החזית הצפונית במלחמת האזרחים ברוסיה
| ערך מחפש מקורות | |
החזית הצפונית במלחמת האזרחים ברוסיה - קרבות בצפון רוסיה שהחלו במהלך 1918 והסתיימו בשנת 1920. לחזית הייתה חשיבות משנית במלחמת האזרחים ברוסיה והיקף הכוחות הלוחמים לא עבר כמה עשרות אלפי חיילים לעומת מאות אלפי חיילים בחזית המזרחית ובחזית הדרומית.
 | ||
| תאריכי הסכסוך |
יוני 1918 – מרץ 1920 (כשנה ו־39 שבועות)  | |
|---|---|---|
| מקום |
מחוז ארכנגלסק | |
|
| ||
  | ||
רקע עריכה
החל ממרץ 1917 מדינות ההסכמה החלו בהעברת תחמושת וציוד צבאי אחר לנמלי הצפון ארכנגלסק ומורמנסק. בעקבות כישלון מתקפת יוני והתפוררות הצבא הרוסי הסחורות החלו להיערם במחסני הנמלים. באפריל 1918 האימפריה הגרמנית הנחיתה את כוחותיה בפינלנד והיה חשש שגרמנים יכבשו מסילת הברזל סנקט פטרסבורג-מורמנסק ואף נמלים עצמם. בעקבות כך מדינות ההסכמה החליטו להנחית את הכוחות בנמלי מורמנסק וארכנגלסק. מטרת הנחיתה הייתה לשמור על הציוד הצבאי שכבר סופק ולאפשר לכוחות הלגיון הצ'כוסלובקי לפנות את תחומי רוסיה דרך נמלי הצפון.
לאור תנאי השטח לא היה באזור חזית לחימה של ממש. הקרבות התרחשו לאורך צירים מרכזיים וסביב הערים.
תיאור האירועים עריכה
ב-1 במרץ 1918 השלטון הסובייטי בעיר הודיעה ללאון טרוצקי על הצעה בריטית להגן על המסילה שמקשרת את העיר עם רוסיה כנגד כוחות גרמנים. לאון טרוצקי שהיה בתקופה זו שר החוץ נתן אישור לקבלת עזרה. במהלך מרץ-יוני 1918 בעיר נחתו כוחות צבאיות של בריטניה, צרפת וארצות הברית.
-2 באוגוסט 1918 17 אוניות של מדינות ההסכמה עם כ-9 אלף חיילים הגיעו לארכנגלסק. כוחות של מדינות ההסכמה כבשו את העיר מן הכוחות הבולשביקים שהחזיקו בה, במה שהיה המבצע המשולב ים-אוויר-יבשה הראשון בהיסטוריה. השלטון הבולשביקי בעיר הופסק אך מחסני הנמל היו ריקים כי הצבא האדום פינה אותם לפני הנסיגה. כוחות של הבריטים ואמריקאים החלו בהתקדמות איטית דרומה. ההתקדמות הייתה איטית כי הדרך היחידה הייתה משובשת והתקדמות לאורך נהר הדווינה הצפונית הייתה קשה. עד לסתיו 1918 הושגה התקדמות עד לעיירת שנקורסק בדרום מחוז ארכנגלסק. במהלך חורף 1918 הצבא האדום החל במתקפה מפתיע והצליח להביא לנסיגה של בריטית מהאזור.
לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה המטרות הרשמיות של הפלישה למעשה לא היו אקטואליות. כתוצאה מכך המוטיבציה של הצבא ירד. למרות הניסיונות להתקדם לכיוון מזרח במטרה להתחבר לכוחות הצבא הלבן שלחם בחזית המזרחית לא הייתה התקדמות של ממש.
בספטמבר 1919 התקבלה החלטה על פינוי הכוחות מהאזור. בהיוודע לשינוי המצב האסטרטגי הצבא האדום החל במתקפה רחבה. בהיעדר תמיכה מבחוץ באזור בו לא הייתה תעשייה של ממש לייצור תחמושת להתנגדות של הצבא הלבן לא היה סיכוי להמשך לאורך זמן. בפברואר 1920 החלה התקוממות בעיר ארכנגלסק וב-20 בפברואר 1920 הצבא האדום השתלט על העיר. הכוחות האחרונות של הצבא הלבן באזור בפיקוד של גנרל אלכסיי מילר פונו באוניות לנורווגיה.
ב-13 במרץ 1920 הצבא האדום נכנס למורמנסק ובכך הסתיימו הקרבות בחזית הצפונית.
צדדים לוחמים עריכה
מדינות ההסכמה והצבא הלבן עריכה
היחידות היו מורכבות מלוחמים ממספר מדינות:
- בריטניה - 6 אלפים
- אוסטרליה -4 אלפים
- קנדה - 500
- ארצות הברית - 5 אלפים
- צרפת - 4 אלפים
- איטליה - אלפים
- הלגיון הקרלי (הורכב מאוכלוסייה מקומית) - 4 אלפים
- הצבא הצפוני הלבן גדל מ-3 אלפים באוגוסט 1918 עד לכ-50 אלפים בפברואר 1920
הצבא האדום עריכה
היקף הכוח היה כ-15 אלף חיילים.
