הקרב על תל חי

הקרב על תל חי נערך ב-1 במרץ 1920 בין חמושים ערבים לבין כוח צבאי מגן יהודי שהגן על החווה החקלאית תל חי שבאצבע הגליל. במהלך הקרב תקפה מיליציה ערבית שיעית, מלווה בבדואים מכפר סמוך, את תל חי. לאחר הקרב נהרגו שמונה יהודים וחמישה ערבים. יוסף טרומפלדור, מפקד המגנים היהודים של תל חי, נורה בידו ובבטנו ומת באותו ערב, בזמן שפונה לכפר גלעדי. תל חי ננטשה על ידי היהודים ונשרפה על ידי הערבים.

הקרב על תל חי

פסל האריה השואג, האנדרטה לזכר קורבנות הקרב על תל חי
מערכה: מאורעות תל חי
תאריך	1 במרץ 1920
מקום	תל חי (כיום כפר גלעדי)
תוצאה	ניצחון ערבי
הצדדים הלוחמים מגיני היישוב ערבים ובדואים חמושים מפקדים יוסף טרומפלדור כאמיל חוסיין אפנדי כוחות עשרות חמושים מאות חמושים אבדות 6 הרוגים 5 הרוגים

האירוע נתפס על ידי כמה חוקרים כחלק ממלחמת הממלכה הערבית של סוריה נגד צרפת ועל ידי חלקם כמאורעות תל חי.

רקע

תל חי הייתה מיושבת לסירוגין מאז 1905 ונוסדה כקיבוץ ב-1918, לאחר תבוסת האימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה.^{[דרוש מקור]}

האזור היה נתון לאחר מכן להתאמות גבול לסירוגין בין הבריטים לצרפתים. מלחמת סוריה–צרפת התרחשה בתחילת 1920 בין לאומנים ערבים סורים, שהיו נאמנים למלך ההאשמי פייצל, לבין צרפת. כנופיות של איכרי גבול מבוססי שבט, ששילבו פוליטיקה ושודדים, היו פעילים באזור הגבול המוגדר באופן רופף בין המנדט הבריטי, לבין אזורי המנדט הצרפתי בסוריה ובלבנון.

יוסף טרומפלדור שירת כקצין בצבא הרוסי במהלך מלחמת רוסיה–יפן ב-1905, בהיותו אחד מיהודי רוסיה הבודדים שזכו לנציבות תחת הצאר. הוא גם פיקד על יחידת עזר יהודית שנלחמה יחד עם הצבא הבריטי במהלך מערכת גליפולי במלחמת העולם הראשונה. ככזה, הוא היה איש צבא מנוסה היטב, שהתנועה הציונית יכלה לשלוח אותו לפקד על המוצב המאוים, ואכן בסוף דצמבר 1919 החל טרומפלדור לפקד על תל חי.

תל חי בימי מלחמת סוריה-צרפת

בתחילת מלחמת סוריה-צרפת אוכלס הגליל העליון בכמה שבטים ערבים בדואים נוודים למחצה, השבטים הגדולים נמצאו באל-ח'אלצה, וארבעה יישובים יהודיים זעירים, בהם מטולה, כפר גלעדי, תל חי ואל-חמרה . בעוד הכפרים הערביים והבדואים התחברו לממלכה הערבית של סוריה, התושבים היהודים בחרו להישאר נייטרליים במהלך הסכסוך הערבי עם הצרפתים.

בתחילת המלחמה נהרג תושב כפר גלעדי בידי בדואים חמושים, מה שהגביר מאוד את המתיחות באזור. כפרים יהודיים נבזזו בקביעות על ידי הבדואים הפרו-סוריים בתואנה של חיפוש אחר מרגלים וחיילים צרפתים. בתקרית אחת, טרומפלדור ויהודים אחרים הופשטו מבגדיהם כעלבון פומבי על ידי מיליציה ערבית בדואית.^{[דרוש מקור]}

הקרב

ב-1 במרץ 1920 צעדו כמה מאות ערבים שיעים מרמת תבנין בדרום לבנון אל שערי תל חי יחד עם בדואים מאל-ח'אלצה ובראשם המוח'תאר שלהם כאמיל חוסיין אפנדי. הם דרשו לבדוק בתל חי אם אין חיילים צרפתים. אחד החקלאים ירה ירייה באוויר, אות לתגבורת מכפר גלעדי הסמוכה, שהביאה עשרה גברים בראשות טרומפלדור, שהוצבו על ידי השומר להגן על החווה החקלאית. יוסף טרומפלדור ועשרת אנשיו ניסו להשפיע על השיעים ועל מיליציות הכפר המשוטטות בתל חי לצאת משם באמצעות משא ומתן.

כמיל אפנדי הורשה להיכנס לתל חי כדי לחפש חיילים צרפתים. הוא נתקל באחת מהלוחמות היהודיות דבורה דרכלר שכיוונה את אקדחה לעבר אפנדי, ככל הנראה היא הופתעה לראות בדואי חמוש בכפר. במהלך המאבק נורתה ירייה באוויר (לא ברור אם מהאקדח או מנשק אחר) ופרץ קרב אש גדול. טרומפלדור נורה ונפצע קשה, בעוד הצדדים הלוחמים התבצרו בכפר. אפנדי ביקש לעזוב, ואמר שהכל היה למעשה אי הבנה, והכוח היהודי אישר את הפסקת האש. במהלך הנסיגה הערבית, ירה לעבר החמושים הערבים אחד המגינים היהודים, שלא היה מודע להסכמות של חבריו והיה לקוי שמיעה כתוצאה מקרב האש הקודם, וחילופי האש החלו מחדש.

בקרב נהרגו שישה יהודים וחמישה ערבים. טרומפלדור נורה בידו ובבטנו ומת בעת שפונה לכפר גלעדי באותו הערב. ניצולי תל חי מצאו את עמדתם בלתי נסבלת ולא הייתה להם ברירה אלא לסגת, ואז הציתו הערבים את תל חי.

שולמית לסקוב מתארת את גבורתו, קור רוחו ותפקודו של טרומפלדור, גם לאחר שנפצע באורח קשה: "במשך כל אותו יום שכב טרומפלדור על הרצפה מבלי להטריד איש, כאילו אמר לסלק מתודעת האנשים את העובדה שהוא פצוע קשה וזקוק לטיפול... לא הביעו פניו כאב או צער. מדי פעם היה שואל לנעשה, מבקש לעודד את החברים, מוסר להם את משאלתו שיעמדו בכבוד במערכה".

אחרית דבר

שמונת היהודים שנהרגו בתל חי (מספר זה כולל שניים שנהרגו במתקפה קודמת בינואר 1920) נקברו בשני קברי אחים בכפר גלעדי, ושני המקומות ננטשו לזמן מה.

ב-3 במרץ 1920 הותקף גם כפר גלעדי על ידי קבוצה גדולה של בדואים. המגינים נטשו את העמדה ונסוגו לכפר השיעי טייבה (בלבנון של ימינו) שם ניתן להם מחסה וליווי לקיבוץ איילת השחר שהיה בשליטה בריטית.

מלחמת סוריה–צרפת נכנסה לשלביה האחרונים ביולי 1920, עם תבוסת הנאמנים ההאשמים בקרב מייסלון. הגבול באזור הגליל העליון הוסכם לבסוף בין הבריטים לצרפתים, ואזור זה אמור להיכלל בפלשתינה. כך יכלה תל חי להתיישב מחדש ב-1921, למרות שלא הפכה לקהילה עצמאית בת קיימא וב-1926 נקלטה בקיבוץ כפר גלעדי.

אנדרטה לאומית הוקמה לזכר הרוגי תל חי, שישה גברים ושתי נשים, כולל יוסף טרומפלדור. האנדרטה ידועה בעיקר בזכות פסל של אריה שואג המייצג את טרומפלדור וחבריו. על שמם נקראה העיר קריית שמונה.

הערבי שהנהיג את הקרב, כאמיל חוסיין אפנדי, ייצג את הקרן הקיימת לישראל שרכשה ב-1939 אדמות עבור קיבוץ דפנה.

משמעות הקרב

עדית זרטל ציינה שהקרב סימן את "ההתחלה הדרמטית של הסכסוך האלים על פלשתינה".

מורשתו של טרומפלדור

טרומפלדור נפצע אנושות בקרב תל חי. באותו ערב הגיעה קבוצה מכפר גלעדי כדי לטפל בפצועים, ובה הרופא ד"ר גרשון גרי ואברהם הרצפלד. טרומפלדור פונה לכפר גלעדי ומת מפצעיו בדרך. במכתב של הרצפלד עוד באותו לילה, לחבריו במרכז החקלאי, הוא מספר שכאשר הגיע לתל חי הוא שאל את טרומפלדור כיצד הוא מרגיש, והוא ענה "בלי שום אנחה כל שהיא": "לא נורא, כדאי למות בשביל ארץ-ישראל". גם בעדותו של ד"ר גרי, כפי שנדפסה אחד עשר יום לאחר אירועי תל חי בכתב העת "קונטרס", מספר הרופא כי לאחר שבדק את פצעיו של טרומפלדור שאלו כיצד הוא מרגיש וטרומפלדור ענה: "אין דבר, כדאי למות בעד הארץ". באותו גיליון נדפס גם הספדו של ישעיהו דרז'נר, ממגיני תל חי, שבו כתב: "דבריו האחרונים, בתשובה על השאלה מה שלומו היו: טוב למות בעד המולדת". פנחס שניאורסון שהחליף את טרומפלדור בפיקוד על תל חי אישר גם הוא את נכונות האמרה במאמר שפרסם ב"קונטרס" פחות מחודש לאחר הקרב.

מורשת טרומפלדור באה לידי ביטוי בדברי ברל כצנלסון, במבוא לספר "מאורעות תרצ"ו", שנכתב על ידי ברכה חבס. שם השווה כצנלסון את גבורת המתיישבים מול הטרור הערבי בשנים 1936 - 1939, לגבורת טרומפלדור וחבריו : "דוֹר המצוֹר והבּצרוֹן, אשר קלט חצים ולא נסוֹג, אשר לא הפקיר שוּם נקוּדה ולא נתן לפַנוֹת שוּם מקוֹם ישוּב...דוֹר זה רשאי לוֹמר ליוֹסף טרוּמפּלדוֹר ולאהרן שֶר, אנשי תל-חי: לא בּיישנוּכם. לא ערירים הלכתם".

במלאת מאה שנים להולדתו של טרומפלדור, כתב עליו פרופ' יגאל עילם: "לו הייתי מתבקש לנקוב בשמו של אדם אחד, גיבור אמיתי אחד, משכמו ומעלה בכל ההיסטוריה הציונית והיישובית שלנו לא הייתי מהסס: טרומפלדור, זה האיש. המיתולוגיה שלנו לא טעתה בזיהוי. היא בחרה באיש הנכון".

ראו גם

• מאורעות תל חי
• יוסף טרומפלדור
• הקרב על תל חי (דרמת טלוויזיה)

לקריאה נוספת

• מרדכי נאור (עורך), איש תל חי, פרשת תל חי אחרי יותר ממאה שנים, הוצאת מטר, 2023