הרמן אבינגהאוס

פסיכולוג גרמני

הרמן אבינגהאוסגרמנית: Hermann Ebbinghaus;‏ 24 בינואר 185026 בינואר 1909) היה פסיכולוג גרמני, מחלוצי הפסיכולוגיה הניסויית. הוא כיהן כפרופסור באוניברסיטת ברלין ואחר כך באוניברסיטת ברסלאו.

הרמן אבינגהאוס
Hermann Ebbinghaus
לידה 24 בינואר 1850
ברמן, פרובינציית הריין, ממלכת פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 בפברואר 1909 (בגיל 59)
האלה, ממלכת פרוסיה, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת פרוסיה, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה St. Laurentius church עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מעסיק אוניברסיטת פרידריך וילהלם, אוניברסיטת ורוצלב, אוניברסיטת האלה-ויטנברג עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

ראשית חייו עריכה

אבינגהאוס נולד למשפחה מבוססת בממלכת פרוסיה, חבל ריינלנד, עיר בארמן, לימים חלק מן העיר וופרטל. אביו, קרל אבינגהאוס היה סוחר אמיד. התחנך בדת הלותרנית וסיים גימנסיה בעיר הולדתו. בגיל 17 נרשם לאוניברסיטת בון, בה התחיל ללמוד היסטוריה ופילולוגיה, אם כי באותה תקופה התעניין במיוחד בפילוסופיה. בשנת 1870 נאלץ להפסיק את לימודיו עקב גיוסו לצבא הפרוסי והשתתף במלחמת צרפת–פרוסיה. בשובו לחיים האזרחיים סיים אבינגהאוס את עבודת הדוקטורט שלו על פילוסופיית הלא מודע של אדוארד פון הרטמן. הוא קיבל את ההסמכה ב-16 באוגוסט 1873, כשהוא רק בן 23. בשנות לימודיו פעל אבינגהאוס באגודת הסטודנטים "קורפס גואסטפליה בון". בשלוש השנים הבאות עבד באוניברסיטאות האלה וברלין.

הקריירה האקדמית והמדעית עריכה

אחרי סיום הדוקטורט, ביקר אבינגהאוס באנגליה ובצרפת כשמצא את מחייתו במתן שיעורים פרטיים לתלמידים. באנגליה לימד בשני בתי ספר קטנים בדרום המדינה[1]. בלונדון בחנות לספרים משומשים גילה את ספרו של גוסטב פכנר "יסודות הפסיכופיזיקה", ובהשראתו יזם את ניסויי הזיכרון המפורסמים שלו. אחרי התחלת לימודיו באוניברסיטת ברלין הקים אבינגהאוס את מעבדת המבחנים הפסיכולוגיים השלישית בגרמניה, אחרי אלו של וילהלם וונדט ושל גאורג אליאס מילר. במעבדה זו החל את ניסוייו על הזיכרון בשנת 1878. בעקבות מחקרים אלה התמנה לפרופסור באוניברסיטת ברלין. בשנת 1894 לא קודם לראשות החוג לפילוסופיה באוניברסיטת ברלין, אולי בגלל מספר מצומצם מדי של פרסומים. בתפקיד זכה קארל שטומפף. כתוצאה מכך עבר אבינגהאוס לאוניברסיטת וורוצלב, אז ברסלאו. שם ירש את מקומו של תאודור ליפס (שהחליף את שטומפף אחרי שזה עבר לברלין). בברסלאו כיהן אבינגהאוס בוועדה שחקרה את השינויים ביכולת הלמידה של הילדים במהלך יום לימודים. ממצאים של אותה ועדה שימשו מאוחר יותר כתשתית לפיתוחם של מבחני משכל. בברסלאו הקים אבינגהאוס מחדש את המעבדה הפסיכולוגית שלו. ב-1902 פרסם את ספרו "Die Grundzüge der Psychologie ("יסודות הפסיכולוגיה") שזכו להערכה רבה. ב-1904 עבר לאוניברסיטת האלה, בה עבד עד יום מותו. בשנת 1908 פרסם את ספרו האחרון Abriss der Psychologie (סינופסיס לפסיכולוגיה) שפורסם בהמשך בשש מהדורות. זמן קצר אחרי יציאתו לאור, נפטר אבינגהאוס בעיר האלה בגיל 59 עקב סיבוכים של דלקת ריאות.

בנו, יוליוס אבינגהאוס, היה פילוסוף ונכדו, ארנסט אלברכט אבינגהאוס, היה פילולוג.

חלק הזיכרון עריכה

 
עקומת השכחה

בשנת 1878 החל לבצע ניסויים שיטתיים בתחום הזיכרון, תרומתו הגדולה ביותר לפסיכולוגיה. הניסויים שלו היו הניסויים השיטתיים הראשונים שחקרו תהליכים פסיכולוגיים גבוהים (כמו זיכרון, למידה, רגשות מורכבים) שעד לאותה תקופה נחשבו בלתי ניתנים לבחינה אמפירית (אובייקטיבית, נטולת פניות ומדעית).

הוא ביצע ניסויים (בעיקר על עצמו) בצורה מבוקרת ואמפירית. שיטת העבודה שלו הייתה הצגה של סדרות הברות תפלות, הברות חסרות משמעות (כדי למנוע השפעה בלתי רצויה של הקשר ומשמעות המילה על הזכירה) במטרה לשננן. המשתנה התלוי אותו מדד היה מספר החזרות הדרוש על מנת לזכור סדרת הברות כזו בשלמותה. שיטה זו לבחינת הזיכרון נמצאת בשימוש מדעי עד היום.

תגלית חשובה נוספת של אבינגהאוס הייתה תיאור עקומת הזכירה: תהליך השכחה של פריטים שנלמדו מושפע מהזמן שחלף, בפרק הזמן הסמוך ללמידה יש שכחה נרחבת יותר של פריטים אשר דועכת עם הזמן עד להגעה לרמת זכירה בסיסית אשר ממנה סביר להניח שלא ניתן לסגת עוד. יתר על כן, תהליך הלמידה אורך זמן רב יותר ככל שהיקף החומר הנלמד גדול יותר.

אבינגהאוס הקים מעבדה לפסיכולוגיה בברסלאו בשנת 1894. בשנת 1890 יחד עם ארתור קניג ייסד אבינגהאוס את כתב העת המדעי "Zeitschrift für Physiologie und Psychologie der Sinnesorgane" (הפסיכולוגיה והפיזיולוגיה של אברי החושים).

מחקריו וממצאיו על הזיכרון השפיעו רבות על תחום החינוך והלמידה.

מחקרים אחרים עריכה

אבינגהאוס התעניין גם בתפיסת הצבעים. השתמש במחקריו בפירמידת הצבעים של לאונרדו דה וינצ' תוך עיגול זוויותיה. בשנת 1893 פרסם בכתב העת לפסיכולוגיה "תאוריה של הראייה".

בין פרסומיו עריכה

  • Über das Gedachtnis: Untersuchungen zur experimentellen Psychologie. (1885/1962).

( Memory: A contribution to experimental psychology. New York: Dover)

  • (1902). Grundzüge der Psychologie. 1. Band, 2. Theil. Leipzig: Veit & Co.
  • Ebbinghaus, H. (1908/1973). Psychology: An elementary textbook. New York: Arno Press.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא הרמן אבינגהאוס בוויקישיתוף

Robert H. Wozniak. Classics in Psychology, 1855-1914: Historical Essays. Bristol, UK: Thoemmes Press 1999

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Gorfein 1885