הנבואה (סרט, 1982)

הנבואה
Koyaanisqatsi
בימוי	גודפרי רג'יו
הופק בידי	גודפרי רג'יו
תסריט	רון פריקי, גודפרי רג'יו, מיכאל הניג, אלטון ולפול
עריכה	רון פריקי
מוזיקה	פיליפ גלאס
צילום	רון פריקי
מדינה	ארצות הברית
חברה מפיצה	אייטונס
שיטת הפצה	הורדה דיגיטלית, וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	11 בנובמבר 1983
משך הקרנה	87 דק'
סוגה	סרט תיעודי
הכנסות באתר מוג'ו	koyaanisqatsi
	http://www.koyaanisqatsi.org/films/koyaanisqatsi.php האתר הרשמי
	דף הסרט ב־IMDb

הנבואה (בשפת הופי: Koyaanisqatsi, "קויאניסקאצי"^[1], מילולית: חיים מתפרקים, חיים לא מאוזנים^[2]) הוא סרט קולנוע משנת 1982 בבימויו של גודפרי רג'יו(אנ'), לתסריט של רון פריק (ובעריכתו) ומוזיקה של פיליפ גלאס בהפקתו של פרנסיס פורד קופולה. הסרט מכיל דימויים ויזואליים מצולמים על רקע מוזיקה, שבמארג שלהם מתארים את השפעת האדם והטכנולוגיה המודרנית על כדור הארץ. אין בסרט דיבור או דיאלוגים ואין עלילה במובן המקובל. הסרט הוא הראשון בטרילוגיה הכוללת גם את הסרטים Powaqqatsi‏ (1988) ו-Naqoyqatsi‏ (2002), שזכו להצלחה פחותה.

סגנון הצילום עריכה

הצילום בסרט כולל טכניקות רבות, בהן הצבת מצלמה לאורך זמן רב, של שעות וימים, בצילום מתמיד של תהליך והקרנתו במשך דקות ספרות ב"זמן מואץ" (טכניקה הקרויה "time-lapse") - כך מצולם למשל קו הרקיע של מנהטן במשך יממה אחת ומוקרן כך שניתן לראות את השמש מאירה, האורות בגורדי השחקים כבים עם בוקר, התנועה מתחילה ברחובות, עננים משתנים על פני הרקיע, השמש משנה את הצללים, אורות מתחילים להידלק, וכל זאת - במשך כדקה, כאשר ברקע מושמעת מוזיקה מונוטונית (ראו להלן).

טכניקה אחרת היא צילום רגיל של סיטואציות מוכרות המוקרן בזמן מואט (slow motion). כך למשל מוצגת המראה של מטוס בואינג 747 מזווית על המסלול במשך למעלה משלוש דקות. סצנה אחרת היא צילום של פיצוץ מבוקר של בנייני שכונת המגורים פרואיט אייגו בסנט לואיס, מיזורי.

שיטות הצילום מציגות לצופה זווית ייחודית לגבי אירועים יומיומיים, מייצרת סצנות הנחרתות בזיכרון, וגורם לשינוי תפיסת המציאות.

העריכה עריכה

הבמאי מציג בזה אחר זה דימויים הלקוחים מעולמות שונים ועל ידי אנלוגיה ביניהם מבטא אמירה לגבי חיי האדם ותפקודו ביחס לסביבה. כך מצולמת תחנת הרכבת המרכזית של ניו יורק, תחנת גרנד סנטרל ונראים בה אלפי אנשים ממהרים במשך מספר דקות. מיד לאחר מכן מצולמת באותה שיטה כוורת דבורים, דבר היוצר בעיני הצופה השוואה בין נחילי האדם לנחילי דבורים. פקק תנועה מצולם ובעקבותיו טור טנקים וכדומה. הבמאי עצמו טען לגבי כל טרילוגיית הסרטים שעל הצופה להחליט "על מה הסרט" או "מה המסר של הסרט". הסרט איננו רק על השפעת הטכנולוגיה או התעשייה על האדם והעולם אלא הוא על הכל הפוליטיקה, החינוך, התרבות, האמונה, הדת, השפה והמבנה כלכלי עבורם הטכנולוגיה היא כאוויר לנשימה.^[3]

הסרט מסתיים בדיוק באותה סצנה בה החל, צילומים מרהיבים של קַניון בערוץ נהר ביוטה - טבע ללא נוכחות אנושית, דבר המקנה לו תחושה של מעגליות אינסופית.

המוזיקה עריכה

את המוזיקה לסרט חיבר במיוחד המלחין פיליפ גלאס והיא מהווה רכיב בלתי נפרד מהסרט. המוזיקה היא מינימליסטית, בסולם דיאטוני ובעלת מבנה חזרתי. היא מנוגנת בסינטיסייזרים, תוך שימוש גם בכלי נשיפה, כלי הקשה וקולות אנושיים (המשמשים ככלי נגינה, פרט למזמור הקרוי בפסקול "הנבואה" ומושר בשפת ההופי האינדיאנית ממנה בא גם שמו המקורי של הסרט "Koyaanisqatsi"). הפסקול של הסרט יצא גם כתקליט ב-1983 ובהקלטה מחודשת ב-1998, כיצירה מוזיקלית. היצירה נוגנה במספר הזדמנויות כ-"Koyaanisqatsi live" אירוע בו מנגנת אותה תזמורת לפני מסך ענק עליו מוקרן הסרט בפני קהל.^[4]

השפעה עריכה

הסרט, למרות היותו אמנותי ונסיוני הופק והופץ כסרט מסחרי וכך הגיע לקהל גדול באופן יחסי לסרט תיעודי אמנותי מסוגו. בשל בעיות של זכויות יוצרים התעכבה הפצתו כ-DVD עד 2002 ובתקופה זו הוצג בסינמטקים והפך לסרט פולחן. הסרט הוכר על ידי ספריית הקונגרס האמריקאי כ"משמעותי מבחינה תרבותית" (culturally significant) ונמצא באוסף הסרטים הלאומי של ספרייה זו.^[5]

השפיע על הסרט בארכה שביים רון פריק ב-1992, שעסק בנושא האמונה.

בשנת 1988 צולם קליפ לשירו של מאיר אריאל "נשל הנחש". בנוסף להופעתו בקליפ, חצי מהקליפ כלל סצנות שנלקחו מהסרט^[^{דרוש מקור]}.