המחתרת היהודית באלג'יריה

המחתרת היהודית באלג'יריהצרפתית: La clandestinité juive en Algérie) הוקמה ב-8 בנובמבר 1942 במהלך מלחמת העולם השנייה והשואה. מטרתה העיקרית הייתה לפעול כנגד הכיבוש הנאצי באלג'יריה.[1]

הרקע להיווצרותה של המחתרת עריכה

אלג'יריה נכבשה על ידי צרפת בשנת 1830 והוכרזה בשנת 1848 כשטח צרפתי. בשנת 1940, בעקבות כיבוש צרפת בידי הגרמנים, הפכה אלג'יריה במהלך מלחמת העולם השנייה למדינה תחת חסות ממשלת וישי, שנודעה בשיתוף הפעולה ההדוק שלה עם הנאצים. ממשל וישי שבראשו עמד הגנרל אנרי פיליפ פטן, ביטל את "צו כרמיה" (צו שניתן ב-1870 בצרפת והעניק לכ-35 אלף יהודי אלג'יריה אזרחות צרפתית), ובכך ניתן האות למסע דה-לגיטימציה שהתנהל נגד הקהילה היהודית.[2][1]

המחתרת היהודית באלג'יריה קמה לשם מטרה פוליטית כללית – שחרור צרפת מן הכיבוש הגרמני – ולא למען אינטרסים יהודיים ספציפיים. הדעה המקובלת בין חברי המחתרת הייתה שאינטרסים אלה יבואו על סיפוקם לאחר השגת המטרה הכלל-צרפתית, ביטול הכיבוש הגרמני.[3] המשטר של וישי האשים את היהודים בגיוס כספים למען בריטניה. היהודים הואשמו בתבוסתה של צרפת ורבים מתושבי אלג'יריה קראו לגרשם מאלג'יריה בכך שבזזו מחנויות היהודים באלג'יר (הביזה הייתה אחד מסימני האלימות ביוזמת המשטר הצרפתי החדש).[1]

הצעדים האנטי-יהודיים החלו להופיע בזה אחר זה: ביטול 'צו כרמיה' 'וצו מרשאנדו', שאסר על כל צורת הסתה על רקע דת או גזע. כמו כן נקבע 'מעמד היהודים' לפיו אדם מוגדר כיהודי אם שניים או שלושה מהורי-הוריו היו יהודים והוא עצמו נשוי ליהודיה.[1] נאסר על היהודים לעבוד במינהל ציבורי, בית משפט, הוראה, רשויות מקומיות, תקשורת, צבא, תעשיית הקולנוע ואומנות הבמה. בין השנים 1941–1942 התקיימה 'אריזציה של הרכוש היהודי', הופקעו הנכסים של היהודים והם פוטרו מענפי הבנקאות, הביטוח והבורסה. הורחקו תלמידים יהודים מבתי הספר היסודיים והתיכוניים מן הלימודים וגם הסטודנטים היהודים מאוניברסיטת אלג'יר התבקשו לעזוב את לימודיהם. בנוסף, בתקופת וישי נאסרה הפעילות הציונית מטעם שלטון וישי בכל צפון אפריקה והגדירה מחדש את יהודי אלג'יריה כ"יהודים" ולא כ-"צרפתים". המחתרת הוקמה למטרה אחת והיא להגן על חיי היהודים.[2]

פעילותה של המחתרת עריכה

עם ריבוי החוקים האנטישמים כנגד הקהילה היהודית, התאגדו כמה צעירים שמפקדם היה ז'וזה אבולקר.[1]

חברי המחתרת לא השלימו עם היחס הגזעני של משטר וישי כלפי היהודים, ואבולקר צירף אליו כמה מאנשי משפחתו וכמה סטודנטים יהודים. הם הקימו את המחתרת היהודית באלג'יריה שסיפור הכיסוי שלה היה קבוצת כושר וספורט שנקראה ''ג'יאו גרא'', שמו של מאמן הספורט הלא-יהודי שנשכר על ידם ולא היה מודע לסיפור מאחורי פעילותו.[2] המחתרת הגנה על היהודים מאלימות, רכשה כלי נשק והפיצה כרוזים נגד השלטונות.[2]

הסיוע העיקרי של המחתרת היה במבצע לפיד. מבצע זה החל ב-23 באוקטובר 1942. מטרתו של מבצע לפיד היה כיבוש אלג'יריה על ידי הבריטים וסיום שלטון וישי.[2]

חברי המחתרת נפגשו בעיר קרקל ומטרתה של המחתרת היהודית באלג'יריה והבריטים שלחמו לצידם הייתה לתאם את ההכנות לפלישה לאלג'יריה.[1] ב-8 בנובמבר התחילה הפלישה. המחתרת מנתה כ 800 איש, מכוניות וכלי נשק ישנים.[4] המשימה של המחתרת הייתה לנתק את העיר אלג'יר ולשלוט בכל מרכזי השלטון, עד שהגיעו בעלות הברית. מבצע זה שימש גשר לקראת כיבוש אירופה ושינה את מהלך המלחמה.[2]

חברי המחתרת עריכה

בעקבות השנאה כלפי היהודים התאגדו כמה צעירים יהודים בראשות ז'וזה (יוסף) אבולקר.[2]

  • ז'וזה אבולקר- אבולקר פעל באלג'יר, היה המפקד, תכנן וניהל את המבצע.
  • לרשותו עמדו 800 איש יהודים בקבוצות קטנות, 30 כלי רכב ו-900 רובים מיושנים.[5] [6]
  • פול סבאון- היה אחד הפעילים הבולטים במחתרת.[4]
  • רוז'ה קרקסון- בן דודו של ז'וזה אבולקר, הצליח לנטרל את אמצעי הקשר של שלטונות וישי, למנוע את הריסת הנמל. הוא קיים קשר עם צי בעלות הברית ותרם להצלחת המבצע. [7]
  • אנרי אבולקר- אחד מן המנהיגים[3]
  • ברנד קארסאנטי- אחד מן המנהיגים[3]
  • ז'וזה, אנרי, רוז'ה וברנד היו נאמנים לצרפת ופעלו נגד השלטון הנאצי ושלטון וישי.[3]

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 "המחתרת היהודית הנשכחת". הארץ. 2007-11-18. נבדק ב-2021-05-30.
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 גיבורי המחתרת היהודית באלג'יריה: הסיפור שנשכח ואבד - בית התפוצות – מוזיאון העם היהודי, באתר Haaretz הארץ
  3. ^ 1 2 3 4 על המחתרת היהודית באלג'יריה בתקופת וישי, באתר Facebook
  4. ^ 1 2 המחתרת היהודית הנשכחת- מאת יאיר שלג
  5. ^ IDEA - ALM : ז'וזה אבולקר, ממנהיגי המחתרת היהודית באלג'יריה., באתר www.infocenters.co.il
  6. ^ ז'וזה אבולקר, באתר הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה
  7. ^ הלוחם היהודי במלחמת עולם השנייה, באתר מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם ה - 2