הלהקה (פסקול)

פסקול מאת יאיר רוזנבלום לסרט ישראלי

הלהקה הוא פסקול מאת יאיר רוזנבלום לסרט ישראלי בשם זהה. רוב השירים בפסקול אינם שירים מקוריים והם עובדו לגרסת הסרט על ידי רוזנבלום, שהלחין את מרביתם.

הלהקה
פסקול מאת יאיר רוזנבלום
יצא לאור 1978
סוגה זמר עברי
שפה עברית
אורך 47:49
חברת תקליטים NMC

רקע עריכה

הסרט, בבימויו של אבי נשר, עוסק בקורותיה של להקה צבאית ועוקב אחרי החזרות להופעות הלהקה וכן אחר הופעותיה בפני חיילים. לשירים בסרט תפקיד חשוב בהנעת העלילה, הן בשל התחרות בין החיילים על תפקידי הסולו ותשומת הלב הציבורית והן בשל המתח שבין במאֵי הלהקה לפקודיהם.

מרבית השירים התפרסמו במקור בביצועה של להקת הנח"ל, ויאיר רוזנבלום, שהיה המנהל המוזיקלי של הלהקה, עיבד אותם מחדש לצורך הסרט. דני ליטאי, במאי הלהקות הצבאיות שעבד אף הוא רבות עם להקת הנח"ל, יצר את הכוריאוגרפיה המלווה. בעיבודי השירים לסרט נשמר אופי הביצועים המוכר של הלהקות הצבאיות, שכלל שימוש נרחב בשירת קולות רקע לצד מספר סולנים וכן ליווי מוזיקלי מצומצם יחסית, בשל הצורך בניידות המופע והעלאתו בתנאי שטח. מרבית השירים מבוצעים בסרט במלואם על ידי השחקנים המשתתפים בו, ביניהם בוגרים ידועים של הלהקות הצבאיות כדוגמת גידי גוב וששי קשת.

שירי הסרט עריכה

פסקול הסרט מורכב משירים ידועים של הלהקות הצבאיות, כדוגמת "בשמלה אדומה" ו-"הבן יקיר לי". השיר המקורי היחיד בסרט הוא שיר הנושא "שיר הלהקה", המתאר את תחושות החיילים המשרתים בלהקה צבאית. אחדים מהשירים בסרט הם שירי הווי קלילים כדוגמת "שלווה", "ישנן בנות" ו"קרנבל בנח"ל", ואילו אחרים עוסקים בנושאים כבדי ראש, כדוגמת השיר "הייתי נער" המתאר את תגובות החיילים לאבדות הקרב והשיר "גבעת התחמושת" מספר על קרב ממלחמת ששת הימים. שירים אחרים מבטאים מסר אנטי-מלחמתי על רקע תקופת מלחמת ההתשה בה מתרחש הסרט: את השיר האופטימי "אילו ציפורים" מבצעת הלהקה במוצב המאכלס רק חיילים ספורים על רקע קולות הפגזה, ואילו סצנת הסיום של הסרט היא ביצוע דרמטי של "שיר לשלום" מול קהל רב ומצלמות הטלוויזיה. שיר זה התקבל במקור בתגובות מעורבות ואף נאסר לביצוע בפני חיילות מסוימים, אך בסרט מצטרף הקהל לשירת החיילים בסצנה שמהווה קתרזיס והתרה של עלילת הסרט.

הוצאת הפסקול עריכה

צאת הסרט, שהיה להצלחה גדולה בקופות, לוותה בהוצאת הפסקול שנמכר בכ-15,000 עותקים. האלבום יצא בגרסת תקליטור בשנת 1993 ושוב בשנת 2004.

הסרט עובד שלוש פעמים למחזמר בו הופיעו השירים המקוריים, בתיאטרון הבימה בשנת 2006, בבית הספר למשחק בית צבי בשנת 2013 ובתיאטרון הארצי בשנת 2022.

רשימת הקטעים באלבום עריכה

המוזיקה לשירים הולחנה על ידי יאיר רוזנבלום למעט "אילו ציפורים", לחן: Jean Pierre Calvet, "הבן יקיר לי", לחן: שמואל מלבסקי.

הלהקה
מס' שםמילים משך
1. שיר הלהקה אהוד מנור 3:55
2. שלווה אבי קורן 3:57
3. קרנבל בנח"ל לאה נאור 3:40
4. בשמלה אדומה רות ספרוני 3:00
5. הייתי נער דוד עתיד 4:13
6. הבן יקיר לי ירמיהו, ל"א, י"ט 4:40
7. אילו ציפורים נעמי שמר (נוסח עברי) 3:18
8. הללויה יאיר רוזנבלום 3:50
9. ישנן בנות יורם טהרלב 3:10
10. אין כבר דרך חזרה יורם טהרלב 2:48
11. גבעת התחמושת יורם טהרלב 5:45
12. שיר לשלום יענקלה רוטבליט 5:33
משך כולל:
47:49

בתרבות הישראלית עריכה

הסרט מייצג נקודת מפנה חשובה בתרבות הישראלית. ניתן לזהות בפס הקול מעבר מהשירה המקהלתית־הקיבוצית והזמר העברי המגויס לטובת סדר יום לאומי-צבאי, אל מוזיקת הרוק חתרנית ומרדנית. הדגשת שירת הסולו, אף היא, משקפת את האתגר שהציבו מה שנהוג לכנות "השוליים החברתיים" או ה"פריפריה" לסדר היום החברתי-תרבותי של ההגמוניה הישנה בישראל. חוקרת התרבות מירי טלמון טוענת שהסרט "מייצר חיווי פרשני על המעבר מתרבות ה'פרוטקציה' המפא"ניקית לתרבות תחרותית ברוח הקפיטליזם והליברליזם הכלכלי האנטי-סוציאליסטי שביטאו את המהפך הפוליטי של 1977 עם עליית הליכוד". על פי ניתוח זה ניתן לראות בסיפורה של הלהקה את סיפור "חילופי הנורמות התרבותיות מקולקטיביזם לאינדיבידואליזם תחרותי, ומיוקרה של המרכז הוותיק לאתגורו על ידי החדשים והפריפריה". [1]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מירי טלמון, הפסקול של המדינה: היסטוריה תרבותית ופסקול מוזיקלי בקולנוע הישראלי, מוזיקה בישראל, אוניברסיטת בן גוריון בנגב: מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, 2014, עמ' 857