המדע העליז

המדע העליז (בגרמנית: Die fröhliche Wissenschaft) הוא ספר אשר נכתב על ידי הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה ופורסם לראשונה בשנת 1882. הספר יצא במהדורה נוספת שכללה ספר חמישי ונספח שירים ב-1887, לאחר פרסום הספרים כה אמר זרתוסטרא ומעבר לטוב ולרוע. מהדורה זו מכילה את כמות השירה הגדולה ביותר שפרסם ניטשה ולאחר פרסומה הגדיר ניטשה את הספר כ"אישי ביותר מכל ספריו".

המדע העליז
Die fröhliche Wissenschaft

מידע כללי
מאת	פרידריך ניטשה
שפת המקור	גרמנית
סוגה	פילוסופיה
נושא	אלוהים מת
הוצאה
תאריך הוצאה	1882
מספר עמודים	425
הוצאה בעברית
הוצאה	הוצאת שוקן
תאריך	1976
תרגום	ישראל אלדד
סדרה
ספר קודם	דמדומי שחר
הספר הבא	כה אמר זרתוסטרא
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	002018289, 002212645

עטיפת הספר, 1882

הספר עוסק בין השאר במטרת המדע ובעקרונות הרצון לעוצמה (מושג), החזרה המתמדת ומות האלוהים.

קטעים מפורסמים מן הספר

מות האלוהים

אחד הקטעים המפורסמים בספר:

האם לא שמעתם על המשוגע ההוא, שבוקר בהיר אחר הדליק פנס, רץ אל השוק וצעק בלי הרף: "אני מחפש את אלוהים! אני מחפש את אלוהים!" - מאחר שבאותה שעה דווקא נאספו שם רבים מהללו שאינם מאמינים באלוהים, עורר האיש צחוק גדול. האם הלך לאיבוד? שאל אחר מהם. ואולי תעה בדרך כילד? שאל אחר. [...] "היכן נעלם אלוהים" קרא המשוגע, "אני אגיד לכם היכן. אנחנו הרגנו אותו - אתם ואני! כולנו רוצחיו! אבל איך עשינו זאת? איך הצלחנו לשתות את הים עד תומו? מה המעשה אשר עשינו כאשר התרנו את הארץ הזאת משמשה? האין אנו צונחים מטה מטה ואחורה והצידה ולפנים - לכל עבר? היש עדיין למעלה ולמטה? האם לא נהיה קר יותר? האין יורד הלילה כל הזמן - עוד ועוד לילה? האין צורך להדליק פנסים לפני הצהרים? האם עדיין איננו שומעים כלל את שאון הקברנים הקוברים את אלוהים? האם עדיין איננו מריחים כלל את הריקבון האלוהי? - גם אלים נרקבים! אלוהים מת! אלוהים יישאר מת! ואנחנו הרגנו אותו!"

— "משל האיש המשוגע" (קטע 125)

את הקביעה המפורסמת כי "אלוהים מת" אין לפרש במובנה המילולי^{[דרוש מקור]}. זהו משל לכך שהדת והרוחניות אינם עוד מקור להשכלה ולמוסר, ולעזיבת הנצרות ודחיית האמונה בכוח עליון. הספר מעלה את הצורך במערכת ערכים חדשה בהיעדר המוסר הדתי, שכן בלעדיה לא רק המוסר הדתי יידחה אלא גם כל מערכת ערכים אבסולוטית, אובייקטיבית או אוניברסלית - דבר שיוביל לשחיקת הבסיס האבסולוטי של המוסר ולניהיליזם. ניטשה ראה ב"רצון לעצמה" בסיס לערכים עמוקים יותר מאלה הנוצריים.

מטרת המדע

ובכן, מטרתו הסופית של המדע אמורה לגרום לו, לאדם, הנאה רבה-ככל-האפשר וצער מעט-ככל-האפשר. אולם מה הדין אם ההנאה והצער כה מקושרים הם זה בזה בחבל אחד, שכל מי שרוצה ליהנות הרבה-ככל-האפשר מן האחד, נאלץ ליטול הרבה-ככל-האפשר מן האחר? [...] הסטואיקאים לפחות סבורים היו שאכן כן הוא, והיו עקביים בכך, בשאפם להנאה מעטה-ככל-האפשר ובלבד שצערם מן החיים יהא מועט-ככל-האפשר. [...] גם היום הזה עוד הברירה בידכם - ממה נפשכם: או הנאה מעטה-ככל-האפשר, בקיצור, העדר הסבל ובעצם, הוא הדבר אשר סוציאליסטים ופוליטיקאים מכל המפלגות רשאים ביושר להבטיח לאנשיהם, זו ותו לא - או צער רב-ככל-האפשר, כמחיר צמיחתן של שפע הנאות ושמחות ענוגות שלא בא כטעמן אלא נדירות-נדירות! [...] למעשה ניתן בעזרת המדע לקדם את המטרה האחת וגם האחרת! ייתכן שכיום הוא נודע יותר מצד כוחו להוריד את האדם מנכסי שמחותיו ולעשותו קר, אנדרטי וסטואי יותר. אך עדיין הוא יכול להתגלות גם כמחולל-הסבל הגדול - או אז ייתכן שייתגלה מצד הכוח המנוגד אשר בו, מצד יכולתו האדירה לחשוף שמיים חדשים של שמחה.

— מתוך קטע 12 - "על מטרתו של המדע"

החזרה המתמדת

וכה היה אומר לך: "חיים אלה, אשר אתה חי כעת ואשר חיית עד כה, תהיה נאלץ לחיותם שוב ושוב ופעמים אין ספור; ושום דבר לא יתחדש בהם, כי אם כל מה שהיה, כל כאב וכל עונג, כל מחשבה וכל אנחה, וכל דבר קטון לאין שיעור וגדול לאין מידה, בעל כורחך ישוב ויתרחש עמך והכל בדיוק באותו הקשר ובאותו סדר.

— מתוך קטע 341 - "נקודת הכובד"

יש הטוענים שהמחשבה על החזרה המתמדת היא אמצעי שניטשה מציע כדי לגלות מהו רצוננו האמיתי. כאשר אדם עומד בפני בחירה בדרך מסוימת, עליו לשאול את עצמו אם היה מוכן לחיות את ההשלכות של בחירה זו שוב ושוב.

אהבת הגורל

אני מבקש להוסיף ולהיטב למד, איך לראות את הכורח שבדברים כולם בחזקת יופי – אזי אהיה אחד מאלה המעניקים יופי לדברים. אהבת הגורל: זו תהא אהבתי מעתה ואילך!

— מתוך קטע 276 "לשנה החדשה"

לקריאות נוספות

• פרידריך ניטשה הולדת הטרגדיה [1872]; המדע העליז [1882, 1887], ירושלים ות"א: הוצאת שוקן, מגרמנית ישראל אלדד, 1969.