הסהר הפורה

איזור הסהר הפורה

הסהר הפורה הינו אזור במזרח התיכון, המצוי כיום בשטחי מצרים, ישראל, לבנון, ממלכת ירדן, סוריה, עיראק ודרום מזרח טורקיה. אזור זה נחשב כ"ערש הציוויליזציה", והוא נחלק בדרך-כלל לשני אזורים עיקריים: מסופוטמיה והלבנט.

המונח הוצע לראשונה על ידי ארכאולוג מאוניברסיטת שיקגו - ג'יימס הנרי בריסטד אשר היה מייסדו ומנהלו של המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו.

גאוגרפיה

אזור הסהר הפורה הינו אזור פורה המוקף מדבריות. צורתו - צורת חצי סהר, והוא מוזן על ידי נהרות הנילוס, הפרת והחידקל ובמידה סמלית הירדן. שטחי העיבוד החקלאיים מהווים בין 400,000 ל־500,000 קמ"ר, ומתגוררים בהם כ־50 מיליון תושבים.

היסטוריה

התיישבות בני האדם באזור זה החלה עוד בתקופה הפרה־היסטורית. במערת כבארה שבישראל התגלו שרידים של קבוצות ציידים-לקטים מתקופת הפליסטוקן. באזור זה החל האדם לראשונה לגדל מזון - וכך החלה למעשה החקלאות.

באזור זה שכנו ציוויליזציות עתיקות: ארם נהריים (עיראק וסוריה), פרס, עילם ומדי (כל השלושה במערב איראן), אנטוליה (טורקיה), הלבנט (סוריה, לבנון, ישראל וירדן), ומצרים העתיקה, מתקופת עליית תרבות שומר באלף ה-4 לפנה"ס עד כיבוש האזור על ידי אלכסנדר הגדול במאה ה-4 לפנה"ס. יש כאלו שלא כוללים את מצרים העתיקה באזור בסהר הפורה למרות שהיא הייתה תרבות בעלת השפעה מובהקת באזור.

הסהר הפורה נחשב בהיסטוריוגרפיה המערבית לערש הציווילזציה האנושית. הוא היה האזור הראשון בו התפתחה באינטנסיביות החקלאות, בו הומצא הכתב הראשון, הגלגל, בו נוצרו לראשונה מרכזי שלטון, קודקסי חוקים, כמו גם רבדים חברתיים כגון עבדות וצבא, ובו הונחו יסודות האסטרונומיה והמתמטיקה.

בתקופה הנאוליתית נוצרו ההתיישבויות החקלאיות הראשונות בעמק הירדן ועל גדות נהר הפרת, כבר בשנת 9000 לפני הספירה. באזור גידלו אמר, אם החיטה, שעורה, אפונה, פשתה, ועדשים, וכן בייתו את בעלי החיים - פרות, כבשים, עזים, וחזירים. הסוסים בויתו במדבריות ערב הסמוכים ובמצרים.

באזור שבין הנהרות פרת וחידקל נוצרו התרבויות הראשונות של בני האדם בתקופת הברונזה ופותח הכתב. מסיבות אלה מכונה אזור הסהר הפורה - "ערש התרבות האנושית".

החל מתקופת הברונזה, מפעלי מים שונים הגדילו את השטחים הפוריים. קיום מקורות המים באזור והאקלים הנוח, אפשר את התפתחותן של תרבויות רבות.

ראו גם

לקריאה נוספת