השטן ודניאל ובסטר

השטן ודניאל ובסטר הוא סיפור קצר שנכתב על ידי סטיבן וינסנט בנה (Stephen Vincent Benét) על בסיס הסיפור "השטן וטום ווקר", שנכתב על ידי וושינגטון אירווינג המבוסס גם הוא על הסיפור הקלאסי של גתה "פאוסט".

השטן ודניאל ובסטר
The Devil and Daniel Webster

ציור של דניאל ובסטר מתוך הסיפור, בקדמת הציור - השטן לוחש על אוזנו של השופט.
מידע כללי
מאת	סטיבן וינסנט בנה
שפת המקור	אנגלית
סוגה	סיפור קצר, פנטזיה
הוצאה
הוצאה	Farrar & Rinehart
תאריך הוצאה	1937
פרסים
פרס או. הנרי

הסיפור יצא לאור בשנת 1937 ונחשף לציבור רחב ב-1938 כשהופיע בעיתון הסטרדיי איבנינג פוסט (The Saturday Evening Post) וזכה בפרס או. הנרי באותה שנה. המחבר עיבד אותו בשנת 1938 לאופרה עממית בליווי מוזיקה מאת דאגלס סטיוארט מור, חבר האקדמיה האמריקנית לאמנויות ולספרות וזוכה פרס פוליצר. ב-1941 עיבד את הסיפור לתסריט עבור RKO.

הסיבה לפרסומו של הסיפור בעיתוי בו פורסם הייתה כיוון שרבים בציבור הליברלי בארצות הברית חששו פן ממשלת ארצות הברית תימנע מלהילחם בנאציזם. לכן המשפט האחרון של דניאל ובסטר במשפטו כנגד השטן הוא "אל תתנו לארץ זו ליפול לידי השטן שנית!"

הסיפור תורגם לעברית בשנות ה-60, ויצא ב"ספריית תרמיל" (סדרת ספרונים בהוצאת משרד הביטחון ובהם מבחר הספרות העולמית, עבור חיילי צה"ל).

עלילת הספר

הסיפור הוא על איכר תושב ניו המפשייר, יעבץ (ג'בז) סטון, אשר סובל מחוסר עקבי במזל. הסיפור מתרחש בעידן שלפני מלחמת האזרחים האמריקנית בין פשרת מיזורי לפשרת 1850.

סטון נשבע כי די במצבו כדי לגרום לאדם לרצות למכור את נשמתו לשטן בתמורה לאושר. כש"הנכרי" (השטן), אשר מאוחר יותר מזהה את עצמו בתור "מר סקראץ' (גירוד)" מגיע למחרת הוא מציע לסטון למכור את נשמתו לשטן, וסטון מסכים לעסקה באי רצון. סטון נהנה משבע שנים של שפע כלכלי (חריג בסביבתו) הוא אף נושא לאשה יפהפייה בשם בל די. (.Bell D שניתן לקרוא גם כ-דבל Devil, לאמור שטן). בתומן של שבע השנים מגיע השטן ודורש מסטון את נשמתו לצמיתות או את נשמת בנו, כתחליף. אז משכנע סטון את עורך הדין והנואם המפורסם דניאל ובסטר לייצג אותו מול השטן, כדי למנוע את לקיחת נשמתו.

בחצות של התאריך המיועד לגביית החוב, הגיע ה"נכרי" ופגש בדניאל ובסטר, אשר הציג את עצמו כעורך הדין של סטון. מר סקראץ' מבקש מדניאל סיוע ב"קבלת חזקה על הרכוש ששיך לו" וכך מתחיל שלב הטיעון, שלא פשוט לעורך הדין, מכיוון שהחוזה נחתם באופן ברור, וסקראץ' לא הסכים לאף פשרה.

בייאושו רועם דניאל, "מר סטון הוא אזרח אמריקאי, ושום אזרח אמריקאי לא ישרת בכפייה שליט זר. נלחמנו על כך באנגליה ב-1812 ואנחנו נילחם בזה, לעזאזל, שוב!". על כך משיב השטן שהוא אזרח אמריקאי לא פחות מן המתיישבים הראשונים בניו אינגלנד. "אני הייתי שם, כאשר הם טבחו באינדיאנים", מצהיר השטן. הוא מציין שהיה עד לעוולות נוספות שביצעו אזרחים אמריקאים ושבכולם היה שותף, בהם הפלגת האנייה הראשונה לשם סחר העבדים. יתרה מכך, אומר השטן, אינני לא צפוני ולא דרומי, אני אמריקאי שורשי שהיה כאן עוד לפני שאתם הגעתם לכאן.

דניאל ובסטר דרש מהשטן לבוא עמו במשפט, זכות אלמנטרית עבור כל אזרח אמריקני ואף מציע לו לבחור שופט ומושבעים אמריקאים. השטן בוחר בוולטר באטלר (1752–1781), קצין בריטי במהפכה האמריקאית ואחת הדמויות השנואות ביותר מתקופה זו; סיימון גירטי (1741–1818), אף הוא דמות שנואה מתקופת המהפכה, שעסק בעינוי שבויים; המנהיג האינדיאני מטקומט (1636–1676) שכונה "המלך פיליפ"; המושל האכזר של וירג'יניה, תומאס דייל (מת ב-1619); חובב האינדיאנים, תומאס מורטון (1579–1647) שהטיל חיתתו על מושבת פלימות'; הפירט אדוארד טיץ' (שחור הזקן), הכומר ג'ון סמית ועוד חמישה. כשופט בחר השטן בג'ון הארת'ון (1641–1717) שהיה התליין בציד המכשפות בסיילם.

במהלך המשפט מבין ובסטר שהמושבעים והשופט רוצים את דמו יותר מאשר את דמו של האיכר סטון. התרתחות משמעותה כניעה לשטן ולכן הוא טוען באופן רגוע וקר-רוח. בנאום הסיכום שלו מונה ובסטר את המעלות הטובות הקיימות בלהיות אדם, בלחיות, בלקום בבוקר ולראות את הבריאה, משם הוא עובר למעלות שבלהיות אמריקאי ולחיות כאדם וכאזרח חופשי. בעוד הוא מודה שבצעדה אל החירות נעשו טעויות, הרי שהן נעשו בכוונה לקדם את האנושות. האנושות צועדת במסע אל הקידמה ששום שד לא יוכל להבין לעולם. גם אתם, הוא אומר, עמדתם יום אחד בצומת דרכים, ועשיתם פניה לא נכונה שבשלה נידונתם לגיהנום ואינכם נהנים עוד מהטוב שבהיות אדם. אם תידונו את נשמתו של סטון לשטן הוא יסבול כמוכם בשל החלטה שגויה.

המושבעים, שכולם שדים ורוחות מהעולם הבא, מחליטים לפטור את סטון מהחוזה עם השטן ומברכים את ובסטר על נאומו. ובסטר מתעמת עם סקראץ' וקורא לו לא לשוב עוד לניו המפשייר ולא לפתות איכרים תמימים. סקראץ' מבטיח וחוזה את עתידו של ובסטר: שאיפותיו להיות נשיא ייכזבו, כמה מבניו ימותו במלחמה, וכתוצאה מנאום שיישא (בגנות ביטול העבדות), רבים מבני מדינות הצפון יראו בו בוגד. לשאלתו של ובסטר האם האיחוד ישרוד עונה השטן שאכן, למרות המלחמה, האיחוד ישרוד.

נושאים מרכזיים

פטריוטיות

התמה המרכזית בנאומו של ובסטר היא הייעוד והייחוד שבאמריקאיות. האזרח האמריקאי לא רק זוכה בטוב שבעולם, הוא חותר אל הטוב בעצם היותו אמריקאי נאמן. החירויות להן זוכה האזרח האמריקאי הן טוב מוחלט מידי האל ששום שטן לא רשאי ליטול ממנו. לכן מי ששם מכשול בפני החירות, הרע המוחלט, איננו יכול להיות אמריקאי באמת.

העבדות

בסיפור מוצג ובסטר כטוען חריף נגד העבדות. העבדות היא מעשה-שטן ו"פנייה שגויה בצומת דרכים" בדרך אותה עשתה אמריקה בדרך לקידמה. עובדה זו סותרת את עמדתו של דניאל ובסטר האמיתי, שטען בעד פשרת 1850, שבה הסכים הצפון להסגיר למדינות הדרום (לעבדות ולעונשי מוות) עבדים שנמלטו אל ארצות הצפון.

היחס לאינדיאנים

העמדה כלפי האינדיאנים מורכבת. מצד אחד נמנה הטבח באינדיאנים כאחת מהעוולות השטניות המצוינות על ידי השטן שנעשו על ידי המתיישבים. מצד שני מנהיג האינדיאנים "המלך פיליפ", שרק נלחם על חירות אנשיו וזכויותיהם, נמנה עם המושבעים השטניים שנדונו לגיהנום. מאידך, הוא נכלל במושבעים כאזרח אמריקאי לגיטימי.

עיבודים קולנועיים

שני עיבודים קולנועיים נעשו לסיפור: הראשון יצא לאקרנים ב-1941 והופץ בשם "כל מה שכסף יכול לקנות" (All That Money Can Buy), בכיכובם של אדוארד ארנולד כדניאל ובסטר, וולטר יוסטון כשטן וג'יימס קרייג כיעבץ סטון. הסרט זכה בפרס אוסקר למוזיקה (אותה כתב ברנרד הרמן, מלחין הפסקולים של פסיכו וורטיגו) וזיכה את יוסטון במועמדות לאוסקר לשחקן הטוב ביותר בתפקיד ראשי.

הסרט השני, "קיצור דרך אל האושר" (Shortcut to Happiness), עיבוד מודרני חופשי בכיכובם של אנתוני הופקינס בתפקיד דניאל ובסטר, אלק בולדווין כיעבץ סטון וג'ניפר לאב יואיט כשטן, הופק בשנת 2004.

קישורים חיצוניים

• הספר
• ערן סבאג, "חיים של אחרים" על השטן ודניאל ובסטר - תוכנית ראשונה‏, 22 בפברואר 2011
• ערן סבאג, "חיים של אחרים" על השטן ודניאל ובסטר - תוכנית שנייה‏, 22 ביולי 2012
• הסיפור המלא בתרגומה של ענבל שגיב
• השטן ודניאל ובסטר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)