הנק ארון
הנק אלפונסוס אז'ן ארון (בהולנדית: Henck Alphonsus Eugène Arron;, 25 בינואר 1936 פרמריבו - 4 בדצמבר 2000 אלפן אן דר ריין, הולנד) היה פוליטיקאי סורינאמי, בנקאי בהכשרתו, שכיהן כראש הממשלה הראשון של סורינאם העצמאית, אחרי שמושבה הולנדית זו זכתה לעצמאות בשנת 1975 הוא היה החל משנת 1970 מנהיג המפלגה הלאומית של סורינאם ושימש החל מ-24 בדצמבר 1973 כראש ממשלה של המושבה ואחר כך החל מ-1975 של המדינה העצמאית. ב-1977 נבחר שוב בראש הממשלה אחרי בחירות שתוצאותיהן היו שנויות במחלוקת. ב-25 בפברואר 1980 הוא הודח מהשלטון על ידי הפיכה צבאית - "הפיכת הסמלים" בראשות דסי באוטרסה בשנת 1981 שוחרר ממאסר אחרי שזוכה מההאשמות בשחיתות נגדו והוא חזר לעבודה הבנקאית. בשנת 1987 נבחר ארון כסגן נשיא של סורינאם וכיהן בתפקיד זה בשנים 1988–1990 עד להפיכה צבאית חדשה בראשות באוטרסה.
.jpg) | |||||||||
| לידה |
25 באפריל 1936 פרמריבו, סורינאם  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
4 בדצמבר 2000 (בגיל 64) אלפן אן דן ריין, הולנד | ||||||||
| מדינה |
סורינאם | ||||||||
| מפלגה |
המפלגה הלאומית של סורינאם | ||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
|
עיטור מסדר הכבוד של הכוכב הצהוב (2000) | |||||||||
  | |||||||||
ביוגרפיה עריכה
ילדות וצעירות עריכה
הנק ארון נולד בשנת 1936 בפנרמריבו במושבה גיאנה ההולנדית כאחד משבעת הילדים של סילבן לאונרד אנרי ארון ושל יוזפינה קונסטנציה האפהייד. משפחתו הייתה ממוצא קראולי, הווה אומר אפרו-סורינאמית. אחרי שסיים עם תוצאות טובות את לימודי התיכון ב- Algemene Middelbare School בפנמריבו, נסע ארון ללמוד בנקאות בהולנד. הוא עבד כמה שנים בבנק באמסטרדם ובשובו למולדתו עבד בבנק ורוורטס בפנמריבו. עד סוף שנת 1963 כיהן כסגן מנהל של הבנק העממי לקרדיט.
פעילותו הפוליטית עריכה
בשנת 1961 הצטרף ארון למפלגה הלאומית של סורינם NPS, המפלגה הפוליטית העיקרית של האוכלוסייה הקראולית (אפרו-סורינמית). בשנת 1970 נבחר ארון למנהיג המפלגה. ב-1973 הוא הקים ברית פוליטית בשם Nationale Partij Kombinatie שכללה גם את המפלגה הלאומנית הרפובליקנית PNR, ואת המפלגות PSV ו-KTPI, וניצח בבחירות לפרלמנט. הקואליציה שבראשותו זכתה ב-22 מושבים בעוד כל 17 המושבים האחרים נתפסו על ידי המפלגה הפרוגרסיבית הרפורמיסטית VHP שבראשות ג'גרנאת' לצ'מון, שייצגה בעיקר את האוכלוסייה ממוצא הודי או הינדוסטני. מפלגתו של ראש הממשלה לשעבר, ז'ול סדניי, לא הצליחה להיכנס לפרלמנט.
ראש ממשלה 1973–1980 עריכה
בפברואר 1974 בישר ארון לעם שסורינאם עשויה להשיג את עצמאותה לפני סוף שנת 1975. ארון התעקש להשיג את היעד, אף על פי שבהתחלה לא היה לו רוב בעד העצמאות. אחרי שביקשה להאריך את התהליך מתוך חשש מפני הגמוניה קראולית, המפלגה של ל'צמון הסירה ברגע האחרון את התנגדותה והולנד הכירה בעצמאות סורינאם ב-25 בנובמבר 1975. הפוליטיקה המקומית של המדינה הצעירה התאפיינה בקיטוב אתני ובשחיתות. מפלגת השלטון השתמשה בסיוע הכספי ההולנדית למטרות פוליטיות. אף על פי שהבטיח לקיים בחירות כלליות תוך 8 חדשים אחרי הכרזת העצמאות, עיכב ארון את קיומן עד 1977. בבחירות ב-1977, על אף הירידה בפופולריות של ממשלו, זכה ארון שוב בבחירות, בעוד שתוצאות ההצבעה הרשמיות היו שנויות במחלוקת ומפלגתו נחשדה בזיופים. במדינה הורגשה אכזבה גדולה, מספר המובטלים גדל, עלתה העוינות בין ההודים לקראולים ותושבים רבים היגרו להולנד.
הפיכת 1980 עריכה
ב-1980 האשימו מפקדי הצבא את ארון בשחיתות. הפיכה שבוצע על ידי 16 קצינים זוטרים - סמלים ובראשם דסי באוטרסה, - הדיחה את הממשלה והטילה על ארון מעצר בית. השלטון עבר לכת צבאית בראשות דסי באוטרסה שהבטיחה "שיקומו של מורל המדינה". הממשלה ההולנדית הזהירה קודם לכן את ארון נגד הקמת צבא קבוע. נציגים של הממשל הראשון הוצאו להורג. בסופו של דבר לא נמצאו הוכחות להאשמות נגד ארון והוא שוחרר מהמעצר בשנת 1981. ב-1982 התמנה למנכ"ל הבנק העממי לקרדיט.
סגן נשיא, 1990-1988 עריכה
ב-1987 נבחר ארון לתפקיד סגן נשיא הרפובליקה וראש מועצת השרים, לצד הנשיא רמסוואק שנקר. גם הפעם השלטון הודח על ידי הצבא בשנת 1990 ההפיכה שהפעם הייתה ללא שפיכות דמים, שמה קץ לקריירה הפוליטית של ארון.
היציאה לגלות עריכה
ב-1990 היגר ארון להולנד. בדצמבר 2000 ביקר במולדתו. באותה שנה בדצמבר הוזמן למפגש באלפן דן דר ריין בהולנד שהוקדש למלאת 25 שנה לעצמאות ארצו. בערב 4 בדצמבר 2000 לקה ארון בהתקף לב ומת בחדר במלון.
הנצחה עריכה
- 2003 - בפרמריבו הוקמה אנדרטה לזכרו. אחד מרחובות העיר נקראה על שמו.
קישורים חיצוניים עריכה
- הנק ארון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)