זימניצ'ה
זימניצ'ה (ברומנית: Zimnicea) היא עיר (מוניצ'יפיו) במחוז טלאורמן, הנמצאת בנקודה הדרומית ביותר של רומניה. היא נודעה כעיר נמל על הדנובה עוד מהתקופה הביזנטית המאוחרת, והיא מוזכרת בכרוניקות תחת השם דמניציקוס, או, מאוחר יותר, דזימניקוס. אוכלוסיית העיר מונה 15,672 נפשות (2002), לפי הערכה בשנת 2008 - 17,000 נפשות, המתגוררים ב-2,600 דירות.[1]
 סמל זימניצ'ה | |
 | |
| מזרקה במרכז זימניצ'ה | |
| מדינה |
 רומניה |
|---|---|
| מחוז | מחוז טלאורמן |
| חבל ארץ | ולאכיה (מונטניה) |
| ראש העיר |
פטרה פרבו (PSD-USL)(Petre Pârvu) (מ־2004) |
| בירת העיר |
זימניצ'ה  |
| תאריך ייסוד | 1385 |
| שטח | 131 קמ"ר |
| גובה | 48.000000 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 12,589 (1 בדצמבר 2021) |
| ‑ צפיפות | 125 נפש לקמ"ר (2002) |
| קואורדינטות | 48°39′12″N 25°21′51″E / 48.65333°N 25.36417°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.orasulzimnicea.ro | |
  | |
עמדה גאוגרפית עריכה
זימניצ'ה שוכנת בדרום המישור בויאן, כ-2 ק"מ מצפון לדנובה, מול העיר הבולגרית סבישטוב. היא נמצאת 104 ק"מ דרומית-מערבית לבוקרשט, 35 ק"מ דרומית לאלכסנדריה (טלאורמן), בירת מחוז טלאורמן ו-144 ק"מ דרומית-מזרחית לקראיובה. העיר נחצית על ידי הנחל פאסריה.
פני שטח מתאפיינים בביצות וכרי דשא ומישור. לעיר צורה מלבנית עם שיפוע ממערב למזרח. היא מחולקת לשני חלקים שווים על ידי שדרת ארואילור ("הגיבורים" - Bulevardul Eroilor) (בעבר רחוב הרכבת Strada Gării)
האקלים עריכה
האקלים הוא בדרך כלל ממוזג קונטיננטלי, עם עונות קיץ חמות (°C42+ ביולי) וחורפים עם כפור (°C17- בסוף דצמבר 2001).
צמחייה ופאונה עריכה
הצמחייה אופיינית לאזורי הערבה והערבה עם יערות. יש מעט יערות, והעצים הנפוצים הם בעלי עץ רך כמו עצי ערבה באחו וצפצפה לבנה.
היסטוריה עריכה
מערבית לזימניצ'ה נמצא המבצר הגטי-דאקי העתיק הידוע בשטחי ולאכיה (מאה 6-5 לפנה"ס), אתר חפירות ארכאולוגיות חשוב. יש חושבים כי הוא זהה למבצר שעליו כתב אריאנוס כי נחרב על ידי הגנרל של אלכסנדר הגדול, ליסימכוס בעת מסעו נגד בשבטים התארקים בסביבות 335 לפנה"ס. בימי המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) בזימניצ'ה חצה הצבא הרוסי את הדנובה על מנת לגרש אחרי קרבות קשים את הצבא העות'מאני.
יש שמשערים כי בימי הדאקים נקראה העיר "זימנידאווה", שהפכה ב-1385 ל"דזימניקוס". העיר נחשבת ליישוב הקדום בכל דרום רומניה, לצידה של רושיורי דה וודה. בתקופה הביזנטית נקראה העיר דמניציקוס, מאוחר יותר - דזימנס, דזימניקוס או דזימינקוס. העיר פרחה בימי הביניים כעיירת-סחר ששכנה סמוך לדרכי המסחר שקישרו את הבלקן עם מרכז אירופה.
במאה ה-14 מקורות היסטוריים מאשרים קיומו של כפר רומני על אתר היושב הגטי-דאקי הקדום. שמה של העיר תועדה לראשונה בשנת 1385 ביומני מסע של עולי הרגל הנוצרים, פטר ספראנו ואולריך טנשטאט שחצו את הדנובה מסבישטוב אל זימניצ'ה בשובם מביקור בירושלים.
בשנת 1457 שליט ולאכיה, ולאד המשפד נאבק באימפריה העות'מאנית לאורך הדנובה, ועבר גם דרך בשנת 1595 שליט נוסף, מיכאל האמיץ ניהל כאן קרבות עם הטורקים. בשנת 1791 מציינים בזימניצ'ה 116 בתים. בשנת 1835 היו כבר 531 משקים והעיירה, הידועה גם כתחנת מכס וכמרכז מסחרי, נחשבה ה-12 לפי סדר הגודל בוולאכיה. מספר תושביה היה אז 2,650 והוא עלה בשלהי המאה ה-19 עד 4,500. לפרק זמן קצר הייתה העיר בירת המחוז טלאורמן בין השנים 1838-1837 עד שנאלצה לוותר על המעמד לטובת העיר טורנו מגורלה. בשנת 1860 מצוינת שוב זימניצ'ה כתחנת מכס.
שוב הייתה העיירה בירת המחוז בתקופה קצרה בשנים 1878-1877. אז היא שיחקה תפקיד חשוב במלחמה העות'מאנית-, הקרויה גם מלחמת העצמאות של רומניה. היא ארחה את מפקדת הצבא הרוסי שלחם בטורקים בשטח בולגריה. על ארגון בניית הגשרים מעל הנהר היה אחראי הדוכס הגדול אלקסיי אלקסנדרוביץ', מפקד הכוחות הימיים הרוסים על הדנובה.
בשנת 1916, במלחמת העולם הראשונה, להפך, דרך זימניצ'ה חדרו משטח בולגריה חלק מהכוחות הגרמנים שתקפו את רומניה.
רעידת האדמה עריכה
ב-4 במרץ 1977 לפי הצהרות השלטונות, 80% מן העיר נהרסה על ידי רעידת אדמה שמוקדה המרכזי היה בהרי וראנצ'ה. מאז עברה העיר תהליך של בניה מחדש. לאחר רעידת האדמה גם הרשויות המקומיות יזמו הריסות של בתים רבים מתוך כוונה לשנות את פני העיר. גרמניה ואוסטריה התגייסו לסייע במימון הבניה מחדש של העיר. אולם איכות הבנייה החדשה לא עמדה תמיד ברמה הנדרשת, וחלק ממנה נשארה בלתי גמורה עד היום. כתוצאה מכך יש אזורים רבים בעיר שאינם מאוכלסים.
סמל העיר עריכה
בשנת 2010 הוחלט על שינוי סמל העיר. הסמל בצורת מגן כולל חרבות מוצלבות המזכירות את הקרבות מבעבר ואת היות היישוב תחנה בדרך הטורקים אל קורטיה דה ארג'ש. יסוד אחר של הסמל הוא חומה המרמזת על המבצר הגטו-דאקי מן המאה ה-4 לפנה"ס, הנחשב המבצר הקדום ביותר בחבל ולאכיה (מונטניה). בחלק העליון ישנו כתר כסף עשוי קטע חומה עם שלשה מגדלים וחרכי ירי. בחוד התחתון של המגן רואים עוגן בצבע כסף המסמל את קיום הנמל ומצדיו שני דגים גם כן בצבע כסף, הרומזים על ענף בדיג המפותח בעיר.
דמוגרפיה עריכה
שינויי האוכלוסייה בין השנים 1834–2006
| שנה | תושבים |
|---|---|
| 1834 | 3,000 |
| 1977 | 14,000 |
| 2000 | 16,800 |
| 2006 | 15,672 |
הרכב התושבים לפי נתוני המפקד בשנת 2002[2]: לפי קבוצה אתנית:
לפי שפה:
- 15,447 דוברי רומנית כשפה ראשונה (98.6%)
- 216 דוברי השפה רומאני כשפה ראשונה (1.4%)
לפי השתייכות דתית:
- 15,496 נוצרים אורתודוקסים (98.9%)
- 112 נוצרים אדוונטיסטים (0.7%)
- 21 נוצרים רומיים-קתולים (0.1%)
- אחרים (ביניהם 2 אתאיסטים ו-4 מוסלמים)
בימי הדיקטטורה של המרשל אנטונסקו כשאורגנו גרושים של בני המיעוט הצועני לטרנסניסטריה, רבץ איום הגרוש גם על יד פתחם של תושבים צוענים בזימניצ'ה. באוקטובר 1941 127 תושבי העיירה כתבו עצומה לאנטונסקו עם בקשה שלא יגרש את בעלי המלאכה ממוצא צועני מן היישוב, בנימוק שמוצאם הצועני הוא כבר מרוחק, ושהם מועילים לכלכלת המקום. [3]
תחבורה עריכה
נמל זימניצ'ה עריכה
הנמל נמצא במקום שבו הייתה קיימת נקודת מעבר, מכס ומסחר בתקופות הקודמות. אחרי שנת 1918 נבנה רציף האבן של הנמל. החל משנת 2000 הנמל ידע תחייה וצויד במתקנים מודרניים לפריקה-טעינה.
בין זימניצ'ה ובין סבישטוב שבבולגריה, קיים קו סדיר של מעבורות החוצות את הדנובה.
דרכים וכבישים עריכה
- א. דרכים לאומיות:
- הדרך הלאומית 51: זימניצ'ה - איזבאורלה - אלכסנדריה (40 ק"מ)
- הדרך הלאומית 51 A: זימניצ'ה - סוהאיה - טורנו מגורלה (60 ק"מ)
- הדרך הלאומית 5 C: זימניצ'ה - פייטרושאן - ג'ורג'יו (60 ק"מ)
- ב. דרכים מחוזיות:
- 658 B זימניצ'ה- פורקולשט - פיאטרה (15 ק"מ)
- 506 זימניצקה - בוז'ורו - ברגדירו - אלכסנדריה (50 ק"מ)
- ג. דרכי כפר:
דרך הכפר מס. 9 צומת עם הדרך הלאומית 51 A - ויאישוארה (5 ק"מ) הדרכים לעיל אינן מכוסות אספלט, בנויות על אבן ויש להן תעלות משני הצדדים.
מסילות ברזל עריכה
בשנת 1901 נחנכה תחנת הרכבת זימניצ'ה. מסילת רכבת: זימניצ'ה נמל - זימניצ'ה - אלכסנדריה - רושיורי דה ודה (80 ק"מ). מתחנת רושיורי דה ודה מתחברים לקו הרכבת הלאומי מס. 9 בוקרשט צפון - טימישוארה.
כלכלה עריכה
בתקופת השלטון הקומוניסטי הוקמו בעיר מפעלים רבים לצינורות מלבניים ומולחמים, רהיטים, לוחות טרומיים מבטון, בתחום הטקסטיל והמזון, תעשייה לניצול הזיבורית מבנייה, חממות לגידול ירקות וחוות לגידול בקר וצאן. בזימניצ'ה קיימת תעשייה בתחום הרהיטים, הבטון, הטקסטיל, כמו כן ענף גידול בעלי החיים. ב-2009 נבנה מפעל לדלק על בסיס צמחי - ביו-אתנול. חלק רב מהמפעלים נסגרו אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי בגלל חוסר רווחיות. העיר פטורה ממסים מסוימים בגלל הימצאותה באזור הנחשב נחשל.
חינוך עריכה
בעיר קיימות 9 יחידות חינוך כולל בית ספר תיכון עיוני (בשנים האחרונות של המשטר צ'אושסקו היה לו פרופיל אלטקרוטכני, מכני ומטלורגי), 4 בתי ספר (כולל בית הספר ע"ש מירון ראדו פאראסקיבסקו, ובית הספר ע"ש מרין פרדה) ו-5 גני ילדים. בית ספר התיכון הוקם בשנת 1951. בניינו החדש הוקם בשנת 1977 בעזרת סיוע של ממשלת שווייץ, בעקבות רעידת האדמה שאירעה ב-4 במרץ אותה שנה.
תרבות עריכה
בעיר קיים בית תרבות וספרייה עירונית שהוקם בשנת 1952 ונקרא החל משנת 1989 ע"ש המשורר "מירון ראדו פאראסקיבסקו". בספרייה אגף של 246 ספרים איטלקיים שנתרמו על ידי היישוב התאום באיטליה, פייבה אמנואלה.
אישים עריכה
זימניצ'ה היא מקום הולדתו של המשורר והעיתונאי הרומני מירון ראדו פאראסקיבסקו. (1971-1911). בקרבות להגנת זימניצ'ה נהרג ב-10 בנובמבר 1916 במלחמת העולם הראשונה, מבקר הספרות ממוצא יהודי יון טריבאלה (בשמו האמיתי - יוסף נצלר).
אתרים חשובים ויעדי תיירות עריכה
אתרים עריכה
- האתר הארכאולוגי (מוגן) "גבעת המצודה" (Dealul Cetăţii) - מצודה גטו-דאקית מן המאה ה-4 לפני הספירה, 1200 מ' מערבית ממרכז העיר, על שטח של 93 דונם. המצודה הקדומה בחבל מונטניה.
- הנמל
- שפת הדנובה עם מקומות לשיזוף ושחייה ולספורט ודיג, מגרש טניס וכדורגל, בסיס לכלי שיט
- הגן העירוני
- שני מלונות בני שניים ושלושה כוכבים
- אנדרטת הגבור האלמוני - עשויה מברונזה, הוקמה בשנת 1930 - לזכר החיילים שנפלו במלחמת העצמאות של רומניה (1878-1877), המלחמה הבלקנית (1913) ומלחמת העולם הראשונה (המלחמה לאיחוד הלאום) (1918-1916)
- אנדרטת שיקום העיר - לזכר ההתמודדות עם רעידת האדמה ועם אירועים קשים אחרים, כולל מלחמת העולם השנייה
- מקום מחנה הקיץ לשעבר - בדרך לנמל.
מוסדות דת עריכה
- קתדרלה של הקיסרים הקדושים קונסטנטין והלנה ("Catedrala "Sfinţii Împăraţi Constantin şi Elena")
- כנסיית השליחים הקדושים פטרו ופאבל
- כנסיית הקדושים מיכאיל וגבריל
- בית הקברות "ארואילור" ("של הגבורים")
אירועים עריכה
ערים תאומות עריכה
זימניצ'ה היא עיר תאומה של הערים:
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של זימניצ'ה
הערות שוליים עריכה
- ^ מדריך העיריות 2011
- ^ נתוני מפקד 2002
- ^ באתר על גרוש הצוענים והיחס אליהם בטרנסניסטריה
- ^ רשימת הערים התאומות של ערי רומניה