הכלה הסורית
הכלה הסורית הוא סרט קולנוע ישראלי של הבמאי ערן ריקליס. הסרט עוסק במציאות הדרוזית ברמת הגולן. הסרט היה מועמד ל-7 קטגוריות בפרס אופיר. הסרט זכה להצלחה בפסטיבלים בעולם וגם בקרב הקהל הישראלי.
כרזת הסרט | |
בימוי | ערן ריקליס |
---|---|
הופק בידי | אנטואן דה קלרמון-טונר, מיכאל אקלט, בטינה ברוקמפר, ערן ריקליס |
תסריט |
סוהא עראף ערן ריקליס |
עריכה | טובה אשר |
שחקנים ראשיים |
היאם עבאס רוברט הניג אלון דהן טארק קובטי ג'מיל ח'ורי עלי סלימאן עימאד ג'בארין נורמן עיסא מלאני פרס ג'ולי-אן רות' מכרם ח'ורי אורי גבריאל קלרה ח'ורי אוולין קפלון אשרף ברהום לנה אטינגר |
מוזיקה | סיריל מורין |
צילום | מיכאל ויזווג |
מדינה | ישראל |
חברת הפקה | ערן ריקליס הפקות, Arte France Cinéma, ארטה (ערוץ טלוויזיה), Neue Impuls Film, MACT Productions, רדיו מערב גרמניה |
חברה מפיצה | Entertainment One Films |
שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
הקרנת בכורה | 2 בדצמבר 2004 (בישראל) |
משך הקרנה | 97 דקות |
שפת הסרט |
ערבית עברית אנגלית |
סוגה | סרט דרמה, סרט קומדיה |
תקציב | ₪11,750,000[1] |
הכנסות | כ-₪3,286,000[2] |
הכנסות באתר מוג'ו | syrianbride |
האתר הרשמי | |
דף הסרט ב־IMDb | |
עלילה עריכה
הסרט מתרחש על רקע החלפת השלטון בסוריה והנסיגה מלבנון ומתאר את יום חתונתה של מונה.
מונה, כלה דרוזית ממג'דל שמס שברמת הגולן עומדת להינשא לטלאל, שחקן מפורסם מסוריה אותו לא פגשה מעולם. ברגע שמונה תעבור את הגבול לסוריה ותפגוש לראשונה את חתנה לא תוכל לשוב עוד למשפחתה שברמת הגולן.
ביום חתונתה עורכים בני משפחתה של מונה מסיבה, שהיא בעצם מסיבת פרידה לתמיד ולמסיבה מופיע אחיה של מונה, חאתם עם אשתו ובנו לאחר שמונה שנים שבהן שהה ברוסיה.
מאוחר יותר נוסעים בני המשפחה אל מעבר קוניטרה על מנת להעביר את מונה אל הצד הסורי של הגבול ולהפגיש אותה עם חתנה. לאביה של מונה, חאמד, אסור להגיע אל הגבול עקב היותו אסיר ביטחוני משוחרר על תנאי, אך חאמד מגיע בכל זאת ומתעמת עם שוטר כוחני עד שלבסוף זה מאשר לו להיפרד מבתו. בנוסף לקושי בפרידה ממונה, הבירוקרטיה הסורית והישראלית מקשות על הפרידה עוד יותר ומעכבות את המעבר של מונה, עד שלבסוף היא מוצאת עצמה מופקרת בשטח ההפקר בין ישראל לסוריה ללא דרך חזרה.
שחקנים ודמויות עריכה
שחקנ/ית | דמות | תיאור |
---|---|---|
קלרה ח'ורי | מונה | הכלה |
היאם עבאס | אמל | אחותה של מונה, התחתנה בגיל צעיר ואינה מרוצה מחיי הנישואים שלה, רוצה ללמוד אך בעלה אינו מאשר לה. |
מכרם ח'ורי | חאמד | אביה של מונה, לאומן סורי, אסיר ביטחוני משוחרר על תנאי. |
אשרף ברהום | מרוואן | אחיה של מונה, איש עסקים זוטר, ניהל מערכת יחסים עם ז'אן. |
איאד שיתי | חאתם | אחיה של מונה, עזב לרוסיה, התחתן עם בחורה רוסייה ומאז מנודה מהכפר והקהילה. |
אוולין קפלון | אוולינה | אשתו של חאתם, רופאה במקצועה. |
אורי גבריאל | שמעון | שוטר ישראלי |
אלון דהן | אריק | צלם חתונות |
ג'ולי-אן רות' | ז'אן | מתנדבת בצלב האדום, ניהלה מערכת יחסים עם מרוואן. |
רוברט הניג | יוסף | פקיד משרד הפנים |
מרלן בג'אלי | סמיחה | אמה של מונה |
עדנאן טראבשה | אמין | בעלה של אמל, שוביניסט |
דיראר סלימאן | טלאל | החתן הסורי, שחקן מפורסם בסוריה, קרוב משפחתה של מונה. |
רנין בולוס | מאי | בתה הבכורה של אמל, רוצה להתחתן עם בנו של משתף הפעולה. |
מלאני פרס | ליב | מתנדבת בצלב האדום, שיננית במקצועה. |
- סכנדר קובטי היה עוזר במאי של ערן ריקליס בסרט זה.
פרסים עריכה
- פסטיבל לוקרנו - 2004 - פרס הקהל
- מונטריאול - 2004 - הסרט הטוב, חביב הקהל
- גנט - 2004 - פרס התסריט
לקריאה נוספת עריכה
- פבלו אוטין, קרחונים בארץ החמסינים - הקולנוע הישראלי החדש - שיחות עם במאים, רסלינג, 2008, הפרק "'הכלה הסורית' - שיחה עם ערן ריקליס", עמ' 269 - 283
קישורים חיצוניים עריכה
- "הכלה הסורית", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "הכלה הסורית", באתר נטפליקס
- "הכלה הסורית", באתר AllMovie (באנגלית)
- "הכלה הסורית", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- "הכלה הסורית", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- "הכלה הסורית", באתר ספר הקולנוע הישראלי
- "הכלה הסורית", באתר Metacritic (באנגלית)
- "הכלה הסורית", באתר אידיבי
- "הכלה הסורית", תסריט הסרט באתר Scripts.com (באנגלית)
- "הכלה הסורית", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- "הכלה הסורית", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- "הכלה הסורית" באתר "קרן הקולנוע הישראלי"
הערות שוליים עריכה
- ^ אברהם כרמלי, איריס רביד–ימין, קולנוע בישראל, סיכום פעילות שנתית 2004–2005, המרכז למידע ולמחקרי תרבות, פברואר 2008, אדר א' תשס"ח, עמ' 13
- ^ אברהם כרמלי, איריס רביד–ימין, קולנוע בישראל, סיכום פעילות שנתית 2004–2005, המרכז למידע ולמחקרי תרבות, פברואר 2008, אדר א' תשס"ח, עמ' 20