זרים (סרט)
זרים (באנגלית: Stranger Than Paradise) הוא סרטו של הבמאי האמריקני ג'ים ג'ארמוש משנת 1984. הסרט, מעין קומדיה, המציגה את קורותיהם של טיפוסים בשולי החברה, מהגרת הונגריה, בן דודה וידידו, היה הצלחתו החשובה הראשונה של ג'ארמוש כבמאי, זכה בפרס "מצלמת הזהב" בפסטיבל קאן, והשפיע רבות על תנועת "הקולנוע האמריקני העצמאי" במהלך שנות ה-80.
 | |
| מבוסס על |
Stranger than Paradise  |
|---|---|
| בימוי | ג'ים ג'ארמוש |
| הופק בידי | שרה דרייבר |
| תסריט | ג'ים ג'רמוש |
| עריכה |
ג'ים ג'ארמוש |
| שחקנים ראשיים | ג'ון לורי, אסתר באלינט, ריצ'רד אדסון |
| מוזיקה | ג'ון לורי, דרו קונין |
| צילום | טום דיסיליו |
| מדינה |
ארצות הברית, גרמניה |
| חברה מפיצה |
חברת סמואל גולדווין, נטפליקס |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 1984 |
| משך הקרנה | 95 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית והונגרית |
| סוגה |
סרט דרמה, סרט קומדיה, סרט מסע |
| תקציב | 100,000 דולר אמריקאי |
| הכנסות באתר מוג'ו | strangerthanparadise |
| פרסים | פרס מצלמת הזהב בפסטיבל קאן |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
הפקת הסרט עריכה
הפקת הסרט התאפשרה לאחר שלבמאי וים ונדרס, שסיים את צילום סרטו "מצב הדברים" בשנת 1982 נותר עודף של פילם גולמי, והוא העניק אותו לג'ארמוש על מנת שיצלם את סרטו. הסרט החל כסרט קצר בן 30 דקות, שהוצג בפסטיבל סרטים ברוטרדם ב-1983 ולאחר מכן הוארך לכלל סרט בן 95 דקות בשלוש מערכות.
הבמאי, ג'ארמוש, היה אחד מאנשי תנועת "הקולנוע האמריקאי העצמאי" שניסתה ליצור סרטים הרחק מהמסגרת שהוכתבה על ידי אולפני הקולנוע הגדולים. הקולנוע האמריקאי של תחילת שנות ה-80 התאפיין בהפקות גדולות ויקרות, בנוסח סרטיהם של סטיבן ספילברג או ג'ורג' לוקאס. ג'ארמוש רצה ליצור קולנוע אישי, מינימליסטי, ואף אוונגרדי. הסרט צולם בתקציב מינימלי, כאשר חברתו לחיים של ג'ארמוש, שרה דרייבר, משמשת כמפיקה. בתפקידים הראשיים לוהקו המוזיקאי ג'ון לורי, השחקן ריצ'רד אדסון והתגלית שרה באלינט שהייתה בת 16 כשהתחילו צילומי הסרט. הצלם היה טום דיסיליו, שהתפרסם לאחר מכן כבמאי בזכות עצמו עם סרטים כ"ג'וני סווייד".
סגנונו של הסרט הוא מיוחד, ואופייני לסרטיו של ג'ארמוש. הסרט מצולם בשחור-לבן, בסצינות ארוכות המצולמות בתנועת מצלמה (טייק) אחת. בין הסצינות ישנן כמה שניות של מסך שחור. גיבורי הסרט נראים כתלושים מזמנם ומהחברה בה הם חיים. הגיבורה, אווה, היא מהגרת מהונגריה, שאינה מוצאת את מקומה בחברה האמריקאית. הגיבור הראשי, ויל, וידידו אדי, הם בטלנים, החיים מעבודות מזדמנות, ומהימורים. לבושם וסגנון דיבורם אינו תואם את הלבוש וסגנון הדיבור שרווח בעת שצולם הסרט, בראשית שנות ה-80. סגנון המשחק הוא סגנון המכונה באנגלית "Deadpan Comedy". המדובר בסגנון בו נאמרות שורות מצחיקות או אבסורדיות בפנים חתומות, בנוסח באסטר קיטון.
הפסקול של הסרט כלל מוזיקה מאת ג'ון לורי ודרו קונין, אך במהלך הסרט מושמע מספר פעמים השיר "I Put a Spell on You" בביצוע המקורי של הזמר סקרימינג ג'יי הוקינס משנות החמישים. השיר הפך להיות לאחד מסימני ההיכר של הסרט. גיבורי הסרט מתייחסים אל השיר, והשמעת השיר תואמת את האווירה שיוצר הסרט.
עלילת הסרט עריכה
מערכה ראשונה - "העולם החדש" עריכה
בלה, המכונה וילי (ג'ון לורי), הוא מהגר ותיק מהונגריה החי בניו יורק. הוא בטלן המתפרנס מהימורים, ואוהב להתבטל בחברת ידידו אדי (ריצ'רד אדסון). דודתו של וילי מוסרת לו כי היא חולה, ובשל כך לא תוכל לארח קרובת משפחה המגיעה מהונגריה, ויהיה עליו לארח אותה במשך עשרה ימים. הקרובה, אווה (אסתר באלינט) היא בת עשרה הונגריה, שהחיים בניו יורק נראים לה זרים ומוזרים. וילי, לעומת זאת, אוהב לשמור על אורח חייו הבטלני, ואינו אוהב את הביקורת של אווה. לאחר שהוא מציג בפניה את אורח החיים האמריקני, המתבטא באכילת ארוחות טלוויזיה ועישון סיגריות, נפגשת אווה עם אדי, והשלושה מתחבבים זה על זה, עד שמגיע זמנה של אווה לנסוע לקליבלנד לגור עם דודתה.
מערכה שנייה "שנה לאחר מכן" עריכה
שנה לאחר מכן זוכים וילי ואדי בסכום צנוע בהימורים, ומחליטים לבקר את אווה בקליבלנד. הם מוצאים שהיא עובדת במסעדה מקומית למזון מהיר, וחיה חיים משעממים למדי עם דודתה. יש להם כמה ימים לבלות ביחד, אך הם אינם מוצאים מה לעשות, שכן המדובר בעונת החורף בה הכל קפוא, ולא ניתן לבלות. השלושה מחליטים לנסוע לפלורידה ולנסות להרוויח כספים נוספים בהימורים.
מערכה שלישית "גן העדן" עריכה
השלושה מגיעים לפלורידה ומשתכנים בחדר במלון דרכים. אדי ווילי מהמרים על מרוצי כלבים, ואווה נשארת בחדר המלון ומשתעממת. כאשר אדי ווילי שבים אל החדר, מסתבר שהם הפסידו את כל כספם. למחרת מתעוררת אווה ואינה מוצאת את וילי ואדי. היא יוצאת מהחדר, ורוכשת לעצמה כובע. היא נפגשת באדם שסבור שהיא אישה שעמה היה עליו להיפגש, שאמורה הייתה לחבוש כובע דומה. האדם, כנראה עבריין, מוסר לאווה מעטפה ובה סכום כסף גדול במזומן. היא שבה אל החדר, משאירה כסף לאדי ווילי, ופתק בו היא אומרת כי בכוונתה לטוס לאירופה. היא יוצאת אל נמל התעופה ורוכשת כרטיס בחזרה להונגריה. אדי ווילי שבים מהמרוצים, מוצאים את הפתק ויוצאים לעצור אותה. וילי עולה על המטוס להונגריה על מנת לחפש את אווה, אך אווה התחרטה ברגע האחרון וירדה מהמטוס.
הצלחת הסרט בביקורת ובקופות עריכה
הסרט זכה להצלחה ביקורתית רבה. הוא זכה בפרס "מצלמת הזהב" בפסטיבל קאן בשנת 1984, וכן בפרס מיוחד בפסטיבל סאנדנס, ובפרסים נוספים. הביקורות היו לרוב חיוביות, והן ציינו לטובה את סגנונו המיוחד של הסרט. הסרט הכניס כשני מיליון וחצי דולר בארצות הברית[1] הסרט נחשב עד היום לאחד הסרטים המגדירים והמשפיעים של תנועת הקולנוע העצמאי בארצות הברית, והצלחתו איפשרה את המשך הקריירה של הבמאי ג'ארמוש, שהמשיך ליצור סרטי קולנוע "עצמאיים" במהלך שנות השמונים ולאחריהן. הסרט נחשב ל"סרט פולחן" ועודו מוקרן בסינמטקים ובערוצי הטלוויזיה, וצבר במהלך השנים קהל אוהדים נאמן. בשנת 2003 נבחר הסרט על ידי המגזין "אנטרטיינמנט ויקלי" כאחד מחמישים "סרטי הפולחן" הגדולים של כל הזמנים[2]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ זרים אתר מוג'ו
- ^ חמישים סרטי הפולחן הגדולים של כל הזמנים אנטרטיינמנט ויקלי