ויקטור אולמן

ויקטור אולמן (בגרמנית: Viktor Ullmann;‏ נולד ב-1 בינואר 1898 בטשן, האימפריה האוסטרו הונגרית, כיום מחולקת בין פולין לצ'כיה – נרצח ב-18 באוקטובר 1944 באושוויץ-בירקנאו), היה מלחין, מנצח ופסנתרן אוסטרי-צ'כי ממוצא יהודי.

ויקטור אולמן
Viktor Ullmann

לידה	1 בינואר 1898 טשן, צ'כיה
פטירה	18 באוקטובר 1944 (בגיל 46) מחנה ההשמדה בירקנאו, גרמניה הנאצית
מוקד פעילות	אוסטריה
מקום לימודים	אוניברסיטת וינה
סוגה	אופרה, מוזיקה קלאסית, הרמוניה אטונאלית
שפה מועדפת	גרמנית
כלי נגינה	פסנתר

קורות חיים

אולמן נולד בטשן (שלזיה האוסטרית) להורים ממשפחות יהודיות שהמירו את דתם לקתוליות לפני הולדתו של ויקטור. כיהודי מומר הותר לאביו, מקסימיליאן, להתקדם בקריירה של קצין מקצועי בצבא האימפריה האוסטרו-הונגרית; במלחמת העולם הראשונה קודם לדרגת קולונל וקיבל תואר אצולה.

משנת 1909 למד ויקטור בגימנסיה בווינה. כשרונותיו ונטיותיו למוזיקה פתחו לו עד מהרה את הדרך אל ארנולד שנברג וחוג תלמידיו. מיד עם סיום הלימודים התנדב לשירות צבאי.

אחרי היערכות בחזית האיטלקית, באיסונזו, קיבל שחרור לצורך לימודים והתקבל ללימודי משפטים באוניברסיטת וינה. בראשית 1918 התקבל גם לסמינר לקומפוזיציה של שנברג. אצל שנברג עצמו למד את תורת הצורות, קונטרפונקט ותזמור. אולמן למד נגינה בפסנתר אצל הפסנתרן האוסטרי אדוארד שטוירמן והיה פסנתרן מעולה, אם כי לא טיפח שאיפות לקריירה של סולן. לפי הצעת שנברג מונה לחבר- מייסד של ועדת ה-Verein für Musikalische Privataufführungen. במאי 1919 הפסיק את שני הקורסים שלמד בהם ועזב את וינה כדי להקדיש את כל זמנו למוזיקה בפראג. כמורה בחר באלכסנדר זמלינסקי, שבהדרכתו התמנה למנצח בתיאטרון הגרמני החדש בפראג (כיום האופרה הממלכתית של פראג), שם עבד עד 1927. (בעונה הבאה, 1927-8, התמנה לראש להקת האופרה באאוסיג על נהר אלבה (Ústí nad Labem) אבל הרפרטואר שלו (שכלל אופרות משל ריכרד שטראוס, ארנסט קרנק ואחרים) היה מתקדם מדי לטעם המקומי, ומינויו בוטל.

בשנת 1923 החל בשורה של הופעות מוצלחות של ביצועי יצירותיו, החל ב"שבעה שירים עם פסנתר", שנמשכה עד ראשית שנות ה-30'. בפסטיבל המוזיקה של האגודה הבינלאומית למוזיקה חדשה בז'נבה בשנת 1929, נוגנו "וריאציות שנברג" שלו, מחזור לפסנתר על נושא של מורו בווינה, ועוררו התרגשות מסוימת. חמש שנים אחר כך קיבל את פרס הרצקה (על שם המנהל הקודם של הוצאת יוניברסל) על התזמור של יצירה זו. בינתיים התמנה למנצח בציריך למשך שנתיים. כתוצאה מן העניין שגילה באנתרופוסופיה (תנועה מייסודו של רודולף שטיינר) עשה עוד שנתיים כמוכר ספרים בשטוטגרט, אבל נמלט משם באמצע שנת 1933. הוא חזר לפראג ונעשה שם מורה למוזיקה ועיתונאי.

במשך תקופה זו עבד עם מחלקת המוזיקה של רדיו צ'כוסלובקיה, כתב ספר וסקירות מוזיקה לכתבי עת שונים, הועסק כמבקר לעיתון "בוהמיה", הרצה לקבוצות חינוכיות, נתן שיעורים פרטיים ולקח חלק פעיל בתוכנית האגודה הצ'כוסלובקית לחינוך מוזיקלי. בערך בזמן זה התיידד אולמן עם המלחין אלואיס הבה, שאותו הכיר מזה זמן מה. אולמן נרשם למחלקתו של הבה למוזיקה של רבעי טון בקונסרבטוריון פראג, שם למד במשך שנתיים (1935-7).

אם היצירות של שנות ה-20' מראות עדיין השפעה ברורה של התקופה האטונלית של שנברג (בייחוד הסימפוניה הקאמרית אופוס 9, "שירי גיאורגה" אופוס 15 ו"פיירו הסהרורי", אופוס 21), הרי ביצירות משנת 1935 ואילך אפשר להבחין בין פיתוח עצמאי בהשראת שנברג (רביעיית מיתרים מס' 2, סונאטה לפסנתר מס' 1) לסוגיות השנויות במחלוקת שהעלתה האופרה וויצק של אלבן ברג. הרמוניות דיסוננטיות, ביטוי מוזיקלי טעון רגשית ושליטה מיומנת במבנה הצורני מאפיינים את סגנונו החדש, ומכאן ואילך האישי במובהק, של ויקטור אולמן.

ב-8 בספטמבר 1942 גורש אולמן לגטו טרזיינשטט. עד לגירושו מנתה רשימת יצירותיו בסך הכול 41 מספרי אופוס והכילה בין השאר עוד שלוש סונאטות לפסנתר, מחזורי שירים של משוררים שונים, אופרות והקונצ'רטו לפסנתר אופוס 25, שאותו סיים בדצמבר 1939, דהיינו תשעה חודשים אחרי כניסת הצבא הגרמני לפראג. רוב היצירות הללו חסרות; ההנחה היא, שכתבי היד נעלמו בתקופת הכיבוש. שרדו, מכל מקום, 13 פריטים מודפסים, שאולמן הוציא לאור באופן פרטי והפקיד למשמרת אצל ידיד.

אופיו המיוחד של מחנה טרזיינשטט איפשר לאולמן להמשיך בפעילותו המוזיקלית: הוא ליווה בפסנתר, ארגן קונצרטים ("קולגיום מוזיקום", "אולפן למוזיקה חדשה"), כתב ביקורות על אירועים מוזיקליים והלחין, כחלק מחוג תרבותי שכלל את קארל אנצ'רל, רפאל שכטר, גדעון קליין, פאבל האס, הנס קרזה ועוד מוזיקאים בולטים, גם הם אסירים במחנה.

ב-16 באוקטובר 1944 נשלח למחנה אושוויץ-בירקנאו ושם נרצח, ב-18 באוקטובר 1944, בתאי הגזים.

מכלול עבודתו שנשאר בטרזיינשטט נשמר כמעט במלואו וכולל - מלבד יצירות כוראליות, מחזורי שירים וכמות ניכרת של מוזיקה לבימה - כמה יצירות חשובות כמו שלוש הסונאטות האחרונות לפסנתר, מתוכם הסונטות מס 5 ומס 7 נכתבו עם עדות ברורה באשר לכוונות התזמור ועובדו לשתי סימפוניות על ידי ברנהרד וולף, (במוצאי יום השואה 2012 ביצעה התזמורת הסימפונית ירושלים את הסימפוניה השנייה על בסיס הסונטה השביעית אותה סיים אולמן יומיים לפני שנשלח אל מותו באושוויץ'), רביעיית המיתרים השלישית, המלודרמה המבוססת על שיר הדגלן רילקה והאופרה הקאמרית "קיסר אטלנטיס, או: התמרדותו של המוות", שיצאה לאור לראשונה בשנת 1975. האופרה הוצגה בשלמותה בטלוויזיה הבריטית ובמספר הפקות בארצות אחדות; הפקות חשובות היו בברמן ובשטוטגרט בשנת 1990. היצירה נכתבה על צדם האחורי של קרעי רשומות של מחנה הריכוז, ואלה שימשו בביצוע הראשון את הנגנים, שהדבר נגע מאוד ללבם.

ביצירות אלה, בייחוד ב"קיסר" וב"דגלן" עסק בשאלות היסוד של השקפת עולמו האמנותית, שנכפתה עכשיו להכיל את מציאות החיים במחנה ריכוז נאצי; הבעיה האסתטית של העברת חומר קיים לצורה אמנותית; והבעיה האתית של המאבק התמידי בין רוח לחומר.

הניסוח הקונקרטי ביותר של שיח זה, במונחים תוכניים, מופיע באופרת ה"קיסר", במשל של משחק הקיסר עם המוות למען החיים. ה"משחק", שעניינו השמדת כל החיים האנושיים בתכנון הקיסר, וסיכול התוכנית המטורפת על ידי המוות, מסתיים בהרס הקיסר ובחזון של הבנה חדשה בין חיים למוות.

ביצירתו המוזיקלית, ובייחוד באופרה "הקיסר", נתן אולמן ביטוי לאמונתו ביכולתם של הכוחות החיוביים של האנושות לגבור על חוסר האנושיות של כל משטר רודני באשר הוא. יצירותיו נחקרו בין השאר על ידי המוזיקולוג הישראלי דוד ריד בלוך.

רשימת יצירותיו מפראג ומטרזיינשטט

באמצע 1942, זמן קצר לפני גירושו למחנה הריכוז טרזיינשטט, הכין אולמן רשימה מקיפה ומפורטת של יצירותיו עד לאותו מועד. הרשימה נשמרה בספריה לונדונית כחלק ממכתב לאדם, שזהותו אינה ידועה. בניגוד לרשימות קודמות של יצירותיו, ברשימת לונדון יש רצף ללא הפסקה של מספרי אופוס (1 - 41) והיא מציינת בבירור וללא חשש טעות יצירות ושמות יצירות שהיו ידועים כבר מקודם. לרשימת יצירותיו של אולמן נודעת חשיבות שאין להפריז בערכה, לאור אובדן חלק מן היצירות שלא נמצאו עד כה, אם כי היא מצביעה בבירור על מלוא היקפה של האבדה שגרמו הגירוש והמלחמה.

ברשימה נעשה שימוש במספור האופוס של אולמן, תוך הרחבתו למספרי האופוס שניתנו ליצירות, אשר חוברו בטרזיינשטט. סדר הכותרים שומר על סדר זמנים חיוני ולוקח בחשבון הן את היצירות הידועות מרשימות קודמות והן את אלה שתועדו ביבליוגרפית. תאריך לא ודאי מצוין ב(?). עקבות של מספור קודם לקוחים מרשימת יצירות משנות ה-20' (רימאן מוזיקלקסיקון 11.1929). אזכורים אלה מופיעים רק בקשר ל"וריאציות שנברג", החוצות, הן מבחינת המספור והן סדר הזמנים את עקרון העריכה שנקבע לשימוש.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויקטור אולמן בוויקישיתוף

מכתבים של ויקטור אולמן במוזיאון היהודי בפראג

• ויקטור אולמן, באתר קומפוניסטן דר גגנווארט
• ויקטור אולמן, באתר AllMusic (באנגלית)
• ויקטור אולמן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• ויקטור אולמן, באתר Discogs (באנגלית)
• על חיי המוזיקה בטרזיינשטט, ריאיון עם אליס הרץ-זומר ביוטיוב
• אתר האינטרנט של בית טרזין
• יון פדר, מלודרמה טראגית, באתר ynet, 11 בספטמבר 2011
• יוסי שיפמן, מוזיקה אסורה: המלחין שפרח בגטו טרייזנשטט, באתר ynet, 20 בדצמבר 2018
• קרן הבר, הקיסר ששרד את הגטו: סיפורה של האופרה "קיסר אטלנטיס", בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 03.08.2022
• ויקטור אולמן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ויקטור אולמן (1898-1944), דף שער בספרייה הלאומית