הרצח של מרי פייגן
הרצח של מרי פייגן (באנגלית: The Murder of Mary Phagan) הוא מיני סידרה אמריקאית בת שני פרקים משנת 1988, בבימויו של ויליאם הייל, עם ג'ק למון, ריצ'רד ג'ורדן ופיטר גלאגר בתפקידים הראשיים.
 | |
| עטיפת התקליטור | |
| מבוסס על | סיפור של לארי מק'מרטרי |
|---|---|
| בימוי |
ויליאם הייל  |
| הופק בידי |
ג'ורג' סטיבנס הבן |
| תסריט |
ג'פרי ליין, ג'ורג' סטיבנס הבן |
| עריכה | ג'ון מרטינלי |
| שחקנים ראשיים |
ג'ק למון פיטר גלאגר ריצ'רד ג'ורדן |
| מוזיקה |
מוריס ז'אר |
| צילום |
ניק נולנד |
| מדינה |
ארצות הברית |
| חברה מפיצה |
NBC |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה, direct-to-video |
| הקרנת בכורה | 26 בינואר 1988 |
| משך הקרנה | 251 דקות |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
סרט פשע, סרט דרמה |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
הסדרה הופקה על ידי ג'ורג' סטיבנס הבן (אנ') והופצה ברשת NBC. התסריט מבוסס על סיפור של לארי מק'מרטרי המתאר את פרשת הלינץ' שנעשה ליהודי לאו פרנק שנשפט ונמצא אשם ברצח הנערה מרי פייגן באטלנטה בשנת 1913.
תקציר העלילה עריכה
אטלנטה, 1913, ליאו פרנק (פיטר גלאגר) הוא מנהל מפעל לעפרונות "National Pencil" בו מועסקות 103 נערות העובדות 12 שעות ביום בשכר מינימום.
בעיר מתקיימת תהלוכה של "יום הקונפדרציה" מושל ג'ורג'יה ג'ון סלייטון (אנ') (ג'ק למון) נושא נאום לקהל החוגגים הוא עומד לסיים את תפקידו ולהתמנות לסנאטור של ג'ורג'יה. לצידו נמצאים איל התקשורת טום ווטסון (רוברט פרוסקי) (אנ') והתובע הראשי יו דורסי (אנ') (ריצ'רד גורדון).
בית החרושת סגור לרגל החג ורק לאו עובד בחדרו על הנהלת החשבונות. הנערה מרי פייגן (וונדי קוק) מגיעה אליו לקבל את שכרה. מי שרואה אותה נכנסת הוא נער בשם אלונזו (ג'ורדן מרזר) ושרת המפעל ג'ים קונלי (צ'ארלס דוטון).
בלילה סורק השומר ניוט לי (ברט ג'נינגס) את מרתף המפעל ומגלה את גופתה של מרי פייגן ועליה סמני אלימות קשים. הוא מזעיק את פרנק ואת המשטרה. השוטרים חוקרים את השומר אך ברור להם שהוא לא הרוצח. החשד נופל על פרנק והוא נעצר.
באותה שנה היה משבר גדול בחקלאות הכותנה ומשפחות רבות נאלצו לעזוב את מגוריהם ולעבור לאטלנטה כדי לקבל עבודה במפעלים שהוקמו על ידי יהודים עשירים מניו יורק. זה עורר רגשות אנטישמיים שהתפרצו במשפטו של פרנק.
דורסי גייס את כל מאמציו להרשעתו של פרנק. הוא הביא עדויות של זונות כאילו פרנק היה מבקר בבתי זונות עם דרישות למין סוטה. הוא הביא עדויות של נערות כאילו פרנק היה מטריד אותן מינית. העדות העיקרית הייתה של הנערה דורין (סינת'יה ניקסון) שתיארה איך פרנק הטריד אותה.
העד העיקרי במשפט היה שרת המפעל, ג'ים קונלי, שהודרך על ידי דורסי. הוא סיפר למושבעים איך פרנק קרא לו להוריד את הגופה של מרי למרתף והכתיב לו שם מכתב אהבה שהונח ליד הגופה. כן תיאר איך פרנק היה מזמן לחדרו נערות לשם "שיחה".
פרקליטו של פרנק, לותר רוסר (קנת וולש) ניסה לשבור את קונלי אך ללא הצלחה. קהל רב התאסף מחוץ לבית המשפט וקרא קריות אנטישמיות. לבסוף הורשע פרנק ונדון למוות בתלייה הוא ערער ובית המשפט העליון דחה את ערעורו.
כעת הכל היה תלוי באשרורו של סלייטון שהחליט לערוך חקירה משלו. הוא חקר את קונלי, דורין, אלונזו ועדים נוספים, ביקר במפעל והגיע למסקנה שהעדים משקרים. המשפחה שכרה חוקר פרטי בשם ויליאם ברנס (אנ') (פול דולי) והוא השיג מכתבים שכתב קונלי לעובדת בבית המעצר כשחיזר אחריה. המכתבים היו זהים לזה שנמצא ליד הגופה.
סלייטון החליט לבסוף לשנות את גזר הדין למאסר עולם למרות הלחץ הכבד שהפעילו עליו ווטסון ודורסי ואף על פי שידע כי זה יהיה סוף הקריירה הפוליטית שלו. מהומות פרצות בעיר, שמשות של חנויות יהודים נופצו ויהודים רבים עלו לרכבת וברחו מהעיר. סלייטון קיבל מכתבי איום חתומים על ידי "אבירי פייגן", חיילי המשמר הלאומי הגנו על ביתו והוא עזב לבסוף את אטלנטה.
כל הפרשה הזאת סוקרה בכתבות של העיתונאי ווס ברנט (קווין ספייסי).
פרנק הועבר לבית סוהר בתוך חווה חקלאית והועסק שם בחקלאות.
ב-1915 הגיעו למקום "אבירי מגי פייגין" השתלטו על השומרים, חטפו את פרנק והסיעו אותו לכפר קטן סמוך למקום לידתה של מרי פייגין. פרנק נשאל אם הוא מודה וענה שהוא חף מפשע. הוא מסר את טבעת הנישואים שלו ואז נתלה על עמוד.
הקריין מסכם לבסוף מה עלה בגורל אנשי הפרשה:
- לוסיל פרנק (רבקה מילר) העבירה את גופת בעלה לברוקלין שם נקבר. היא שבה לגור באטלנטה עד מותה ב-1957.
- ג'ון סלייטון פרש מהחיים הפוליטיים ועבד כעורך דין בקליפורניה עד מותו ב-1955. הוא לא חזר לאטלנטה.
- ג'ים קונלי שוחרר ממעצר פחות משנה לאחר הלינץ', מת ב-1962.
- ויליאם ברנס התמנה למנהל "הלשכה לחקירות" שקדמה ל-FBI.
- טום ווטסון התמנה לסנאטור מטעם מדינת ג'ורג'יה.
- יו דורסי התמנה למושל מדינת ג'ורג'יה.
- אלונזו מן - ב-1982 הוא היה בן 83 והעיד כי ראה את קונולי לבדו לייד גופתה של מרי והוא איים עליו כי ירצח אותו אם יגלה זאת. עדותו אושרה בבדיקה במכונת אמת.
אף אחד ממבצעי הלינץ' לא הואשם או הובא למשפט.
ב-1986 העניקה מדינת ג'ורג'יה חנינה לאחר המוות ללאו פרנק לא בגלל קביעה אם הוא אשם או לא אלא בגלל כישלונה להגן עליו מפני רוצחיו כפי שנכתב על שלט סמוך למקום הלינץ'.
צוות השחקנים עריכה
| שם השחקן/ית | שם הדמות | הערות |
|---|---|---|
| פיטר גלאגר | לאו פרנק | |
| ג'ק למון | ג'ון סלייטר | מושל ג'ורג'יה |
| ריצ'רד ג'ורדן | יו דורסי | התובע הכללי של ג'ורג'יה |
| קווין ספייסי | ווס ברנט | עיתונאי |
| סינת'יה ניקסון | דורין | נערה עודת במפעל |
| רוברט פרוסקי | טום ווטסון | פוליטיקאי |
| פול דולי | ויליאם ברנס | חוקר פרטי |
| רבקה מילר | לוסיל פרנק | אשתו של לאו פרנק |
| צ'ארלס דוטון | ג'ים קונלי | שרת במפעל |
| ברט ג'נינגס | ניוט לי | שומר במפעל |
| קנת וולש | לותר רוסר | סניגור |
| ג'ורדן מרזר | אלונזו מן | נער במפעל |
| וונדי קוק | מרי פייגן |
פרסים עריכה
זכיות עריכה
- פרס אמי לבידור בפריים טיים למיני-סדרה הטובה ביותר
- פרס אמי לבידור בפריים טיים לעריכה הטובה ביותר
- פרס אמי לבידור בפריים טיים לערכת הסאונד הטובה ביותר
מועמדויות עריכה
- פרס אמי לבידור בפריים טיים לתסריט מצטיין למיני-סדרה, סרט טלוויזיה או ספיישל טלוויזיוני
- פרס אמי לבידור בפריים טיים לשחקן ראשי מצטיין במיני-סדרה או בסרט בטלוויזיה - ג'ק למון
- פרס גלובוס הזהב למיני סדרה הטובה ביותר
- פרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר במיני סדרה - ג'ק למון
קישורים חיצוניים עריכה
"הרצח של מרי פייגן", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"הרצח של מרי פייגן", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"הרצח של מרי פייגן", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- הרצח של מרי פייגן חלק 1, באתר יוטיוב
- הרצח של מרי פייגן חלק 2, באתר יוטיוב
