היעררוסית: Лес) הוא מחזה בן חמש מערכות, פרי עטו של אלכסנדר ניקולאייביץ' אוסטרובסקי שנכתב בשנת 1870 וראה אור לראשונה בינואר 1871 בגיליון כתב העת לספרות רוסית Оте́чественные запи́ски (רשומות המולדת). הצגת הבכורה התקיימה לראשונה בתיאטרון אלכסנדרינסקי בסנקט פטרבורג, ב-1 בנובמבר 1871 והוקדש לשחקן פיודור בורדין. הצגת הבכורה במוסקבה נערכה בתיאטרון מאלי ב-26 בנובמבר 1871.

הנפשות הפועלות עריכה

 
השחקן הרוסי ניקולאי יקובלב בתיאטרון מאלי בתפקיד ארקאדי בר-מזל, 1898
  • קארפ סאבייליץ'
  • אקסיניה דנילובנה (אקסיושה)
  • אלכסיי (אלקסיס) סרגיוביץ' בולאנוב
  • אוליטה
  • ראיסה פבלובנה גורמיז'סקאיה
  • יבגני אפולוביץ' מילונוב
  • אואר קיריליץ' בוודאייב
  • איבאן פטרוב ווסמיבראטוב
  • פיוטר
  • גנאדי דמיאניץ' ביש-מזל
  • ארקאדי (ארקשקה) בר-מזל

תקציר העלילה עריכה

ראיסה פבלובנה גורמיז'סקאיה היא בעלת אחוזת גורמיז'סקאיה, אלמנה מבוגרת וערירית. אחייניתה אקסיניה דנילובנה (אקסיושה) מתגוררת בביתה מאז הייתה בת עשר. גורמיז'סקאיה מעוניינת להשיא את אקסיושה לאלכסיי סרגיוביץ' בולאנוב, שמתגורר אף הוא בביתה. בולאנוב הוא צעיר, שלא סיים את הגימנסיה, בנה של ידידתה שמחזר אחריה, מכיוון שהוא רוצה לקבל את הנדוניה הכבדה שדודתה העשירה עומדת לתת לה.

לגורמיז'סקאיה יש עוד שאר בשר אחד בחיים, גנאדי דמיאניץ', אחיינו של בעלה, אותו לא ראתה 15 שנה, ולו היא מתכוונת להוריש את רכושה הרב. היא גידלה אותו מגיל 15, אחרי שאביו, אחיו של בעלה נפטר, הוא עזב את ביתה ושנים רבות לא ראתה אותו. הוא שלח לה 12 שנה קודם לכן מכתב שעליו גאוותה, בו הוא כתב שהוא הגיע לסף עוני אבל עתיד גדול נכון לו. הוא סיים את המכתב במילים:

"בקרוב ייכנס שמי אל הנצח. ויחד אתו גם שמך ייכון לעד למען הדורות הבאים, הילדים והנכדים. שוב אני מודה לך על הכול, על הכול". שלך בהכנעה אחיינך, ילד טבע שגודל במסכנות ובצער, גורמיז'סקי. [1]

הוא מקפיד לשלוח לה מתנה מדי שנה, כל פעם מחלק אחר של רוסיה וגורמיז'סקאיה חושבת שהוא עושה קריירה צבאית מפוארת. היא מדברת עליו לעיתים תכופות, אבל גם חוששת מבואו.

גורמיז'סקאיה מוכרת חלקים מהיער שברשותה לאיבן פטרוב ווסמיבראטוב כדי שיהיה לה די כסף לנדוניה של אחייניתה. פיוטר, בנו של ווסמיבראטוב, מקיים בסתר רומן עם אקסיושה. ווסמיבראטוב מבקש מגורמיז'סקאיה להשיא את אחייניתה לבנו, אולם גורמיז'סקאיה אינה מגלה התלהבות מרצונה של דודתה לשדך לה את בולאנוב.

גנאדי דמיאניץ', בן 35 ביש-מזל וארקאדי בר-מזל בן למעלה מ-40, הם שחקני תיאטרון נודדים וחסרי כל. ביש-מזל הוא אחיינה של גורמיז'סקאיה. מכיוון שהאחוזה נקרתה בדרכם והם זקוקים לאוכל ולינה, ביש-מזל מחליט לבקר את דודתו. מכיוון שהוא אינו בטוח אם דודתו תקבל את פניו בסבר פנים יפות אם תדע שהוא שחקן פרובינציאלי, הוא מחליט להעמיד פנים שהוא קצין צבא בדימוס עשיר, ובר-מזל ישחק את תפקיד המשרת שלו. דודתו מארחת אותם כיד המלך, הוא מספר לה שעזב את הצבא בשל בריאות לקויה ועובד בעבודה מספקת אחרת.

ווסמיבראטוב מרמה את גורמיז'סקאיה כשהיא מוכרת לו את היער ונותן לה פחות כסף ממה שסיכמו. כשהדבר מגיע לאוזניו של ביש-מזל הוא כועס מאוד, מדבר אל ווסמיבראטוב בתקיפות והלה נותן לגורמיז'סקאיה את הסכום המלא שסיכמו ביניהם והם משלימים ביניהם. גורמיז'סקאיה רוצה לתת לביש-מזל חלק מהכסף, אותם היא גם חייבת לו מלפני שנים רבות, אולם הוא מסרב לכך, כי הוא חושב שזה הכסף שלה. גורמיז'סקאיה מאוהבת בסתר בבולאנוב, אותו היא מייעדת כחתן לאחייניתה. היא מראה לבולאנוב את הממון הרב שהיא שומרת בתיבה ונותנת לו את אלף הרובל שביש-מזל סירב לקבל מידה, כדי שיקנה לעצמו לבוש, שעון ושרשרת.

בר-מזל נהנה מהאוכל והשתייה המשובחים והשופעים שהוא וביש-מזל מקבלים בביתה של גורמיז'סקאיה. הוא מתיידד עם אוליטה המשרתת ומגלה לה את זהותם האמיתית:

"שנינו שווים זה לזה. שנינו – שחקנים – הוא ביש-מזל, אני בר-מזל, ושנינו שתיינים....כבר יותר מעשר שנים שאנחנו נודדים על פני רוסיה, מתיאטרון לתיאטרון, כמו צוענים. בגלל זה הוא גם לא ביקר אצל הדודה כי התבייש להראות את עצמו... הוא לא יכל להופיע כאן בלי משרת, כי הוא בן אצילים, ושכנע אותי לעשות את זה." [2]

אקסיושה ופיוטר ממשיכים ברומן הסודי שלהם, פיוטר שוחח פעמים רבות עם אביו שנאות לבסוף לחתונתו עם אקסיושה, אם היא תביא נדוניה של אלפיים רובל. פיוטר מציע לאקסיושה שתבקש את עזרתו של קרובה גנאדי דמיאניץ' (ביש-מזל), בחושבם שהוא עשיר, וכך היא אכן עושה. ביש-מזל אומר לה שהיה לו כסף, הוא בזבז אותו בחיי הוללות וכעת הוא חסר כל. אקסיושה בייאושה רצה אל האגם מתוך כוונה להטביע עצמה, ביש-מזל רץ אחריה ומונע ממנה מלהתאבד. בראותו את רגשותיה העזים הוא מציע לה להפוך לשחקנית, ללמד אותה את המקצוע וביחד ינדדו ברוסיה וינחלו הצלחה והיא מסכימה.

אוליטה המשרתת מספרת לגורמיז'סקאיה האדונית שלה שאקסיושה נעלמה וגורמיז'סקאיה אומרת שהיא שמחה וכבר מזמן רצתה להיפטר ממנה. היא מספרת לה גם שגילתה שאחיינה גנאדי דמיאניץ' הוא שחקן נודד, שיכור וחסר כל בשם ביש-מזל והמשרת שלו הוא גם שחקן. גורמיז'סקאיה עונה לה שמחר הם לא יהיה בביתה. בולאנוב אומר בשמה לביש-מזל שיעזוב את ביתה ושהיא אינה יכולה לפגוש אותו. בולאנוב מספר לגורמיז'סקאיה שאקסיושה הייתה אצל גנאדי דמיאניץ' והוא הקריא לה מונולוגים כל הלילה. כשאקסיושה שבה גורמיז'סקאיה אומרת לה שתעזוב את ביתה.

ביש-מזל נכנס לחדרה של גורמיז'סקאיה, למרות שהיא ביקשה מהמשרתים לא להכניס אותו. הוא אומר לה שהיא ביישה אותו, הוא יעזוב את המקום ומוותר על הירושה, אבל נחוץ לו ולאקסיושה שמצטרפת אליו כסף לדרך. היא נותנת לו אלף רובל והוא מסתפק בכך.

ביש-מזל מספר לבר-מזל שהוא קיבל כסף רב והם יוכלו לחיות ברווחה כמה חודשים, בר-מזל שמח על כך מאוד. פיוטר משוחח שוב עם אביו והוא נאות לחתונתו עם אקסיושה תמורת נדוניה של אלף רובל. אקסיושה אומרת לביש מזל שהיא החליטה להתחתן עם פיוטר ולא להיות שחקנית.

גורמיז'סקאיה מזמינה את חבריה ומציגה בפניהם את בולאנוב, בעלה לעתיד. היא מספרת להם שהיא רצתה להוריש את האחוזה לשארי בשרה, אבל גילתה שאחיינה הוא שחקן פרובינציאלי שמנהל אורח חיים פרוע והיא גם אינה מרוצה מהתנהגותה של אחייניתה; לכן החליטה להתחתן עם בולאנוב, כדי שהאחוזה תישאר בידיים טובות. כולם שותים לרגל אירוסיו של הזוג החדש, ביש-מזל מצטרף אליהם, מספר לגורמיז'סקאיה שאחייניתה מאוהבת בפיוטר והיא זקוקה לאלף רובל בשביל הנדוניה, כפי שביקש ווסמיבראטוב, אבי החתן, אבל גורמיז'סקאיה מסרבת לתת את הכסף. ביש-מזל נותן לאקסיושה את אלף הרובל שקיבל מגורמיז'סקאיה. היא מודה לו, הוא ובר-מזל עוזבים את האחוזה.

ההיסטוריה של ההפקה עריכה

אוסטרובסקי החל לכתוב את "היער" בימים האחרונים של קיץ 1870 באחוזת Shchelykovo. "אני עומד לסיים אותו, אבל איני סבור שיהיה כדאי לנסות להציג אותו בעונה הנוכחית", הוא הודיע לחברו השחקן פיודור בורדין במכתב מ-4 בנובמבר. בתחילה "היער" נחשב כקומדיה משפחתית, אולם בהדרגה הקו הסאטירי בו התחזק עם דמותו של ביש-מזל (במקור דמות שולית) שנהפך לגיבור הראשי.

כמו רבים ממחזותיו הקודמים של אוסטרובסקי, גם "היער" הוצג בתחילה באופן בלתי רשמי במסיבות ספרותיות של חברים. קריאה ראשונה כזאת התקיימה בביתו של אחיו, מיכאיל אוסטרובסקי וזכתה להצלחה רבה. בהשראת התגובה האוהדת ובעצתו של אחיו, מעט אחרי הוצאתו של המחזה לאור אוסטרובסקי הגיש אותו כמועמד לפרס אובארוב היוקרתי, אולם לא זכה בו: "הסאטירה שלו הייתה יותר מדי עבור השופטים". מבקר הספרות הרוסי הנודע פאבל אנקוב מתח ביקורת על ההחלטה וכתב במכתב למיכאיל אוסטרובסקי:

" "הפרס נשלל מאלכסנדר ניקולאייביץ'. זוהי החלטתם של פקידים אפורים, חסרי כל הבנה מדעית שיושבים במחלקה (של האקדמיה) לספרות רוסית, שלהם... אין להם טיפת טעם, של חוש פואטי, ולא שמץ של הבנה מהי יצירת מופת ספרותית".

ב-14 במאי 1871 קיבל המחזה את אישורה של ועדת התיאטרון והספרות. הוא הוצג לראשונה בתיאטרון אלכסנדרינסקי בסנקט פטרבורג והוקדש לפיודור בורדין שגילם את דמותו של ביש-מזל. שיחקו בו גם מאריה Tchitau (בתפקיד גורמיז'סקאיה), יה סטרוסקאיה השנייה (אקסיושה), פ.פ. ברונסקי (מילונוב), פ.ס. סטפאנוב (בוודאייב). אוסטרובסקי לא היה בעמדה ממנה הוא יכול היה לשלוט על ההפקה, הוא ניסה לעשות כן באמצעות מכתבים ששלח לבורדין. לאחר הצגת הבכורה בורדין הודיע לסופר ש"המחזה התקבל בחמימות רבה", אולם היעדרותו האישית הזיקה מאוד לאיכות ההפקה. המציאות הייתה שונה בתכלית. המחזה נכשל והתקבל בקרירות, בראש ובראשונה בשל חוסר התאמתו של בורדין לתפקיד, שלדברי צופה אחד "לא היה בו קורטוב של שחקן טרגי". גם הופעתה של Tchitau (בתפקיד גורמיז'סקאיה) לא זכתה לאהדה. למעשה, רק שני שחקנים, זוברוב (בתפקיד בר-מזל) וואסילייב (בתפקיד ווסמיבראטוב) זכו לשבחים מידי הצופים.

במוסקבה "היער" הוצג לראשונה ב-26 בנובמבר 1871, והיה מוקדש לס. פ. אקימובה (שגילמה את דמותה של אוליטה). שיחקו בו נ.מ. מדבדבה (בתפקיד גורמיז'סקאיה), ג.נ. פדוטובה (אקסיושה), י.ו. סמרין (מילונוב), ו.י. ז'בוקיני (בוודאייב), פ.מ. סדובסקי (בתפקידים של ווסמיבראטוב וביש-מזל), ס.ו. שיוסקי (בר-מזל).

קבלת המחזה עריכה

מבקרים בני המחנה השמרני מתחו ביקורת על המחזה. ו.פ. בורנין סבר ש"היער" אינו רלוונטי בשום צורה, וטען שהמחזה חסר תוכן ממשי ונבנה על רצף אירועים ודמויות מקרי. ניקולאי סטרחוב, מבקר סלאבופיל, הביע הסתייגות דומה, בטענו שלמחזה אין חשיבות חברתית והוא ביקר את ההומור שלו כשצ'דריאני ו"עם הארץ".

מהצד השני, המחזה התקבל בחום רב בידי העיתונות הדמוקרטית. ניקולאי אלכסייביץ' נקראסוב (שכינה אותו "מבריק") ואיוון טורגנייב היללו אותו. במכתב אישי כתב טורגנייב לאוסטרובסקי שדמות הגיבור הטרגי (ביש-מזל) היא אחת הטובות ביותר שלו. כעבור מספר שנים המשורר הרוסי אלכסיי פלשייב, חבר "חוג פטרשבסקי" סקר את הפקת "היער" במועדון האומנים של מוסקבה של והביע תרעומת מכך שהתיאטרון הרוסי "הרשמי" לא קיבל את יצירת המופת הזאת. השחקן הרוסי פרוב סדובסקי התלהב מאוד מהמחזה וביקש באופן אישי שבנו מיכאיל ישחק בתפקיד הסטודנט בולאנוב, תפקיד אותו קיבל ובו אמנם הופיע בהצגת הבכורה שנערכה במוסקבה ב-26 בנובמבר 1871.

היער בדפוס בעברית עריכה

היער בתיאטרון המקצועי הישראלי עריכה

1. תיאטרון אהל, הצגת בכורה: 1937

2. התיאטרון הקאמרי, הצגת בכורה: 12 ביוני 1982

קישורים חיצוניים עריכה

  • אודות המחזה "היער", באתר המוקדש לאלכסנדר נ. אוסטרובסקי "Les (Forest)". The Complete A.N.Ostrovsky in 10 Volumes. Vol. 6. Plays, 1871-1873. Moscow, Khudozhestvennaya literatura. 1960. (ברוסית)
  • לוג, במות - "היער" ב"אוהל", בעיתון דבר, 31 בדצמבר 1937

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אלכסנדר נ. אוסטרובסקי, היער; תרגום: עזה צבי. רמת גן: מרכז ישראלי לדרמה ליד "בית צבי" בית-הספר לאמנות הבמה והקולנוע, דצמבר 1988, עמ' 13.
  2. ^ אלכסנדר נ. אוסטרובסקי, היער; "בית צבי", 1988, עמ' 80.