| מידע כללי | |||||||||
| סוג |
גשר קשת תחתית, הכרה במצב מורשת, גשר אבן, גשר  | ||||||||
| שימוש | הולכי רגל | ||||||||
| כתובת |
מוסטר | ||||||||
| מיקום | מוסטאר | ||||||||
| מדינה |
בוסניה והרצגובינה | ||||||||
| הקמה ובנייה | |||||||||
| תקופת הבנייה | 1557 – 1566 או 1567 | ||||||||
| תאריך פתיחה רשמי |
1567 | ||||||||
| מבנה | גשר קשתי | ||||||||
| חומרי בנייה | אבן | ||||||||
| עלות | 12 מיליון אירו (עלות ההקמה מחדש) | ||||||||
| אדריכל | מימר היירודין | ||||||||
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות עות'מאנית | ||||||||
| מידות | |||||||||
| אורך | 29 מטר | ||||||||
| רוחב |
4 מ' | ||||||||
| גובה | כ-20 מטר | ||||||||
| שטח |
0.5 הקטאר | ||||||||
| מידע טכני | |||||||||
| מפתחים |
1 | ||||||||
| מידע נוסף | נבנה מחדש בין 1999 ל-2004 | ||||||||
| קואורדינטות | 43°20′53″N 17°48′39″E / 43.348056°N 17.810833°E | ||||||||
  | |||||||||
הגשר עריכה
אורכה של קשת הגשר בבסיסה הוא 28.7 מטרים, ובשיאה גובהה הוא כמעט 20 מטרים מעל הנהר. בנקודה זו גובהו של המעבר שעל הגשר היא 77 ס"מ בלבד, ורוחבו הוא ארבעה מטרים. לגשר אין יסודות והוא נתמך על ידי מבנים עשויים מאבן גיר המחברים אותו אל הצוקים שמשני צידי הנהר. גובהם של מבנים אלה הוא 6.85 מטר (בתקופת הקיץ), והקשת הנחה עליהן מתרוממת לגובה של 12.02 מטרים נוספים. בשני צדדיו של הגשר ניצבים שני מגדלים מבוצרים מאבן גיר, המכונים "שומרי הגשר" (Mostari). מגדל הלבייה (Helebija) ניצב בצד הצפוני ומגדל טארה (Tara) בדרומי.
היסטוריה עריכה
בניית הגשר עריכה
בשנת 1557 הורה הסולטאן סולימאן הראשון להחליף גשר עץ ישן ורעוע שניצב במקום. עבודות הקמת הגשר החלו באותה שנה, ולפי כתובת שנמצאה במקום נמשכו עד שנת 974 לספירה המוסלמית, היינו עד התקופה שבין יולי 1566 ליולי 1567. למעט עובדה זו ידוע שהגשר נבנה על ידי מימר היירודין, תלמידו של האדריכל העות'מאני הידוע סינאן וכי שני המגדלים שנצבים בשני צידיו קדמו לו. ממדיו של הגשר נחשבו ליוצאי דופן בתקופת הקמתו, ומקובל שהיה זה הגשר הגדול מסוגו באותה עת. אופן הקמת הפיגומים, הדרך שננקטה כדי לשמר את יציבותם משך שנות ההקמה הרבות, כמו גם דרך העברת חומרי הבניין מגדה לגדה, נותרו כולם בגדר תעלומה. הגשר ("Most") העניק את שמו לעיר, הוא מופיע על סמלה והפך במשך מאות שנים לסימן ההיכר שלה.
כמאה שנים לאחר הקמתו של הגשר החלו צעירי העיר לקפוץ מהגשר אל מימי הנרטבה. העדות הראשונה למנהג זה היא משנת 1664. בשנת 1968 לבש המנהג צורה של תחרות רשמית שהתקיימה מדי שנה בקיץ, וגם לאחר הריסתו של הגשר בשנת 1993, המשיכו התחרויות מפיגום שהוצב במקום בו הגשר ניצב.
הריסת הגשר עריכה
במלחמת בוסניה, הן הסרבים והן הקרואטים ראו בגשר וברחובות העיר העתיקה שסביבו סמל בוסני-מוסלמי, ויירטו אותו באופן תדיר. בשנת 1992 נפגע הגשר מהפגזות של כוחות סרביים, וביום 9 בנובמבר 1993 בשעה 10:15 הרסו כוחות מועצת ההגנה הקרואטית (Hrvatsko vijeće obrane, HVO) את הגשר והפילוהו לנהר.
השיקום עריכה
הגשר שוקם ונבנה שוב על ידי חברה טורקית תחת ניצוחו של ארגון אונסק"ו ובמימון בינלאומי, בעיקר של ממשלת לוקסמבורג. 1,088 האבנים ששימשו לבנייה המחודשת, עוצבו בהתאם לטכניקה המקורית, ועלות ההקמה עמדה על 12 מיליון אירו. הגשר נפתח מחדש בטקס חגיגי ביום 23 ביולי 2004, ובשנת 2005 הוא הוכלל, יחד עם הרחובות הסמוכים לו ומספר מבני ציבור עתיקים נוספים, ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. הגשר שב להיות סמלה של העיר והכללתו ברשימת אתרי המורשת העולמית העניקה עידוד של ממש לענף התיירות בעיר שהיא המתוירת במדינה.
קפיצה עריכה
אחת לשנה במהלך הקיץ (בסוף יולי) מתקיימת תחרות קפיצה מסורתית מהגשר אל נהר הנרטבה, בה משתתפים לפי המסורת גברים צעירים תושבי העיר. עקב גובהו של הגשר הקפיצה מסוכנת ודורשת מיומנות ואימון.[1] בסמוך לגשר, על גדות הנהר, קיימים מספר סולמות קפיצה בגדלים שונים שמטרתם להתאמן על הקפיצה מהגשר.
גלריה עריכה
-
המעבר על הגשר -
הגשר על סמל העיר מוסטאר -
הגשר הישן בשנת 1974
.jpg)
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Bosnia's Bridge Divers Risk Their Necks for Tips and Thrills, www.vice.com (באנגלית)