זונדרקומנדו
זונדרקומנדו (בגרמנית: Sonderkommando, "יחידה מיוחדת") היו קבוצות משלושה סוגים שפעלו בפקודת הנאצים במהלך השואה:
- יחידות שהפעילו האיינזצגרופן, שעמן נמנו אסירים יהודים שפעלו במחנות השמדה ועסקו בהוצאת הגופות מתוך תאי הגזים ושריפתן במשרפות (זו המשמעות הידועה ביותר של מושג זה). לאחר חודשי פעילות אחדים הוצאו להורג גם אנשי הזונדרקומנדו, וגופותיהם פונו על ידי היחידה הבאה בתור[1].
- בגטו לודז' פעלה יחידת זונדרקומנדו יהודית, שעסקה בטיפול בעניינים פליליים.[2]
- יחידות אס.אס שעסקו בטשטוש עקבות הרצח וההשמדה בשטחים הכבושים במזרח.[2]
הזונדרקומנדו באושוויץ
אחרי שהפך האס.אס את אושוויץ למחנה השמדה, הוא הקצה אסירים ליחידות מיוחדות, הזונדרקומנדו, שנועדו לעבוד במשרפות ובתאי הגזים. האסירים שנבחרו היו ברובם צעירים חסונים שלא הכירו את המחנה, ונבחרו לעבודה מיד ברדתם מהרכבת; בזונדרקומנדו עבדו גם אסירים שאינם יהודים[3], אך לעולם לא נמנו נשים על צוות הזונדרקומנדו[4]; בשיאה מנתה קבוצת העבודה כאלף איש[5].
אנשי הזונדרקומנו הועסקו בתפקידים שונים:
- להוריד את הבגדים (אם נשארו) מגופותיהם של המתים.
- לגזוז את השיער מגופות המתים.
- "רופאי שיניים" (שכונו "דנטיסטים") שתפקידם להוציא שיניי זהב ומתכות יקרות מפיהם של המתים.
- לשאת את הגופות, מתא הגזים לקרימטוריום.
- לטחון את העצמות שנשארו מהגופות.
ההיסטוריון הרמן לנגביין כתב כי "בפקודת אדולף אייכמן הוצאו להורג מרבית אנשי הזונדרקומנדו אחרי כל מבצע השמדה, שכן היו שותפים לסודות הנאציים. לפי עדותו של מפקד מחנה אושוויץ, רודולף פרנץ הס, לפני בית הדין בוורשה, רק עובדים מיומנים, כמו מסיקים, מכונאים, ובעלי תפקידים מקרב האסירים הושארו בחיים"[6].
האס.אס העלים עין מאנשי הזונדרקומנדו שלקחו מזון ומשקאות חריפים מחפצי הקורבנות שהושארו ב"מלתחה", לפני שהכניסום לתאי הגזים. ובכלל מצבם של הזונדרקומנדו היה טוב לאין ערוך מזה של שאר האסירים באושוויץ, וכמו שהעיד ניצול מחנה אושוויץ ואיש הזונדרקומנדו יוסף זקר: "לא ידענו מחסור – הן בלבוש, והן במזון ובשינה. לא סבלנו חרפת רעב או חוסר שינה, היו לנו בגדים ונעליים במשך כל אותה תקופה. כמובן שרק אנו, "הזונדרקומנדו", נהנינו מטובת הנאה אלו, לכל שאר האסירים לא נותר אלא לחלום על זה. התנאים בבלוק שלנו היו יוצאים מן הכלל. היו לנו אמבטיות במישרפות ובבלוקים שלנו במחנה. במישרפה היתה לנו אמבטיה בקומת המגורים. בבלוק היו לנו גם בתי-שימוש".[7]
מרד הזונדרקומנדו באושוויץ
עקב עבודתם במתחם המשרפות, ידעו אנשי הזונדרקומנדו את סודם הגדול של הנאצים בדבר השמדת היהודים. הנאצים, שחששו שהידיעה תדלוף החוצה ע"י אחד העובדים, היו מוציאים להורג את כל אנשי היחידה כל ארבעה חודשים, על מנת שלא להשאיר אפילו עד ראייה אחד, למעט מעטים שהושארו בחיים כנזכר לעיל.
האסירים, שהבינו כי בכל מקרה דינם נחרץ, תכננו מרד שמתואר בספרים רבים:[8] ב–6 באוקטובר 1944 התחילו האסירים להתבצר בבניין המשרפות, ולהפעיל כנגד הגרמנים נשק שהצליחו להסתיר. אנשי הזונדרקומנדו זרקו לכבשן המשרפה שלושה אנשי אס.אס חיים שהיו בסביבתם. חלקם ניסו להימלט אך ללא הועיל. לאחר מספר שעות של לחימה הצליחו הגרמנים להשתלט על המרד, ואחרוני המורדים נשארו בצורים בתוך מתחם המשרפה, כל זה התרחש כאשר הנאצים צבאו על הפתחים של המשרפה וחיכו להוראת הפתיחה באש כנגד המורדים. ובאותו מעמד כאשר השתרר שקט במתחם, התרחש אירוע מיוחד, שאותו תיאר עד הראיה ד"ר מיקלוש ניסלי:
|
"אחד מבין חברינו, בחור כבן שלושים, שחור שיער, מרכיב משקפיים, גבוה ורזה קופץ ממקומו ופותח בנאום. קולו רועם כדי שכולם ישמעוהו. בעבר הוא שימש כדיין בקהילתו בפולין והוא מוכר בינינו כעדין נפש, תלמיד חכם מובהק, שכאוטודידקט רכש גם ידע רב בחכמה חילונית. הוא סגפן הקומנדו, אינו טועם מאכלים אסורים גם במקום זה, הוא אוכל לחם מרגרינה ובצל בלבד... זה היה הדיין שהתחיל לנאום: אחיי היקרים! רצונו הבלתי ניתן להשגה של הבורא קבע שעמנו יושמד... חייבים אנו להצדיק את הדין להשלים עם גורלנו, כי כך נגזר עלינו. מאת האלוקים בא הדבר. בעיניו בערה אש קדושה. פניו המיוסרות היו פני קדוש מעונה. בטוחני שחושיו כבר טעמו טעם העולם הבא. שקט מוחלט שרר באולם בעת שנשא את דברו וגם לאחר מכן. נשמעו רק אנחות שבקעו מעומק הלב היו אלה אנחות פרידה מהחיים ומהמתים". מיד לאחר שסיים הדיין את נאומו נפתחו הדלתות, וכל אנשי הזונדרקומנדו שהיו בפנים (מלבד הרופאים), נרצחו במקום. |
||
| – ד"ר מיקלוש ניסלי, הייתי עוזרו של מנגלה באושוויץ, עמ' 167–170. הוצאה ליפא פרידמן, 1985 | ||
במשך עשרות שנים הנהלת מוזיאון "אושוויץ", שמטעם ממשלת פולין, לא הקדישה מקום בשטחי המחנה לציין את המרד היחיד שנעשה אי-פעם בהיסטוריה של המחנה: מרד הזונדרקומנדו, שהתקומם ופוצץ את אחת המשרפות[9].
סרטים העוסקים בזונדרקומנדו
בשנת 2001 יצא לאור סרטו של טים בלייק נלסון "האזור האפור"[10], שעוסק בזונדרקומנדו שפעל באושוויץ, ובמרד שערכו בשנת 1944. בסרט השתתפו השחקנים הרווי קייטל, דייוויד ארקט ומירה סורבינו
פיליפ מילר, ניצול מחנה אושוויץ ואיש הזונדרקומנדו, העניק ראיון מקיף ומעמיק לסרטו של קלוד לנצמן, "שואה"[11].
ראו גם
לקריאה נוספת
- גדעון גרייף, בכינו בלי דמעות - עדויותיהם של אנשי הזונדרקומנדו היהודים מאושוויץ, הוצאת ידיעות אחרונות וספרי יד ושם, 1999.
- מיקלוש ניסלי, הייתי עוזרו של מנגלה באושוויץ, הוצאה ליפא פרידמן, 1985.
- נתן כהן, "יומניהם של אנשי זונדרקומנדו - התמודדות עם הגורל והמציאות", יד ושם - קובץ מחקרים, תש"ן (כ'), עמ' 218-189
- זלמן גרדובסקי, בלב הגיהינום - יומנו של אסיר וממנהיגי מרד הזונדרקומנדו באושוויץ, (תרגם מיידיש וערך: אביחי צור), הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2012.
- גדעון גרייף, "זלמן גרדובסקי - תרומתו לכתבי-היד החשאיים, פעילותו המחתרתית בתכנון ובביצוע מרד הזונדרקומנדו באושוויץ", בתוך: זלמן גרדובסקי, בלב הגיהינום, הוצאת ידיעות אחרונות, 2011, עמ' 237-292.
- אביחי צור, "'מדוע היינו כך ולא אחרת לגמרי' - קריאה ספרותית-הגותית ביומנו של זלמן גרדובסקי", בתוך: זלמן גרדובסקי, בלב הגיהינום, הוצאת ידיעות אחרונות, 2011, עמ' 295-367.
- Müller Filip, "Eyewitness Auschwitz - Three Years in the Gas Chambers". Trans. Routledge & Kegan Paul Ltd. and Susanne Flatauer. Chicago: Ivan R. Dee & in association with the United States Holocaust Memorial Museum
קישורים חיצוניים
- זונדרקומנדו, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- נתן כהן, בלב הגיהנום - יומני הזונדרקומנדו מאושוויץ, אתר יד ושם
- המרד באושוויץ-בירקנאו
- ליאון כהן, מיוון לבירקנאו - התקוממות עובדי המשרפות, פעמים 27, תשמ"ו
הערות שוליים
- ^ האנציקלופדיה של השואה, כרך ב, עמ' 486, הערך "זונדרקומנדו"
- ^ 2.02.1זונדרקומנדו, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- ^ גדעון גרייף, בכינו בלי דמעות - עדויותיהם של אנשי הזונדרקומנדו היהודים מאושוויץ, הוצאת ידיעות אחרונות וספרי יד ושם, 1999 (להלן: גרייף), עמ' 281.
- ^ גרייף, עמ' 282.
- ^ גרייף, עמ' 11.
- ^ ישראל גוטמן, מיכאל בירנבאום (עורכים), אושוויץ – אנטומיה של מחנה מוות, ירושלים, הוצאת יד ושם, תשס"ג (להלן: גוטמן ובירנבאום), עמ' 521.
- ^ גרייף, עמ' 126.
- ^ גוטמן ובירנבאום, עמ' 523-525.
- ^ גוטמן ובירנבאום, עמ' 19.
- ^ "The Grey Zone", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)/
- ^ קלוד לנצמן: שואה, תל-אביב 1986, עמודים 161-169
