ורטיגו (טיסה)

וֶרְטִיגוֹ הוא אובדן התמצאות מרחבית. המונח בעברית מוכר בעיקר בהקשרים של טיסה בהן הוא מתאר אובדן יכולת ההתמצאות במרחב כתוצאה מאובדן סימנים ויזואליים שנובע מתנאי אל-ראות, כגון טיסה בתוך עננים כבדים, ערפל או טיסה בלילה חשוך מעל ים, ולעיתים אף מעל יבשה. המונח ורטיגו נפל משימוש לתיאור תופעה זאת ברוב המצבים אך נשאר בשימוש בעברית והוא בעל קשר לתסמין הרפואי באותו שם שמתאר תופעה שונה: ורטיגו, שהוא איבוד שיווי משקל ואיזון עצמי בגלל בעיה באוזן הפנימית, לעומת ורטיגו בטיסה המתאר בעיה הנובעת מפרשנות שגויה לתחושה מהאוזן הפנימית.

כדי להתמודד עם הבעיה הזו, טייסים מאומנים לטוס תוך התייחסות לנקודות ציון בולטות במרחב ואל מכשירי הכיוון והניווט, כגון מצפן, מד גובה, מד אופק מלאכותי ועוד.

בעת אובדן היכולת להתייחס לנקודות ציון חיצוניות, ישנה נטייה טבעית לטייס לאבד במהירות את תחושת המרחב, ולחוש שהוא טס בכיוון, גובה ומהירות שונים מהמציאות. תאונות מטוסים רבות התרחשו עקב ורטיגו. במקרים רבים סברו הטייסים שהם עולים כלפי מעלה, בעוד שלמעשה היו הפוכים על גבם, וטסו לכיוון הקרקע.

בתעופה נפוץ המושג הלועזי Spatial Disorientation (או בראשי תיבות: SD) וגורם זה אחראי לכ-25 אחוז מכלל התאונות הקטלניות בתעופה צבאית ואף בעל אחוז תאונות גדול יותר בהקשר של הגורם האנושי בתעופה.[1]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Fred H. Previc, William R. Ercoline, 1. Spatial Disorientation in Aviation: Historical Background, Concepts and Terminology., Progress in Astronautics and Aeronautics vol 203: Spatial Disorientation in Aviation, American Institute of Aeronautics and Astronautics, 2004, עמ' 1