השר הראשון של צפון אירלנד וסגנו

השר הראשון של צפון אירלנד וסגנו
First Minister and deputy First Minister of Northern Ireland
	מישל אוניל
איוש נוכחי	מישל אוניל (אנ') ואמה ליטל-פנגלי (אנ') (סגנית)
תאריך כניסה לתפקיד	3 בפברואר 2024
תחום שיפוט	צפון אירלנד
ייסוד המשרה	1 ביולי 1998
איוש ראשון	דייוויד טרימבל ; שיימוס מאלון
	www.ofmdfmni.gov.uk

השר הראשון של צפון אירלנד (באנגלית: First Minister; באירית: Céad-Aire) וסגנו (באנגלית: deputy First Minister; באירית: leasChéad-Aire) הם דיארכיה (שלטון משותף שווה-זכויות וסמכויות) הניצבת בראש הרשות המבצעת של צפון אירלנד ("המועצה המבצעת" או ממשלת צפון אירלנד). המשרה המשותפת נוצרה ב-1998 בעקבות הסכם יום שישי הטוב לפי עקרונות הדמוקרטיה ההסדרית. השניים מייצגים את שתי הקהילות המרכזיות, היוניוניסטים-פרוטסטנטים והקתולים-רפובליקנים. עד 2006 הייתה נחוצה הסכמה משותפת של שתי הקהילות על הצמד, ומאז הם נבחרים בנפרד על ידי המפלגה הקהילתית שזכתה ברוב קולות בבחירות לאספה של צפון אירלנד. השרה האחרונה הייתה ארלין פוסטר(אנ') אשר הודיעה על פרישה בינואר 2017, דבר אשר חייב גם את סגנה, מרטין מקגיניס להתפטר מתפקידו. לאחר הבחירות שנערכו ב-2 במרץ 2017 לא הצליחה פוסטר לגבש קואליציה ומכל מקום תקופת המשא ומתן לא הסתיימה עד לבחירות הבזק בבריטניה ביוני, כך שהמשא ומתן התעכב תקופה נוספת.^[1]

שיטת הממשל עריכה

התואר "השר הראשון" זהה לתואר בעלי התפקידים המקבילים בסקוטלנד ובויילס.

שני נושאי התפקיד שווים בכול, והחלטותיהם מתקבלות יחדיו. עם זאת, בקבלות פנים רשמיות ניצב השר הראשון לפני סגנו.

משרד השר הראשון של צפון אירלנד וסגנו (Office of the First Minister and Deputy First Minister - OFMDFM) אחראי על התוויית המדיניות ככלכלית, שוויון זכויות, התנהלות מול האיחוד האירופי, מנגנוני השלטון, מדיניות מינויים ציבוריים (בפרט שרי המועצה המבצעת) ותקני ההתנהלות הציבורית.

היסטוריה עריכה

לאחר חתימת הסכם יום שישי הטוב נערכו בחירות ב-1 ביולי 1998. דייוויד טרימבל (יוניוניסט) נבחר לשר הראשון, ולסגנו נבחר שיימוס מאלון(אנ').

ב-15 באוקטובר 2002, עקב סירובו של הצבא האירי הרפובליקני (ה-IRA) להתפרק מנשקו, נוצר אי-אמון בין שתי הקהילות, וממשלת בריטניה השעתה את פעילות המועצה המבצעת של צפון אירלנד וביטלה את תפקודה העצמאי, לאחר שהשעיה קודמת לשישה שבועות באוגוסט 2001 לא הביאה לפתרון.^[2]^[3] בתקופת ההשעיה ניהל את צפון אירלנד שר מטעם הממשלה הבריטית (במסגרת "שלטון ישיר" - Direct Rule).

ב-26 במרץ 2007 הודיעו ראשי שתי המפלגות הגדולות של הקהילות, איאן פייזלי ומרטין מקגינס, על הסכמה ללכת לבחירות. משרת השר הראשון וסגנו שבה להתקיים לאחר הבחירות.

רשימת השרים עריכה

מפתח מפלגות:

DUP - מפלגת האיחוד הדמוקרטית
UUP - מפלגת האיחוד של אלסטר
SDLP - מפלגת הלייבור והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית

השר הראשון					סגן השר הראשון
שם השר	תמונה	מפלגה	כניסה לתפקיד	פרישה	שם השר	תמונה	מפלגה	כניסה לתפקיד	פרישה
דייוויד טרימבל		UUP	1 ביולי 1998	1 ביולי 2001	שיימוס מאלון		SDLP	1 ביולי 1998	6 בנובמבר 2001
רג' אמפי(אנ') (בפועל)		UUP	1 ביולי 2001	6 בנובמבר 2001	שיימוס מאלון		SDLP	1 ביולי 1998	6 בנובמבר 2001
דייוויד טרימבל		UUP	6 בנובמבר 2001	14 באוקטובר 2002	מארק דורקהם		SDLP	6 בנובמבר 2001	14 באוקטובר 2002
המועצה מושעית בין 15 באוקטובר 2002 ל-8 במאי 2007
איאן פייזלי		DUP	8 במאי 2007	5 ביוני 2008	מרטין מקגיניס		שין פיין	8 במאי 2007	20 בספטמבר 2010
פיטר רובינסון(אנ')		DUP	5 ביוני 2008	11 בינואר 2010
ארלין פוסטר (בפועל)		DUP	11 בינואר 2010	3 בפברואר 2010
פיטר רובינסון		DUP	3 בפברואר 2010	11 בינואר 2016
					ג'ון ד'אוד (בפועל)		שין פיין	20 בספטמבר 2011	31 באוקטובר 2011
					מרטין מקגיניס		שין פיין	31 באוקטובר 2011	9 בינואר 2017
ארלין פוסטר		DUP	11 בינואר 2016	9 בינואר 2017	מרטין מקגיניס		שין פיין	31 באוקטובר 2011	9 בינואר 2017
ארלין פוסטר		DUP	1 בינואר 2020	כיום	מישל אוניל		שין פיין	1 בינואר 2020	כיום