הו-ני 1
הוֹ-נִי 1 (ביפנית: 一式砲戦車 ホニ I, מילולית: טנק תותח, סוג 1, הו-ני 1) הוא משחית טנקים נטול צריח, מחופה למחצה, מתוצרת יפן, שפותח תוך כדי מלחמת העולם השנייה ושירת בזירת האוקיינוס השקט.
מידע כללי | |
---|---|
סוג | מודל נשק |
מדינה מייצרת | יפן |
שנת ייצור | 1941 |
תקופת השימוש | 1942–הווה (כ־82 שנים) |
דגם עוקב | הו-ני 2 |
מערכה מרכזית | מלחמת העולם השנייה |
יחידות שיוצרו | 124 |
מידע טכני | |
אורך | 5.90 מ' |
רוחב | 2.29 מ' |
גובה | 2.39 מ' |
משקל | 15.4 טון |
מהירות | 38 קמ"ש |
טווח פעולה | 200 ק"מ |
מנוע |
מיצובישי מקורר אוויר, V12 דיזל, 170 כוחות סוס |
שריון | 25 - 51 מ"מ |
צוות | 5 |
מערכות נשק | |
חימוש עיקרי |
תותח Type 90, 75 מ"מ, |
תכנון ופיתוח עריכה
עם תחילת המערכה באוקיינוס השקט, יחידות יפנית נתקלו בטנקים המודרניים של בעלות הברית, דוגמת שרמן. הטנק העיקרי של הצבא היפני, הצ'י-הא, חסרו השריון והחימוש הדרושים כדי להתמודד בהצלחה עם טנקים אלה[1], מה שהוביל לדרישה היפנית לפיתוחו של משחית טנקים.
הו-ני 1 פותח על בסיס תובת טנק הצ'י-הא. צריח הטנק עם התותח בקוטר 57 מ"מ הוסר, והוחלף במבנה עילי משוריין מחופה למחצה, ובו תותח שדה "סוג 90" בקוטר 75 מ"מ, עם זווית צידוד של 10°, וזוויות הגבהה של 25°+ - 5°- מעלות. המבנה העילי של ההו-ני 1 נותר פתוח מאחור, דבר שהותיר את הצוות הכלי חשוף לפגיעות רסיסים ולאש מנשק קל. פרט להחלפת הצריח והחימוש העיקרי, והוספת לוחות שריון נוספים על גבי התובה שעיבו את השריון ב-16 מ"מ נוספים, נותר ההו-ני 1 זהה לצ'י-הא.
ההו-ני 1 נשא דמיון רב למשחיתי הטנקים הגרמניים מטיפוס פנצרייגר, אולם שלא כמוהם, תוכנן ההו-ני לפעול יותר כתותח מתנייע נגד טנקים, בטווחים של עד 12,000 מטרים[2], ופחות כמשחית טנקים היורה מהמארב או כזה המיועד להילחם בטנקי האויב פנים אל פנים. בשל כך לא צויד ההו-ני במקלעים או באמצעים אחרים נגד חיילי האויב.
בסך הכול יוצרו 124 משחיתי טנקים מטיפוס הו-ני 1 בין 1941 ונובמבר 1943. ההו-ני 1 הוחלף על ידי משחית הטנקים הו-ני 2, שצויד בתותח הוביצר "סוג 91" בקוטר 105 מ"מ.
שירות מבצעי עריכה
ההו-ני 1 עבר את טבילת האש שלו במהלך קרב לוזון במהלך המערכה בפיליפינים ב-1944. הכלים זכו להצלחות מוגבלות במהלך הקרב, אך מספרם היה קטן מכדי שיהיו בעלי השפעה ממשית על מהלך המערכה בפיליפינים. רוב משחיתי הטנקים הו-ני 1 נשמרו כעתודה על אדמת יפן, מתוך ציפייה לפלישה האמריקאית, ולא השתתפות בכל פעילות מבצעית עד לכניעה.
מקורות עריכה
- Christopher Foss, (2003), Great Book of Tanks: The World's Most Important Tanks from World War I to the Present Day, Zenith Press, ISBN 0-7603-1475-6
- Christopher Foss, (2003), Tanks: The 500, Crestline, ISBN 0-7603-1500-0
- Steven J. Zaloga, (2007), Japanese Tanks 1939-45, Osprey Publishing,ISBN 1-8460-3091-8
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Zaloga, Japanese Tanks 1939-45
- ^ אתר History of War.org