ויקיפדיה

חוברת ביל

חוברת צפנים

חוברת ביל (באנגלית: Beale Papers) או צפני ביל (Beale ciphers) היא חוברת המכילה שלושה צפנים המובילים לכאורה לאוצר של זהב, כסף ותכשיטים בשווי של עשרות מיליוני דולרים, שהוטמן במיקום סודי במחוז בדפורד שבווירג'יניה בראשית המאה ה-19.

שער החוברת

למרות ההתקדמות בשיטות פענוח הצפנים בשנים שחלפו מאז חיבור החוברת, פוענח רק מסמך אחד מתוך השלושה, כך שמיקומו המדויק של האוצר לא ידוע.

במהלך השנים עלו ספקות רבים לגבי אמינות החוברת, מה שהעלה את השאלה האם מדובר על תרמית.

רקע עריכה

מקור המידע היחיד לסיפור הוא בחוברת קצרה שהתפרסמה בשם "חוברת ביל" (The Beale Papers) בשנת 1885. מחברה של החוברת לא ידוע, שכן הוא ביקש לשמור על אנונימיות.

על פי החוברת, שייך האוצר לאדם בשם תומאס ג'. ביל (Thomas J. Beale). ביל הנהיג קבוצה של 30 הרפתקנים מווירג'יניה שיצאו באפריל 1817 למסע למערב. את החורף בילו בעיירה המקסיקנית סנטה פה (כיום במדינת ניו מקסיקו שבארצות הברית) ובמרץ יצאו צפונה לציד ביזונים. במהלך תקופת הציד, גילה אחד מחברי הקבוצה מרבצי ענק של זהב וכסף, ככל הנראה באזור קולורדו של ימינו. במשך 18 חודשים חצבה הקבוצה את המחצבים והחליטה להחביא אותם במקום מסתור.

בשנת 1819 חזר ביל מזרחה לעיירה לינצ'בורג שבווירג'יניה על מנת להחביא את האוצר והתאכסן במהלך החורף במלון "וושינגטון" בעיירה. לאחר מכן, שב לעזור לרעיו החוצבים לתקופה של 18 חודשים נוספים ובסוף 1821 שב שנית ללינצ'בורג על מנת להוסיף למחבוא את יתרת האוצר.

מחשש שמא יקרה דבר להרפתקנים וכך האוצר יאבד לעד, כתב ביל שלושה מסמכים מוצפנים אודות פרטי המחבוא. הראשון מכיל את מיקומו המדויק, השני את תוכנו של האוצר והשלישי את שמות בעליו ויורשיהם. את המסמכים הכניס לתיבת ברזל נעולה, אותה מסר להשגחה לבעל המלון "וושינגטון" בו שהה בלינצ'בורג - רוברט מוריס (Robert Morriss).

ב-9 במאי 1822 שלח ביל למוריס מכתב מסנט לואיס ובו הוא מפציר ממנו לשמור על התיבה מכל משמר. עוד ביקש ממנו, כי אם בתוך 10 שנים אין הוא, ביל, או מי מאנשיו, לא ידרוש אותה בחזרה, יפרוץ מוריס את המנעול ויפתח את התיבה. במכתב הוסיף ביל כי בתיבה נעולים מספר מסמכים מוצפנים, שהמפתח לפענוחם יינתן למוריס על ידי ידיד של ביל ביוני 1832. בעזרת המפתח יוכל מוריס להבין את הנדרש ממנו.

23 שנים מאוחר יותר, לאחר שאיש לא דרש את התיבה ולא נמסר למוריס פרטים לגבי מפתח הפענוח, החליט מוריס לפרוץ את המנעול. בתוכה מצא את שלושת המסמכים המוצפנים (ממוספרים כ-"1", "2" ו-"3"), כמו גם שני פתקים בלתי-מוצפנים שכתב ביל. מוריס לא הצליח להבין את משמעות הצפנים ולכן ב-1862 שיתף בתעלומה את ידידו, לימים מחבר החוברת.

מחבר החוברת זיהה כי מדובר בצופן ספר (אנ'). כלומר, המספר X מייצג את האות הראשונה של המילה ה-X בטקסט מוסכם כלשהו. באמצעות שימוש בגרסה של הכרזת העצמאות של ארצות הברית בתור הטקסט המוסכם, הצליח המחבר לפענח את מסמך 2, ובכך לזכות בתיאור של תוכן האוצר. עם זאת, כשל המחבר לפענח את שני הצפנים הנוספים (1 ו-3) ולכן החליט בשנת 1885 לפרסם לקהל הרחב בעזרת ידידו ג'יימס וארד (James B. Ward) את קורות הסיפור כולו, בצירוף המסמכים המוצפנים והפענוח למסמך 2.

בחוברת מוסיף המחבר מעט נימה אישית - הוא אומר כי הניסיונות לפתרון התעלומה דרשו ממנו זמן רב מדי, הובילו אותו להידרדרות במצבו הכלכלי ובכך גרם סבל לאנשים החשובים בחייו. הוא מבקש שרק מי שיש לו זמן לכך יתפנה לנסות למצוא פתרון למה שעשוי להתגלות בסופו של יום כאשליה ותו לא.

  •  
    מסמך 1
  •  
    מסמך 2, היחיד שפוענח
  •  
    מסמך 3

המסמך המפוענח עריכה

כאמור, מסמך 2 הוא היחיד שידוע פענוחו. ההצפנה בוצעה באמצעות צופן ספר, כאשר המפתח הוא הכרזת העצמאות האמריקנית. ביל השתמש בגרסה של הכרזת העצמאות השונה במעט מזו המקורית. גם לאחר התחשבות בכך, נותרות מספר שגיאות בודדות בטקסט, אך עדיין הוא קריא וקל להבנה.

להלן הטקסט המפוענח:

I have deposited in the county of Bedford, about four miles from Buford's, in an excavation or vault, six feet below the surface of the ground, the following articles, belonging jointly to the parties whose names are given in number three, herewith:

The first deposit consisted of ten hundred and fourteen pounds of gold, and thirty-eight hundred and twelve pounds of silver, deposited Nov. eighteen nineteen. The second was made Dec. eighteen twenty-one, and consisted of nineteen hundred and seven pounds of gold, and twelve hundred and eighty-eight of silver; also jewels, obtained in St. Louis in exchange to save transportation, and valued at thirteen thousand dollars.

The above is securely packed in iron pots, with iron covers. The vault is roughly lined with stone, and the vessels rest on solid stone, and are covered with others. Paper number one describes the exact locality of the vault, so that no difficulty will be had in finding it.

המסמך פותח בקצרה בכך שהאוצר מוחבא במחוז בדפורד, במרחק של כ-4 מייל (7 ק"מ) מביופורד (ככל הנראה הכוונה לפונדק מקומי בשם זה), בעומק של 6 רגליים (2 מ') מתחת לפני הקרקע. מעבר לכך, לא ניתנים פרטים לגבי מיקומו. עוד מוזכר כי האוצר שייך למספר אנשים, כמפורט במסמך 3.

המסמך מתאר שתי הפקדות של אוצרות במקום המסתור (יחידות המסה במסמך הן ליברות טרוי, השוות לכ-373 גרם):

  1. הפקדה בנובמבר 1819 שמכילה 1014 ליברות (כ-380 ק"ג) זהב ו-3812 ליברות כסף (כ-1420 ק"ג).
  2. הפקדה בדצמבר 1821 שמכילה 1907 ליברות (כ-710 ק"ג) זהב, 1288 ליברות (כ-480 ק"ג) כסף ותכשיטים בשווי 13 אלף דולר (במונחים כספיים של התקופה).

במונחי מרץ 2020, שוויו הכולל של האוצר הוא למעלה מ-50 מיליון דולר.[1][2]

ניסיונות לגילוי האוצר עריכה

פענוח קריפטוגרפי של שני המסמכים הנוספים עריכה

מפענחי צפנים רבים ניסו במהלך השנים לפענח את מסמכים 1 ו-3, אך לשווא.[3][4][5] המסמכים בנויים בפורמט דומה למסמך 2, כך שעלתה סברה שגם הם מוצפנים בצופן ספר. בין הטקסטים בהם ניסו להשתמש על מנת לפענח ניתן למנות טקסטים מכוננים נוספים דוגמת המגנה קרטה, ספרי תנ"ך וחוקת ארצות הברית. קיימת אפשרות לפיה הטקסט בו השתמש ביל להצפנת המסמכים הוא טקסט שכתב בעצמו ואבדו עקבותיו.

הובאה בחשבון גם אפשרות לפיה שני הטקסטים הללו הוצפנו בשיטה שאיננה "צופן ספר".

איתור בשטח של האוצר עריכה

גם ללא מידע לגבי תוכן מסמכים 1 ו-3, לא פסקו במהלך השנים מחפשי אוצרות לנסות למצוא את הפרס. המידע לפיו מוטמן אוצר קבור במחוז בדפורד הסעיר את דמיונם של רבים וגרר מסעות לאיתורו ברחבי המחוז, כמו גם ניסיונות חפירה של ממש. במהלך השנים נעצרו ברחבי המחוז מחפשים בעוון הסגת גבול ועבירות קשורות נוספות. לדוגמה, בפברואר 1983 נקנסו ב-500 דולר זוג שחפרו בבית קברות של כנסייה מקומית באשמת חילול קבר.[6]

בפסגתו של Porter Mountain הושלמו מספר חפירות, אחת מהם בסוף שנות ה-80 תוך קבלת אישור מבעל השטח לאחר הבטחה שהאוצר שיתגלה יחולק בינו לבין החופרים ביחס של 50-50. החופרים לא מצאו את האוצר אך מצאו ממצאים ממלחמת האזרחים האמריקנית. שווים של ממצאים אלו עלה עם השנים, כך שלמרות הכל המשלחת כיסתה את ההוצאה.

בין המחפשים ניתן למנות גם את מחפש האוצרות המקצועני מל פישר, שנודע במציאת שרידי הספינה הספרדית Nuestra Señora de Atocha שטבעה במצולות בשנת 1622 ועל סיפונה מטען רב.[6]

קיימת הצעה לפיה ביל או אחד ההרפתקנים האחרים הוציאו את האוצר ממקומו, מבלי לעדכן את מוריס בעל המלון, כך שניסיונות איתורו בימינו לא יועילו (גם לאחר פענוח קריפטוגרפי של המסמכים).[7]

ספקות לגבי אמיתות החוברת עריכה

לאורך השנים הועלו ספקות של ממש לגבי האם מסמכים 1 ו-3 באמת ניתנים לפענוח, או שמא הם הונאה מתוחכמת. לשם כך נחקרה החוברת והסיפור בה מזוויות שונות.

חוקר בשם קארל האמר (Carl Hammer) השתמש כבר בסוף שנות ה-60 במחשבי-על על מנת לחקור את הצפנים ומצא כי שני המסמכים הבלתי-מפוענחים לא מציגים רשימות מספרים שסביר שאדם יבחר באופן אקראי. מכאן הסיק כי הם ככל הנראה מובילים לטקסט בעל משמעות. מנגד, חוקרים אחרים כמו ג'יימס גילוגלי (James Gillogly) במאמרו משנת 1980 - A Dissenting Opinion, וג'ו ניקל (Joe Nickell), גרסו שניהם כי החוברת איננה באמת מובילה לאוצר.

בין הטענות שעולות כנגד אמיתות האוצר:

  • 30 ההרפתקנים בחרו להחביא את האוצר בבור במרחק אלפי מייל ממקום החציבה. בחוברת מוצג כי הם חששו מפני הפקדתו בבנק בסנטה פה, אך הם יכלו להפקיד אותו במקום אחר (בסנט לואיס או אף בווירג'יניה).[7]
  • ההרפתקנים בחרו לכאורה להטמין את כל האוצר במקום יחיד. החלטה זו עשויה לגרום לאובדן האוצר כולו במקרה שיתגלה.[7]
  • מאמצי ההובלה והחפירה של כמות כה גדולה של אוצר הייתה עשויה למשוך תשומת לב בלתי רצויה.[7]
  • אם אכן נערך שינוע של אלפי ק"ג זהב וכסף לרוחבה של ארצות הברית, ביל היה נזקק לגלות את הסוד לאנשים נוספים, שכן לא יכול היה לבצע הכל בעצמו. עם זאת, אין עדויות היסטוריות על כך מחוץ לחוברת.[7]
  • ביל טרח ליצור 3 מסמכים שונים (שמוצפנים לכל הפחות ב-2 מפתחות שונים, אם לא שיטות הצפנה שונות), עבור מה שיכול היה להיות מסמך יחיד והוחבא בסופו של דבר באותו המקום (תיבת הברזל שהופקדה בבית המלון).
  • לא ברור מדוע ביל בחר להצפין את מסמך 3, שכולל את שמות היורשים, שכן מטרת כל התהליך הייתה לוודא שאכן היורשים ישיגו את האוצר.
  • המסמך ה-2 מפוענח כבר בחוברת בעוד האחרים נותרו אפופי מסתורין, מה שמעלה את הסברה שהפתרון נועד על מנת לגרות את סקרנות הקוראים ולהוביל אותם לנסות לפתור של מסמכים 1 ו-3. מחירה המקורי של חוברת עמד על 50 סנט, סכום נאה לאותה התקופה (כ-13 דולר במונחי שנת 2020)[8] - ייתכן כי המחבר בדה את הסיפור עבור רווח כספי.
  • ניתוח לשוני שנעשה על שפתו של מחבר החוברת (שימוש בפיסוק, משפטי זיקה, שמות פועל, מילות חיבור וכיוצא באלו) הראה קורלציה מול סגנון הכתיבה של הטקסטים של ביל, לרבות הטקסט המפוענח של מסמך 2. עובדה זו מעלה חשד שמא כותב המחברת וכותב הטקסטים של ביל חד הם.[6][7]
  • מומחי הצפנה (קריפטוגרפים) מודרניים טענו שמניתוח סטטיסטי של מסמכים 1 ו-3 ניתן להסיק שהם לא באמת מצפינים טקסט באנגלית. רצפי אותיות כמו abfdefghiijklmmnohpp (כמעט כסדר האותיות באנגלית) שנוצרים משימוש בהכרזת העצמאות האמריקנית כצופן ספר על מסמך 1,[6] מחד לא סביר שייווצרו באופן אקראי ומאידך לא יוצרים מילים תקינות באנגלית. מנגד, ישנה טענה לפיה מטרת הרצפים לרמוז למפענח כי הוא בכיוון הנכון, אף על פי שלא לגמרי ברור מדוע עליו לקבל רמז כזה - פענוח באמצעות אותו המפתח של מסמך 2 יראה לו בבירור שהוא בכיוון הנכון.
  • מכתבי ביל המופיעים בחוברת מכילים מספר מילים דוגמת improvise (לאלתר) ו-stampede (מרוצת בהלה)[6] שלא מופיעים בדפוס בשפה האנגלית בתקופה בה ביל כתב את מכתביו (שנות ה-20 של המאה ה-19), אלא רק בתקופה מאוחרת יותר. עם זאת, קיים תיעוד לשימוש במילים הללו בצרפתית (עבור stampede גם בספרדית) בתקופה זו וקודם לכן, באזור ניו אורלינס.
  • כחלק מסיפור הרקע בחוברת מוצג כי רוברט מוריס ניהל את מלון "וושינגטון" כבר בשנת 1820. עם זאת, ישנן עדויות שהחל לנהל את המלון רק בתקופה מאוחרת יותר, לפחות בשנת 1823.
  • קיימת טענה לפיה המסמך ה-3 קצר מדי בשביל להכיל את שמו של כל יורש, בהתחשב בכך שהיו 30 הרפתקנים.

עלתה הצעה לפיה הסופר והמשורר אדגר אלן פו, שגר בין השנים 1820–1827 במדינת וירג'יניה, קשור לכתיבת החוברת. פו נודע בהתעניינותו בתחום ההצפנה, כפי שניתן לראות מסיפורו הקצר חיפושית הזהב. טענה זו איננה סבירה, שכן פו הלך לעולמו בשנת 1849, עשרות שנים לפני פרסום החוברת. הצעה אחרת טוענת כי מחבר החוברת המציא את הסיפור כולו תוך שאיבת השראה מ"חיפושית הזהב".

שאלת קיומו של תומאס ג' ביל עריכה

במפקד האוכלוסין של ארצות הברית שנערך בשנת 1810 מוזכרים שני אנשים בשם תומאס ביל (Thomas Beale), בקונטיקט ובניו המפשייר. עם זאת, מידע הנוגע לאוכלוסייה ממפקד זה לוקה בחסר עבור מספר מדינות בארצות הברית, טריטוריה אחת, מחוז קולומביה ו-18 מחוזות בווירג'יניה.[9] במפקד שנערך 10 שנים לאחר מכן מופיעים גם כן שני אנשים בשם זה, ובנוסף אדם בשם Thomas K. Beale. גם במפקד זה חסר מידע רב.[9] עד המפקד של 1840 נרשם עבור כל משפחה רק אדם אחד, ראש המשפחה, כך שאילו ביל גר בביתו של אדם אחר, הוא בכל מקרה לא היה נרשם במפקדים אלו.

אדם בשם Thomas Beall מופיע ברשימת לקוחות של מחלקת הדואר של סנט לואיס בשנת 1820. עובדה זו תואמת לכך שביל חזר ב-1820 למערב ועבר בדרכו בעיר. בחוברת גם מופיע כי ביל שלח מכתב מסנט לואיס בשנת 1822.[6]

אגדה של בני השאיין מספרת על מרבצי זהב וכסף שנלקחו מן המערב והוטמנו בהרי המזרח. אגדה זו מתוארכת לאזור 1820.[6]

מעורבותו של ג'יימס וארד עריכה

בקרב חוקרים עלתה השערה לפיה אם מדובר על תרמית, ייתכן כי בודה הסיפור היה לא אחר מאשר המוציא לאור - ג'יימס וארד.[10] וארד היה מודד הדרכים של המחוז[6] ויש עליו יחסית מעט מידע ברשומות מקומיות בנות התקופה. עם זאת, ידוע כי אדם שנשא שם זה החזיק בבעלותו בית שבו נפטרה אישה בשם שרה מוריס (Sarah Morriss), המזוהה כאשתו של המלונאי רוברט מוריס.[11] עוד ידוע כי וארד קיבל דרגת רב-בונה חופשי (Master Mason) בארגון הסתרים הבונים החופשיים בשנת 1863.

התייחסויות מודרניות לסיפור עריכה

לסיפור התייחסות רבה באינטרנט.

בספר סודות ההצפנה מ-1999 פרי עטו של סיימון סינג מתואר סיפורה של חוברת ביל באחד הפרקים.[6]

קיימת התייחסות אליו גם במספר תוכניות טלוויזיה, לדוגמה בפרק ספיישל של התכנית הבריטית Unsolved Mysteries ובפרק של הריאליטי האמריקני Expedition Unknown.

בשנת 2010 נוצר סרט מצויר קצר בשם The Thomas Beale Cipher שעוסק בצופן.[12][13]

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • Viemeister, Peter. The Beale Treasure: New History of a Mystery, 1997. Published by Hamilton's, Bedford, Virg
  • Gillogly, James J.. The Beale Cipher: A Dissenting Opinion April 1980 Cryptologia, Volume 4, Number 2
  • Dunin, Elonka. The Mammoth Book of Secret Codes and Cryptograms, 2006
  • Easterling, E.J. In Search Of A Golden Vault: The Beale Treasure Mystery (CD/AUDIO BOOK 70 min.) copyright 1995/ Revised In 2011 . Avenel Publishing 1122 Easter Lane Blue Ridge, VA 24064.
  • Poundstone, William. Biggest Secrets, 1994
  • סודות ההצפנה: סיימון סינג.

    • קישורים חיצוניים עריכה

      מדיה וקבצים בנושא חוברת ביל בוויקישיתוף

    הערות שוליים עריכה

    1. ^ Gold Price per Kilo
    2. ^ Silver Price per Kilo
    3. ^ Nickell, Joe, Discovered: The secret of Beale's treasure, The Virginia Magazine of History and Biography 90 (3), 1982, עמ' 310–324
    4. ^ Elonka Dunin, Famous Unsolved Codes and Ciphers
    5. ^ Hank Burchard, Leading cryptanalysts seek to break secret code reported to tell of buried treasure in Virginia, Washington Post, ‏5 במאי 1972
    6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 סיימון סינג, סודות ההצפנה, 1999, מסת"ב 1-85702-889-9
    7. ^ 1 2 3 4 5 6 [http://www.criticalenquiry.org/beale/beale.shtml The Legendary Beale Treasure], CRITICAL ENQUIRY
    8. ^ CPI Inflation Calculator, CPI Inflation Calculator
    9. ^ 1 2 Linda Troutt Murphy, Missing Federal Census Schedules, Traut / Trout(t) Family, מתוך Wayback Machine, ‏25 ביולי 2006
    10. ^ April Holloway, The Lost Treasure of the Beale Ciphers, Ancient Origins
    11. ^ מודעת האבל של Sarah Morris הופיעה בעיתון The Lynchburg Virginian. מידע נוסף על עיתון מקומי זה ניתן למצוא כאן - https://www.loc.gov/item/sn84024646/.
    12. ^ The Thomas Beale Cipher, IMDB
    13. ^ Award Winning Animation Short Film: The Thomas Beale Cipher, יוטיוב
    אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=חוברת_ביל&oldid=38338423"