הפארק הלאומי לוס קטיוס

הפארק הלאומי לוס קטיוס (בספרדית: Parque Nacional de Los Katíos) שוכן בצפון-מערב קולומביה ומשתרע על פני שטח של 720 קילומטרים רבועים. הפארק הוא חלק מנתק דריין, אותו חולקות פנמה וקולומביה, והוא גובל בפארק הלאומי דריין שבפנמה. התוואי המתוכנן של הכביש הפאן-אמריקאי עובר דרך הפארק. הוא הוכרז כאתר מורשת עולמית ב-1994 בשל המגוון הביולוגי שלו, והוא בית גידול עבור רבע ממיני העופות שנצפו בקולומביה, למרות ששטחו הוא פחות מאחוז אחד משטח המדינה כולה.

הפארק הלאומי לוס קטיוס

אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1994, לפי קריטריונים 9, 10 שטח האתר 72,000 הקטאר (אתר מורשת עולמית) הערות אתר מורשת עולמית בסיכון 2009-2015
מידע כללי
תאריך הקמה	6 באוגוסט 1974
נתונים ומידות
שטח	720 קילומטר רבוע, 72,000 הקטאר
גובה ממוצע	4 מ'
מיקום
מדינה
מיקום	צ'וקו, אנטיוקיה
קואורדינטות	7°48′N 77°09′W
(למפת קולומביה מוגדלת)   בוגוטה מדיין קאלי ברנקייה קרטחנה סנטה מרתה לטיסיה ונצואלה ברזיל פרו אקוודור פנמה קוסטה ריקה ניקרגואה הים הקריבי האוקיינוס השקט הפארק הלאומי לוס קטיוס (למפת קולומביה רגילה)   בוגוטה מדיין קאלי ברנקייה קרטחנה סנטה מרתה לטיסיה ונצואלה ברזיל פרו אקוודור פנמה קוסטה ריקה ניקרגואה הים הקריבי האוקיינוס השקט הפארק הלאומי לוס קטיוס

ביוני 2009 החליטה ועדת המורשת העולמית להוסיף את לוס קטיוס לרשימת אתרי המורשת העולמית בסיכון בעקבות בקשת ממשלת קולומביה, שתכננה להשתמש בהחלטה זו על מנת לקדם את התמיכה הבינלאומית באזור בשל פעילויות בלתי חוקיות, כגון בירוא יערות, הגורמות לו לנזקים.

אקלים וגאוגרפיה

כמות הגשמים הממוצעת לאורך השנה היא 2,000 עד 4,500 מילימטרים. הטמפרטורה הממוצעת היא 27°C, והלחות גבוהה מאוד ונעה בין 75% ל-95%. עונת הקיץ יבשה במקצת ביחס לשאר ימות השנה, והיא נמשכת בין דצמבר למרץ.

הפארק מחולק למישורי ההצפה של נהר אטראטו המהווים 47% משטח הפארק, ולאזור שבין מרגלות הגבעות עד גובה של 600 מטרים ברכס סראניה דה טקרקונה המשתרע על פני למעלה יתרת שטח הפארק. מישורי ההצפה מתחלקים למישורי אלוביום עם טראסות גבוהות שאינן מוצפות כמעט, ולמישורי אלוביום עם טראסות המוצפות לאורך רוב ימות השנה. נהר אטראטו נחשב לאחד המהירים ביותר בעולם כיוון שהספיקה שלו לים הקריבי היא כ-4,900 מטרים מעוקבים. הקרקעות האלוביות פוריות ומהוות בית גידול טוב, ואילו הקרקעות ההרריות אינן כאלה כיוון שרוויית המים שלהן גבוהה מאוד.

המערכת האקולוגית

כמות המשקעים הגבוהה היורדת באזור הפארק מונעת את התפשטותם של בעלי חוליות רבים, אך למרות זאת נצפו כ-550 מינים שלהם למעט דגים, והפאונה נחשבת למגוונת ואנדמית. בשטחי הפארק גדלים המינים המאוימים דוב נמלים ענק, טפיר בירדי וזאב היער. רוב המינים הגדלים באזורים ההרריים אינם נתונים בסכנת הכחדה, אך הם כן פגיעים להפרעות כלשהן כיוון שממדיהם קטנים. בשטחי הפארק תועדו למעלה מ-450 מינים של עופות, המהווים רבע וחצי מפאונת העופות של קולומביה ושל פנמה בהתאמה. בפארק יש מספר גבוה של זוחלים ודו-חיים.

יערות השפלה הביצתיים המשתרעים על פני כמחצית משטח הפארק מתחלקים לשלושה סוגים: יער גשם טרופי נמוך, שולי ביצה, וצמחיית קרקע מוצפת ייחודית לאזור המאופיינת בין השאר באיכהורניה.

לוס קטיוס הוא בית גידול עבור אחד מיערות השפלה המגוונים ביותר בכדור הארץ, ויער זה דומה ליער עננים הגדל בגבהים בינוניים, בין השאר כיוון שהעצים שלו מכוסים בשרכים ובאפיפיט. היער נמצא בקצה האזור האקולוגי "היער הלח צ'וקו-דריין", שבו מתרחשת פעילות אנדמיזציה וספציאציה נרחבת. כיוון שההרים במצר היבשה דריין ממוקמים בקצה הדרומי של הגשר המחבר את אמריקה הדרומית ואמריקה התיכונה, הם מנעו את מעבר הפלורה והפאונה בין שני חלקי היבשת במהלך השלישון והפלייסטוקן, בתהליך שנמשך מאז ברציפות. ההשערה היא שבשל תהליך זה מינים רבים ניצלו מסכנת הכחדה, והתהליך הוא גם אחת הסיבות לכך שאזור זה הוא היחיד בדרום אמריקה שבו ניתן לצפות בטקסונים גדולי ממדים המאפיינים את אמריקה התיכונה. ב-1995 תועדו בפארק כ-670 מינים של צמחים, מתוכן כרבע היו אנדמיים.

יער הגשם בדריין נחשב לאזור בעל מגוון גנטי גבוה מאוד. מספר אוניברסיטאות ערכו במקום מחקרים על קהילות הצמחים, חרקים, עופות ואוכלוסיית הדגים של ביצות טומאראדו. למרות זאת האזור נחשב לבלתי ידוע במידת מה, כיוון שהגישה אליו אינה נוחה ומבקרים בו מאות בודדות של אנשים בכל שנה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הפארק הלאומי לוס קטיוס בוויקישיתוף