הירונימוס הקדוש (דה וינצ'י)
הירונימוס הקדוש (באיטלקית: San Girolamo) הוא ציור שמן לא גמור מעשה ידי הצייר לאונרדו דה וינצ'י, שצויר בשנת 1480 לערך ומתאר את הירונימוס. היצירה מוצגת במוזיאוני הוותיקן ברומא.[1]
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | לאונרדו דה וינצ'י |
| תאריך יצירה | 1480 לערך |
| טכניקה וחומרים | שמן על עץ אגוז |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
75 ס״מ  |
| גובה |
103 ס״מ |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי |
ציור איטלקי ברנסאנס |
| מספר יצירה |
MV.40337 (גלריית ציורי הוותיקן) |
| מיקום |
מוזיאוני הוותיקן רומא שבאיטליה |
  | |
היסטוריה עריכה
אין מידע לגבי יעד היצירה ועל ידי מי היא הוזמנה. זו אחת העבודות החידתיות ביותר של דה וינצ'י והיא עדיין במצב סקיצה. האזכור המוקדם ביותר של "הירונימוס הקדוש", תוך יחוסו לדה וינצ'י, מתוארך למעשה לתחילת המאה ה-19, בצוואתה של הציירת השווייצרית אנג'ליקה קאופמן. עם מותה של קאופמן נעלמו שוב כל עקבותיה של היצירה, עד שנמצאה במקרה ונרכשה על ידי דודו של נפוליאון, הקרדינל ג'וזף פש (אנ'). על פי האגדה הפופולרית, הקרדינל גילה את הציור מחולק לשני חלקים: החלק התחתון בחנות של סוחר יד שנייה רומאי, שם הוא שימש לכיסוי קופסה, והחלק העליון בחנותו של סנדלר, שהשתמש בו לכיסוי השרפרף שלו.[2] מעבר לסיפור, באמת ניתן לראות כי הציור נחתך לחמישה חלקים. עם מות הקרדינל, התמונה נמכרה במכירות פומביות מספר פעמים עד שזוהתה, ונרכשה עבור מוזיאוני הוותיקן, בידי האפיפיור פיוס התשיעי בשנת 1856.
ייחוס היצירה שהוצע על ידי קאופמן תמיד הוסכם על החוקרים, בגלל הדמיון הברור לשאר היצירות של דה וינצ'י, ובמיוחד הערצת חכמי הקדם.
תיאור היצירה עריכה
הציור לא גמור, ומתאר את הירונימוס בגיל מתקדם, במהלך פרישתו למדבר הסורי, שם חי כמו נזיר מתבודד. הוא כורע ברך בנוף סלעי, מביט לעבר קרוסיפיקס (ישו צלוב), שניתן להבחין בו בקושי בצד הימני הקיצוני של הציור. בידו הימנית הוא אוחז בסלע (הַסְמָלָה חָזוּתִית של הירונימוס, איתו הוא מוצג באופן מסורתי כשהוא מכה בחזהו בכפייתיות).[3] לרגליו ניצב האריה, שהפך לבן לוויה נאמן לאחר שהירונימוס חילץ קוץ מכף רגלו.
בצד שמאל של המשטח, הרקע הוא נוף מרוחק של אגם מוקף הרים תלולים המכוסים בערפל. בצד ימין, המאפיין היחיד שניתן להבחין בו הוא דמות קלושה של כנסייה, הנראית דרך הפתח בסלעים. נוכחות הכנסייה מרמזת על מעמדו של הירונימוס בנצרות המערבית (אנ') כאחד ממורי הכנסייה.
הקומפוזיציה חדשנית, עקב צורתה הטרפזית של דמות הירונימוס, אשר עומדת בניגוד לצורתו המתפתלת של האריה, שנראית כמו האות "S" לרוחב תחתית הציור. האריה הוא גם סמל עוצמה המזוהה עם הבשורה על-פי מרקוס, שאותה תרגם הירונימוס ללטינית (תרגום וולגטה). קיימת טענה, הנתונה במחלוקת, כי דה וינצי השתמש ביחס הזהב בתיאור דמותו של הירונימוס. צורתו של הירונימוס היא רמז מקדים לצורתה של הבתולה בהמדונה בין הסלעים. ציור שרירי הצוואר והכתפיים נחשב לפעם הראשונה שבה דה וינצ'י עשה שימוש בידע אנטומי בציוריו.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ "Leonardo da Vinci, St Jerome". מוזיאוני הוותיקן. (באנגלית)
- ^
Regoli, Gigetta Dalli; Gioseffi, Decio; Mellini, Gian Lorenzo; Salvini, Roberto (1968). "Leonardo, Saint Jerome".
{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) (באנגלית) - ^ "Saint Jerome: The Iconography". christianiconography.info. (באנגלית)