התנועה לזכויות בעלי חיים

התנועה לזכויות בעלי חיים, או התנועה לשחרור בעלי חיים, היא תנועה חברתית המנסה להביא לסיום את ההפרדה המוסרית והחוקית בין בעלי החיים והאדם, להביא לסיום התפישה של חיות כרכוש אנושי וסוף לשימוש של חיות במחקר, מזון ולבוש ותעשיית הבידור.

הפגנה מטעם ארגון PETA נגד התעללות בחיות בקרקסים.

התנועה לזכויות בעלי חיים היא דוגמה לתנועה חברתית שנוצרה, ובמידה רבה נתמכת מחקרית ^{[דרושה הבהרה]}ופילוסופית.

תפישות עריכה

כל התומכים בזכויות בעלי חיים מאמינים כי יש להכיר באינטרסים של בעלי חיים לא אנושיים ולהגן עליהם, אך למרות זאת ניתן לחלק את התנועה לשתי קבוצות עיקריות:

הקבוצה הראשונה, מאמינה כי אינטרסים בסיסיים אלו אמורים להעניק לבעלי החיים זכויות מוסריות מסוימות וזכויות חוקיות, דוגמה לפעיל זכויות בעלי חיים בעל דעה זאת הוא טום ריגן. מהצד השני, יש את פעילי זכויות בעלי החיים שלא מאמינים כי לבעלי חיים יש זכויות מוסריות, אך טוענים שלפי התפישה התועלתנית שיש לפעול להשגת האושר המרבי לכמות המרבית, מאחר שלבעלי חיים יש את היכולת לסבול, יש לקחת את סבלם בחשבון בכל פילוסופיה מוסרית; לפי טענתם, להוציא את החיות מכלל משוואה זאת היא צורה של אפליה, לה הם קוראים סוגנות. דוגמה לתומך בדעה זאת הוא פיטר סינגר.

היסטוריה עריכה

הפילוסוף פיטר סינגר

הפילוסוף טום ריגן

נהוג להניח כי התנועה נוצרה בבריטניה בתחילת שנות השבעים בידי קבוצה של תלמידי אוניברסיטת אוקספורד שסיימו את לימודי הפילוסופיה שלהם, שכעת ידועים בתור "קבוצת אוקספורד". התנועה הונהגה בידי זוג בוגרי התואר בפילוסופיה שאך לא זמן רב לפני הקמת הקבוצה הפכו לצמחונים. שניהם פגשו לאחר מכן שני תלמידים נוספים שסיימו את התואר בפילוסופיה באוקספורד וגם הם נהפכו לצמחונים זמן קצר לאחר מכן. הקבוצה במהרה החלה להפיץ את הסוגיה של זכויות בעלי חיים בקרב סטודנטים לפילוסופיה באוקספורד, ובכלל זה פרופסור ריצ'רד הייר, גם אישית וגם בהרצאות. גישתם לא הייתה מבוססת על רגשנות ("נחמדות לחיות מפגרות"), אלא על זכויות מוסריות לבעלי חיים. במהרה הם אמצו אוסף טיעונים שיתמכו בגישתם, כפי שאמר ריצ'רד ריידר, שבמהרה נהפך לחלק מהקבוצה " לעיתים נדירות סיבה מוסברת בצורה כה הגיונית ומוגנת לוגית".

נקודת מפנה ביחס לתנועה לזכויות בעלי חיים הייתה הפרסום של המאמר בשנת 1965 בידי הסופר ברג'יד ברופי בסאנדיי טיימס:

מערכת היחסים בין המין האנושי לבעלי החיים היא מערכת יחסים של ניצול בלתי פוסק. אנחנו משתמשים בעבודה שלהם; אנחנו אוכלים ולובשים אותם. אנחנו מנצלים אותם כדי שישומשו לשרת את אמונותינו הטפלות: ואילו בעבר הקרבנו אותם לאלינו וקרענו את אבריהם הפנימיים בשביל לחזות את העתיד, כעת אנחנו מקריבים אותם למדע, משתמשים ומנסים על גופיהם בתקווה, או באפשרות חסרת הסיכוי, שנוכל באמצעות כך לראות יותר טוב את ההווה.

קבוצת אוקספורד קראו את מאמר זה והיו מלאי השראה מהפולמוס הסנטימינטלי הנמרץ שלו. בערך באותו זמן, ריידר כתב שלושה מכתבים לדיילי טלגרף בתגובה לטיעוניו של ברופי. זה האחרון קישר בין ריידר לקבוצת אוקספורד, ואלו האחרונים תכננו להוציא לאור ספר בנושא זה. קבוצת אוקספורד הייתה מעוניינת גם באפשרות להוציא ספר שיכרוך בתוכו מאמרים בנוגע לזכויות בעלי חיים. אך לאחר שנדחו ממוציא לאור אחד, הם הגיעו למסקנה כי ספר שיכלול את עבודתם יהיה ליותר עניין לציבור. הספר לאחר מכן יצא תחת השם "חיות, האדם ומוסר".

בשנת 1970 ריידר טבע את המושג "סוגנות", כאשר השתמש בו לראשונה בחוברת בה תיאר סוגנות כאפליה על בסיס מין ביולוגי. ריידר לאחר מכן תרם לכתיבת הספר "חיות, האדם ומוסר", שנערך בידי ג'ון האריס, ספר שנעשה למשפיע ביותר לאחר מכן.

הפילוסוף האוסטרלי פיטר סינגר לראשונה כתב את טיעוני הבסיסים בביקורת שכתב על הספר "בעלי חיים, האדם ומוסר" שפורסם בThe New York Review of Books; טיעוניו התבססו על הגישה התועלתנית ומתיחה השוואה ברורה בין פמיניזם לתנועה לזכויות בעלי חיים. בעקבות המאמר, פרסם סינגר את ספרו שחרור בעלי-החיים, שפורסם בשנת 1975, וכעת נחשב לכתב מרכזי בתנועה לזכויות בעלי חיים.

צורות פעולה עריכה

קמפיין טיפוסי של ארגון PETA לעידוד תזונה מהצומח, בהשתתפות סלבריטאים.

בשל העמדות הלא מקובלות שהיא מביעה, התנועה לזכויות בעלי-חיים מעוררת מחלוקת רבה, ונתונה בשל כך למידה רבה של ביקורת. ארגונים לזכויות בעלי-חיים עושים מאמצים רבים להגדלת המודעות למאבק שלהם ולהכנסת הנושא לתקשורת. ארגון PETA העולמי, העמותה הגדולה ביותר בעולם לזכויות בעלי-חיים, ידוע בפרובקציות הרבות שהוא יוצר על-מנת למשוך את תשומת הלב של התקשורת. פרובוקציות אלו זכו לביקורת רבה הן מתוך התנועה לזכויות בעלי-חיים והן מחוצה לה.

חרם צרכני עריכה

פעילות התנועה לזכויות בעלי-חיים מתרכזת במאבק נגד תעשיות שונות הפוגעות בבעלי-חיים, וזאת בעיקר על ידי הקריאה לחרם צרכני על מוצרי התעשיות הללו. חרם צרכני על מוצרי קוסמטיקה של חברות המבצעות ניסויים בבעלי-חיים, המנוהל מאז 1980, הביא בהצלחה להתחייבות של חברות רבות לחדול מניסויים אלו, אם כי חברות רבות עדיין ממשיכות בביצוע ניסויים. בדומה תעשיית הפרווה ספגה ירידה קשה ברווחיה בעקבות המחאה של ארגונים שונים ברחבי העולם כנגדה.

בהתאם לכך, מעודדים פעילים לזכויות בעלי-חיים גם מעבר לאורח-חיים צמחוני וטבעוני, על ידי הסברה לציבור וחשיפת מידע על הפגיעה בבעלי-חיים במשקים מתועשים בהם מגודלים בעלי-החיים. לעיתים מנסים פעילי זכויות בעלי-החיים לחזק את טענתם על ידי כך שהם פועלים לקידום צמחונות לא רק מההיבט המוסרי, אלא גם בטיעונים בריאותיים, אקולוגיים וכלכליים.

מאבקים רבים לזכויות בעלי-חיים מתמקדים בהיבט אחד מבודד, קשה מהרגיל, של פגיעה בבעלי-חיים, במטרה להביא לרפורמה בתחום - כך למשל, במאבק נגד פיטום אווזים, במאבק נגד תעשיית עגלי החלב, או בהובלת בעלי-חיים בחקלאות לטווחים ארוכים.
מאבקים עשויים גם להתמקד בחברה בודדת - כמו המאבק כנגד רשת מקדונלד'ס או המאבק נגד חברת פרוקטר אנד גמבלס (החברה הפרטית הגדולה ביותר המבצעת ניסויים בבעלי-חיים).

פעולה ישירה עריכה

פעילים מסוימים למען בעלי-חיים משתתפים בפעולות ישירות לא-אלימות. פעולות אלה כוללות בדרך כלל שחרור של בעלי חיים ממתקנים כגון משקים מתועשים או חברות המבצעות ניסויים בבעלי חיים, ושיקומם בסביבה המתאימה להם, ובנוסף, גרימת נזק לרכוש במתקנים שכאלו, על מנת לגרום לנזק כלכלי בתואנה שהאינטרס העיקרי לפגיעה בבעלי-חיים הוא כלכלי, ולכן רק פגיעה בכיסם של הפוגעים, תמנע מהם לפגוע ולהתעלל בבעלי-החיים. פעולות אלו מתבצעות לרוב תחת שם "החזית לשחרור בעלי-חיים"(Animal Liberation Front - ALF), אם כי זהו אינו ארגון ממשי. אחדים מהפעילים למען זכויות בעלי חיים נרצחו על ידי מתנגדיהם או נהרגו בעת שעסקו בפעילותם.

סוג נוסף של פעולה ישירה בלתי חוקית הוא "הצלה גלויה" (open rescue) שבהן הפעילים חודרים למתקנים הכולאים את בעלי-החיים על מנת לשחרר אותם מבלי לנסות להסתיר את זהותם, ועומדים בגלוי מאחורי המעשים שלהם, תוך כדי שהם לוקחים את הסיכון לשאת בעונש הנדרש על ידי החוק במידה ותוגש נגדם תביעה. למרות זאת, עד כה לא ידוע מקרה בו הוגשה בישראל תביעה כנגד פעילות של "הצלה גלויה", ככל הנראה עקב הפרסום השלילי שתביעה כזו צפויה לגרור. מאידך, בארה"ב למשל, חבר מושבעים במדינת יוטה זיכה פעילים שנתבעו על ידי חברה לייצור בשר חזיר על שהצילו בגניבה שני חזירים גוססים. ^[1]

בנוסף לפעולות לא-אלימות, מקרים בודדים כללו גם איומים באלימות על מדענים המבצעים ניסויים בבעלי-חיים, ואף נקיטת פעולות אלימות כנגד מדענים ואנשים אחרים הפוגעים בבעלי-חיים. פעילים מארגון בשם "משרד הצדק" שלחו מעטפות נפץ, שפצעו מספר מדענים, וכמו כן גם מעטפות שמולכדו בתער חד, כך שמי שיפתח את המעטפה, יחתך באצבעותיו על ידי התער. בינואר 1996, "משרד הצדק" קיבל אחריות על שליחת מעטפות עם תערים הספוגים ברעל עכברים ל-80 מדענים, מדריכי ציד ואחרים בארצות הברית וקנדה.

במדינות מסוימות, כמו ארצות הברית ובריטניה, הוצע לחוקק חוקים נוקשים יותר כנגד פעילים קיצוניים. מדינות אלו מגדירות פעולות מהסוג הנ"ל, כמו גם פעולות כנגד רכוש כ"טרור אקולוגי", ופעילים שעברו על החוק נידונו לעונשי מאסר.