השושלת הפאטמית

		יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: הסבר בדף השיחה.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

הפאטמים, השושלת הפאטמית או אלפאטמיון (ערבית: الفاطميون) היא שושלת שליטים שיעים שהתקיימה מ-5 בינואר 909 עד 1171 ושלטה על אזורים שונים בצפון אפריקה ובמזרח התיכון לרבות מצרים. המונח "פאטמי" מתייחס לעתים גם לנתיני הח'ליפות. העלית השלטת השתייכה לענף האיסמעילי של השיעה. הח'לפים הפאטמים היו גם אימאמים שיעים, והייתה להם חשיבות דתית בעיני המאמינים האיסמאעילים.

עליית הפאטמים

מוצאם של הפאטמים הוא מתוניסיה של ימינו, אך לאחר כיבוש מצרים בשנת 970 הם התיישבו בבירה החדשה של המדינה, קהיר. תחת שלטון הפאטמים הפכה מצרים למרכזה של אימפריה שהשתרעה בשיאה על פני צפון אפריקה, סיציליה, ארץ ישראל, סוריה, חופי הים האדום באפריקה, תימן והחג'אז. מצרים שגשגה בימי הפאטמים ופיתחה רשת ענפה של נתיבי סחר לאורך הים התיכון והאוקיינוס ההודי, שביססה את מעמדה של מצרים ככוח כלכלי בימי הביניים.

השושלת נוסדה בשנת 909 על ידי עבדאללה אלמהדי בילא, שטען לזכות לשלטון על בסיס היותו צאצא של מוחמד, דרך בתו של מיסד האסלאם פאטִמה א-זהרה (ומכאן שמה של השושלת) ובעלה עלי אבן אבו טאלב, בן דודו של מוחמד והאימאם השיעי הראשון. עד מהרה הצליח עבדאללה אלמהדי להשתלט על כל אזור המגרב, הכולל בימינו את שטחן של המדינות מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה ולוב. את בירתו הקים בעיר אלמהדיה שבתוניסיה.

הפאטמים הגיעו למצרים בשנת 972, הדיחו את השושלת האיח'שידית מהשלטון והקימו את בירתם החדשה בקהיר (ערבית: "אל-קאהרה" - הכובשת, וגם שמו של כוכב מאדים בערבית, רמז להופעתו בשמי קהיר בעת הקמתה). הם המשיכו לכבוש את האזורים הסמוכים עד שביססו את שליטתם מתוניסיה עד לסוריה, ואפילו חצו את הים התיכון דרך סיציליה ועד לדרום איטליה. בכך הפכו הפאטמים לאחת השושלות המאיימות ביותר בהיסטוריה על שלטון הח'ליפות העבאסית.

בניגוד לממשלים אחרים באזור, המינויים הממשלתיים של הפאטמים נעשו על בסיס כישורים ולא על בסיס הירושה. גם הסונים יכלו להתמנות למשרות ממשלתיות, לצד האיסמאעילים ושיעים אחרים. הסובלנות הדתית הקיפה אפילו דתות אחרות, והנוצרים והיהודים החזיקו במשרות רמות בממשלה בהתבסס על יכולותיהם. יוצא הדופן בזאת היה "הח'ליף המשוגע", אלחאכם באמר אללה.

היחלשות ונפילה

במחצית הראשונה של המאה ה-11 הזירים, השליטים הברברים ששלטו בצפון אפריקה בשם הפאטמים, הכריזו על עצמאות ועל מעבר לזרם הסוני האורתודקסי. במחצית השנייה של אותה מאה נאלצו הפאטמים להתמודד גם עם הפלישות הטורקיות לסוריה ולארץ ישראל, ולאחר מכן עם מסעות הצלב, ומצאו עצמם מבססים את שלטונם בתחומי מצרים בלבד. במאה ה-12 החלה המערכת הפוליטית הפאטמית להתערער, ומצרים נכבשה ב-1169 על ידי צלאח אל-דין, שפעל בשליחותו של נור א-דין. בסופו של דבר, אחרי מותו של נור א-דין בשנת 1174 השתלט צלאח אל-דין לחלוטין על מצרים והשתמש בה כקרש קפיצה לשליטה בסוריה ובמרחבי הסהר הפורה, בראש השושלת הסונית האיובית.

האימאמים הפאטמים

1. עובייד אללה בן אלחסין אלמהדי (910-934) מייסד השושלת הפאטמית.
2. מוחמד אלקאים באמר אללה (934-946)
3. אסמאעיל אלמנצור באמר אללה (946-953)
4. מעאד' אלמעז לדין אללה (953-975) בזמן שלטונו נכבשה מצרים.
5. אבו מנצור נזאר אלעזיז באללה (975-996)
6. אלחאכם באמר אללה (996-1021) מייסד הדת הדרוזית.
7. עלי אלט'אהר באללה (1021-1036)
8. מעאד' אלמסתנצר באללה (1036-1094)
9. אחמד אלמסתעלי באללה (1094-1101) מחלוקות סביב עלייתו לשלטון הובילו לפרישת הנזארים
10. מנצור אלאמיר באחכאם אללה (1101-1130)
11. עבד אלמג'יד אלחאפט' (1130-1149)
12. אלד'פיר (1149-1154)
13. אלפאא'ז (1154-1160)
14. אלעדיד (1160-1171)

קישורים חיצוניים

• חשיפת מטמון רמלה, סרטון באתר רשות העתיקות הישראלית המציג חשיפה והסבר על אוצר מטבעות מהתקופה הפאטמית שנמצא ברמלה.
• יהושע פרנקל, ‏חדירתם של הבדווים לארץ-ישראל בתקופה הפאטמית, קתדרה 11, אפריל 1979

הקודם: האח'שידים

הפאטמים

הבא: האיובים