הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו
הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו (ובקיצור: הרשות השנייה) היא רשות השידור המסחרית הראשונה בישראל המאגדת בתוכה תחנות טלוויזיה ארציות ותחנות רדיו אזוריות. היא פועלת מתוקף חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן - 1990. החל משנת 2008, הרשות השנייה היא הגוף האחראי בישראל על שידורי עידן+ (שידור טלוויזיה דיגיטלי קרקעי) לערוצים הציבוריים.
הקדמה
הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו פועלת מתוקף חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, התש"ן-1990. הרשות היא גוף ציבורי האחראי לקיום שידורי טלוויזיה ורדיו מסחריים בישראל ועל הפיקוח עליהם[1]. הרשות החלה לפעול בתאריך 1/9/1991.
בראש הרשות עומדת מועצה ציבורית. המועצה קובעת את מדיניות הרשות וממנה את מנכ"ל הרשות. כמו כן, מקיימת הרשות מכרזים ומעניקה זיכיונות שידור. עוד אחראית הרשות לבדיקת לוח המשדרים של הזכיינים בטלוויזיה וברדיו[2]. הרשות היא תאגיד הממוקם יחד עם מוסדותיו וחברת החדשות בירושלים[1].
זיכיון לשידור
תדרי השידור הם משאב מוגבל, ולכן מדינות מסוימות מקצות אותם ליזמים פרטיים בצורת "מכרז". הזוכה ב"מכרז" - מקבל הזיכיון (לעתים בלעדי) לפרק זמן מוגבל, בתדר אשר הוקצה לו. מתן זיכיון הוא בין השיטות המקובלות למתן היתר להפעלת תחנות רדיו. שיטה אחרת למתן היתר הפעלת תחנות רדיו וטלוויזיה היא באמצעות - "רישיון לשידור"[2]. זיכיון תקף לארבע שנות שידורים. למעט זיכיון שניתן לראשונה ליחידת שידור והוא יינתן לתקופה של שש שנים[1].
רישיון לשידור
רישיון מוענק לכל מי שעומד בתנאי סף מסוימים. הרישיון תקף כל עוד לא הופרו תנאי הסף והוא רשאי להחזיק בו[2].
ועדת קוברסקי
ועדה בראשותו של חיים קוברסקי. מכונה גם כוועדה לבירור נושא הערוץ השני בטלוויזיה בישראל. הוועדה הוקמה בשנת 1978 על ידי שרי החינוך והתקשורת (זבולון המר ויצחק מודעי). ועדה זו הניחה את היסודות להקמת ערוץ טלוויזיה מסחרי בישראל. כדי לספק את מגוון הצרכים אשר גברו והתרבו בקרב האוכלוסייה בארץ. הצימאון לערוץ נוסף. תפקידה העיקרי של הוועדה היה לבחון שתי סוגיות: א. האם קיים צורך בערוץ מסחרי ; ב. האם תידרש חקיקה מיוחדת להקמת הערוץ החדש או שיפעל המסגרת רשות השידור. הוועדה המליצה במסקנותיה כי יש להקים ערוץ נוסף, שכן שאין הצדקה לקיום מונופול של רשות השידור וערוץ נוסף יחזק ויתרום לטלוויזיה. ממועד הגשת הדו"ח ועד אישור חוק הרשות השנייה בכנסת בשנת 1990 חלפו כ-11 שנים.[2]
חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו-1990
חוק המסדיר את פעילותם של הערוצים המסחריים בטלוויזיה (ערוץ 2 וערוץ 10). ואת פעילותן של תחנות הרדיו האזוריות. העיכובים בחקיקה החוק נבעו ממחלוקות פוליטיות ובעיקרן המאבק על השליטה ברשות[1].
תפקידי הרשות
קיום שידורים ופיקוח עליהם. בתחומי: הלימוד, חינוך, בידור. מידע בנושא: מדיניות, חברה, כלכלה, משק, תרבות, מדע, אמנות וספורט.
מגמותיה של הרשות על פי החוק[1]:
- קידום היצירה העברית הישראלית.
- טיפוח אזרחות טובה ולחיזוק ערכי הדמוקרטיה וההומניזם.
- מתן ביטוי למורשת היהודית וערכיה ולערכי הציונות.
- מתן ביטוי לתרבות העמים, ליצירה האנושית ולערכי הציוויליזציה לדורותיה.
- קיום שידורים בשפה הערבית לצרכיה של האוכלוסייה הדוברת ערבית, ולקידום ההבנה והשלום עם המדינות השכנות בהתאם למגמות היסוד של המדינה.
- מתן ביטוי מתאים למגוון התרבותי של החברה הישראלית ולהשקפות השונות הרווחות בציבור.
- שידור מידע מהימן, הוגן ומאוזן.
- קיום שידורים להקניית השכלה לכלל הציבור ולאוכלוסיות מוגדרות.
- קיום שידורים בשפות זרות לעולים חדשים ולתיירים.
- מניעת שידורים אסורים על פי חוק זה.
מועצת הרשות
מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, מתמנית על פי חוק, בידי הממשלה ועל פי המלצתו של שר החינוך התרבות והספורט, לתקופה של 4 שנים. במועצה 15 חברים, כאשר אחד מהם ממונה על ידי הממשלה ליו"ר[3].
תפקידי המועצה וסמכויותיה[1]:
- התווית קווי הפעולה של הרשות
- פיקוח שוטף על ביצוע השידורים על יד בעלי הזכיינות וקיום השירותים שהם נותנים.
- דיון בכל הצעת תקציב של הרשות לכל שנת כספים ואישורה כפי שהוצעה או בשינויים הנכונים לדעתה.
- מינוי נציגי הרשות במועצת המנהלים של החברה על פי המלצתו של מנהלה.
- קביעת לוח המשדרים העונתיים של בעלי הזיכיונות לפי הצעה שהוגשה לה על ידי המנהל.
- קביעת האזורים לזיכיון לשידורי רדיו (באישור השר).
- תדון בדוחות אשר יגיש לה מבקר מנהל וועדות המשנה של הרשות ותקבע את מסקנותיה.
- תגיש לשר כל דוח שידרוש.
- תדון ותחליט בכל עניין שנמצא בעיניה נכון לביצוע תפקידה.
יושבי ראש מועצת הרשות לאורך השנים[2]:
- יהודה לנקרי - 1991-1992
- אלוף (מיל') יוסי פלד - 1992-1995
- פרופ' גדעון דורון - 1995-1999
- מרדכי שקלאר - 1999-2002
- מוסקו אלקלעי - 2002-2003
- מנשה סמירה - 2003-2005
- נורית דאבוש - 2005-2010.
- אמנון נדב - מאז 2010.
הנהלת הרשות
המועצה ממנה את המנכ"ל לתקופה של חמש שנים. בתום תקופה זו רשאית להאריך את כהונתו. המינוי באישורם של השר והממשלה[1].
תפקידי המנהל הכללי[1]:
- הצעת חלוקת יחידות השידור בין בעלי הזיכיון ואישורה מול המועצה.
- דרישה וקבלת לוח המישדרים מבעלי הזיכיונות. הכנת לוח מישדרים כללי והגשתו למועצה.
- פיקוח על קיום השידורים על פי חוק.
- הכנת תקציב לכל שנת כספים והגשתה למועצה.
- הכנת דוח שנתי על פעולות הרשות והזכיינים למועצה.
- ייעוץ לבעלי הזיכיונות בכל הקשור לשידורים.
- קיום סקרים והאזנות על פי מועד ופרסום תוצאותיהם.
המנהל אחראי על הניהול השוטף ולו כל הסמכויות הדרושות לניהול הרשות וליצוגה.
מנכ"לי הרשות לאורך השנים[2]:
- נחמן שי - 1991-1999
- אהוד בן-דור - 1999-2000
- שמוליק שם-טוב - 2000-2002
- מרדכי שקלאר - 2002-2006
- מנשה סמירה - מאז 2007.
בעלי זיכיון
ערוץ 2
בשנת 1986 החל משרד התקשורת בשידורי ניסיון של ערוץ 2 בכל יום למספר שעות, במקביל לחקיקת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. שידורי הערוץ החלו בשנת 1993 וערוץ 2 הפך לערוץ הטלוויזיה המסחרי הראשון שהופעל בישראל. הרשות השנייה החליטה להעניק זיכיון לשידורים לשלוש זכייניות: א. טלעד ב. קשת ג. רשת. עם הקמת הערוץ השני קמה גם חברת החדשות של הערוץ השני ומומנה על ידי הזכייניות. בשנת 2005 תמה תקופת הזיכיון בת שש השנים והוחלט על מכרז חדש לשתי זכייניות בלבד. הזוכות במכרז היו:רשת וקשת[2].
- טלעד - נוסדה בשנת 1973 על ידי עוזי פלד וחברת דיסקונט ופעלה כחברת הפקות כ 20 שנה. ביולי 1993 קיבלה טלעד זיכיון בערוץ 2. פעילותה כזכיינית בערוץ 2 נמשכה כ 12 שנים, בשנת 2000 טלעד התרחבה ונכנסה לפעילות של שידור רב-ערוצי בכבלים ובלוויין וכיום היא מפיקה 8 ערוצים – 5 מקומיים ו-3 בינלאומיים. בראש בעלי המניות בטלעד הם קבוצת גאון אחזקות, מגוויץ' ישראל בע"מ ועוזי פלד-בע"מ[4].
- רשת - בנובמבר 1993 הוקמה רשת והחלה להפעיל שידורים בערוץ השני במסגרת זיכיון שניתן לה[5]. בשנת 2005 הוצא מכרז חדש להפעלת הערוץ לתקופה של 10 שנים ונקבע שהוא יופעל על ידי שתי זכייניות ורשת נבחרה להיות אחת מהן. הבעלים העיקריים של רשת (נכון לשנת 2007): פולאר תקשורת, אביב גלעדי, בינו אחזקות וקבוצת שטראוס-עלית[2].
- קשת - זכיינית ערוץ 2 מראשיתו בשנת 1993. בשנת 2005 הוצא מכרז חדש להפעלת הערוץ לתקופה של 10 שנים ונקבע שהוא יופעל על ידי שתי זכייניות, קשת אחת מהן. הבעלים העיקריים של קשת (נכון לשנת 2005): משה (מוזי) ורטהיים, חיים סבן, שלמה אליהו, מרדכי יונה ואחרים[2].
ערוץ 10
הערוץ החל לשדר בשנת 2002 ובמקביל החלה לפעול חברת החדשות של ערוץ 10. במקור הערוץ היה אמור להיות מופעל באמצעות 2 זכייניות אך בשל קשיים אוחדו ישראל 10 ושידורי עדן. בתום שנה של שידורים נקלע הערוץ לקשיים כלכליים, עקב פרסום נמוך מהצפי. כדי למנוע את התמוטטותו הוכנס הערוץ למצב משפטי של הקפאת הליכים ובוצעו תיקוני חקיקה. על מנת להפחית את מחויבויות הערוץ - חלק מחובותיו לרשויות נמחקו. ערוץ 10 הביא לגיוון בערוצי הטלוויזיה ואף עזר בהורדת מחירי הפרסומות[2].
הרדיו האזורי[6]
נציב תלונות הציבור
מטפל בתלונות ופניות הצופים בערוץ 2, ערוץ 10 והמאזינים לרדיו האזורי, הנוגעות לשידורי הטלוויזיה או הרדיו האזורי אשר כפופים לרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. נציב התלונות נחשב לבלתי תלוי. הוא אינו כפוף לאף גורם ברשות השנייה ופועל ללא כל תלות בגורם מוסדי כלשהו. זאת, לצורך שמירה על מעמדו, הערכתו ויוזמותיו האובייקטיביות. הוא רשאי לבצע חקירות כרצונו ועמדותיו נקבעות על פי שיקול דעתו, בסיוע יועצים. הנציב רשאי לשתף בשיקול הדעת את שר התקשורת בעת טיפול בפניות-ציבור המוגדרות כהפרה יוצאת דופן של החוק או של האתיקה[7].
הציבור מוזמן להפנות תלונות לנציב תלונות הציבור באמצעות הטופס הקיים לשם כך באתר האינטרנט של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו.
כללי האתיקה של הרשות
מספר סדרות של כללי אתיקה, כשכל אחת מתמקדת בתחום אחר של העשייה התקשורתית. כללי האתיקה עוסקים בשידורי התוכן בערוצי הטלוויזיה המסחרית (ערוץ 2 וערוץ 10) והרדיו האזורי. כללי האתיקה נקבעו על ידי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו - על פי חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו משנת 1990.
מספר כללי אתיקה[2]:
- את הצורך באובייקטיביות בשידור.
- את הצורך באיזון.
- את חובת מתן זכות התגובה.
- אי שידור פרסומת אשר פוגעת בטעם הטוב, בכבוד האדם או ברגשות הציבור.
- אי שידור פרסומת מוסווית.
מנהל הרשות או מי שמונה על ידו הם אלו המופקדים על פיקוח ושמירת כללי האתיקה. על הזכיינים להיוועץ במנהל הרשות ולפעול על פי הנחיותיו. המנהל רשאי לזמן את בעלי הזיכיון לבירור והנחייה לצורך מילויים של הכללים. כל בעל זיכיון מחויב להעביר העתק של הפניות שהגיעו אליו מן הציבור והעתק של תגובותיו לציבור. הפרה של כללי האתיקה היא הפרה של הזיכיון[8].
הרשות - אינטרסים, כלכלה ותרבות
במהלך חקיקתו של חוק הרשות השנייה חלו שינויים בנוף הישראלי. עקב כך ובהתאם לזאת, החוק אינו תוצר בלעדי של פשרות פוליטיות וגם משקף את הצלחתן של קבוצות לחץ, בעלי אינטרסים וכוח מעולם התקשורת. כמוכן גם השפעה על פוליטיקאים. הגדרת תפקידה של הרשות השנייה הועתקה כמעט במדויק מחוק רשות השידור. ומדיניותה התרבותית והחברתית עוצבה לאורו של אידאל כור ההיתוך. החוק לא לקח בחשבון את השינויים שחלו בתרבות ובתחום התקשורת ב 30 השנים שחלפו[9]. טלוויזיה מסחרית בפיקוח מסחרי החלה כחידוש מבורך. עם זאת קמות שאלות וסוגיות רבות שמתעוררות יחד עם תחילת פעילותה. כגון: היחס בין מימון מסחרי ואיכות השידורים, מתח ויחסי גומלין בין שיקולים כלכליים ומקצועיים, המעמד וההשלכות של הפרסומת, השלכות ההיבטים הכלכליים של השידור המסחרי[10]. במודל הרשות השנייה יש מערכת בקרה ומעקב שקבע החוק. זו מלווה את השידור מתחילתו ועד סופו. החיבור בין המערכת הציבורית מול הפרטית מסחרית מוליד מערכת לא ברורה. הציפייה לפופולריות מול הציפייה לאיכות מבלבלת. מערכת הבקרה והשידורים מתסכלת. שכן אין בידי הרשות אמצעים לאכוף על הזכיינים ולדרוש מהם לבצע את מה שנדרש במלואו[11]. בכל הקשור לתקשורת דמותו של הגורם הכלכלי נתפסת כשלילית. למרות שהתפתחות השוק החופשי והכלכלה יכולה להעלות את התקשורת. התחרות שומרת שלא יגרם נזק ופועלת גם למען הציבור[12]. עם זאת האם יוכלו בעלי כלי תקשורת פרטי להחליט לסייע למועמד פוליטי מטעמים אישיים? האם קרטל התקשורת יוכל להריץ מועמד לכנסת?[13] נוצר מצב של תלות הדדית של התקשורת בפוליטיקאים ולהיפך. מצב אשר דורש מן הפוליטיקאי התעסקות בתקשורת אשר מונעת מהם לבצע את תפקידם בצורה הטובה ביותר. שכן אם לא ישקיעו בתקשורת לא יבחרו שוב לתפקיד. הפתרון המוצע הוא ריסון עצמי הדדי, הפעלת שיקול דעת או יצירת אמנה בין התקשורת לנבחרים[14].
הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו – איו"ש
כשהוחלט בשנת 2007 להקים רדיו אזורי ביהודה ושומרון, עתרה תנועת גוש שלום לבג"ץ נגד הכוונה, בטענה שאין זה מסמכותה של הרשות השנייה, הואיל והחוק הישראלי אינו חל בשטחים. כדי לעקוף זאת, הכריז אלוף פיקוד המרכז בשנת 2008 על הקמת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו – איו"ש. גוף זה, העניק בסופו של דבר בפברואר 2009 את הזיכיון לחברת רדיו"ש שמפעילה כיום את רדיו גלי ישראל.[15]
דוח מבקר המדינה
דוח מבקר המדינה שפורסם במאי 2011 אודות הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו מצא אי הקפדה על החוק בעניין הארכת הזיכיון של ערוץ 10, אכיפה לא אפקטיבית של הפרות על ידי הזכיינים וניהול בעייתי של כספי התמלוגים. עוד מצא הדוח אות מתה בנושא הטלת קנסות.[16]
נושאים נוספים שנבדקו בתקופת הביקורת, ממרץ עד אוגוסט 2010, הם הליכי האיתור והמינוי של חברי המועצה ויושב ראשה ושל דירקטורים מטעם הרשות בחברות החדשות של ערוצי הטלוויזיה, בהם נמצאו ליקויים. בנטוסף, המבקר העיר לרשות על ניהול כספי התמלוגים שמשלמים למדינה בעלי הזיכיון.[16]
קישורים חיצוניים
כתבות
- דוד אברהם, דוח המבקר על הרשות השנייה: "השירות שקיבל הציבור נפגע באורח משמעותי", נענע10, 17/05/2011
- כלכליסט - "הרשות השנייה לערוץ 10: מצאו הסדר עוד השבוע" - מיטל זדה ואמיר טייג 01/06/09
- The Marker - רשימת כתבות אשר פורסמו ב The Marker בנושא הרשות השנייה
- גלובס - "הרשות השנייה נתנה לערוץ 10 ארכה של שבוע להסדר החובות - לפני יציאה למכרז" - יעל גאוני 01/06/09
- News1 - סרטי הרשות השנייה בפסטיבל ברלין - אסי קורץ 21/01/09
- אמילי גרינצווייג, דו"ח מבקר המדינה: הרשות השניה הטילה עיצומים רק על 1% מכלל ההפרות בערוצים המסחריים, באתר וואלה!, 17 במאי 2011
- ערן בר-און, השידור המסחרי - שטח הפקר: איפה הרשות ה-2?, באתר ynet, 31 באוגוסט 2011
הערות שוליים
- ^ 1.01.11.21.31.41.51.61.7חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו-התש"ן-1990
- ^ 2.002.012.022.032.042.052.062.072.082.092.10יחיאל . ל, אדוני, ח. ומן, ר.(2007). לקסיקון לתקשורת. תל אביב: למשכל- הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד.
- ^ מבקר המדינה - דו"ח שנתי 49 לשנת 1998 ולחשבונות שנת הכספים 1997: "הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו-מועצת הרשות וועדותיה". כתובת האתר: http://www.mevaker.gov.il
- ^ אתר טלעד
- ^ אתר רשת
- ^ מבנה הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו
- ^ נציב תלונות הציבור באתר הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו
- ^ שפירא, ע. (1994). "אתיקה עיתונאית בערוץ 2". בתוך: ר, לאל (עורכת) כינוס –שנה אחת –ערוץ 2-טלוויזיה מסחרית בישראל (ע"מ 79-82). תל אביב: למשכל- הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד.
- ^ גורן, ד. (1994) השילוב בין "טלוויזיה מסחרית לבין פיקוח ציבורי". בתוך: ר, לאל (עורכת) כינוס –שנה אחת –ערוץ 2-טלוויזיה מסחרית בישראל (ע"מ 52-55). תל אביב: למשכל- הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד.
- ^ לאל, ר. (1994) כינוס –שנה אחת –ערוץ 2-טלוויזיה מסחרית בישראל. ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.
- ^ שי, נ. (1994). "ערוץ 2-עד לכאן ומכאן". בתוך: ר, לאל (עורכת) כינוס –שנה אחת –ערוץ 2-טלוויזיה מסחרית בישראל (ע"מ 38-51). תל אביב: למשכל- הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד.
- ^ תדמור, ד. (1994). "דיון". בתוך: ר, לאל (עורכת) כינוס –שנה אחת –ערוץ 2-טלוויזיה מסחרית בישראל (ע"מ 82). תל אביב: למשכל- הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד.
- ^ בגין, ב. (1994) "פאנל". בתוך: ר, לאל (עורכת) כינוס –שנה אחת –ערוץ 2-טלוויזיה מסחרית בישראל (ע"מ 131-134). תל אביב: למשכל- הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד.
- ^ חזן, נ. (1994) "הפוליטיקאים והעשיה הפוליטית בעידן של תחרות תקשורתית ובחירות מקדימות". בתוך: ר, לאל (עורכת) כינוס –שנה אחת –ערוץ 2-טלוויזיה מסחרית בישראל (ע"מ 135-137). תל אביב: למשכל- הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד.
- ^ כתבה באתר הארץ 23.2.2010
- ^ 16.016.1דוד אברהם, דוח המבקר על הרשות השנייה: "השירות שקיבל הציבור נפגע באורח משמעותי", נענע10, 17/05/2011
 |
||
|---|---|---|
| טלוויזיה ממלכתית (מימון מאגרה) | ||
| הגופים המפקחים |
רשות השידור · (משרד החינוך · הכנסת) |
|
| הגופים המשדרים | ||
| טלוויזיה מסחרית (מימון מפרסום) | ||
| הגופים המפקחים |
הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו |
|
| הגופים המשדרים | ||
| טלוויזיה רב ערוצית (מימון מדמי מנוי) | ||
| הגופים המפקחים | ||
| הגופים המשדרים | ||
| טלוויזיה רב ערוצית ייעודית (מימון מפרסום) | ||
| הגופים המפקחים | ||
| הגופים המשדרים |
מוסיקה: ערוץ 24 · רוסית: ערוץ 9 · ערבית: ערוץ 30 · חדשות: ערוץ החדשות הייעודי · מורשת: ערוץ המורשת הייעודי |
|
|
|
||
|---|---|---|
| רשות השידור |
קול ישראל • רשת א' • רשת ב' • רשת ג' • קול ישראל בערבית • קול ישראל בפרסית • רק"ע • 88FM • קול המוסיקה • רשת מורשת • הרדיו החינוכי |
|
| צה"ל | ||
| הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו |
רדיו 99 • רדיו א-שמס • רדיו אמצע הדרך • רדיו דרום • רדיו חיפה • רדיו ירושלים • רדיו לב המדינה • רדיו ללא הפסקה • רדיו קול ברמה • רדיו קול הים האדום • רדיו קול חי • רדיו קול רגע • רדיו תל אביב • רדיוס 100FM • גלי ישראל |
|
| רדיו פיראטי | ||
| תחנות אחרות | ||