ויליאם לוֹזאנגלית: William Lawse,‏ אפריל 1602 סולסברי - 24 בספטמבר 1645 צ'סטר) היה מלחין אנגלי. נחשב לאחד מהחשובים והמשפיעים מבין מלחיני אנגליה.[1]

ויליאם לוז
William Lawes
לידה 1 במאי 1602
סולסברי, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 בספטמבר 1645 (בגיל 43)
צ'סטר, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ממלכת אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית ספר קתדרלת סולסברי עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה ויולה דה גמבה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רקע משפחתי, שנות ילדותו לימודיו עריכה

ויליאם לוז היה בנו השני מבין חמשת הילדים של תומאס לוז האב, זמר בס, קנטור ("ויקאר הכוראלי") בקתדרלה של סולסברי, ושל לוקריס לבית שפארד. האב היה יליד דינדר, סאמרסט וחי תקופה בדינטון, וילטשייר, שבה הכיר את אשתו. שם נולד האח הבכור של ויליאם, המלחין הנרי לוז. ויליאם לוז נולד בסולסברי, באפריל 1602 והוטבל ב-1 במאי 1602.

מילדותו הצטיין ויליאם בקולו ושר במקהלה. גם שני בנים אחרים במשפחה, ג'ון ותומאס הבן היו זמרים, האחרון היה לימים קנטור (singing man) בקתדרלת וסטמינסטר בלונדון. כבן חסותו של אדוורד סימור, רוזן הרטפורד, אחד מנכבדי העיר סולסברי, התאפשר לו להתחנך אצל המלחין ג'ון קופר, המכונה "ג'ובאני קופראריו". בבית מורו פגש את הנסיך מוויילס, לימים המלך צ'ארלס הראשון שלמד גם הוא נגינה בוויולה.

לא ידועים פרטים על חייו ופעילותו של לוז בין השנים 1620–1632.

שנותיו הבוגרות ופעילותו המוזיקלית עריכה

רוב יצירתו חוברה בשנים 1633–1642. יש המשערים כי עבד בשירותו של הרוזן הרטפורד. ייתכן כי בשנות ה-1630 עבד אצל הרוזן קוונדיש.[2] בהמשך הלחין לוז בשרות החצר, וחושבים כי עוד לפני עלייתו של צ'ארלס הראשון על כס המלכות ב-1625, הצטרף לאחיו, הנרי, כדי לעבוד בשירותו. ידוע כי בילה הרבה באותן השנים בחברתם של אחיו, הנרי, ושל מוזיקאי בשם ג'ון וילסון.[3]

בשנת 1635 אחרי מותו של מוזיקאי בשם ג'ון לורנס, הפך למוזיקאי קבוע של המלך "האחראי על הלאוטות והקולות". ויליאם לוז בילה כל חייו הבוגרים בשרות המלך צ'ארלס. הלחין מוזיקת חול ולהצגות "מסיכות". כמו כן מוזיקה דתית - המנונים ומוטטים לפי הזמנת המלך. ב-1634 הוזמנה לו ולמלחין סיימון אייבס מוזיקה למסיכה של ג'יימס שירלי (1596–1666) "ניצחון השלום", הנחשבת למרשימה ביותר מבין מופעי ה"מסכות".[4]

בימינו הוא ידוע במיוחד בגלל סוויטות ל"קונסורטים" - הרכבי ויולות דה גמבה של 3 עד 6 נגנים. לפי עדות אחיו, הנרי, לוז שלט היטב על כלים רבים - מויולה דה גמבה, לאוטה-תאורבו, "לירה-ויולה", כינור ועד לעוגב, כלי קלידים אחרים ו"נבל הרמוני". כמלחין של מוזיקה כלית, נחשב לוז לממשיך של מסורת שני המורים שהכיר באחוזות של הרוזן הרטפורד, ג'ון קופראריו והווילן האיטלקי אלפונסו פראבוסקו, אם כי עלה עליהם בגאוניותו.[3] ויליאם בלט בשימושו בקונטרפונקט ובפוגות, כמו כן בנטייה לשלב ביצירותיו נושאים פחות קונוונציונליים לצדם של נושאים פסטורליים שגורים, דבר שפגע בפופולריות שלו מאות שנים אחרי מותו.

בעת מלחמת האזרחים האנגלית, התגייס לוז לצבא המלוכנים ואובטח לפי בקשה מפורשת של המלך. למרות זאת, ב-24 בספטמבר 1645 נורה למוות על ידי מוסקטר מצבא הפרלמנטרים בעת המצור של צ'סטר, ברוטון הית (Rowton Heath). המלך צ'ארלס, שאיבד באותו קרב את לורד ברנרד סטיוארט, קרוב משפחה אהוב, לא שכח להורות על אבל מיוחד גם לזכרו של ויליאם לוז וכיבד את המוזיקאי המנוח בתואר "אבי המוזיקה" (Father of Musick). על מצבתו נכתב אפיטף על ידי תומאס ג'ורדן, שבו צוין, תוך כדי משחק מילים שנפל מידי אלו שהתכחשו לזכויות האלהיות של המלכים:

Will. Lawes was slain by such whose wills were laws.

("ויליאם לוז נרצח על ידי אלו שרצונם היה חוקם")

יצירותיו עריכה

ויליאם לוז לא פרסם יצירות במהלך חייו.

מוזיקה כלית עריכה

פנטזיות לוויולות
In Nomine ל-5–6 כלים
קטעי ריקוד:
  • לכלי קלידים והרכב ווילות, עם צ'מבלו אובליגטו
  • לשני כנורות ובאסו קונטינואו (בסגנון טריו סונאטה) - פורסמו ב-Courtly Masquing Ayres של ג'. פלייפורד (1662)
סוויטות:
  • רויאל קונסורט (Royal Consort) - שש סוויטות ריקודים - ל 2 כנורות, 2 ויולות דה גמבה ו-2 תאורבי

מוזיקה קולית עריכה

אריות (למשל על מילות שירים של ידידיו, ריצ'רד לאבלייס וג'ון סאקלינג) ודיאלוגים, כולל מוזיקת במה
  • 1634 - יחד עם סיימון אייבס: מוזיקה למסכה "ניצחון השלום" (The Triumph of Peace) מאת שירלי (Shirley).
  • 1634 - מוזיקה ל"אהבה וכבוד" (Love and Honour) מאת ויליאם דאווננט
  • 1637 עם אחיו, הנרי לוז: מוזיקה למסכה של ויליאם דאווננט "ניצחונו של נסיך האהבה" (The Triumph of the Prince d'Amour)
  • 1638 Britannia triumphans
  • 1644 Triumph of Beauty
קטעי קץ' catches
מוזיקה כנסייתית

הנצחה עריכה

  • אחרי מותו פרסם אחיו, הנרי לוז, קובץ ראשון עם מוזיקה מאת ויליאם לוז, יחד עם שמונה אלגיות שהוקדשו לזכרו על ידי מוקיריו.

דיסקוגרפיה עריכה

  • For ye violls: Consort setts in 5 & 6 parts
Fretwork et Paul Nicholson; Virgin Classics 91187-2; 1991
  • Sonatas for violin, bass viol and organ
London Baroque; Harmonia Mundi HMA 1901493; 1994
  • Fantasia Suites for two violins, bass viol and organ
The Purcell Quartet; Chandos CHAN0552, 1994
  • Royall Consort Suites
The Purcell Quartet avec Nigel North et Paul O'Dette; Chandos CHAN0584/5, 1995
  • Consort Music for Viols, Lutes and Theorbos
The Rose Consort of Viols, Timothy Roberts, Jacob Heringman et David Miller; Naxos 8.550601; 1995
  • Royall Consort Suites vol 1
The Greate Consort; Gaudeamus CD GAU146, 1995
  • Concord is conquer'd: Consort setts for 5 & 6 viols. 4 Herrick songs. Pieces for lyra viol
Fretwork, Catherine Bott, Richard Boothby et Paul Nicholson; Virgin Classics 5451472; 1995
  • Royall Consort Suites vol 2
The Greate Consort; CD GAU147, 1997
  • The Royal Consort & lute songs
René Jacobs, Sigiswald Kuijken, Lucy van Dael, Wieland Kuijken, Toyohiko Satoh, Edward Witsenbug, Gustav Leonhardt; Sony Classical 1997
  • Fantazia suites for violin, bass viol and organ
Music's Re-creation; Centaur CRC 2385; 1998
  • Suites pour une et trois lyra-violes
Jonathan Dunford, Sylvia Abramowicz et Sylvia Moquet; Adès 465 607-2; 1998
  • Consorts in four and five parts
Phantasm et Sarah Cunnningham; Channel Classics CCS 15698; 2000
  • Consorts in six parts
Phantasm, Susanne Braumann et Varpu Haavisto; Channel Classics CCS 17498; 2002
  • Consort sets in five & six parts,
Hespèrion XXI, Alia Vox AV9823A, AV9823B; 2002
  • Knock'd on the head: William Lawes, music for viols
Concordia, Metronome MET CD 1045; 2002

מקורות עריכה

  • Julie Anne Sadie (dir.) Guide de la musique baroque, Fayyard, Paris, 1996, traduction de l'anglais

(ג'ולי אן סאדי - עורכת - מדריך למוזיקת בארוק - פאיאר, פריז, 1996 - תרגום מאנגלית (בצרפתית)

  • Marc Vignal (dir.) Dictionnaire des Grands Musiciens Larousse vol.1, Paris 1985

(מארק ויניאל (עורך) - לקסיקון לארוס של המוזיקאים הגדולים, כרך א, פריז, 1985 (בצרפתית)

לקריאה נוספת עריכה

  • 1960 Murray Lefkowitz William Lawse Routledge and Kegan Paul

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ויליאם לוז בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Michael Kennedy Oxford Concise Dictionary of Music, 1996
  2. ^ ראו הערת שוליים ב-M.Lefkovicz, 1960
  3. ^ 1 2 M.Lefkovicz
  4. ^ (1995) Julie Anne Sadie et al, עמ' 643.