השומרון
-
ערך זה עוסק בחבל השומרון. אם התכוונתם למשמעויות אחרות של המלה "שומרון", ראו שומרון (פירושונים).
חבל השומרון (ערבית: سامريّون או السامرة, תעתיק (בהתאמה) סאמריון או א-סאמרה) הוא אזור גאוגרפי במרכז ארץ ישראל, נמצא בשליטת הרשות הפלסטינית וממשל צבאי ישראלי. מקובל לחלק אותו לאזורים "שומרון" ו"בנימין". באפיונים טבעיים: גאוגרפיה, מורפולוגיה, גאולוגיה וצמחיה האבחנה היא לפי מושב שבטי ישראל: בנימין, אפרים ומנשה. מעמדו המדיני של השומרון שנוי במחלוקת.
גאוגרפיה
בצפון הוא גובל בעמק יזרעאל, במזרח בבקעת הירדן, בדרום ביהודה ובמערב בשרון. רוב השטח הררי והפסגות הגבוהות שבו הן הר בעל חצור, הר עיבל והר גריזים. השומרון מהווה חלק מהרכס המרכזי של ארץ ישראל (עבר הירדן המערבי).
בשומרון נפוצים כפרים אשר מיקומם הוא בראשי גבעות. הם מכונים לעתים בשם "כפר כיפה". הגבעות נוצרות בתהליך טקטוני של קימוט שיכבות סלע. הסיבות להקמת הכפרים במיקום זה הן:
- ביטחוניות - קשה יותר לטפס אליהם מאשר לכפרים שבמישור.
- כלכליות - אדמת המישור נוחה יותר לעיבוד חקלאי וחבל לנצלה להקמת מבנים.
גאולוגיה
השומרון הוא בצומת גאולוגי בארץ ישראל: בצפון - העמקים והגליל, בדרום - בנימין ויהודה, במזרח - בקעת הירדן ומערב - רמות מנשה ושפלת החוף. הממצא הגאולוגי על השומרון קשור לגאולוגיה של כל אחד מהאזורים שבגבולו.
בשומרון נחשף רצף מלא של יחידה ליתוסטרטיגרפית מגיל יוּרָה מלפני 208 מיליוני שנים עד לפני 145 מיליוני שנים עד הווה. שבע חבורות סלע נחשפות, בעובי כולל של 2.5 ק"מ. ואלו הם:
- חבורת ערד - גילה יורה, בנויה בעיקר אבני גיר המכילים בעלי חיים ימיים, עובדה המעידה על הרבדה בים רדוד. הובחנו בחתך סטרטיגרפי של 200 מטר ליד בורג' אל-מלח - המקום היחידי בארץ מהר החרמון עד מכתש רמון.
- חבורת כורנוב - גילה קרטיקון תחתון מלפני 145 מיליוני שנים עד לפני 97 מיליוני שנים. היא בנויה אבני חול עם שרידי גזעי עץ - דבר המעיד על הרבדה בסביבה יבשתית שהתקבלה לאחר נסיגת הים. נצפו בחתך סטרטיגרפי של 200 מטר בשיפולי הר כביר ו"הר טמון" הפונים לנחל תרצה
בבסיס תצורת כורנוב, סלעים וולקניים המוגדרים בתור תצורת תיאסיר. ההתפרצות של הסלעים היא בעיקר לאורך ההעתק של רכס בטרג' אל מליח. הוא כולל שפכי בזלת וכן פצלים וטופים יחד עם שרידי דגים וצפרדעים - תופעה המעידה על הרבדה במים מתוקים.
- חבורת יהודה גילה טורון בקרטיקון עליון, מלפני 93 מיליוני שנים עד לפני 89 מיליוני שנים. הוא מורכבת בעיקר מסלעי אבן גיר ודולומיט. החבורה הורבדה בים רדוד עם קרקעים שטוחה, מכאן גם מבני שכבותיה - אופקיות - בטרם יופעלו עליהם מגנגוני קימוט או שבירה. ניתן לזהות מחשופים של החבורה בשיפולי הר כביר. המחשופים מכסים חלק ניכר של מבני הקמרים של תרצה (פריעה) ורמאללה.
- חבורת הר הצופים גילה סנון בקרטיקון עליון - פלאוקן בפלאוגן, מ-89 מיליון שנה עד 56 מיליון שנה. החבורה בנויה בעיקר קירטון, ועוביה הכולל הוא 300 מטר. מחשופי החבורה ניכרים ב"קו התפר" בין הקמרים לבין הקערים בהרי השומרון. שורת מחשופים ניצפים בכביש הבקעה מאזור סרטבה צפונה ליד היישובים בקעות וחמרה. שפע מאובנים מיקרוסקופיים נמצאו בחבורה, דבר המעיד על הרבדה במים עמוקים.
- חבורת עבדת - מגיל אאוקן, מ-56 מיליון שנה עד 35.5 מיליון שנה. העובי של החבורה 350 מטר. ההרבדה היא בים רדוד. המחשופים מצויים משני צידי קמר תרצה.
- חבורת טבריה וחבורת ים המלח - הורבדו בשומרון בנאוגן, מלפני 23.5 מיליוני שנים ועד לפני 1.75 מיליוני שנים, לפני תהליכי הקימוט וההעתקה ששינו את פני השטח. מחשופי חבורת טבריה אותרו בשיפוליו המזרחיים של ההר בקרבת בקעת הירדן, בעובי של 150 מטר.
- תפוצתם של סלעי חבורת ים המלח, הצעירים, מוגבלת באזור הקרוב לבקעת הירדן. אל תוך שתי החבורות יש חדירה של דיקים ושפכי בזלת וטוף מאזור הגלבוע על ב"מרמא פיאד" שעל כביש הבקעה.
היסטוריה
השומרון היה מרכז ממלכת ישראל ובירותיה היו באזור זה. הוא נקרא כך על שם העיר שומרון (כיום סבסטיה) ששמשה כבירת ממלכת ישראל. המקום נקנה על ידי המלך עמרי, והוא אף זה שהקנה לה את שמה, בשל בעליו הקודמים של המקום: "וַיִּקֶן אֶת הָהָר שֹׁמְרוֹן מֵאֶת שֶׁמֶר בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף וַיִּבֶן אֶת הָהָר וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר אֲשֶׁר בָּנָה עַל שֶׁם שֶׁמֶר אֲדֹנֵי הָהָר שֹׁמְרוֹן" (מלכים א', פרק טז, כד).[1] לאחר הגליית תושביה ישבו בשומרון בעיקר שומרונים וזאת עד למאה ה-17 שאז הוכרחו רובם להמיר את דתם לאסלאם.
אתרים ארכאולוגיים באזור נסקרו בסקר חסר תקדים בהיקפו ובמשכו - סקר הר מנשה - בהנחיית אדם זרטל ואחרים.
דמוגרפיה
כיום האזור מאוכלס בעיקר על ידי ערבים פלסטינים. בחבל ארץ זה הערים הערביות הגדולות קלקיליה, ג'נין, שכם וטול כרם. נוסף עליהן, פזורים ברחבי השומרון מאות עיירות וכפרים ערביים.
בשומרון קיימים גם יישובים יהודיים בסדרי גודל שונים. הגדולה מביניהם העיר מודיעין עילית, ואחריה העיר אריאל ואחריהן מועצות מקומיות: עמנואל, אלפי מנשה, קרני שומרון, קדומים, אורנית, גבעת זאב, בית אריה-עופרים, בית אל ואלקנה; יישובים המאוגדים במועצות אזוריות: שומרון עם 26 יישובים ומטה בנימין, אף היא 26 יישובים. בנוסף ישנם עשרות מאחזים. סה"כ האוכלוסייה הישראלית בשומרון מונה כ-150,000 נפש.
על הר גריזים ישנו כפר קטן של שומרונים שכולם גם בעלי אזרחות ישראלית לפי חוק השבות.
בהתאם לתוכנית ההתנתקות של ממשלת ישראל, היישובים הישראליים גנים, כדים, חומש ושא נור בצפון השומרון פונו מתושביהם בשנת 2005.
ראו גם
לקריאה נוספת
- החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, ארץ שומרון - הכינוס הארצי השלושים לידיעת הארץ, תשל"ד.
- יעקב אשל וזאב ארליך (עורכים), מחקרי יהודה ושומרון: דברי הכנס הראשון, תשנ"א - 1991, מכון המחקר, מכללת יהודה ושומרון, קדומים, אריאל; הוצאת ראובן מס, ירושלים, תשנ"ב, 409 עמ'[2]
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- מבואות שומרון : גבולות וגיאומורפולוגיה
- מבואות שומרון : הצומח
- מפה גאולוגית של השומרון
- השומרון... מעל כל דמיון!
- זיו ריינשטיין, השומרון: השייח' שהתאבד והאבות שיצאו לטרק, באתר ynet, 17 בנובמבר 2011
הערות שוליים
- ^ התוספת 'Xון' בסוף שם מקום אופיינית לימי התנ"ך, בדומה למשל לאחיה השילוני שהגיע משילה
-
^ ביקורת: מרדכי זלקין, מחקרי יהודה ושומרון, קתדרה 71, מרץ 1994, עמ' 154-150
| אזורים בארץ ישראל | ||
|---|---|---|
| רמת הגולן וסביבתה |
 |
|
| הגליל והעמקים | ||
| מישור החוף |
מישור החוף הצפוני • כרמל • השרון • מישור חוף יהודה • גוש דן • מישור החוף הדרומי |
|
| הבקע הסורי-אפריקני |
עמק החולה • ארץ כינרות • בקעת בית שאן • בקע הירדן • הערבה • בקעת ים המלח |
|
| מרכז שדרת ההר המערבית |
השומרון • השפלה • יהודה • מדבר יהודה |
|
| שאר עבר הירדן | ||
| הנגב |
בקעת באר שבע • מכתשים בנגב • הר הנגב • מדבר פארן • הרי אילת |
|