ויקיפדיה

הפארק הלאומי קרייטר לייק

פארק לאומי באורגון

הפארק הלאומי קרייטר לייק (באנגלית: Crater Lake National Park) הוא פארק לאומי השוכן בדרום מדינת אורגון בארצות הברית. הפארק משתרע על פני 741.5 קמ"ר בשטח הררי ומיוער במפגש המחוזות קלאמת, ג'קסון ודאגלס. במרכז הפארק שוכן קרייטר לייק, האגם העמוק ביותר בארצות הברית (594 מטרים), שהפארק קרוי על שמו, והוא כולל את ההרים והיערות שסביב האגם.

הפארק הלאומי קרייטר לייק
מבט על האי ויזארד שבאגם קרייטר לייק
מבט על האי ויזארד שבאגם קרייטר לייק
מבט על האי ויזארד שבאגם קרייטר לייק
מידע כללי
על שם קרייטר לייק עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הקמה 22 במאי 1902
מבקרים בשנה 711,749 (נכון ל־2017[1])
גוף מנהל שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית
נתונים ומידות
שטח 741.5 קמ"ר
מיקום
מדינה אורגון, ארצות הברית
מיקום מחוז קלאמת, מחוז דאגלס באורגון, מחוז ג'קסון עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 42°56′42″N 122°06′00″W / 42.944863°N 122.100105°W / 42.944863; -122.100105
www.nps.gov/crla
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

במשך מיליוני שנים היה האזור שבו שוכן הפארק תחת השפעה של פעילות געשית, אבל ההיסטוריה הגאולוגית של הפארק קשורה להר מזאמה, הר געש עתיק ברכס קסקייד, שהתפרצותו לפני כ-7,700 שנים גרמה ליצירת האגם.

בזמן ההתפרצות כבר ישבו באזור ילידים אמריקנים שמצאו את מחייתם כציידים-לקטים. הסיפורים אודות חורבן ההר עברו מדור לדור באמצעות אגדות על מאבק בין אלים שהסתיים בתבוסת אחד האלים וקבורתו מתחת להר. הלבנים הראשונים גילו את ההר רק באמצע המאה ה-19. הודות לשתדלנותו של העיתונאי וחובב הטבע ויליאם גלדסטון סטיל (William Gladstone Steel) הוכרז האזור ב-22 במאי 1902 כפארק לאומי, הפארק החמישי שהוכרז בארצות הברית.[2] מאז הקמת הפארק אחראי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית על הגנת העושר הגאולוגי, הטבעי והתרבותי של האתר, המושך מדי שנה מעל לחצי מיליון מבקרים.

גאוגרפיה עריכה

הפארק הלאומי קרייטר לייק הוא הפארק הלאומי היחיד במדינת אורגון. הוא משתרע על שטח של 741.5 קמ"ר, כ-95% ממנו במחוז קלאמת, כ-4% משטחו במחוז ג'קסון ואחוז אחד במחוז דאגלס.[3] אורכו כ-30 קילומטרים מצפון לדרום, ורוחבו כ-25 קילומטרים ממזרח למערב.

הפארק שוכן כ-100 קילומטרים צפונית-מזרחית לעיר מדפורד, וכ-150 קילומטרים דרומית-מזרחית לעיר יוג'ין. הערים הגדולות הקרובות ביותר הן פורטלנד, כ-300 קילומטרים צפונה, סקרמנטו, כ-500 קילומטרים מדרום-מערב, סן פרנסיסקו, כ-600 קילומטרים מדרום-מערב, וסיאטל, כ-600 קילומטרים צפונה. הפארק נגיש מכביש בין-מדינתי 5 במערכת הכבישים הבין-מדינתיים, והכביש המדינתי מספר 62 של אורגון חוצה את הפארק.

הפארק שוכן באזור הררי ומיוער בחלק הדרומי ברכס הרי קסקייד. הר סקוט (Mount Scott), ההר הגבוה ביותר בפארק, מתנשא לגובה של 2,721 מטרים. גובהו של המקום הנמוך ביותר בפארק 1,212 מטרים.

פסגות רבות בפארק הן הרי געש רדומים. בין הפסגות הגבוהות ביותר: פסגת הילמן (Hillman Peak), בגובה 2,484 מטרים ופסגת אפלגייט (Applegate Peak), בגובה 2,477 מטרים.[4]

האגם שהעניק לפארק את שמו שוכן בתוך קלדרה שגובהה הממוצע הוא 2,188 מטרים מעל פני הים. אורכה, ממזרח למערב, הוא 9.7 קילומטרים, ורוחבה, מצפון לדרום הוא 7.3 קילומטרים. האגם שוכן בממוצע כ-305 מטרים מתחת לשפת הקלדרה, בגובה של 1,883 מטרים מעל פני הים, ושטח פניו 52.9 קמ"ר. עומק המים באגם משתנה עם הטופוגרפיה ותלוי גם בכמות המשקעים. עומקו המקסימלי ביולי 2000 היה 594 מטרים, אבל ב-1959 היה עומקו המקסימלי 589 מטרים. עומקו הממוצע 350 מטרים ועומקו המינימלי (סמוך לאי פנטום שיפ) הוא בין חמישה לשמונה מטרים.

בעומק של 594 מטרים, האגם הוא האגם העמוק ביותר בארצות הברית, השני באמריקה הצפונית (אחרי ימת העבדים הגדולה בקנדה) והתשיעי בעולם.[5] אם כי במדד של עומק ממוצע קרייטר לייק הוא העמוק ביותר בחצי הכדור המערבי, והשלישי בעולם (אחרי ימת באיקל ואגם טנגניקה), או אפילו העמוק ביותר, אם מתעלמים מהחלק שמתחת לפני הים באגמים העמוקים יותר.

במימי האגם שוכנים שני איים:

  • האי ויזארד (Wizard Island) - קצה של חרוט אפר שנוצר בהתפרצות שאירעה בשנת 4600 לפנה"ס, לאחר ההתפרצות הגדולה שיצרה את הקלדרה. שטח האי 1,270 דונם, צורתו חרוטית, ומדרונותיו מיוערים. הוא מתנשא לגובה של 2,133 מטרים מעל פני הים, כ-234 מטרים מעל פני האגם. בפסגתו לוע הר געש בקוטר של 90 מטרים ובעומק של 27 מטרים.[6]
  • פנטום שיפ (Phantom Ship) – צוק סלע הבולט מעל פני המים, וצורתו מזכירה, בייחוד בערפל, ספינת רפאים, ומכאן שמו.

אקלים עריכה

 
מבט פנורמי על האגם, צילום שנעשה בחודש נובמבר ממרכז המבקרים (Rim Village). במהלך החורף מפנות מפלסות את הדרך עד למרכז המבקרים, אבל הכביש סובב הקלדרה (Rim Drive) סגור

הפארק שוכן באזור הררי, שגובהו המרבי מתקרב ל-3,000 מטרים. משום כך האקלים הוא אקלים הררי תת-אלפיני המסווג כ-Dsc על פי שיטת קפן, סוג נדיר במיוחד של אקלים מושלג-ממוזג קר.[7] ממערב לפארק האקלים הוא אקלים ים-תיכוני וממזרח לו האקלים הוא מדברי למחצה. מזג האוויר בקיץ נוח ויבש, בשל הגובה הרב בו מצוי הפארק, ובשל ההשפעה החזקה בקיץ של הרמה הברומטרית הקבועה מעל צפון האוקיינוס השקט (North Pacific High), המשפיעה בכל אורגון. החורפים לעומת זאת, קרים מאוד בשל ההשפעה של השקע העונתי העמוק המכונה "השקע הברומטרי של האלאוטים" (Aleutian Low), הנודד דרומה בתקופת החורף.

ינואר הוא החודש הקר ביותר בפארק, שבו הטמפרטורה הממוצעת הגבוהה היא 2°C והטמפרטורה הממוצעת הנמוכה היא 8°C‏-. אוגוסט הוא החודש החם ביותר ובו הטמפרטורה הממוצעת הגבוהה היא 21°C והטמפרטורה הממוצעת הנמוכה היא 4°C. באופן טבעי הטמפרטורות בפארק משתנות בהתאם לגובה. הטמפרטורה הנמוכה ביותר שנמדדה בפארק הייתה 29°C- והגבוהה ביותר 32°C. הטמפרטורות יכולות לרדת מתחת לנקודת הקיפאון בין 19 באוגוסט ל-7 ביולי (כלומר במשך כל השנה כמעט). כפור יכול להיווצר במשך כל השנה, אם כי הוא נדיר בין יוני ל-10 בספטמבר.

הלחות המגיעה בעיקר מהמערב (מהאוקיינוס השקט) נעצרת ברכס הרי הקסקייד, ולכן כמות המשקעים בפארק גדולה, בייחוד בהשוואה לאזורים ממזרח הסובלים מתופעת מדבר צל גשם. גשם (או שלג) יורדים כל השנה, אבל התקופה שבין יוני לספטמבר גשומה פחות מהתקופה שבין אוקטובר לאפריל. כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא 1,700 מ"מ, כאשר דצמבר הוא החודש הלח ביותר עם ממוצע משקעים של 280 מ"מ.

בגבהים הנמוכים של מערב אורגון השלג הוא נדיר, אבל הוא נפוץ במקומות הגבוהים, בייחוד בפארק הלאומי קרייטר לייק. המדידות שנערכו במטה הפארק בגובה 1,975 מטרים הראו ששלג יורד בפארק בתכיפות גדולה יותר מאשר בכל תחנת מדידה אחרת באורגון. שלג בכמות בת מדידה (20 מ"מ ומעלה) יורד בממוצע 98 ימים בשנה בין 1 באוקטובר ל-15 ביוני. אפילו בחודשים יוני וספטמבר יכולות להתחולל סופות שלגים, שבמהלכן ירדו בעבר 51 סנטימטרים של שלג. כמות השלג הממוצעת השנתית היורדת על הפארק מגיעה ל-13.5 מטרים. הכמות היומית הגדולה ביותר של שלג, קרוב למטר, ירדה בפארק ב-28 בפברואר 1971, וכמות דומה ירדה ב-1937 ו-1951. הכמות הגדולה ביותר שירדה בחודש, 8 מטרים, ירדה בינואר 1950, והכמות השנתית הגדולה ביותר הייתה בחורף 1949–1950, אז ירדו בפארק 22.9 מטרים שלג.[8]

עד לתחילת האביב מצטבר השלג על הקרקע בפארק לגובה שבין 3 ל-4.5 מטרים. שיא ההצטברות היה ב-3 באפריל 1983, אז הצטברו על הקרקע 6.4 מטרים שלג. מרבית הכבישים בפארק נשארים סגורים עד שלהי האביב, והשלג אינו מפשיר עד אמצע יולי, ומאפשר היווצרות קרחונים על ההרים הסמוכים לקלדרה. שלג נדיר מאוד ביולי ואוגוסט ואז "באופן טיפוסי יום נפלא אחד רודף יום נפלא אחר".[9]

אף על פי שהשלג מכסה את הפארק במשך שמונה חודשים בשנה, האגם קופא לעיתים רחוקות. הסיבה לכך היא שבשל עומקו העצום של האגם הוא משמש כמאגר חום הסופג את קרינת השמש. הפעם האחרונה שבה קפא לחלוטין הייתה ב-1949, לאחר חורף קר במיוחד. ב-1985 קפאו 95% מפני האגם. טמפרטורת המים באגם קבועה על 3.3°C החל מעומק של 90 מטרים ומטה; כאשר שכבת המים העליונה יכולה להתחמם בקיץ ולהגיע לטמפרטורה שבין 12°C ל-15°C.[10]


אקלים בפארק הלאומי קרייטר לייק (ממוצעים לתקופה 1981–2010)
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 1.3 1.6 2.9 5.4 9.6 14.4 20.4 20.9 17.3 11.1 3.3 0.9 9.1
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) -7.6 -7.9 -7 -5.2 -2 0.7 4.7 4.7 2.3 -1.1 -5.6 -7.7 -2.6
משקעים ממוצעים (מ"מ) 236 197 190 136 90 56 26 25 47 113 261 290 1,669
מקור: NowData – NOAA Online Weather Data

הידרוגרפיה עריכה

 
מבט על מימיו הצלולים והעמוקים, ועקב כך הכחולים מאוד, של אגם קרייטר לייק

פלגים קטנים הזורמים במערב הפארק שייכים לאגן הניקוז של הנהר רוג (Rogue River), נהר זה, שמקורותיו צפונית לפארק, זורם מערבה ונשפך לאוקיינוס השקט. נהר נוסף שחלק ממקורותיו נובעים בפארק הוא נהר קלאמת (Klamath River) הזורם תחילה דרומה, חוצה את הגבול לקליפורניה, ונשפך גם הוא לאוקיינוס השקט.

גוף המים הגדול היחיד בפארק הוא אגם קרייטר לייק. קוטרו כ-8 קילומטרים, שטח פניו 52.9 קמ"ר וגובהו הממוצע 1,883 מטרים מעל פני הים. הגובה תלוי בכמות המשקעים, ובמדידות שנעשו באופן שוטף התגלה כי טווח השינוי הוא כ-5 מטרים. עומק המים באגם משתנה עם הטופוגרפיה ותלוי גם בכמות המשקעים. ביולי 2000 היה עומקו המקסימלי 594 מטרים, לאחר שב-1959 היה עומקו המקסימלי 589 מטרים. עומקו הממוצע 350 מטרים ועומקו המינימלי (סמוך לאי פנטום שיפ) הוא בין חמישה לשמונה מטרים. נהרות אינם נשפכים לאגם או זורמים ממנו, ועל ההתאיידות והחלחול מפצים משקעים בצורת גשמים ושלגים בקצב שבו מתחלפים מימיו של האגם לחלוטין כל 250 שנים.

האגם הוא אחד האגמים הצלולים בעולם בשל כמה גורמים, בעיקר משום שאף נחל לא זורם לתוכו, והסלעים הגעשיים הבונים את האזור אינם מתמוססים במים (בניגוד למשל לאבן גיר), ולכן לא חודרים למימיו מזהמים. תוצאות בדיקת צלילות המים באמצעות דסקת סקי הן בממוצע בין 27 ל-30 מטרים. שיא הצלילות נמדד ב-25 ביוני 1997 – 43.3 מטרים.[6] במי האגם יש כמות יחסית גדולה של מלחים מומסים, וה-pH הממוצע של מימיו נע בין 7 ל-8.[11] עומקו הרב של האגם וצלילות מימיו גורמים למים לספוג את כל הצבעים באור הנראה למעט כחול, ועקב כך יש למים גוון אינדיגו אופייני, למעט באזורים הרדודים שבהם צבעם ירקרק.

גאולוגיה עריכה

  ערך מורחב – מזאמה (הר געש)
 
מפת תבליט של אגם קרייטר לייק

הפעילות הגעשית באזור ניזונה מתהליך הפחתה מול חופי אורגון. לוח חואן דה פוקה ולוח גורדה, לוחות טקטוניים ימיים קטנים מחליקים מתחת ללוח הצפון-אמריקאי הגדול מהן בהרבה. קצב ההפחתה הנוכחי הוא של 3–4 ס"מ בשנה, כמחצית מקצב ההפחתה לפני כ-7 מיליון שנים. תהליך ההפחתה יוצר חום ולחץ, שעוצמתם תלויה בקצב ההפחתה (שכאמור כיום הוא נמוך מבעבר), והם גורמים ליצירת רכס ההרים ובו סדרה של הרי געש, המכונה רכס קסקייד.[12][13] הרי הגעש הגדולים ברכס מכונים "הקסקיידס הגבוהים" (High Cascades). עם זאת, קיימים גם הרי געש רבים אחרים ברכס, מרביתם קטנים הרבה יותר.

לפני כ-400,000 שנים החל להיווצר הר מזאמה בדרך דומה להרים אחרים בקסקייד הגבוה, כחרוטי מגן חופפים. במהלך השנים, בנו לחלופין קילוחי לבה וזרמים פירוקלסטיים את החרוטים החופפים של מזאמה עד שהגיע לגובה משוער של 3,700 מטרים.

בזמן שהר הגעש השכבתי הצעיר גדל, נבנו לועות געשיים והרי געש קטנים יותר רבים בשטח הפארק ובסמוך לגבולות הפארק של ימינו. בולטים בהם חרוטי אפר. אף שמרביתם כבר נעלמו – חרוטי אפר נסחפים בקלות – יש כיום לפחות 13 חרוטי אפר צעירים בתוך שטח הפארק וכ-11 בסמוך לגבולותיו, שעדיין משמרים את צורת החרוט האופיינית. הגאולוגים חלוקים בשאלה האם הרי געש משניים ולועות אלו הם לועות טפילים של תא המאגמה והמערכת הגעשית של מאזאמה או שהם קשורים לגעשיות הכללית של רכס קסקייד.

לאחר תקופה ארוכה שבה היה רדום, ניעור מזאמה שוב. ואז, סביב שנת 5,677 לפנה"ס (150‏± שנים)[14] התחוללה בהר התפרצות געשית עזה. בהתפרצות נפלטו מתא המאגמה של הר מזאמה בין 46 ל-58 קילומטרים מעוקבים של מאגמה ריודקיטית שהפכו לכ-100 קילומטרים מעוקבים של טפרה (המאגמה דחוסה יותר עקב הלחץ העז שמופעל עליה), 7 במדד התפרצות געשית. במקביל שקע כל החלק המרכזי של ההר, שגובהו לפני האירוע מוערך ב-3,700 מטרים, לתוך תא המאגמה שהתרוקן, וההר איבד כ-1,500 מטרים מגובהו. במקום שבו שכנה בעבר פסגת ההר נוצרה קלדרה עמוקה. תוך התבססות על תנאי האקלים ששררו אז, מעריכים כיום כי בתוך 740 שנים נוצר בתוך הקלדרה אגם יפהפה בצבע כחול עמוק, המוכר כיום כקרייטר לייק.[15]

  •  
    התפרצויות שבהן נפלט אפר געשי ופומיס
  •  
    התמוטטות ויצירת הקלדרה.
  •  
    התפוצצויות כתוצאה מקיטור.
  •  
    יצירת האגם.

ההתפרצות שקטמה את פסגתו של הר מזאמה החריבה אזור גדול סביבו וגרמה להשקעת אפר געשי במרחקים גדולים. במזרח, נתגלה האפר המכונה "Mazama Ash" בפינה הצפון-מערבית של הפארק הלאומי ילוסטון של ימינו, בדרום הוא נתגלה במרכז נבדה ובצפון הוא נתגלה בקולומביה הבריטית, אבל השטח אותו כיסה האפר גדול הרבה יותר. בשנות ה-90 של המאה ה-20 גילו גאולוגים עדויות לקיומו של האפר בגרינלנד הרחוקה.[14] להשוואה, כמות האפר שנפלטה בהתפרצות זו גדולה פי 150 מההתפרצות של ה-18 במאי 1980 בהר סנט הלנס שבמדינת וושינגטון, אף הוא הר געש ברכס קסקייד. מאז כל ההתפרצויות בהר מזאמה היו מוגבלות לקלדרה. תקופת ההתפרצות המשמעותית הראשונה של שלב זה יצרה בימה מלבה אנדזיטית ("הבימה המרכזית" - central platform) המתרוממת לגובה של 365 מטרים מעל לקרקעית הקלדרה. התפרצויות מאוחרות יותר יצרו חרוטי אפר דוגמת האי ויזארד (Wizard Island), אי שגילו מוערך בכ-6,000 שנים וגובהו 233 מעל פני המים וחרוט מריאם (Merriam Cone), וכיפות ריודקיטיות (מרביתן נמצאות כיום מתחת למים).[16]

האפר התפתח מאז לסוג קרקע המכונה אנדוסול. הקרקעות בפארק הלאומי קרייטר לייק הם קרקעות סייניות[17] חומות, חומות כהות או חומות אפורות כהות המכילות שפע חצץ ואבנים. הקרקעות חומציות באופן קל עד בינוני.

טבע עריכה

הפארק הוא בית גידול ל-700 מינים של צמחים וכ-200 מינים של בעלי חיים. לעומת זאת, מגוון הצמחים ובעלי החיים באגם קרייטר לייק מוגבל בשל ריכוז נמוך של חנקן במי האגם. מדענים זיהו 157 מינים של פיטופלנקטון ו-12 מינים של זואופלנקטון במימי האגם. על דפנות האגם צומחים מושבות של טחבי עלים עד לעומק של 120 מטרים. מושבות של חיידקים צמחו על קרקעית האגם סביב שני אזורים של פעילות הידרותרמית.[6] שטח הפארק מיוער בצפיפות וסמוך אליו שוכנים יערות לאומיים רבים, כדוגמת: פרימונט-וינמה (Fremont–Winema National Forest) מדרום מזרח, אומפקווה (Umpqua National Forest) מצפון מערב, רוג – סיסקיו (Rogue River – Siskiyou National Forest) מדרום, ודשוטס (Deschutes National Forest) ווילאמט (Willamette National Forest) מצפון.

צמחייה עריכה

 
הפארק מוקף יערות

הפארק הלאומי הוכרז בטרם הגיעו לאזור חוטבי עצים, ועקב כך האזור מכוסה ביערות ראשוניים. האקלים הקשה, והקרקעות הגעשיות הדלות אינם מאפשרים לעצים לגדול לממדים גדולים. משום כך עצים מעטים גדלים מעל לגובה של 46 מטרים ומפתחים גזע שקוטרו עולה על 1.2 מטרים.[18] מרבית העצים ביערות שייכים למחלקת המחטניים. בשטח הפארק יש ארבעה סוגי יערות:

יש בפארק גם עצים אחרים דוגמת אשוחית אנגלמן ואלנוס לבן הצומחים לאורך פלגים. אשוח דאגלס צומח במערב הפארק. באזורים ביצתיים צומח Salix lasiandra abramsii‏ (Pacific willow), מין של ערבה. צפצפה רעדנית ו-Populus trichocarpa‏ (black cottonwood), מין נוסף של צפצפה גדלים בדרום הפארק, בעוד ש-Quercus garryana‏ (Garry Oak), מין של אלון, מעדיף את האזורים הפתוחים והיבשים.[18]

בעלי חיים עריכה

הפארק הוא ביתם של יותר מ-50 מינים של יונקים. בהם אוכלי חרקים, כדוגמת מיני החדפיים: חדף נודד, חדף מים צפון אמריקני ו-Neurotrichus gibbsii‏ (American shrew mole), מין במשפחת החפרפרתיים. מיני העטלפים בפארק כוללים נשפון חום ואפלול אמריקני. טורפים מיוצגים על ידי דוב שחור אמריקני, סמור ארך-זנב, זאב ערבות ושועל מצוי. אוכלי-צמחים גדולים כוללים את Cervus canadensis roosevelti‏ (Roosevelt Elk), תת-מין של אייל קנדי, ואת אייל פרדי שחור-זנב ותת-מין שלו Odocoileus hemionus columbianus‏ (black-tailed deer of Colombia). יונקים קטנים נפוצים יותר וכוללים מרמיטה זהובת-בטן, Tamias amoenus‏ (yellow-pine chipmunk), מין של טמיאס, סנאי דואה צפוני וארנבת השלג.[19]

קרוב ל-150 מינים של עופות נצפו בפארק, אם כי חלקם נדירים מאוד. עופות נודדים רבים שוהים בפארק בתקופה החמה. כמה מהעופות הנפוצים בפארק הם: מרגון גדול, עקב אדום-זנב, בז אמריקני, שכווי מפויח (Dendragapus fuliginosus)‏ (Sooty Grouse), שחף קליפורני, אוח וירג'יניה, תחמס אמריקאי, סיס ואוקס, קוליברי צפוני (Selasphorus rufus), נקר שעיר (Picoides villosus), חטפית זיתנית (Contopus cooperi), עורבני אפור (Perisoreus canadensis), מין העורב קיק אגוזים אמריקאי, ירגזי גמבל, מין סיטה Sitta canadensis‏ (red-breasted Nuthatch), שני מינים של קיכלים: Catharus ustulatus‏ (Swainson's Thrush) ו-Sialia mexicana‏ (Western Bluebird), מין סבכי העולם החדש Dendroica coronata‏ (yellow-rumped Warbler), מין של פרוש זהוב Carduelis pinus‏ (pine Siskin), וציפורי שיר מהמינים Junco hyemalis‏ (dark-eyed junco) ו-certhia americana‏ (brown Creeper).[20]

דגים לא שכנו במקור באגם. בין 1888 ל-1942 הובאו למי האגם יותר מ-1.8 מיליון דגים.[21] מששת מיני דגים שהוכנסו למי האגם שרדו שני מינים בלבד: טרוטת עין-הקשת ואלתית אדומה. דגים אלו ניזונים מהזואופלנקטון ומחרקים. הדיג באגם מותר, ויותר מכך, שירות הפארקים הלאומיים מעודד דיג מכיוון שמדובר במינים שאינם מקומיים.[22] בנחלים שבפארק שוכנים שלושה מיני טרוטה נוספים: טרוטת ברוק (Salvelinus fontinalis), טרוטה חומה וטרוטת השור.

באזורים הביצתיים של הפארק שוכנים שמונה מינים של דו-חיים:[23]

  •  
    הסלמנדרה Ambystoma macrodactylum
  •  
    אלתית אדומה
  •  
    Pseudacris regilla
  •  
    הסלמנדרה Ensatina eschscholtzii oregonensis

ארבעה מיני זוחלים נפוצים בפארק, והם: מין לטאה Sceloporus graciosus graciosus‏ (sagebrush lizard), איגואנית קצרת-קוצים ננסית, קמטן האליגטור (Elgaria coerulea) ונחש בירית מצוי. זוחלים נוספים השוכנים בפארק, אך הם נדירים יותר, כוללים מינים נוספים של נחש הבירית, מין של צב יבשה, ומין של חומט.[23]

היסטוריה עריכה

פרהיסטוריה עריכה

משערים כי אבותיהם הקדמונים של הילידים המקומיים בני עם הקלאמת (Klamath) חזו בהתפרצות הר הגעש כי המאורע מתועד באגדותיהם. המיתולוגיה של עם זה מספרת כי בהר התגורר הצ'יף לאו (Llao) האחראי על שאול תחתיות. לאו התאהב בבתו היפהפייה של ראש שבט הקלאמת, ולאחר שזו סירבה לחזור עמו לביתו שמתחת להר הוא החל לירות כדורי אש מההר על יישובי האינדיאנים בסביבה. לעזרתם בא הצ'יף סקל (Skell) (שהתגורר על פי האגדה בהר שסטה, כ-160 קילומטרים דרומה), האחראי על כל אשר על פני האדמה, והוא נלחם בלאו. במהלך הקרב הבריקו ברקים, רעמו רעמים וזרמו נהרות של לבה שקברו כפרים של בני קלאמת. בשיאו של הקרב התמוטט ההר וקבר את לאו תחתיו.[24] מאז לא שב לאו להפחיד את האנשים ולהרוס את בתיהם, ואף שבמקום הופיע אגם יפה ושליו האמינו בני הקלאמת כי האגם הוא מקום קדוש ורק מי שניחן בכוחות מיוחדים יכול להביט על מקום הקרב הקדוש של האלים מבלי להיענש.

בני הקלאמת השתמשו בקרייטר לייק למסעי חזון (באנגלית vision quests, טקס חניכה שבו החניך מתבודד במקום מרוחק במשך כמה ימים במטרה למצוא את ייעודו), שכללו טיפוס על קירות הקלדרה ומשימות מסוכנות אחרות. בני השבט העריצו את אלו שהצליחו במשימות אלו כבעלי כוחות רוחניים מיוחדים.[25][26]

היסטוריה מודרנית עריכה

 
ויליאם גלדסטון סטיל, "אבי קרייטר לייק"

שלושה מחפשי זהב: ג'ון וסלי הילמן, הנרי קליפל (Henry Klippel) ואייזק סקיטרס (Isaac Skeeters) היו הלבנים הראשונים שהגיעו לאגם. ב-12 ביוני 1853 הם נתקלו בהר בעל המדרונות המשתפלים הארוכים שעה שעסקו בציד. הצבע הכחול העז של האגם הכה אותם בתדהמה, והם כינו את גוף המים בגוון האינדיגו "אגם כחול עמוק" (Deep Blue Lake), והמקום בצד הדרום-מערבי של השפה שבו ראו לראשונה את האגם נקרא אחר-כך "דיסקוורי פוינט" (Discovery Point – נקודת התגלית). מכיוון שהמקום היה מרוחק ולא נתגלה בו זהב נשכחה התגלית. תשע שנים אחר-כך, ב-1862, הגיעה משלחת מחפשי זהב נוספת לאגם, ומנהיגה שונסי ניי (Chauncy Nye), פרסם בכתב עת מקומי את התגלית, אותה כינה "אגם כחול" (Blue Lake).

ב-1863, בעקבות התפרצות מעשי איבה בין מתיישבים לבנים לבין בני קלאמת, הקים צבא ארצות הברית את מצודת פורט קלאמת כ-12 קילומטרים דרומית מזרחית לגבול הפארק הלאומי של ימינו. על מנת להעביר אספקה למצודה נסללה דרך מהיישוב פרוספקט (Prospect) בעמק הנהר רוג. ב-1 באוגוסט 1865 "נתגלה" האגם שוב, והפעם על ידי שני ציידים שנשכרו לשמור על העובדים. אחד מהם היה לאדם הלבן הראשון שירד עד לחוף האגם. השניים הציעו לאגם את השם "אגם מלכותי" (Lake Majesty).

ב-1869 ביקרה באתר משלחת מהעיירה ג'קסונוויל (Jacksonville) באורגון בראשות עורך עיתון בשם ג'ים סאטון (Jim Sutton). חברי המשלחת בנו סירה מקנבס, הפליגו לאי ויזארד וחקרו אותו. בשובו כתב סאטון מאמר על האגם בעיתונו, "אורגון סנטינל" (Oregon Sentinel). במקום להשתמש בשם "האגם המלכותי", סאטון כינה את האגם "קרייטר לייק", כלומר "אגם הלוע", השם שנתקבע בסופו של דבר כשמו של האגם.

בשנים 1869–1918 הקדיש ויליאם גלדסטון סטיל (William Gladstone Steel‏; 1854-1934), עיתונאי וחובב טבע, את כל מרצו וחלק נכבד מהונו במטרה להבטיח מעמד של פארק לאומי לאתר. חלק גדול מהמקומות לאורך האגם קרויים בשמות שכינה אותם סטיל: האי ויזארד, סלע לאו ראש סקל וכו'. סטיל השתתף בסקרים מדעיים שנערכו במקום, בהם הסקר שביצעה משלחת בראשות הגאולוג קלרנס דטון באגם ב-1886 מטעם סוכנות הסקר הגאולוגי של ארצות הברית. המשלחת נשאה את הספינה קליטווד (Cleetwood) שמשקלה כחצי טון במעלה המורדות התלולים של ההר ואז הורידה אותה לאגם. המשלחת השיטה את הספינה באגם ומדדה את עומק האגם באמצעות צינור הקשור למיתר פסנתר ב-168 מקומות. התוצאה העמוקה ביותר, 608 מטרים, קרובה מאוד למדידות של ימינו (594 מטרים), שבה השתמשו בסונאר. בערך באותה תקופה סקר טופוגרף את האזור ויצר את המפה המקצועית הראשונה של אזור קרייטר לייק.

שתדלנותו של סטיל השתלמה, וב-22 במאי 1902 חתם נשיא ארצות הברית תאודור רוזוולט על החוק שהעניק לקרייטר לייק מעמד של פארק לאומי. פעילותו של סטיל נמשכה גם אחר-כך והודות למאמציו נפתחה האכסניה (Crater Lake Lodge) במקום ב-1915, והושלמה ב-1918 הדרך המקיפה את שולי הקלדרה (Rim Drive).[27] בשל פעילותו זו כונה סטיל "אבי קרייטר לייק".[28] על מנת לאפשר לתיירים להגיע אל הפארק נבנו כבישים בדרך אליו ובתוכו.

הפארק כיום עריכה

ניהול עריכה

הפארק הלאומי קרייטר לייק מנוהל על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית, יחידה במחלקת הפנים של ארצות הברית. תקציב היחידה השנתי היה 2.924 מיליארד דולר בשנת 2009 והיא אחראית על ניהול אזורים מוגנים בשטח כולל של מעל ל-340,000 קמ"ר.

 
אכסניית קרייטר לייק

תפקידו של שירות הפארקים הלאומיים הוא לשמר ולהגן על משאבי טבע ותרבות. בית הנבחרים של ארצות הברית העניק לשירות את התואר "סוכנות פדרלית" עם אשרור "חוק שירות הפארקים הלאומיים" (National Park Service Organic Act) ב-25 באוגוסט 1916. על פי החוק מטרת השירות היא לקדם ולהסדיר את השימוש בפארקים הלאומיים במטרה להגן על הנוף הטבעי, על בעלי החיים ועל האתרים ההיסטוריים ולהשאירם שלמים למען הדורות הבאים. בתחומי הפארקים אסורים הציד, כריית המחצבים וכריתת העצים, כמו גם ליקוט של משאבים טבעיים ותרבותיים. כמו כן אסור לחפש נפט וגז או לנצל משאבים אלו.

בשנת 2002 היה תקציב הפארק הלאומי קרייטר לייק כ-4 מיליון דולרים. התקציב משמש לתשלום משכורות לצוות המתפעל את הפארק ולשיקום ושיפור דרכים ובניינים בו. אנשי הצוות אחראים על קבלת המבקרים בפארק והדרכתם. הם גם נאבקים בהתרבות המינים הפולשים ועוקבים מקרוב אחר ההתפתחות של אוכלוסיות של מינים בסכנה. בנוסף הם גם אחראים על תחזוקת ושיפוץ התשתית והבניינים ההיסטוריים.

תיירות עריכה

הפארק, שנודע בשל אגם קרייטר לייק, מושך אליו קרוב לחצי מיליון מבקרים מדי שנה (הממוצע ב-10 השנים האחרונות היה 482,249 מבקרים[22]), דומה לנתוני מערכת הפארקים רדווד. הגישה לפארק היא באמצעות כבישים בלבד. כביש מדינתי מספר 62 חוצה את הפארק בחלקו המערבי, וכביש השפה (Rim Drive) מקיף את הקלדרה ומאפשר תצפיות מנקודות שונות. בסך הכל יש בפארק 127 קילומטרים של כבישים. הפארק פתוח כל השנה, אבל חלק מהכבישים והאתרים סגורים מהסתיו ועד האביב. לרשות המבקרים עומד "כפר השפה" (Rim Village), מקבץ מבנים על שפת הקלדרה בגובה 2,164 מטרים, ובהם המבנה ההיסטורי המשופץ של אכסניית קרייטר לייק (Crater Lake Lodge) ובו 71 חדרים.

אתרים עיקריים עריכה

 
הר סקוט
 
הצריחים
 
שחייה באגם קרייטר לייק, במזח ספינות הסיור

מלבד האגם שהוא האטרקציה העיקרית בפארק יש אתרים מעניינים נוספים, חלקם נוצרו בהתפרצות הגעשית הגדולה שיצרה את הקלדרה שבתוכה שוכן האגם:

  • מדבר הפומיס (The Pumice Desert) – שכבה עבה מאוד של פומיס ואפר געשי המשתרעת צפונית להר מזאמה. אפילו אחרי אלפי שנים מההתפרצות, אזור זה נטול צמחייה כמעט לחלוטין בשל הנקבוביות הגדולה של הקרקע, שבגינה מים מתנקזים מהר מאוד והקרקע הדלה המורכבת בעיקר מרגולית.
  • הצריחים (The Pinnacles) – כאשר נשרו אפר ופומיס לוהטים בקרבת הר הגעש הם יצרו שכבה בעובי שבין 60 ל-90 מטרים של משקעים עשירים בגז. בהדרגה דחק הגז הלוהט את דרכו מעלה בתוך השכבות תוך יצירת ערוצים ונפלט על פני השטח כפומרולות. החום העז של הגז הלחים את דפנות הערוצים. מאוחר יותר הרחיקה סחיפה את השכבות הרופפות של האפר שמסביב והותירה צריחים וארובות גבוהים.
  • הר סקוט (Mount Scott) - ההר הגבוה ביותר בפארק (2,721 מטרים). ההר הוא חרוט אנדזיטי שמקורו בלבה מתא המאגמה של הר מזאמה. גאולוגים מכנים הר געש כזה בשם "חרוט טפילי". ככל הנראה פסקו ההתפרצויות געשיות לפני תום הפליסטוקן. קרקס קרחוני שנוצר על המדרון הצפון-מערבי של הר סקוט לא נפגע מהתפרצויות שהתחוללו לאחר תום עידן הקרח.
  • פסגת האיחוד (Union Peak) – הר געש כבוי השוכן בפינה הדרום-מערבית של הפארק, שהשרידים העיקרי לקיומו כוללים פקק געשי (מחדר פלוטוני הנוצר מהתגבשות מאגמה שנותרה בתוך צינור ההזנה של הר געש בתום התפרצות געשית) גדול.
  • פסגת הלוע (Crater Peak) – הוא חרוט מגן הבנוי בעיקר מקילוחי לבה אנדזיטית ובזלתית שעליהם הצטברה טפרה אנדזיטית ודקיטית.
  • לוע קורת העץ (Timber Crater) – הוא חרוט מגן השוכן בפינה הצפון-מזרחית של הפארק. כמו פסגת קרייטר הוא בנוי בעיקר מקילוחי לבה אנדזיטית ובזלתית, אבל שלא כמו פסגת קרייטר יש בפסגתו שני חרוטי אפר.
  • כביש השפה (Rim Drive) – כביש באורך 53 קילומטרים שהוא הדרך הפופולרית ביותר בפארק. הכביש הוא דרך נופית סביב שפת הקלדרה.
  • סלע לאו (Llao Rock) – צוק בצד הצפוני של הקלדרה המתנשא לגובה של 550 מטרים מפני האגם. מכביש השפה מוביל שביל באורך 2.1 קילומטרים אל הפסגה.[29]
  • האיש הזקן של האגם (Old Man of the Lake) - כינוי חיבה לגזע עץ שלם שצף אנכית במי האגם מעל ל-100 שנים.[30] הטמפרטורה הנמוכה של המים האטה את הריקבון של העץ, ומכאן אריכות הימים של הגזע.
  • שביל הרכס הפסיפי – הוא שביל הליכה ומסלול סוסים על קו הרכס של הסיירה נבדה ובהמשך על קו הרכס של רכס קסקייד, שאורכו 4,286 קילומטרים, מגבול מקסיקו ועד לגבול קנדה. השביל עובר דרך הפארק.
  • יערות ראשוניים (Old-growth forest) – יערות ראשוניים מכסים 200 קמ"ר משטח הפארק.[31]

פעילויות עריכה

מרבית הפעילויות מיועדות לקיץ הקצר שבפארק. שלגים כבדים במהלך הסתיו, החורף והאביב גורמים לסגירת מרבית הכבישים ושבילי ההליכה.

  • הליכה - ישנם מסלולי הליכה רבים בתוך הפארק באורך כולל של 145 קילומטרים, וכמה אתרי קמפינג.
  • דיג - הדיג באגם מותר בלא להוציא רישיון, בלא הגבלה על מיני הדגים, גודלם או כמותם. במקור לא היו דגים באגם. בין 1888 ל-1942 הובאו למי האגם יותר מ-1.8 מיליון דגים.[21] מששת מיני דגים שהוכנסו למי האגם שרדו שני מינים בלבד: טרוטת עין-הקשת (Oncorhynchus mykiss), ואלתית אדומה (Oncorhynchus nerka). דגים אלו שאינם מקומיים ניזונים מהזואופלנקטון ומחרקים והם משגשגים ומתרבים באגם. משום מכך מעודד שירות הפארקים הלאומיים את הדיג.[22]
  • שחייה - שחייה מותרת באגם, אם כי רק בקצה השביל היחיד (Cleetwood Cove Trail) שאורכו קרוב ל-2 קילומטרים המוביל משפת הקלדרה אל מי האגם. טמפרטורת המים לא עולה על 15°C.
  • סיורים באגם – במהלך הקיץ פועלות מדי יום ספינות המשיטות מבקרים באגם ומגיעות גם אל החרוט האפר של האי ויזארד. הספינות יוצאות מקצה השביל התלול היחיד (Cleetwood Cove Trail) המוביל משפת הקלדרה אל מי האגם. השביל הוא להולכי רגל בלבד, והספינות הובלו במקור אל האגם באמצעות מסוקים.[32]
  • תצפיות על האגם – לאורך שפת הקלדרה ישנן נקודות תצפית רבות שניתן להגיע אליהן בנקל ברכב מ"כביש השפה" (Rim Drive) – כביש באורך 53 קילומטרים הסובב את שפת הקלדרה בגובה שבין 2,000 מטרים מעל פני הים ל-2,400 מעל פני הים. הכביש סגור בחורף בשל הצטברות שלג. הוא פתוח במלואו בין יולי לאוקטובר, ופתוח בחלקו במאי, יוני ונובמבר.
  • תצפית מהר סקוט – "הר סקוט" (Mount Scott) הוא ההר הגבוה ביותר בפארק (2,721 מטרים). הטיפוס עליו מחייב מאמץ מכיוון שהשביל המוביל לפסגתו באורך 4 קילומטרים הוא תלול. מהפסגה יש תצפית על כל הקלדרה, וביום בהיר ניתן לראות למרחק של מעל ל-150 קילומטרים. כמו כן ניתן לצפות ממנו צפונה בהרי הגעש הרדומים מכוסי השלג של רכס קסקייד, ברמת קולומביה ממזרח, בהרי הקסקייד המערביים, ורחוק יותר בהרי קלאמת ממערב.

הנצחות עריכה

  • האגם מתואר בשירתו של חואקין מילר (Joaquin Miller‏; 1913-1837) המכונה "משורר הרי הסיירה". מילר מכנה את האגם "ים השקט" ו"ים הספיר המוקף מסביבו במעגל הדחוס של הסלע האפרפר הגדול של יוסמיטי".[33]
  • מאז 2002 מוצג קרייטר לייק על אחד הדגמים של לוחיות הרישוי של מכוניות במדינת אורגון.
  • מטבע הקוורטר בערך נקוב של 25 סנטים המנציח את מדינת אורגון שהוטבע על ידי מטבעת ארצות הברית ב-2005 מנציח את קרייטר לייק בצידו האחורי.[34]

לקריאה נוספת עריכה

 
צידו האחורי של מטבע הקוורטר (רבע דולר) משנת 2005
  • Taylor, George H., and Hannan, Chris (1999). The Climate of Oregon: From Rain Forest to Desert. Corvallis: Oregon State University Press. ISBN 0-87071-468-6.
  • Bacon, Charles R. (ביוני 2002). "Morphology, volcanism, and mass wasting in Crater Lake, Oregon". Geological Society of America Bulletin. 114 (6): 675–692. doi:10.1130/0016-7606(2002)114<0675:MVAMWI>2.0.CO;2. ISSN 0016-7606. {{cite journal}}: (עזרה)
  • Bacon, Charles R. (2008). "Geologic map of Mount Mazama and Crater Lake Caldera, Oregon" (online version of paper map with associated booklet and database). הסקר הגאולוגי של ארצות הברית.
  • Harmon, Rick (2002). Crater Lake National Park: A History. Corvallis: Oregon State University Press. ISBN 0-87071-537-2.
  • Harris, Stephen L. (1988). Fire Mountains of the West: The Cascade and Mono Lake Volcanoes. Missoula: Mountain Press Publishing Company. ISBN 0-87842-220-X.
  • Harris, Ann G. (1997). Geology of National Parks (Fifth ed.). Iowa: Kendall/Hunt Publishing. ISBN 0-7872-5353-7.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא הפרק הלאומי קרייטר לייק בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ NPS visitation
  2. ^ Crater Lake
  3. ^ History of Rim Drive
  4. ^ Applegate Peak, Oregon
  5. ^ 10 Deepest Lakes In The World
  6. ^ 1 2 3 Facts and Figures about Crater Lake
  7. ^ Koppen-Geiger World Climate Classification Map
  8. ^ Weather
  9. ^ Plan Your Visit
  10. ^ הנתונים נלקחו מ-Frequently Asked Questions. מידע מלא יותר מצוי במחקר Vertical Temperature Structure in Crater Lake, Oregon שבדק את מפל הטמפרטורות במי האגם ב-1971
  11. ^ Crater Lake near Crater Lake, Oregon (Station 11492200)
  12. ^ Geologic Provinces of the United States: Pacific
  13. ^ Cascade Range Volcanoes Compared
  14. ^ 1 2 Mount Mazama eruption; calendrical age verified and atmospheric impact assessed
  15. ^ Charles R. Bacon, David W. Ramsey, Subaqueous geology and a filling model for Crater Lake, Oregon
  16. ^ Mount Mazama Volcano and Crater Lake Caldera, Oregon
  17. ^ באנגלית loam, קרקעות שבהן כמויות שוות למדי של חרסית, טין וחול, והיא מכילה בדרך כלל חומר אורגני
  18. ^ 1 2 Trees
  19. ^ Mamaels
  20. ^ Checklist of Birds
  21. ^ 1 2 The Waters of Crater Lake
  22. ^ 1 2 3 Frequently Asked Questions
  23. ^ 1 2 Reptiles and Amphibians
  24. ^ History
  25. ^ Park History
  26. ^ Sacred Destinations
  27. ^ Mount Mazama Volcano and Crater Lake Caldera, Oregon
  28. ^ William Gladstone Steel
  29. ^ Terry Richard, Llao Rock offers unsurpassed first-time viewing opportunity of Crater Lake
  30. ^ Wind Currents In Crater Lake As Revealed By The Old Man Of The Lake
  31. ^ Area of old-growth forests in California, Oregon, and Washington
  32. ^ Boating
  33. ^ The Encyclopedia Americana (1920)/Crater Lake National Park
  34. ^ Oregon State Quarter – 2005


 
 
תמונה פנורמית של אגם קרייטר לייק מפסגת הר סקוט הסמוכה במבט כלפי מערב. שתי פסגות מכוסות שלג נראות במרחק. מימין לאגם הר תילסן (Mount Thielsen), ורחוק בצד שמאל הר מקלכלין (Mount McLoughlin)


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הפארק_הלאומי_קרייטר_לייק&oldid=37802932"