הצעקה

**הצעקה**
**Skrik, Der Schrei der Natur, L'urlo**
מידע כללי
צייר	אדוורד מונק
תאריך יצירה	1893
טכניקה וחומרים	שמן, טמפרה ופסטל על קרטון
ממדים בס"מ
רוחב	73.5 ס״מ
גובה	91 ס״מ
נתונים על היצירה
זרם אמנותי	אקספרסיוניזם
מיקום	הגלריה הלאומית, אוסלו; אוסלו שבנורווגיה
קואורדינטות	59°54′58″N 10°44′15″E / 59.916111111111°N 10.7375°E

ערך זה עוסק בסדרת ציורים של אדווארד מונק. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו צעקה.

הצעקה (בנורווגית: Skrik) הוא שמה של סדרת ציורים אקספרסיוניסטים והדפסים שנוצרה בין השנים 1893 עד 1910 על ידי האמן הנורווגי אדוורד מונק.^[1]

הסדרה מציגה דמות אדם המצוירת בקווים מופשטים וניצבת על גשר עץ על רקע הפיורד של אוסלו, כפי שהוא נשקף מהגבעה של הפרוור אקברג (אנ') שבאוסלו. העיניים החלולות והפה הפעור נחשבים בעיני רבים לזעקה אילמת כנגד החיים המודרניים. רבים רואים בציורו של מונק את אחד הסמלים החשובים של המאה ה-20 המבטא את החרדה האקזיסטנציאליסטית.^[2]

שמה של הסדרה, "הצעקה", הוא השם המקובל גם בכל שאר השפות (כגון אנגלית: "The Scream"), אך שמו המקורי בנורווגית, "Skrik", פירושו גם "צווחה", ויש בו פן אונומטופי המבטא את הבעת פניה של הדמות.

הציורים מושפעים מהדפסים יפניים, דבר הבא לידי ביטוי בהצרה הקיצונית של הגשר ובהצגת נוף הרקע כמעין גלים אקספרסיביים. הרקע הגלי משתקף גם בדמות הצועקת.

במוזיאון מונק נמצאות שתי גרסאות שאחת מהן מ-1910. בגלריה הלאומית (אנ') של נורווגיה נמצאת הגרסה הראשונה, זו המופיעה בתמונה משמאל, מ-1893. פטר אולסן (אנ'), איל ספנות נורווגי, מחזיק בגרסה נוספת שצוירה בפסטל. מונק יצר גם הדפס אבן של התמונה.^[3] אולסן מכר את הגרסה שבבעלותו במכירה פומבית של סות'ביס ב-2012 במחיר שיא של כ-120 מיליון דולר.^[4]

מקורות השראה עריכה

מונק כתב, בקשר לתמונה:

"הלכתי לאורך שביל עם שני ידידים - השמש נטתה לשקוע - לפתע האדימו השמים כדם - עצרתי, כוחי תש, ונשענתי על הגדר - היה דם ולשונות אש מעל הפיורד הכחול-שחור ומעל העיר - ידידיי הוסיפו ללכת, ואני עמדתי שם רועד מחרדה - וחשתי צעקה אינסופית עוברת בטבע."

תיאור זה הביא כמה פרשנים לסברה כי הדמות בתמונה אינה זועקת אלא מגיבה בייאוש לזעקה העוברת בטבע.

ב-2003 סברו כמה אסטרונומים כי השמים האדומים לא היו רק הבעת רגשות או דמיון של הצייר, אלא נבעו מהתפרצות הר-הגעש קרקטואה בשנת 1883, שגרמה לשקיעות מרהיבות באופן בלתי-רגיל ברחבי אירופה בחורף שלאחר מכן.^[5]

ייתכן שהדמות המוזרה, חסרת המגדר שבחזית התמונה קיבלה את השראתה ממומיה פרואנית שמונק עשוי היה לראותה בתערוכה העולמית של פריז (1889). המומיה הזו, אשר נמצאה כורעת בתנוחה עוברית וידיה לצד פניה, הציתה גם את דמיונו של ידידו של מונק, פול גוגן, ושימשה השראה לדמות המרכזית בציורו של גוגן "האומללות האנושית" ("בציר הענבים בארל") ולזקנה בציורו "מאין אנו באים? מה אנו? לאן פנינו?".

ייתכן שאת ההשראה לסדרה קיבל מונק מאחותו, שסבלה מהפרעה דו-קוטבית, והייתה מאושפזת בבית-החולים לתשושי נפש למרגלות גבעת אקברג.

יש הטוענים שהתחושות שמעבירה "הצעקה" מזכירות את התחושות הנובעות מהפרעת דה-פרסונליזציה. מדובר בתחושות של אי-התאמה בין הסביבה החיצונית לבין הסביבה הפנימית של האדם.^[6]

השפעות תרבותיות עריכה

היצירה נחשבת לאחת היצירות הראשונות בסוגת אמנות ההלם.

"הצעקה" זכתה לשעתוקים (אנ') רבים בתרבות של שלהי המאה העשרים. היא שימשה כהשראה לסרטון אנימציה בערוץ MTV, כמסכה המופיעה בסדרת הסרטים צעקה, ועוד. היחס אליה איבד משהו מן האימה שהדימוי הביע בתחילתו.

היצירה אף היוותה השראה לדמות Silence המופיעה בעונה השישית של הסדרה "דוקטור הו".

אחד מציורי הסדרה נמכר במכירה פומבית של סות'ביס ב-2012 בסכום שיא של 119,922,500 דולר.^[7]

בפרק "שוד העוגיות הגדול" של הסדרה "רחוב סומסום" מוצג ציור דומה לציור 'הצעקה', כשההבעה של הדמות נוצרה בעקבות שכרובי הפיל בטעות עוגיית ענק בסדנא של מונק כששימש כשליח. כמו כן, בהמשך עוגיפלצת מציג הבעה דומה.

היצירה הופיעה בסרט לוני טונס: חוזרים לאקשן כאחת מהתמונות בהן עוברים באגס באני ודאפי דאק במרדף במוזיאון הלובר.

גנבת הציור עריכה

ב-12 בפברואר 1994 נגנבה הגרסה הראשונה של "הצעקה" (1893) שהוצגה בגלריה הלאומית של אוסלו (אנ'). הגנבים דרשו עבור השבתה מיליון דולר, אולם היא הושבה במאי 1994 במבצע עוקץ בלא שהכסף הועבר לגנבים.^[1]

באוגוסט 2004 נגנבה אחת מגרסאות הציור ממוזיאון מונק אוסלו. חשוד במעשה, שהיה קשור גם לרצח קצין משטרה באפריל 2004, נעצר והורשע ב-2005. באוגוסט 2006 נמצאה התמונה והתברר שהיא ניזוקה באופן בלתי הפיך.^[8] אחת ההשערות היא שהשודדים גנבו את התמונה כדי להסיט את תשומת הלב הציבורית מרצח קצין המשטרה וכי כלל לא התעניינו בתמונה עצמה.^[9] חברת הנפט היפאנית אידמיטסו קוסן (אנ') תרמה 670 אלף דולר כדי לסייע בתיקון יצירות המופת של אדווארד מונק "הצעקה" ו"מדונה", שנפגעו בעת השוד.^[10]