הקודקס האזרחי הגרמני

הקודקס האזרחי הגרמני (בגרמנית: Bürgerliches Gesetzbuch; ידוע בר"ת BGB) הוא הקודקס האזרחי הנהוג בגרמניה מאז 1 בינואר 1900, ונחשב לפריצת דרך בתחום חקיקת המשפט האזרחי. ה-BGB שימש דגם לקודיפיקציה של המשפט האזרחי במספר מדינות אחרות בעולם, בהן פורטוגל, הרפובליקה הסינית, יפן, תאילנד, קוריאה הדרומית, סין, יוון ואוקראינה.

היסטוריה

לאחר שחוקק קודקס נפוליאון בצרפת בשנת 1804, עלה רצון דומה אף במערכת המשפט הגרמני. השאיפה הייתה ליצור אסופה שיטתית ומאוחדת בין חוקים שונים בתחום המשפט האזרחי, אשר היו בתוקף במדינות הקונפדרציה הגרמנית. אולם תוכנית זו לא יצאה אל הפועל מכיוון שלא היה קיים אותה עת גוף מחוקק מתאים.

לאחר שמדינות גרמניה השונות אוחדו באימפריה הגרמנית בשנת 1871 ניתן היה לגשת למלאכה. בשנת 1873 תוקנה החוקה הגרמנית ב"חוק מיקל-לסקר" (Lex Miquel-Lasker; על שם שני יוזמיו, יוהנס פון מיקל ואדוארד (יצחק) לסקר) אשר העביר את הסמכות המחוקקת לידי הרייך. בעקבות התיקון נוסדו ועדות שונות לניסוח החקיקה שתהיה לקודקס האזרחי לכל הרייך ואשר תחליף דברי חקיקה שונים בתחום זה בכל אחת מן המדינות.

טיוטת הקודקס הראשונה, משנת 1888, לא זכתה לאהדה. בעקבות הפרסום קמה ועדה בת 22 חברים, אשר הורכבה לא רק ממשפטנים אלא אף מנציגי ענפי כלכלה שונים ונציגים של זרמים אידאולוגים בציבור. ועדה זו ניסחה טיוטה שנייה לקודקס. בשנת 1896, לאחר תיקונים נרחבים, אושר ה-BGB ברייכסטאג. הוא נכנס לתוקף ב-1 בינואר 1900 ומאז משמש אבן פינה לקודיפיקציה של המשפט האזרחי בעולם.

ה-BGB נותר בתוקף אף בתקופת גרמניה הנאצית ותוכניות להחליפו בקודקס אזרחי אחר, ברוח האידאולוגיה הנאצית, לא יצאו אל הפועל. עם זאת בתי המשפט בגרמניה בתקופה הנאצית פרשו חלק מעקרונות הקודקס ברוח אידאולוגיה זו.

לאחר מלחמת העולם השנייה עם חלוקת שטחה של גרמניה לשתי מדינות: גרמניה המערבית וגרמניה המזרחית, המשיך ה-BGB לשמש בשתיהן. יחד עם זאת, לאורך השנים, שונו הוראות ה-BGB עם חקיקה חדשה בגרמניה המזרחית. החל משנת 1966 שונתה החקיקה בתחום דיני המשפחה, בשנת 1976 נחקק קודקס אזרחי חדש (Zivilgesetzbuch), ובשנת 1982 נחקק חוק חוזים חדש. מאז איחודה של גרמניה בשנת 1990, שב ה-BGB להיות הקודקס האזרחי המחייב בכל שטח גרמניה.

בגרמניה המערבית ובגרמניה המאוחדת תוקנו הוראות ה-BGB פעמים רבות מאז שנחקק. התיקונים המשמעותיים ביותר הוכנסו בשנת 2002, לאחר רפורמה מקפת בדיני ההתחייבויות, אחד מחמשת הפרקים העיקריים בקודקס. אף הפרשנות שמעניקים בתי המשפט בגרמניה להוראות הקודקס ידעה שינויים רבים לאורך השנים, והיא ממשיכה להתפתח. שינויים אלה אפשריים הודות למידת ההפשטה הרבה הקיימת בהוראות הקודקס. בשנים האחרונות קיימת מגמה של מחוקקים בגרמניה להשיב אל תוך ה-BGB דברי חקיקה שונים בתחום האזרחי, אשר נחקקו בנפרד. כך לדוגמה חקיקה על שכירות דירות שנחקקה בנפרד ושבה להיות חלק מן הקודקס.

ה-BGB ממשיך להוות אבן פינה לחקיקה גרמנית בתחום המשפט האזרחי ועקרונות הקודקס משמשים לחוקים אחרים בתחום המשפט האזרחי. כך למשל, בקודקס המסחרי הגרמני קיימות רק הוראות מיוחדות באשר לשותפויות מסחריות ושותפויות מוגבלות, אולם העקרונות הכלליים של שותפות הם שחלים אף במשפט המסחרי.

על שיטת הקודיפיקציה של ה-BGB נמתחה ביקורת בשל ביטויים של חוסר אחריות חברתית, אולם לאורך השנים המחוקק ומערכת המשפט עשו לשיפור השיטה ולהתאמתה בעניין זה. בשנים האחרונות, ניכרת השפעה של מערכת החוק של האיחוד האירופי על הוראות ה-BGB ושינויים רבים מתבצעים בקודקס לצורך התאמתו למערכת זו.

מבנה הקודקס

מבנהו של הקודקס האזרחי הגרמני הוא פיתוח של המבנה הפנדקטי (מלטינית: Digesta seu Pandectae) של החוק הרומי. בדומה לקודקסים אחרים השואבים השראתם מן החוק הרומי, הקודקס מקבץ חקיקה בתחום הפרסונלי, קניין, משפחה וירושה, אולם בניגוד לקודקס האזרחי הצרפתי, או האוסטרי, למשל, הפרק המכיל הוראות כלליות, הוא הפרק הפותח. משכך, לקודקס האזרחי הגרמני חמישה חלקים:

• חלק כללי (Allgemeiner Teil), סעיפים 1 עד 240, עוסקים בכללים הישימים בכל ארבעת החלקים האחרים, כך למשל כללים הנוגעים לבעל אישיות משפטית, היכולת לכרות חוזים, הצהרת כוונות, ביטול התחייבות משנפלה טעות, יצירת חוזים, הגבלת פעולות ודיני שליחות.
• חוק ההתחייבויות (Recht der Schuldverhältnisse), סעיפים 241 עד 853, מתאר את הצורות השונות של חוזים משפטיים והתחייבויות אחרות בין ישויות משפטיות, כולל חוקי הנזיקין.
• חוק הקניין (Sachenrecht), סעיפים 854 עד 1296, מתאר את זכויות הקניין וזכויות הקשורות לקניין (נכסי מיטלטלין ודלא ניידי), וכיצד ניתן להעביר זכויות אלה.
• חוק המשפחה (Familienrecht), סעיפים 1297 עד 1921, מתאר נישואים ויחסים משפטיים אחרים בין בני משפחה.
• חוק הירושה (Erbrecht), קובע כיצד יש לנהוג בקניינו של מי שנפטר, כולל חקיקה על צוואות.

עקרון ההפשטה

אחד ההיבטים החשובים והמיוחדים לקודקס האזרחי הגרמני הוא עקרון ההפשטה (Abstraktionsprinzip), ועקרון ההפרדה (Trennungsprinzip). העיקרון שמקורו מעבודותיו של ההוגה המשפטי פרידריך קארל פון סאביניי (Friedrich Carl von Savigny), יוצר הבחנה קפדנית בין חוזי התחייבות, אשר הכללים להם מוגדרים בחלק השני של הקודקס, וחוזים על ההעברה בפועל של הקניין, במיוחד כפי שהדבר מוגדר בחלק השלישי של הקודקס העוסק בקניין. בסיכומו של דבר, שני העקרונות קובעים כי התחייבות להעביר בעלות על קניין, אינה הופכת צד שני לבעלים, אלא מעניקה לו רק את הזכות לדרוש את ביצועו של החוזה בפועל.

עקרון ההפרדה קובע כי חוזים על העברת קניין וההעברה של הקניין בפועל חייבים להיות מטופלים באופן נפרד, כל אחד על פי כלליו. עקרון ההפשטה אף קובע כי ההעברה בפועל של בעלות על קניין היא תקפה מבחינה חוקית ללא קשר לתקפות החוקית של חוזה ההתחייבות. מהבחנה זו נלמד כי חוזי התחייבות בפני עצמם אינם כרוכים בהעברת בעלות, עד שנכרת חוזה על ההעברה בפועל של הקניין. מנגד, העברת בעלות על קניין אשר נעשתה על יסוד חוזה התחייבות לא חוקי, עשויה להוות בסיס לחובת השבת הקניין מצד הנהנה (והשוו לעקרון עשיית עושר ולא במשפט), אולם עד אותו מועד שבו הקניין מושב, על יסוד עקרון ההפרדה בין החוזה ובין העברת הבעלות בפועל, הקניין נמצא בבעלות הנהנה.

כך למשל, חוזה מכירה לבדו לא יוביל לבעלות על הקניין מצידו של הקונה, אלא רק יצור התחייבות מצידו של המוכר להעביר את הבעלות בקניין נשוא החוזה. המוכר, בהתאם לחוזה ההתחייבות, מחויב לכרות חוזה נוסף ונפרד העוסק בהעברת הבעלות. רק לאחר שחוזה זה נכרת, הקונה הופך לבעליו של הקניין שרכש. שני ההליכים באים תחת שתי מערכות שונות של כללים משפטיים במסגרת הקודקס, כך המחויבויות של הצדדים לחוזה מוסדרות בסעיף 433, ואילו החוזה להעברת הבעלות על הקניין בפועל (במטלטלין) מוסדרת בסעיף 929 לקודקס. אף התשלום על הרכישה (דהיינו, העברת הבעלות על הכסף) מטופלת בקודקס באותו אופן.

בעסקים של יום-יום ההפרדה הזו אינה נדרשת, מכיוון ששני סוגי החוזים יכרתו בעת ובעונה אחת בהחלפת תשלום תמורת סחורה. אף שהעיקרון של הפשטה עשוי להראות כטכני, עד כדי שהוא עומד בניגוד לפרשנות המקובלת לעסקאות מסחריות, הוא מקובל ללא מחלוקת בקהילה המשפטית הגרמנית. היתרון העיקרי של עקרון ההפשטה הוא ביכולת לספק מסגרת משפטית בטוחה לרוב המוחלט של העסקאות הכלכליות, תהא מידת מורכבותן אשר תהא.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הקודקס האזרחי הגרמני בוויקישיתוף

• Bürgerliches Gesetzbuch (בגרמנית)
• Bürgerlichen Gesetzbuch (באנגלית)
• פרשנות הקודקס האזרחי הגרמני (בגרמנית)
• הקודקס האזרחי הגרמני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)