ויקטור ינוקוביץ'
ויקטור פיידורוביץ' יָנוּקוֹבִיץ' (באוקראינית: Віктор Федорович Янукович; נולד ב-9 ביולי 1950) הוא מדינאי אוקראיני, שכיהן כנשיא אוקראינה מפברואר 2010 עד פברואר 2014. הוא כיהן כראש ממשלת אוקראינה במשך שלוש קדנציות, והיה מועמד לתפקיד הנשיא בבחירות ב-2004. בסיבוב השני של בחירות 2010 הוא זכה במקום הראשון עם 48.5% מהקולות. בפברואר 2014 הוא נמלט לרוסיה שם קיבל מקלט מדיני, הפרלמנט האוקראיני הצביע בעד הדחתו ושלילת סמכויותיו כנשיא בשל אירועי יברומאידן.
 | |||||
| צילום מ-2010 | |||||
| לידה |
9 ביולי 1950 (בן 73) ינקייבו, אוקראינה הסובייטית, ברית המועצות | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| שם לידה |
Віктор Федорович Янукович  | ||||
| מדינה |
 אוקראינה | ||||
| השכלה |
| ||||
| מפלגה | מפלגת האזורים | ||||
| בן או בת זוג |
Lyudmila Yanukovych | ||||
| |||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
| חתימה |
 | ||||
  | |||||
ביוגרפיה עריכה
ינוקוביץ' נולד ב-1950 בינקייבו, ברית המועצות (כיום מזרח אוקראינה) בשנת 1950 למשפחת פועלים. אביו היה מכונאי רכבות ואמו אחות. אמו נפטרה כשהיה בן שנתיים ואביו התחתן בשנית.
בשנת 1967 נידון ל-3 שנות מאסר בעוון שוד[1] וחברות בכנופיה פלילית, ושוחרר לאחר שנה ושבעה חודשים בכלא.
בשנת 1970 הורשע בתקיפת אדם ונידון לשנתיים מאסר, אך בשנת 1978 בוטלה ההרשעה בשל חוסר ראיות.
במשך 28 שנים כיהן בתפקידי ניהול, כמנכ"ל חברת תיקוני אמצעי תחבורה של דונבס, תעשיית הפחם, והאיגוד המחוזי של דונצק לתחבורה יבשתית. בשנים 1989 ו-1991 נבחר לנציג ועד הפועלים. באוגוסט 1996 מונה לסגן מינהל מחוז דונצק, ובספטמבר לסגן הראשון של יו"ר המינהל האזורי.
ינוקוביץ' תומך בקו פרו-רוסי בפוליטיקה של אוקראינה, ומחוזות אוקראינה המזרחיים, הקרובים יותר מבחינה היסטורית ואתנית לרוסיה, הם בסיס התמיכה שלו.
הוא בעל תואר ראשון במכוניות ומכונאות רכב מהמכון הפוליטכני של דונצק משנת 1980. הוא קיבל תואר שני במשפט בינלאומי מהאקדמיה האוקראינית לסחר חוץ מ-2001, והוא בעל תואר שלישי בכלכלה.
מ-14 במאי 1997 עד נובמבר 2002 שימש כיו"ר המינהל האזורי של דונצק וכחבר המועצה השלישית האזורית של מחוז דונייצק. ב-21 בנובמבר 2002 מונה לראש ממשלת אוקראינה.
ב-20 באפריל 2003 נבחר ליו"ר מפלגת האזורים.
אירועי המהפכה הכתומה עריכה
בבחירות 2004 היה ינוקוביץ' מעורב בחשד לזיוף בחירות, דבר שהוביל למהפכה הכתומה שהובילה למשבר חוקתי ולבחירות חוזרות שבהן הפסיד.
ינוקוביץ' היה למועמד לנשיאות מטעם מפלגת האזורים. מולו התמודד ויקטור יושצ'נקו. בתקופה זו נתקף יושצ'נקו במחלה שבה הושחתו פניו באבעבועות והוא נאלץ לעבור ניתוח בפניו. הבדיקות הרפואיות הצביעו על דיאוקסין שהוחדר למזונו והחשד נפל על ינוקוביץ'.
בבחירות שנערכו ב-21 בנובמבר 2004 ניצח לכאורה ינוקוביץ'. אולם לפי משקיפים מקומיים וזרים רבים שיפקחו על הבחירות, הבחירות זויפו לטובת ינוקוביץ'. כמו כן הספירה הרשמית שהעניקה יתרון של 3% ל-ינוקוביץ' הייתה שונה במידה ניכרת מתוצאות מדגם ההצבעה (שהתקיים ביציאה מהקלפיות) שהעניק ליושצ'נקו יתרון של 11%. תומכי יושצ'נקו פתחו בגל של הפגנות, התנגדות בלתי אלימה. ינוקוביץ' אושר רשמית כמנצח על ידי ועדת הבחירות המרכזית שלכאורה הייתה מעורבת בזיוף הבחירות.
ב-1 בדצמבר 2004 העביר הפרלמנט האוקראיני החלטה שגינתה בחריפות פעולות פרו-בדלניות (רוסית), והעבירה הצבעת אי אמון בקבינט השרים של אוקראינה, החלטה שראש הממשלה ינוקוביץ' סירב להכיר בה. לפי חוקת אוקראינה, הצבעת אי האמון חייבה את התפטרות הממשלה, אך לפרלמנט לא היו אמצעים לאכוף התפטרות ללא שיתוף הפעולה של ראש הממשלה ינוקוביץ' והנשיא היוצא קוצ'מה. משבר חוקתי זה נפתר כאשר ב-3 בדצמבר 2004, בית המשפט העליון של אוקראינה החליט כי בשל היקף הונאת הבחירות אי אפשר היה לקבוע את תוצאות הבחירות, והורה על על קיום סבב שני נוסף של הבחירות ב-26 בדצמבר 2004. בחירות אלה נערכו תחת בדיקה אינטנסיבית של משקיפים מקומיים ובינלאומיים, ובהם ניצח יושצ'נקו ביתרון ברור של 51.99% מול 44.20% עבור ינוקוביץ'.
לאחר תבוסתו בבחירות לויקטור יושצ'נקו התפטר מתפקידו במפלגה.
כנשיא אוקראינה עריכה
ב-26 במרץ נבחר ליו"ר סיעת מפלגת המחוזות בראדה העליונה (הפרלמנט של אוקראינה). ב-4 באוגוסט 2006 התמנה שוב לראש הממשלה של אוקראינה.
ב-23 בנובמבר 2007 התפטר ומונה לממלא מקום ראש הממשלה. ב-18 בדצמבר 2007, בהצבעת הראדה העליונה, שוחרר מתפקידו ופינה את מקומו ליוליה טימושנקו.
בבחירות שהתקיימו ב-17 בינואר 2010 לנשיאות אוקראינה קיבל ינוקוביץ' ב-35.76% מהקולות וזכה במקום הראשון[2]. בסיבוב השני, שנערך ב-7 בפברואר, זכה ב-48.95% מהקולות לעומת יוליה טימושנקו, שקיבלה 45.47%[3], ובכך זכה בבחירות לנשיאות. הוא מונה לנשיא אוקראינה ב-25 בפברואר 2010.
יברומאידן עריכה
בנובמבר 2013 פרצו הפגנות של גורמי אופוזיציה, על רקע סירובה של ממשלת אוקראינה לחתום על הסכם סחר חופשי עם האיחוד האירופי וכונו בשם יברומאידן. על רקע אלימות קשה של משטרת ההפגנות, ההפגנות הפכו המוניות ונסובו סביב שאלה כללית יותר - האם אוקראינה צריכה להמשיך לנקוט מדיניות פרו-רוסית או לאמץ ערכים ליברלים ולחבור למערב. המפגינים דרשו גם את התפטרותו של ינוקוביץ'.
בפתח שנת 2014 ההפגנות התדרדרו לכדי מהומות אלימות והתנגשויות מול המשטרה. בהפגנות נהרגו 125 מפגינים וכן נלקחו בשבי של עשרות שוטרים בידי המפגינים.
בסופו של דבר, הפרלמנט האוקראיני, הראדה העליונה, הצביע בעד הדחתו מתפקיד הנשיא ושלילת סמכויותיו. באותו היום נמלט ינוקוביץ' מארמון הנשיאות בקייב ונסע למעוז תומכיו בעיר חרקוב.
בליל 21 בפברואר 2014 נמלט ינוקוביץ' לרוסיה[4][5][6].
לאחר בריחתו לרוסיה עריכה
תחילה שהה ברוסטוב על הדון בדרום רוסיה ולאחר מכן דווח בתקשורת הרוסית כי הוא חי בבארוויחה במחוז מוסקבה[7].
ב-25 באוגוסט 2017, הזמר וחבר הדומא הממלכתית יוסיף קובזון סיפר בראיון[8] כי שכנו ביישוב באקובקה (רו') שבמחוז מוסקבה הוא נשיא אוקראינה לשעבר ויקטור ינוקוביץ'. בעבר, הדאצ'ה של מרשל סמיון בודיוני הייתה ממוקמת בשטח זה[9].
בשנת 2019 בית משפט באוקראינה הרשיע אותו ב"פשע נגד הביטחון הלאומי" בשל ניסיונותיו לדכא את המחאות ב-2014 נגד שלטונו, שהובילו לבסוף להפלת ממשלתו. הוא גם הורשע בכך שביקש מנשיא רוסיה ולדימיר פוטין לשלוח כוחות לפלוש למדינה אחרי שנמלט ממנה ונשלח ל-14 שנות מאסר. גזר הדין ניתן בהיעדרו[10].
על רקע המעורבות שלו בהרג מפגינים, ובקשת הסגרה מטעם באוקראינה, ינוקוביץ' מבוקש על ידי האינטרפול ולכן ממעט לצאת מרוסיה[11].
קישורים חיצוניים עריכה
- אנציקלופדיית הפוליטיקאים הבכירים בלנטפדיה, הפורטל המרכזי לחדשות ברוסית
- ינוקוביץ' וטימושנקו יתמודדו בסיבוב השני בבחירות לנשיאות אוקראינה, באתר הארץ, 17 בינואר 2010
- ריצ'רד בלמפורת, רויטרס, נשיא אוקראינה ינוקוביץ'. אגוז קשה לפיצוח, באתר ynet, 28 בנובמבר 2013
- ויקטור ינוקוביץ', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Януковичу возвращают судимости (רוסית)
- ^ רויטרס, אוקראינה: המועמדים הפרו-רוסים עלו לסיבוב השני, באתר ynet, 17 בינואר 2010
- ^ סוכנויות הידיעות, ויקטור ינוקוביץ' הפרו-רוסי נבחר לנשיא אוקראינה, באתר ynet, 8 בפברואר 2010
- ^ "Putin: Russia helped Yanukovych to flee Ukraine". BBC. 24 באוקטובר 2014. נבדק ב-2014-10-31.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Polityuk, Pavel (22 בפברואר 2014). "Ukraine parliament ousts Yanukovich, Tymoshenko freed". Reuters. נבדק ב-2014-03-17.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Putin: Russia helped Yanukovych leave Ukraine, Interfax-Ukraine (24.10.2014)
- ^ ""Медуза" рассказала о подмосковной даче Януковича". נבדק ב-2017-09-01.
- ^ https://glavnoe.in.ua/news/n317921-pod_moskvoj_najdena_dacha_gde_zhivet_janukovich
- ^ מעון ינוקוביץ', באתר google maps
- ^ אוקראינה: 13 שנות מאסר נגזרו על הנשיא המודח ינוקוביץ', באתר וואלה!, 25 בינואר 2019
- ^ הנשיא הנמלט של אוקראינה מבקש להגיע לטיפול בישראל, באתר ynet, 10 בדצמבר 2018