ויטוריו סטוררו

ויטוריו סטוררואיטלקית: Vittorio Storaro;‏ נולד ב-24 ביוני 1940 ברומא) הוא צלם קולנוע איטלקי.

ויטוריו סטוררו
Vittorio Storaro
לידה 24 ביוני 1940 (בן 83)
רומא, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1960–1975 (כ־15 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר הניסיוני לקולנוע של רומא עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
http://storarovittorio.com/
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

אביו של סטוררו היה מקרין סרטים באולפני לוקס שברומא, כך התוודע סטוררו לקולנוע ולאמנות הצילום כבר בגיל צעיר. בגיל 11 החל ללמוד צילום בבי"הס למקצועות טכניים.

בגיל 18 נרשם לבית הספר האיטלקי ללימודי צילום (אנ') והיה לאחד הסטודנטים הצעירים ביותר שהתקבלו לבית הספר אי-פעם. בגיל 20 הועסק כעוזר צלם וקודם לתפקיד צלם בתוך שנה בלבד. סטוררו בילה לאחר מכן מספר שנים בביקור בגלריות ומוזיאונים ברחבי אירופה מתוך רצון ללמוד עבודות שונות של אמנים, מוזיקאים ויוצרים מתחומים שונים. בשנת 1965 חזר לעבודתו כעוזר צלם בסרטו הראשון של ברנרדו ברטולוצ'י "לפני המהפכה". את הקרדיט הראשון שלו כצלם בסרט קיבל כאשר צילם את "Giovinezza, Giovinezza" מ-1968. "אסטרטגיית העכביש" היה הסרט השלישי שצילם והוא הסרט שסימן את תחילת שיתוף הפעולה הפורה עם ברטולוצ'י. סטוררו צילם לברטולוצ'י גם את "הקונפורמיסט", "הטנגו האחרון בפריז", "לה לונה"," שמיים מגינים מעל", "הקיסר האחרון" ו"בודהה הקטן".

סטוררו זכה בפרס אוסקר הראשון שלו עבור צילום הסרט "אפוקליפסה עכשיו", סרטו האפי של פרנסיס פורד קופולה. לאחר שקופולה נתן לו יד חופשית ביצירת המראה הוויזואלי של הסרט. שיתוף הפעולה בין סטוררו לקופולה נמשך בסרטים "אחד מהלב", "טאקר - האיש והחלום" ו"החיים בלי זואי" (חלק מהסרט "סיפורי ניו יורק").

את האוסקר השני שלו קיבל על צילום סרטו של וורן בייטי "Reds" מ-1981. סרטו של ברטולוצ'י "הקיסר האחרון" הביא לסטוררו את האוסקר השלישי שלו. סטוררו קיבל גם מועמדות לאוסקר על צילום הסרט "דיק טרייסי" משנת 1990.

סטוררו צילם גם שניים מסרטיו של וודי אלן: "קפה סוסייטי" ו"גלגל ענק".

סטוררו נחשב לצלם רב-השפעה בקולנוע המודרני, בעיקר בשל השימוש בצבע באורות ובצללים בסרטיו. אסתטיקת הצילום והשימוש שלו בצבעים מושפעים רבות מהפילוסופיה של גתה ובעיקר מספרו "תאוריית הצבעים" אותו פרסם ב-1810. בספרו מתמקד גתה בתופעות פסיכולוגיות המיוחסות לצבעים שונים ובדרך בה הצבע משפיע על התפיסה שלנו של מצבים מסוימים. סטוררו משתמש בצבעוניות בסרטיו כדי להדגיש רגשות שונים ואף הגדיר את "אפוקליפסה עכשיו" כמסע בין צבעים. "כל סרטי הקולנוע הגדולים הם תוצאה של קונפליקט בין אור וחשכה" אומר סטוררו "אין דרך אחת נכונה לבטא את עצמך, יש אינסוף אפשרויות לשימוש באור, צללים וצבע. ההחלטות שתעשה לגבי קומפוזיציה, תנועה ושלל הקומבינציות של השילובים הללו- הם אלה שהופכים את הקולנוע לאמנות" בשנת 2002 הוציא סטוררו לאור סדרת ספרים שבה הוא פורש את משנתו בנושא קולנוע וצבע באופן מוצק.

בשנת 2003 נבחר לאחד מעשרת צלמי הקולנוע המשפיעים בעולם על ידי גילדת צלמי הקולנוע הבינלאומית.

סטוררו מוכר גם בשל הופעתו האופנתית והמהודקת, כאדם ראוותני ומוחצן. קופולה אמר עליו שסטוררו הוא האדם היחיד שיכול ליפול מסולם לתוך בוץ בעודו לובש חליפה לבנה, ולצאת נקי לחלוטין.

פילמוגרפיה חלקית עריכה

קישורים חיצוניים עריכה