ויקיפדיה

הטרדה מינית

סוג של אלימות והטרדה

הטרדה מינית היא התנהגות של כפייה בהקשר מיני, לרבות הבטחה בלתי הולמת לתגמול תמורת אינטראקציות מיניות.[1]

שלט על רציף תחנת רכבת ביפן המציין כי חלק זה של הרציף מיועד לנשים בלבד, במטרה להגן על נשים מפני הטרדה מינית.

הטרדה מינית יכולה לכלול הערות ומגע מיניים במסגרת אינטראקציה לא מינית, כמו הטרדות מילוליות או פיזיות בהקשר הגוף והזהות המגדרית. לעיתים הערה בודדה תיחשב להטרדה מינית ולעיתים דפוס של שתי הערות ויותר בפרק זמן נתון ייחשבו להטרדה מינית. הדבר תלוי בעיקר עד כמה כל הערה היא מינית, באיזה אופן נאמרה והאם מטרתה לכפות אינטראקציה מינית.

מגע כפוי באיבר גוף הנחשב למיני (לרוב המפשעה, הישבן והשדיים) נחשב בדרך כלל להטרדה מינית. לעיתים יש קושי בזיהוי הטרדה מינית בגלל העמימות המובנית בהגדרת מושגים כמו רומנטיקה, חיזור ומשיכה מינית, לכן התנהגות אשר נתפסת אצל האחד כחיזור עלולה להיתפס על ידי האחר כהטרדה, ופעולה שהייתה יכולה להיתפס כפעולה רומנטית כאשר קיימת הדדיות, נתפשת על פי החוק כהטרדה מינית כאשר אחד מהצדדים איננו מעוניין בה.

למרות החוקים המקיפים בהקשר להטרדה מינית, הם בדרך כלל אינם אוסרים על הערות והקנטות פתאומיות או מקרים בודדים וקטנים - כלומר, הם אינם מכסים "קוד נימוס כללי".[2] במקום העבודה, הטרדה עלולה להיחשב לבלתי חוקית כאשר היא תכופה או חמורה ויוצרת סביבת עבודה עוינת או פוגעת, או גורמת להחלטה שלילית על ההעסקה. לדוגמה: כשהקורבן מחליט להתפטר עקב ההטרדה, או שמורידים אותו דרגה או שמפטרים אותו עקב כך.

ההבנה המשפטית והחברתית של הטרדה מינית, לעומת זאת, משתנה לפי התרבות בין חברה לחברה ואף משתנה עם הזמן. לדוגמה, בעבר טפיחה על ישבן אולי לא הוגדרה באופן כולל בחברה כהטרדה מינית כפי שהיא עלולה להתפרש כיום, אלא כביטוי של חיבה (כמו אצל שחקני כדורסל למשל[3]).

הטרדה מינית היא סוג של אפליה בלתי חוקית בתעסוקה במדינות רבות, והיא סוג של התעללות מינית ופסיכולוגית ובריונות.

החוק למניעת הטרדה מינית בישראל עריכה

  ערך מורחב – חוק למניעת הטרדה מינית

איסור על הטרדה מינית בעבודה נקבע בשנת 1988 בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה,[4] ובמסגרתו הופיע לראשונה המושג "הטרדה מינית" בחוקי מדינת ישראל. בשנת 1998 נחקק בישראל החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998.[5] החוק מגדיר שישה סוגי התנהגות המהווים הטרדה מינית, וקובע שהתנהגות כזו היא בגדר עבירה פלילית ועוולה אזרחית. המעשים שלפי החוק הם בגדר הטרדה מינית[6]:

  • סחיטה באיומים, כאשר המעשה שהאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני.
  • מעשים מגונים, כלומר מעשים לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני שהמוטרד אינו מסכים להם.
  • הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעוניין בהן (כאשר ההצעות הן תוך כדי ניצול של יחסי מרות, תלות, חינוך או טיפול - המוטרד אינו צריך להראות שאינו מעוניין בהן).
  • התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעוניין בהן (כאשר ההתייחסויות המיניות הן תוך כדי ניצול של יחסי מרות, תלות, חינוך או טיפול - המוטרד אינו צריך להראות שאינו מעוניין בהן).
  • התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית.
  • הפצת תמונות או סרטונים בעלי תוכן מיני של אדם אחר ללא רשותו באינטרנט, (לפי תיקון החוק בשנת 2014).

אף על פי שהחוק הוא במסגרת הדין הפלילי ולפיכך עובר בתווך של תלונה ומשטרה והגשת כתב אישום כנגד התוקף, קיימת עבור נפגעי ונפגעות הטרדה מינית בעבודה גם האפשרות לתבוע את הפוגע או הפוגעת בתביעה אזרחית ולקבל פיצויים גם בלי להוכיח נזק ממשי שנגרם להם.[7]

סטטיסטיקת ההטרדות המיניות בישראל עריכה

מסקר שערך המשרד לביטחון פנים בינואר 2012, עולה כי אחת מכל שלוש נשים תותקף מינית במהלך חייה.[8] מסקר זה, אשר מדד בין השאר את תחושת הביטחון של הנשים בישראל, עולה כי 67% מהנשים היהודיות ו-79% מהנשים הערביות חיות בחרדה מתמדת מפני תקיפה מינית. גם במערכות הממשלתיות ובמשטרת ישראל מוגשות תלונות על הטרדות מיניות, ויש להניח כי לא כולן מדווחות.[9][10][11]

כמו כן, בסקר שבוצע על ידי הרשות לתכנון כוח אדם בשנת 2003, עולה כי שיעור הנשים שהוטרדו מינית היה גבוה במיוחד בקרב גרושות; כאשר 21% מהגרושות דיווחו על הטרדה, לעומת 14.3% מהרווקות ו-11.8% מהנשואות. בנוסף, שיעור הנשים שהוטרדו בקרב עולות חדשות היה 16.8%, לעומת 12.1% בקרב ישראליות ותיקות. מבחינת משלחי יד, השיעור הגבוה ביותר של נשים שהוטרדו, פיזית ומילולית, נמצא בענף האירוח וההאכלה, ואילו הקבוצות המועדות ביותר להטרדה היו מוכרות, 15% מהן דיווחו על הטרדה, מזכירות 14.7%, מטפלות סיעודיות 14.2% ועובדות ניקיון 14.1%.

מחברת קובץ המידע עבור הרשות, רונית הריס-אולשק, מציינת כי יש לשער שהיקף ההטרדה המדווח מוטה כלפי מטה מסיבות שונות. אלו כוללות בין השאר חוסר בדיווח בקרב נשים דתיות וערביות, כמו גם הבדלי חינוך ותרבות, אשר במקרים מסוימים עשויים ליצור מצב בו התנהגות אשר נחשבת על פי חוק כהטרדה, אינה נחשבת כזו על ידי הקורבנות. בנוסף היא מדגישה כי ההתייחסות בסקר נוגעת להטרדה במקום העבודה ולא במסגרות אחרות, שבהן ידוע על היקפים גבוהים של הטרדה, כגון צבא.

בנוסף לכל אלו, מרכזי הסיוע לנשים מציינים כי מדי שנה מתקבלות במרכזים כ-40 אלף פניות, מחצית מהן דיווחו כי נפלו קורבן לאונס, לניסיון אונס או לאונס קבוצתי. מרכזי הסיוע מציינים כי 30% מהפניות למרכז בשנה הן מצד מתלוננות שנפלו קורבן לעבירת מין כשהיו מתחת לגיל 12, אולם החליטו להתלונן רק בגיל מאוחר יותר.

תאוריות עריכה

התאוריה האבולוציונית עריכה

הגישה האבולוציונית מתרכזת בעניין המיני, בגלל מרכזיות הברירה המינית ביחסים בין גברים ונשים. למעשה הגישה הפמיניסטית מנבאת ניבוי הפוך בהקשר המיני. אם מטרת התוקף היא להטיל חיתתו על הנשים, סביר שיטריד ויתקוף דווקא את הנשים הפחות פתוחות מינית כי אלו יהיו הנשים שתפגענה הכי הרבה. לעומת זאת על פי הגישה האבולוציונית, אם המטרה המרכזית היא לקיים יחסי מין עם האישה, עדיף לפנות לנשים פתוחות יותר מינית כי הסיכוי להצליח לשכב איתן גדול יותר ויהיה פחות עניין לחזר אחרי נשים סגורות יותר מינית.

חלק מההטרדות המיניות יכולות לנבוע מהערכה לא נכונה של הגברים לגבי כוונות הנשים, ומבחינתם מדובר בניסיון חיזור לגיטימי, מבלי להבין שהאישה חשה מוטרדת. ההטרדות (בדיוק כמו תקיפות מיניות) אינן מתבצעות נגד נשים אקראיות, רוב ההטרדות מבוצעות כלפי נשים בגילאי פוריות, לרוב צעירות בסוף שנות העשרה תחילת שנות ה-20. שיעור גבוה של קורבנות הטרדה מינית הן רווקות, כאלו שעובדות בעבודות שירותיות ובאות במגע עם קהל. הממצאים הללו עולים בקנה אחד עם הגישה האבולוציונית, השמה דגש על המיניות והפוריות.[דרוש מקור]

מחקר העלה כי התנהגות מינית ליברלית יותר של גברים ונשים עלולה לגרום להם להטריד מינית – וגם להיות קורבנות של הטרדה מינית.[12] פרשנות החוקרים היא שפתיחות מינית מסמנת לאחרים לבוא ולחזר, מה שיכול להוביל להטרדות מיניות בגלל פירוש לא נכון של הפתיחות המינית, והבנתה כזמינות מינית. כמו כן נמצא שגישה חופשית למין היה המנבא הטוב ביותר ללהיות מוטרד מינית, במיוחד החלק ההתנהגותי במדד הסוציו-סקסואלי שבודק התנהגויות בפועל (מספר הפרטנרים המיניים, מספר הפעמים שאותו אדם קיים יחסי מין חד פעמיים, וכו’), ופחות העמדות המתירניות כלפי מין (הרצון לשכב עם כמה שיותר נשים, הסכמה עם המשפט "זה בסדר לקיים יחסי מין ללא אהבה", וכו’). הממצאים הללו נכונים לשני המינים. הממצאים הראו שרוב ההטרדות היו של גברים כלפי נשים, אך עם זאת היו לא מעט דיווחים על הטרדות של נשים כלפי גברים, כמו גם הטרדות כלפי אותו המין (גברים שהטרידו גברים אחרים ונשים שהטרידו נשים). המנבאים הטובים ביותר להטרדה מינית של אחרים (מכל הסוגים) היו החלק ההתנהגותי במדד הסוציו-סקסואלי, וחשיפה לפורנוגרפיה.[12]

הוכח ממחקרים מדעיים שההטרדה המינית בעבודה לא נובעת מסקסיזם ומפטריארכליה. הפסיכולוג האבולוציוני קינגסלי בראון, לדוגמה, טוען שהמפגש בין גברים לנשים בשוק העבודה מוביל לשני סוגים של הטרדות מיניות. הראשון הוא לחץ מצד המעסיק על העובדת שלו לשכב איתו בתמורה לקידום או לכך שלא יפטר אותה, והשני הוא אווירה מינית מדי המביאה לעיתים להטרדה מינית ולאי-נוחות.[13] בשונה מהגישה הפמיניסטית הטוענת שהטרדות מיניות לא כוללות מרכיב מיני, ומטרתן של ההטרדות היא אלימות גברית ושמירה על עליונות גברית, בראון טוען שהמטרה של ההטרדות היא מינית לחלוטין, וניצול הכוח, כמו בסוג הראשון של ההטרדות המיניות, הוא רק האמצעי שמוביל למין. הדבר דומה לניצול כוח, כמו סטטוס גבוה, ממון, או יופי חיצוני, כדי להשיג מין בדרכים חוקיות. בנוגע להטרדות המיניות מהסוג השני, הנובעת מאווירה לא נעימה, טוען בראון שהשפלות אלו נובעות מתחרותיות בין יריבים בעבודה, השפלות אלו נעשות גם נגד גברים ונעשו גם בעבר לפני כניסת הנשים לשוק העבודה. לכן אין מדובר במזימה גברית נגד המין הנשי, וכלל לא מדובר במעשים היוצרים אפליה.[13]

התאוריה הפמיניסטית עריכה

על פי התאוריה הפמיניסטית הטרדה מינית היא תוצאה של המערכת הפטריארכלית אשר מאפשרת לגבר להפעיל כוח מיני ולהביע באמצעותו את הדומיננטיות הגברית, כגון הבוס המטריד את העובדת הכפופה לו. בהתאם לנקודת מבט זו, הטרדה מינית נובעת מתהליך של סוציאליזציית המגדר, אשר יוצר ומשעתק הבדלי כוחות בין גבר לאישה בחברה. תהליך הסוציאליזציה של המגדר מניח את היסודות לסטריאוטיפים על בסיס מיני ומעמד חברתי. שכיחות המקרים בהם המטריד היה בעל סטטוס נמוך משל המוטרד היא נמוכה ובד בבד שכיחות המקרים בהם יחס המעמדות הפוך, גבוהה. משמע, ההטרדה נפוצה יותר כאשר המטריד הוא בעל סטטוס רם יותר משל המוטרד.

הטרדה מינית במסגרת יחסי מרות עריכה

במצב בו יש ניצול של יחסי כוח, כמו מרות בעבודה, חינוך, טיפול או סמכות ציבורית,[14] החוק בישראל מעניק הגנה יתרה (סעיף 3(א)(6) לחוק למניעת הטרדה מינית). כאשר אדם מנצל יחסי כוח כדי להציע הצעות מיניות חוזרות ונשנות, או כדי להתייחס שוב ושוב למיניותו של אדם הכפוף לו, החוק קובע שזו הטרדה מינית גם אם המוטרד לא העז להראות למטריד שהוא אינו מעוניין, ולא העז לבקש ממנו שיפסיק. זאת בהשוואה למצבים שאין בהם יחסי כוח פורמליים, בהם התנהגות הופכת להטרדה מינית רק אחרי שהמוטרד הראה למטריד שהוא אינו מעוניין בהתנהגותו.

במקצועות מסוימים נקבעו גם כללי אתיקה, האוסרים על קשרים לא הולמים (גם בהסכמה) בין בעל המקצוע ללקוחותיו, ומגדירים את הסנקציות הנלוות לכך.

הטרדה מינית במסגרת יחסי השפעה עריכה

בפסק דין משנת 2022[15] קבע בית הדין הארצי לעבודה דוקטרינה משפטית אותה כינה "יחסי השפעה" בית הדין קבע כי יחסי השפעה נמצאים בתווך שבין יחסי מרות והיעדר מרות. יחסי השפעה יכולים להתבטא בהיבטים מקצועיים ומעמדיים. מבחינה מקצועית כאשר נתונים המקצועיים של המטריד מקנים לו ביטחון במקום העבודה. במקרה שהעובד המנוסה הטריד מינית את העובד המנוסה פחות, פערי הכוחות ביניהם עשויים להשפיע על עתיד המשך עבודת המוטרד ככל שלא ישתף פעולה. מבחינה מעמדית כאשר עובד המטריד נמצא בדרגה גבוהה יותר מהמוטרד, הוא מבוגר יותר מהמוטרד או שיש לו ותק רב יותר במקום העבודה מהמוטרד, פערי הכוחות יכולים להפוך את האחד כבעל השפעה על השני. בית הדין קבע כי ככל שיחסי ההשפעה משמעותיים יותר, כך רף הראיות הנדרשים להוכחת התנגדותו של המוטרד להתנהגות המטריד נמוכים יותר.

הפולמוס סביב האשם התורם של המוטרד עריכה

טיעון הגנה שגור של מואשמים בהטרדה מינית הוא ערעור אופייה של המתלוננת, ולמעשה היפוך היוצרות והעמדתה שלה למשפט באישום החברתי של מופקרות מינית. טענת הגנה אופיינית של המואשם בהטרדה מינית היא שמעשיו נגרמו בשל התנהגות פרובוקטיבית של המוטרדת. ההקשר המשפטי שבמסגרתו מתעוררת הטענה הוא, בדרך כלל, במסגרת טענה של טעות הנאשם בדבר שאלת ההסכמה של הקורבן: הנאשם מוכיח, כביכול, על סמך התנהגותה המתירנית של הקורבן כי היא הסכימה למעשיו או לפחות כי טעותו בשאלת ההסכמה היא סבירה. לגישה זו יש תומכים בציבור. כך למשל אמרה המשפטנית יפה זילברשץ, בבואה להגן על אחד מעמיתיה שהורשע בהטרדה מינית:

אני טוענת שלנשים יש חלק במה שקורה. כמעט תמיד. למה לי זה לא קרה מעולם? אני אמנם לא גרייס קלי, אבל אני נראית לא רע לגילי. ועובדה, אף פעם זה לא קרה לי. אני מצטערת אם אני מזעזעת אותך, ואם אני נשמעת לך לא פוליטיקלי קורקט. אבל אני מאמינה שכאשר גברים ונשים עובדים יחד נוצרות מערכות יחסים מסוגים שונים. אני צופה בכך שנים. אין מה להיתמם בעניין הזה, נוצר מתח מיני. זוהי דינמיקה אנושית מובנת. לעתים מדובר ביחסים קורקטיים לחלוטין, לעתים ביחסי חיבה מיוחדים לאדם כזה או אחר, לעתים זה גולש לסוג של פלירט מילולי, וכן הלאה. מתי זה מתפוצץ? בדרך כלל כאשר הגבר (ברוב המקרים) הולך צעד אחד רחוק מדי לטעמה של האשה. בדרך כלל זה לא בא יש מאין. זה לא נוחת מהירח. את המעשים האלה גברים לא מבצעים עם הקיר![16]

טיעונים מסוג זה, כי הקורבן אשם, סופגים ביקורת[דרוש מקור], בנימוק שהם מבליעים בתוכם את ההנחה כי האישה המוטרדת מינית מביאה זאת על עצמה לעיתים קרובות. מבקרים אלו[דרוש מקור: מי?] טוענים כי נורמות חברתיות המקשרות בין התנהגות פרובוקטיבית להרשאה משתמעת של האישה להשתמש בגופה לשם עינוגו של גבר משפיעות על שופטים, ולכן פושעי מין בישראל זוכים לעונשים קלים יחסית. כך, מחומרת המעשים הנידונים בבתי המשפט, הנושא הופך לדיון בלבוש האישה או בשאלה "כשאת אומרת 'לא', למה את מתכוונת?".

במשפט עריכה

לגישה השמה דגש באשמת הקרבן ישנו ביסוס גם בתאוריה של המשפט הפלילי. כך, למשל, המשפטנית ורה ברגלסון (אוניברסיטת רטגרס) טוענת כי בנסיבות מסוימות יש לשקול את הפחתת האחריות הפלילית של העבריין, לעיתים עד כדי הסרת אחריות מלאה, במקרה בו הקורבן צמצם במעשיו את זכותו שלא להיפגע.[17] ברגלסון מתבססת על "עקרון התניה על זכויות", לפיו להתנהגותו של הקורבן, המבטא את הוויתור על זכויותיו, ישנה השפעה על התחייבותו של העבריין להימנע מפגיעה בו. תזה זו היא מכנה בשם דוקטרינת 'האשמה השוואתית' (Comparative Culpability) היוצרת מיתאם בין צמצום זכותו של הקורבן שלא להיפגע ובין ירידה של אחריות העבריין למעשה הפגיעה. למשל: אם הקורבן עשה מעשה פרובוקטיבי כדי להשפיל את העבריין, כמו הכאה או יריקה - ייחשבו מעשיו אלו כמעין ויתור מסוים על זכותו שלא להיפגע. יש אף שמגדירים זאת כ'פיתוי' או 'קינטור' כלפי העבריין. ברגלסון נוטלת דוגמאות אלה וצועדת עמם צעד נוסף, כך שהיא רואה בלבוש פרובוקטיבי של אשה מעין ויתור של הקורבן על זכותה שלא להיפגע, משום שלבוש זה נבחר תוך ידיעה שהוא עלול להסיט את תשומת הלב הבלתי-רצויה של הנאשם. ברגלסון מדגישה כי הגנתו של הנאשם במקרה זה איננה הגנה מסוג הצדק (defense of justification), כגון הגנתו של שוטר שהפעיל סמכות חוקית, כי אם הגנה מסוג הפטר (defense of excuse), כמו הגנתו של הבלתי שפוי. בתזה זו היא מתבססת בין השאר על יבוא אל המשפט הפלילי של גישת האשם התורם, המקובלת בדיני הנזיקין.

לעומת זאת, יש הסבורים כי אסור לקשור בין מעשיו של הקורבן המוטרד לבין חומרת העונש שעל העבריין לשאת. המשפטן אלון הראל (האוניברסיטה העברית בירושלים), למשל, אינו חולק על "עקרון התניה על זכויות", לפיו מעשיו של אדם יכולים להשפיע על זכויותיו – אך מבחין בין מקרה כגון מעשה תקיפה, בו מבטא התוקף את ויתורו על זכותו שלא להיפגע אם בתגובה לתקיפתו יותקף בחזרה על ידי הקורבן במסגרת 'הגנה עצמית', לעומת מקרה בו הקורבן עושה מעשה פרובוקציה (בין השאר, על ידי לבושו) ואינו מוותר בכך על זכותו שלא להיפגע.[18] ההבדל בין העמדות הוא היקף החלתו של "עקרון התניה על זכויות". לפי השקפתו של הראל, המבטאת את העמדה המקובלת בחוגים רחבים, יישום עקרון ההתניה על זכויות ימנע מנשים את ההגנה שהן ראויות לה, כמי שסובלות לעיתים מזומנות מפגיעה בשל מינן בלבד.

במחקר עריכה

מחקר שנעשה באוניברסיטת צפון טקסס מראה כי הן וגברים והן נשים מאמינים כי סביר יותר שנשים בלבוש חשוף יחוו הטרדה מינית.[19] עם זאת מחקר ממכללת תל חי שלא עבר ביקורת עמיתים, בוצע בשנת 2009 על מנת לבדוק את אמיתות האשמת הקורבן בישראל. תוצאות מחקר שוללות את קיומו של קשר בין מאפייניה של האישה, כמו הביטחון העצמי שלה, החושפנות של בגדיה או העמדות שלה, לבין הסיכון שתהיה מוטרדת מינית. לפי מחקר זה, נשים הנוהגות להתלבש באופן צנוע היו חשופות להטרדה באותה מידה כמו נשים המתלבשות באופן מתירני, ונשים חסרות ביטחון עצמי היו חשופות להטרדה כמו נשים בעלות ביטחון עצמי גבוה.[20]

השפעת הארגון על הטרדה מינית והשפעת הטרדה מינית על הארגון עריכה

יש הטוענים שכוח הוא מרכיב מרכזי בהבנת הטרדה מינית. במיוחד יש הטוענים שעובדים במערכת יחסי עבודה בנסיבות של יחסי מרות נמצאים בעמדת חולשה ועל כן מהווים מטרה להטרדות מיניות.[21][22]

השפעת הארגון על הטרדה מינית עריכה

ממטא-אנליזה שבוצעה על מחקרים רבים עולה כי אקלים ארגוני (סובלנות הארגון, מדיניות, פרוצדורות, יישום וכו') וסביבת העבודה הכרחיים להבנת התנאים בהם יותר סביר שתתרחש הטרדה מינית וכיצד הקורבנות ישופעו מן ההטרדה. עם זאת, אין מספיק מחקר לגבי מדיניות ופרוצדורות ספציפיות, אסטרטגיות מניעה ומודעות. מרכיב נוסף שמגדיל את הסיכון להתרחשותה של הטרדה מינית הוא ההקשר המגדרי של מקום העבודה (job gender context) מעט נשים בסביבת העבודה הקרובה או עיסוק בתחום שאינו טיפוסי לנשים.[23]

לפי המשפטנית אורית קמיר, הדרך היעילה ביותר למנוע הטרדות מיניות במסגרת העבודה וכך גם להשפיע על האווירה הציבורית היא שהמעביד יאמץ מדיניות ברורה השוללת הטרדה מינית ויבהיר אותה לעובדיו. עוד מוסיפה קמיר, כי נשים רבות מעדיפות להתלונן במקום העבודה, ולסמוך על פתרון פנימי, מאשר "להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה" ולהיתפס כבוגדת על ידי עמיתים, ממונים ומעסיקים. רבות מעדיפות פתרון פרגמטי שיפסיק את ההטרדה וימנע מגע עתידי עם המטריד לעומת פניה למשטרה.[24] על הקושי להפוך פגיעה לפניה לבית משפט ניתן לקרוא במאמרם של (1981) Felstiner & Sarat,[25] המתאר שלושה שלבים שעל הנפגע (בכל תחום) לעבור על מנת לפנות למערכת המשפט: הענקת שם לפגיעה (naming) היכולת להעניק לפגיעה הגדרה משפטית, שלב הטלת האשמה (blaming) שעיקרו ההבנה מיהו הגורם האחראי לפגיעה בזכויות וההתייצבות מולו ולבסוף שלב הפניה לערכאות (claming). בעבירות מין קיים קושי אדיר של הקורבנות לעבור את השלבים הנ"ל, ככל שהיחסים בין התוקף והנתקף קרובים יותר (לעומת למשל סכסוך בין תאגידים), הקושי לעבור כל שלב גדול יותר.

השפעת הטרדה מינית על הארגון עריכה

הטרדה מינית גורמת לעלויות לארגון: עלויות משפטיות, פרסום לא רצוי, השפעות שליליות על גיוס עובדים ושימור עובדים קיימים, חוסר יעילות, היעדרויות וימי מחלה.[26] נמצא קשר שלילי בין הטרדה מינית לסיפוק בעבודה, מחויבות לארגון ויעילות הקבוצה. נמצא קשר חיובי בין הטרדה מינית לנסיגה/הימנעות מעבודה וממקום העבודה (למשל, לא לבצע משימות, לאחר לעבודה ורצון לעזוב את מקום העבודה). הטרדה מינית משפיעה על בריאות ורווחה, נמצא קשר שלילי בין הטרדה מינית לבריאות פיזית ונפשית ותחושת סיפוק מהחיים וקשר חיובי עם הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD).[23]

הטרדה מינית במשפט העברי עריכה

 
אשת פוטיפר אוחזת בבגדו של יוסף בניסיון לשכנעו לשכב עימה.

אחד התיאורים הקדומים ביותר של הטרדה מינית של בעל מרות כלפי מי שנתון למרותו מופיע בסיפור יוסף ואשת פוטיפר בספר בראשית פרשת וישב, בו ניסתה אשת פוטיפר לפתות את יוסף. המעשה מתאר את לחצה של אשת שר הטבחים של פרעה, כאשר, כדרכם של מקרי הטרדה מסוג זה, המטריד אינו חדל מנסיונותיו ואינו מרפה מקרבנו עד שמזדמנת לו שעת כושר:[27]

"וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ: וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת: וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה: וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס הַחוּצָה"

סופו של המקרה הוא במאסרו של יוסף, עליו העלילה אשת פוטיפר כאילו ביקש ממנה ואף כפה עליה לשכב עמה.

מעשי ההטרדה המינית נמצאו בקהילות יהודיות במהלך הדורות, כשם שנמצאו בכל חברה אנושית אחרת. בספרי השו"ת באות לידי ביטוי שאלות מעשיות בדבר ההתייחסות המשפטית למקרי הטרדה מינית. כך, לדוגמה, נדרש הריב"ש, רבי יצחק בר ששת (מגדולי ההלכה בספרד וצפון אפריקה במאה ה-14), לשאלה שהפנו אליו הממונים על אכיפת דיני העונשין של קהל אלגזירה, העוסקת במעשה הטרדה מינית:

[...] שהוא הולך אחריה פתאום, באמרו אליה כי הוא אוהב אותה, עד שאמר לה: אם אין את עושה בעבורי, תני לי נשיקה, שלא אמות בעבור אהבתך. וגם שפעם אחרת קרא אותה לעלות לביתו, באומרו שדלף [=זרם מים] טורד בבית, והיא הבינה כוונתו, כי הייתה לרעה, ולא רצתה לעלות. ואז אמר לה דברי נבלה ושהוא מלומד לעשות כן לאחרות.

— שו"ת הריב"ש, סימן רסה

ההלכה היהודית מוטרדת מבעיית ההטרדה המינית בהקשר שונה מזה שבמשפט הפלילי. הדגש במשפט העברי איננו בשאלת ההחפצה של בני אנוש, כלומר, ההשפלה שבעשייתם כלי להגשמת מאוויו של הזולת, אלא בקושי לשמור על המגבלות על פעילות מינית שנקבעו בדין תורה[דרוש מקור]. משום כך, ובניגוד לדעה המקובלת בהגות הפמיניסטית-רדיקלית, ההטרדה המינית שהמשפט העברי מתייחס אליה איננה אופיינית להטרדה (של נשים או גברים) בידי גברים, דווקא, והחומרה שבה איננה נעוצה בשעבודן של נשים לגברים, כי אם בפריצת גדרי הפעילות המינית המותרת[דרוש מקור].

הטיפול בתלונה על הטרדה מינית עריכה

בישראל, ובמדינות אחרות, הטרדה מינית היא עבירה פלילית שעונשה מאסר, ולכן דרך המלך בטיפול בה הוא הגשת תלונה למשטרה, ובירור התלונה במסגרת מערכת המשפט. עם זאת, ההערכה היא שהסטטיסטיקה הפלילית הרשמית, לפי תלונות שהוגשו למשטרה, רחוקה מלשקף את היקף ההטרדה המינית בפועל. עקב הרתיעה של קורבנות הטרדה מינית מפנייה למשטרה, פועלים גם מנגנונים נוספים, המאפשרים טיפול הקודם לפנייה למשטרה או בא במקומה.

מנגנון עיקרי נקבע בתקנות למניעת הטרדה מינית (חובות המעביד), התשנ"ח-1998, שבהן נקבע שעל מעביד למנות אחראי על מניעת הטרדה מינית בעבודה (רצוי אישה[28]) לטיפול בתלונות של עובדיו על הטרדה מינית בעבודה, ובמסגרת זו "קיום בירור לשם מתן המלצות למעביד בדבר הטיפול במקרה של הטרדה מינית או התנכלות במסגרת יחסי עבודה" וכן "מתן ייעוץ, מידע והדרכה, לעובדים הפונים אליו". במקום עבודה שבו יש הסדר משמעת, יש לקבוע שהטרדה מינית היא עבירת משמעת חמורה, המאפשרת העמדה של המטריד לדין משמעתי.

במגזר הדתי-לאומי הוקם מנגנון נוסף, "פורום תקנה", המיועד לטיפול בתלונות על הטרדה מינית מצד בעלי סמכות בציבור הדתי-לאומי.[29] למנגנוני האכיפה הקהילתיים יתרונות וחסרונות מנקודת מבטם של המדינה ושל קורבן העבירה.[30]

בחברות שונות בארצות הברית מדיניות הטיפול שהונהגה לתלונות של הטרדות מיניות במקום העבודה הייתה לחייב את העובדים להימנע מתביעות פיצויים ולפנות להליך בוררות חשאי בתוך החברה. בשנת 2018 פרשת הטרדה מינית בחברת גוגל עוררה מחאה עולמית, שדרשה לשנות את חוזי ההעסקה כך שיאפשרו לעובדים שהוטרדו מינית לתבוע את המטרידים בבית משפט, אם יחפצו בכך. המחאה גרמה לחברות שונות, ביניהן גוגל ופייסבוק, לבטל את חובת הבוררות הפנימית ולשפר את הטיפול בתלונות.[31]

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
  ערך מילוני בוויקימילון: הטרדה מינית
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הטרדה מינית

ארגונים העוסקים בדרכי התמודדות ומניעת הטרדות מיניות

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Paludi, Michele Antoinette; Barickman (1991). Academic and Workplace Sexual Harassment. SUNY Press. pp. 2–5.
  2. ^ Text of Oncale v.Sundowner Offshore Services, Inc., 528 U.S. 75 (1998) is available from: Findlaw Justia
  3. ^ בגלל טפיחה בישבן: כשקובי צלף 55 מול MJ, באתר ערוץ הספורט, 3 בספטמבר 2019
  4. ^   חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשנ"ח-1998, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
  5. ^   חוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
  6. ^ איילון בירנבוים, הטרדה מינית - מהם סוגי הפגיעה באתר דין – עורכי דין ומידע משפטי בישראל. ‏04/06/2020
  7. ^ הטרדה מינית במקום העבודה: אפשר לתבוע פיצויים גם בלי להתלונן במשטרה, באתר לוגייד, ‏פברואר 2019
  8. ^ בשורה רגב, ניצן שירי, נשים על הכוונת, בטחון פנים, גליון 2, נובמבר 2012
  9. ^ אלינור פוקס שמעון איפרגן., ‏סימנים כחולים, באתר ‏מאקו‏, 2 באוגוסט 2012
  10. ^ יניב קובוביץ, ניצב שביעי מסתבך: מפקד בכיר במשטרה חשוד שהטריד מינית שוטרות תחת פיקודו, באתר הארץ, 4 בפברואר 2015
  11. ^ נעמי לבנקרון, חשופות בניידת: הטרדות מיניות במשטרת ישראל, אוניברסיטת תל אביב.
  12. ^ 1 2 Kennair, L. E. O., & Bendixen, M. (2012). Sociosexuality as predictor of sexual harassment and coercion in female and male high school students. Evolution and Human Behavior, 33(5), 479-490.
  13. ^ 1 2 Kingsley Browne, men-sexually-harass-women-because-they-are-not-sexist, 04/2009, Psychology Today
  14. ^ לעניין האיסור על ניצול של סמכות ציבורית, של עובדי ציבור או נבחרי ציבור, ראה דברי ההסבר לה"ח הכנסת 520, התשע"ד, עמ' 4 (חוקק בס"ח 2415, התשע"ד, 28.11.2013, עמ' 55).
  15. ^ ע"ע (ארצי) 35999-10-21 פלונית - חברה פלונית, ניתן ב-13 בדצמבר 2022
  16. ^ ורד לוי ברזילי, מה דינה של אשה במחשוף בבר-אילן, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2004.
  17. ^ Vera Bergelson, Victims and Perpetrators: An Argument for Comparative Liability in Criminal Law, 8 BUFFALO CRIMINAL LAW REVIEW 385–487 2005
  18. ^ Alon Harel, Victims and Perpetrators: The Case against a Unified Theory of Comparative Liability, 8 BUFFALO CRIMINAL LAW REVIEW : 489–502 2005
  19. ^ Johnson, K.K.P. and Workman, J.E. (1992), Clothing and Attributions Concerning Sexual Harassment. Home Economics Research Journal, 21: 160-172. doi:10.1177/1077727X9202100202
  20. ^ אביגיל מור, ממדי החשיפה לאלימות מינית בקרב נשים בישראל ומאפייניה: הערכה ראשונית. סוגיות חברתיות בישראל (7), (2009).
  21. ^ Stephen P. Robbins (2001). Organizational Behavior, Prentice Hall 9th ch 12 .
  22. ^ ע"ע 274/06 פלונית נ' אלמוני
  23. ^ 1 2 CHELSEA R. WILLNESS & PIERS STEEL & KIBEOM LEE, A META-ANALYSIS OF THE ANTECEDENTS AND CONSEQUENCES OF WORKPLACE SEXUAL HARASSMENT, PERSONNEL PSYCHOLOGY 2007
  24. ^ קמיר אורית, "החוק הישראלי למניעת הטרדה מינית- איפה אנחנו במלואת לו עשור?"
  25. ^ W. L. Felstiner, R. L. Abel & A. Sarat, “The Emergence and Transformation of Dispute: Naming, blaming, Claiming…”, 15 Law & Society Rev. (1980-1981) 631
  26. ^ Lengnick-Hall ML. (1995). Sexual harassment research: A methodological critique. PERSONNEL PSYCHOLOGY, 48, 841–864.
  27. ^ בראשית לט, י-יג.
  28. ^ תקנה 4(ג) לתקנות למניעת הטרדה מינית (חובות מעסיק), התשנ״ח–1998
  29. ^ יעל רוזנמן, תקנה, ספטמבר 2008, דעות באתר נאמני תורה ועבודה.
  30. ^ ראו הדיון בספרם של נתנאל ר. בושרי ורון בן-ארי, הטרדה מינית - תאוריה ופרקטיקה, 437-442, 460, 480 (2017).
  31. ^ עומר כביר, מחאת העובדים הכניעה את גוגל ופייסבוק, באתר כלכליסט, 11 בנובמבר 2018
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הטרדה_מינית&oldid=38382872"