חולון

חוֹ‏לוֹ‏ן היא עיר במחוז תל אביב בישראל. חולון ממוקמת מדרום-מזרח לתל אביב, מצפון לראשון לציון, ממזרח לבת ים וממערב לכביש 4. שטח השיפוט שלה הוא 19,200 דונם ואוכלוסייתה מונה כ-185,000 תושבים‏^[1]. העיר נוסדה בשנת 1940 כאיחוד של חמש שכונות: גרין, מולדת, אגרובנק, קריית עבודה ושכונת עם. חולון הוכרזה כעיר בשנת 1950. העיר חברה בארגון פורום ה-15, והיא העיר השנייה בגודלה במחוז תל אביב.

שמה של העיר ניתן לה בעקבות מיקומה על חולות הים התיכון, והוא לקוח מספר יהושע:

"וְאֶת-חֹלֹן וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ, וְאֶת-דְּבִר וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ" – יהושע, כ"א:15

"וְגֹשֶׁן וְחֹלֹן וְגִלֹה: עָרִים אַחַת-עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן" – יהושע, ט"ו:51

היסטוריה

ממצאים ארכאולוגיים

במהלך שנות קיומה של חולון, התגלו בה ממצאים ארכאולוגיים רבים מתקופות פרה-היסטוריות, המעידים על כך שהאזור היה מיושב בתקופות קדומות:

• באזור התעשייה: קברים חפורים וקברי סלע מהתקופה הכלקוליתית ומתקופת הברונזה (הקדומה והתיכונה); בשטח שממזרח לרחוב המלאכה ומצפון לרחוב המשביר נמצאו שרידים מהתקופה הפליאוליתית התחתונה ("התרבות האשלית"). במקום נמצאו עצמות בעלי חיים ובהם של פילים (נתגלה חט שלם של פיל), סוסים, היפופוטם, איילים, צבי ובקר. בשטח שקצהו המזרחי הוא פינת הרחובות המשביר והסתת, שרידים מהתקופה הפליאוליתית התחתונה.
• רחוב הסנהדרין וארבע הארצות בשכונת ג'סי כהן: גבעה מלאכותית וסביבתה, שרידי יישוב וחרסים מתקופת הברונזה הקדומה, התיכונה והמאוחרת, מהתקופה הפרסית, התקופה ההלניסטית, התקופה הרומית והתקופה הביזנטית, וכן כלי צור.
• תל גיבורים: קברי פיר מתקופת הברונזה התיכונה.

היסטוריה מודרנית

בראשיתה של העיר (1937–1933) לא היה לה שם, והיו שקראו לה בשם מולדת. היא הוקמה תוך איחוד שכונות קטנות ונפרדות, שהוקמו מדרום ליפו ונקראו אז שכונות הדרום. קדמה לשכונות התיישבותו ב-1930 של אברהם שפילר, 'מוזיקנט' מיפו, שהתיישב בבית ערבי נטוש בלב החולות ומשנוכח שאין איש בסביבתו קם וחזר ליפו.

שכונת גרין (1924)

ראשיתה של חולון בשנת 1924, אז רכש שלמה גרין, סוחר ועמיל מכס יפואי, אדמות על החולות מדרום-מזרח ליפו. בשנת 1929, בעקבות מאורעות תרפ"ט, נאלצו גרין ומשפחתו לשוב ליפו. לימים נקראה השכונה הראשונה על שם מייסדה, "שכונת גרין", והיא ממוקמת סמוך לכניסה הצפונית לעיר, ליד רחוב הלוחמים, רחוב המעפילים ושדרות קוגל של ימינו.

גרין הקים את צריף המגורים הראשון והיה לתושב הראשון. בשנת 1931 החל לשווק את הקרקעות שרכש, שמחיריהן היו זולים ממחירי הקרקעות בתל אביב הצעירה. לאחר זמן מה הקים צריף לבית כנסת, נחפרה באר מים ונוספו עוד כמה צריפי מגורים. בשנה הראשונה חי עם משפחתו בבדידות, עד לבואם של שני תושבים חדשים (1932) וכמה משפחות (1933). הוקם ועד שנטל על עצמו את ארגון השמירה, בסיועם של גפירים מתל אביב. הגישה לשכונה הייתה באמצעות כרכרה רתומה לבהמות, ומאוחר יותר באמצעות אוטובוס (שֶכּוּנה "הציפור הכחולה") שרכש גרין. בשנת 1945 היו בשכונה כ-140 יחידות דיור במבני קבע, והגנו עליהן שומרים ששכר גרין.

שכונת מולדת (1930)

שכונת מולדת היא השכונה הדרומית ביותר, בגבול רצועת החולות, כיום מדרום לשכונת קריית שרת. במרכזה היה מגדל המים. אדמותיה נרכשו (1930) על ידי חברת 'המזרח', שבראשה עמד מהנדס בעיריית תל אביב, חיסין. מייסדיה היו שמונה משפחות של יוצאי תימן, שכירי יום ובעלי מלאכה. שמונה המשפחות הקימו צריפי מגורים (1934), בית כנסת ובית טבילה, שנבנו באקראיות וללא תכנון מוקדם. במקום הוקם ב-1935 בית חרושת לעיבוד עורות ('קונקורדיה'); כמו כן עבדו בני השכונה במפעל עורות בשם 'בלנגה' ובפרדסים באזור. בסוף 1934 גרו בשכונת מולדת כ-100 משפחות.

דרך חלופית לדרך יפו–ירושלים, שכונתה "דרך הביטחון", נסללה מתל אביב אל מושבות הדרום ועברה בשכונת מולדת, וכך חוברה השכונה לבסוף ליישובים אחרים. לקראת מלחמת השחרור, ועם הרעת המצב בדרכים הראשיות, הלכה והפכה הדרך לחשובה יותר ויותר.

השכונה הייתה מרוחקת מהיישובים והשכונות היהודיות האחרות, והיישובים הקרובים ביותר אליה היו הכפרים הערביים יאזור ובית דג'אן. במאורעות המרד הערבי הגדול (1936) נפגעה השכונה בידי ערביי יפו וננטשה כמעט לחלוטין. בית החרושת המשיך לפעול עוד מספר שנים, תחת שמירה הדוקה של 'גפירים'. עם סגירתו נותרו בשכונה תושבים בודדים.

שכונת אגרובנק (1934)

יעקב מירנבורג‏^[2] ושמעון יעבץ, שני בנקאים יוצאי רוסיה, מראשי בנק "אַגְרוֹבַּנְק (בנק לחקלאות ולבניין לא"י)", חלמו להקים שכונה תעשייתית ורכשו בשנת 1934 כ-3,000 דונם של אדמות חול בלב אזור החולות (כיום מרכז העיר חולון, בין רחוב חנקין, רחוב סוקולוב ומקווה ישראל). מיד החלו בתכנון השכונה, בשיתוף עם החברה ההסתדרותית "שיכון עובדים". בשנת 1934 החלו בהכשרת תשתיות לבנייה ובסלילת כביש, שיחבר את השכונה לכביש תל אביב–ירושלים. גם כיום ניתן להבחין כי על אבני השפה ברחובות ז'בוטינסקי וקראוזה חקוק השם "אגרובנק", בעברית ובאנגלית.

שלא כמקובל באותם ימים, רק לאחר שסיימו להניח את התשתיות המלאות לשכונה הוחל בשיווק המגרשים לבנייה. כדי למשוך אנשים לשכונה החדשה, הוקצה בפאתי השכונה שטח ללא תמורה לשם העברת בית החרושת לטקסטיל "לודז'יה" (כיום כיכר צמרת, בצומת שדרות קוגל ורחוב סוקולוב). אריה שנקר, מחלוצי התעשייה בארץ ישראל, הקים שם את המפעל החדש, שסיפק מקומות עבודה רבים לתושבי השכונות החדשות. בית החרושת נקרא על שם העיר לודז' בפולין, שממנה הגיע שנקר.

בשנת 1935 החל לפעול באופן סדיר קו תחבורה ציבורית של חברת "דרום יהודה" מתל אביב לאזור השכונה, ובכך הקל במידת-מה על הריחוק מהעיר העברית הראשונה.

הקמת המפעל ושיפור התשתיות והתחבורה מתל אביב גרמו לעלייה במחירי הקרקעות באזור; הדבר גרם להאטה בקצב הגידול של השכונה, ועודד בעלי משפחות ממעמד הביניים להתיישב בה.

שכונת קריית עבודה (1936)

שכונה זו נמצאת באזור תחילת הרחובות ביאליק וארלוזורוב. היא הוקמה על ידי "מייסדי קריית עבודה", קבוצה מאורגנת של פועלי בניין, פקידי ציבור וחברי משקים ברחבי הארץ. הקמתה נבעה בין השאר מהצורך לאבטח את כביש יפו–ירושלים, שהשיירות שעברו בו היו נתונות להתקפות מצד הערבים, ומהצורך לספק פתרון למצוקת הדיור של הפועלים העירוניים. ואכן, מייסדי השכונה ראו בה מודל לשכונה ברוח עקרונות הסתדרות העובדים.

ב-27 בפברואר 1936 הונחה אבן הפינה לשכונה. בשכונה המתוכננת נסללו כבישים, הונחו תשתיות מים וחשמל, נבנו מוסדות ציבור, בית ספר וצרכניות קואופרטיביות, וניטעו גנים. כדי להקל על התחבורה אל השכונה וממנה, נסלל כביש המחבר בין השכונה לכביש יפו–ירושלים, על שטח שהקצה לכך מקווה ישראל. תושבי השכונה ראו חשיבות רבה בהשקעה בחינוך ברוח ערכי תנועת העבודה; לאחר שקמה השכונה, הוקמו בה מוסדות חינוך ותרבות כגון קונסרבטוריון וספרייה ציבורית, היו בה הרצאות של חוקרים בכירים ומנהיגי היישוב, ונערכו בה מדי שנה חגיגות אחד במאי.

השכונה נוהלה על ידי "האגודה השיתופית של קריית עבודה". אגודה זו הייתה גוף עצמאי ובו ועד שנבחר באסיפה כללית. רוכשי הבתים בשכונה התחייבו לחתום על תקנון מחמיר: בין השאר נאסר על החברים להחזיק בית במקום אחר בארץ, והיה עליהם להיות חברים בחברת עובדים. הקרקעות כולן נרשמו על שם האגודה, ונקבע בתקנותיה כי לכל חבר יוחכר רק מגרש אחד ועליו יוקם רק בית אחד, וכן תקנות מגבילות אחרות, שנועדו לשמור על צביונה הסוציאליסטי של השכונה.

הטיפול בענייני השכונה מבחינת ביטחון (שהיה קריטי באותם הימים, לאור הקרבה לכפרים ערבים עוינים), פרנסה, הסברה ותרבות נמסר בידי סניף מפא"י. כמו כן, הוקמו גם סניפים של מפלגות אחרות כמו מפ"ם ואחדות העבודה. מועצת הפועלים דאגה לענייני תעסוקה, רווחת הפועלים, ביטחונם הסוציאלי, אך גם לענייני השתלמויות, לימוד עברית, סיורים, פעילויות הסברה, תרבות ואמנות לחברי השכונה.

שכונת עם (1937)

שכונה זו, ממערב לשד' קוגל, הוקמה בקיץ 1937 על ידי חברת "שיכון עממי", ומתיישביה היו יוצאי תימן, פולין, עיראק, רוסיה וגרמניה - מרביתם פועלי בניין, עובדי פרדסים ומיישרי חולות, חלקם עולים חדשים וחלקם תושבי תל אביב שהתגוררו בה בתנאים קשים.

השטח שבו הוקמה השכונה נמצא בין שכונת קריית עבודה ושכונת גרין, והיה חשש כי הערבים ישתלטו עליו, מה שנתפס כאיום על השכונות היהודיות החדשות שהוקמו באזור. לכן בניית השכונה הייתה חפוזה (כדי להימנע מהתערבות הבריטים לטובת הערבים במריבה), בוצעה ללא תכנון מקדים, ונעשה שימוש בחומרים זולים באיכות נמוכה. השכונה יושבה ב-1937 על ידי למעלה מ-140 משפחות, כולן ממעמד סוציו-אקונומי נמוך: רובן מבני עדות המזרח שבאו מתל אביב, ומיעוטן עולים חדשים מאירופה.

חרף החיפזון בבניית השכונה, הוקם בה במהרה ועד שאמור היה לנהל את ענייניה, ובראש ובראשונה ענייני הביטחון. ועד השכונה החל לפעול בתחומי הביטחון, החינוך, התרבות, תשתיות המים והתברואה, אך בשל מצבם הכלכלי הקשה רוב תושבי השכונה לא שילמו דמי ועד, ולכן מרבית הנושאים הבסיסיים לא טופלו. כיוון שלא היו מים זורמים ואף לא הייתה באר בשכונה, נאלצו התושבים להביא מים מהשכונות הסמוכות, שכונת גרין וקריית עבודה; כמו כן, משום שלא היו בשכונה מבני ציבור רבים ואף לא בית-ספר, נאלצו התושבים לשלוח את ילדיהם ללמוד ב"בתי החינוך לילדי עובדים" של קריית עבודה הסמוכה, שהייתה שונה מאוד ברוחה ובצביונה משכונת עם. הדבר גרם למתיחות בין תושבי שתי השכונות בשנותיהן הראשונות.

האיחוד

במשך השנים הראשונות להקמת השכונות, שהיו סמוכות זו לזו (פרט לשכונת מולדת המבודדת), קיימו התושבים חיים נפרדים, בעיקר בגלל ההבדלים התרבותיים והאידאולוגיים בין האוכלוסיות (למשל, שכונת אגרובנק על אוכלוסייתה הבורגנית לעומת שכונת קריית עבודה על אוכלוסייתה הסוציאליסטית).

עם זאת, הצורך הבסיסי ביותר של השכונות היה הצורך בביטחון. בשנת 1936 פרץ המרד הערבי הגדול, והשכונות, שהיו מוקפות ביישובים ערביים קטנים, סבלו מאוד מהתקפות חוזרות ונשנות על השכונות ועל הדרכים המובילות אליהן ומהן. תושבים רבים ברחו לתל אביב ולמקווה ישראל הסמוכות, ואנשי ההגנה הגיעו כדי להגן על השכונות והדרכים (בין השאר, נסלל הכביש לשכונת מולדת, שבידודה עד אז הקשה מאוד בהגנה עליה). במהלך המרד הערבי חזרו לשכונות רוב התושבים והוקמה תחנת נוטרים; עם הזמן הצטרפו לפעילות הלוחמתית בעיר גם אנשי האצ"ל.

לחצים חיצוניים הופעלו על ועדי השכונות העצמאיות, הן מצד שלטונות המנדט הבריטי שעודד אותן להתאחד על בסיס קרבה טריטוריאלית, והן מצד "ההגנה" בגלל הצורך להבטיח עליונות יהודית באזור שבין תל אביב ליפו, שתאפשר תנועה חופשית בכביש ירושלים–תל אביב. ואכן, בחסות מושל מחוז לוד, רוברט אדוארד הרולד קרוסבי, החלו במרץ 1940 בחיבורה של חוקה משותפת לחמש השכונות. החוקה כללה לראשונה מיסוי פרוגרסיבי על כלל התושבים, הרחבת מעגל בעלי זכות הבחירה לכל אזרח שהתגורר בשכונות, בין אם הוא בעל בית או דייר, וחידושים נוספים. הדיון הפוליטי הקשה סביב עקרונות החוקה גרם לסערה ציבורית בכל רחבי היישוב היהודי בארץ ישראל, כי גורמים בימין חששו כי עקרונות אלה ייושמו גם ביישובים אחרים, ואילו רוב גורמי השמאל תמכו בה.

ב-19 ביוני 1940 אוחדו חמש השכונות תחת השם "חולון". השם "חולון" נקבע כבר ב-9 באפריל 1937, על פי הצעתו של ד"ר חיים הררי.‏^[3] מקור השם הוא מספר יהושע (טו, נא), והוא מתאר את אחת הערים שחולקו לנחלות בני ישראל. ככל הנראה, העיר המקראית לא שכנה באזור חולון המודרנית, ושם זה נבחר כדי לתאר את גבעות החול שעליהן נבנו השכונות הראשונות, ולאחר מכן כל העיר. כמו כן, השם התאים לתחושת החלוציות שאפפה את התיישבותם של ראשוני העיר. ניתן להבחין ברוח זו בסמל המועצה החדשה, שהוא סמל העיר חולון עד היום, ובו עץ שקמה גדול וחולות רבים שמהם עולים כמה בתים קטנים באמצע השממה. הכתובת "אף על פי כן ולמרות הכול" מסמלת את הקשיים הרבים שהיו כרוכים בהקמת השכונות הראשונות.

המועצה המקומית חולון

ב-8 ביולי 1940‏^[4] כונסה לראשונה המועצה המקומית חולון. הישיבה התקיימה ב"קפה סבוי" בעיר. המועצה הראשונה נבחרה לקדנציה בת 18 חודשים וחבריה היו: ד"ר חיים קוגל (נשיא המועצה), יהודה חובארה, שלמה לבקוביץ, חיים שטיין, בן ציון שנקר, משה לכטמן, שמעון סליטרניק, משה סנטו, אלכסנדר ספיבאקוב, ד"ר יצחק שינין ומרדכי שנקר. בבית הקפה נאספו כמאתיים נוכחים, ביניהם סגן מושל המחוז הבריטי, קצין המחוז י' קופרמן, מייסדי השכונות, נציגי המוסדות, חברות הקרקע ומוזמנים שונים. ביום היווסדה של המועצה, אזור שיפוטה של חולון היה בן 16 אלף דונם ואוכלוסייה בת 28,000 נפשות.

ד"ר קוגל פתח את הישיבה, שנערכה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, בנאום שבו שיבח את הכוחות הבריטים הנלחמים למען החופש והצדק. בדברים נרגשים הזכיר את חללי העם היהודי שנפלו על קידוש הארץ, ואת אלו שנפלו באירופה תחת הכיבוש הנאצי. לאחר מכן נאמו יו"ר קק"ל, מר טויבמן, גולדה מאיר (אז מאירסון) בירכה בשם הוועד הפועל של ההסתדרות, מר ל' קופמן בשם "שיכון", מר אליהו קראוזה, מנהל בית הספר מקווה ישראל, מר שפסל מירנבורג, מראשי "אגרובנק" ואחרים. קוגל סיים את הישיבה בנאום תודה, ובירך את אריה שנקר, מחלוצי התעשייה בארץ ישראל, אשר תרם רבות לפיתוח התעשייה בעיר החדשה. הישיבה הסתיימה בשירת התקווה.

המועצה החלה בעבודתה המעשית ב-20 באוגוסט 1941 והעבירה לרשותה את כל השירותים מ-1 באוקטובר אותה שנה.

ב-12 באפריל 1942 התקיימו הבחירות הראשונות. לתפקיד ראש המועצה נבחר ד"ר חיים קוגל, והמועצה כללה 11 חברים.

בשנות כהונתה של המועצה המקומית, הוקמו מספר שכונות נוספות כדי לענות על הצורך הגובר בפתרונות דיור, בעיקר עקב העלייה בשנים אלה. השכונות הן: "שכונת אביב", שהוקמה ב-1943; שכונת "בלוקונים", שהוקמה ב-1944; ושכונות רסקו א' ו-ב', במחצית השנייה של שנות ה-40.

למרות התבססות העיר המאוחדת, ענייני הביטחון המשיכו להיות הדאגה העיקרית; בפברואר 1946 אירעה בשכונת אגרובנק התקפת כוחות לח"י: אנשי לח"י התקיפו את חיילי הגדוד האפריקאי הבריטי, שחנה בסמוך לשכונת אגרובנק. בתגובה, חיילי הגדוד התקיפו את האזרחים בשכונת אגרובנק. בהתקפה נהרג בן-ציון שנקר (אחיו של התעשיין אריה שנקר), שמואל פרלמן ואליהו יודאיוב, ורבים נפצעו. "כיכר השלושה" בשכונה נקראת על שמם.‏^[5]

חולון במלחמת העצמאות

בשנת 1948, בפרוץ מלחמת העצמאות, הייתה חולון מבודדת בין הכפרים הערבים, וחשופה לצליפות וירי יומיומי. בחולון הוקם באותה עת כוח של "ההגנה" שניסה לכבוש את הגבעה ואת המבצר שבו התבצרו הצלפים מהכפר הערבי הסמוך תל א-ריש.‏^[6] לבסוף, לאחר קרבות עקובים מדם, שוחררה הגבעה על ידי כוח של חטיבת קרייתי בערב פסח 1948, במסגרת מבצע חמץ, והכפר תל א-ריש נכבש.

לימים ניטע פארק רחב ידיים על גבעה זו וקיבל את השם פארק הפילבוקס; המבצר משמש אתר זיכרון לחללי מלחמת העצמאות. למרגלות הגבעה נבנתה שכונת "תל גיבורים" על שם משחררי העיר חולון במלחמה.

לאחר קום המדינה

בתום המלחמה ובמהלך השנים הבאות נבנו בחולון שכונות חדשות והיא גדלה בהתמדה, עד שב-1950 קיבלה מעמד של עיר והייתה לעיר ה-16 במדינת ישראל. חיים קוגל מונה לראש העירייה הראשון. בשנת 1953, לאחר מותו של קוגל, מונה פנחס אילון לראש העיר, וכיהן בתפקיד 34 שנה. בימי כהונתו צמחה העיר והתפתחה ונבנו שכונות חדשות. מספר תושביה הוכפל מספר פעמים והיא הייתה העיר הרביעית בגודלה בארץ באותם הימים. בשנת 1954 נחנכה בעיר נווה-פנחס, שכונה שומרונית. כמו כן התפתח אזור התעשייה בעיר והיה שנים רבות השני בגודלו בישראל, אחרי חיפה.

בעקבות גל העלייה ממדינות חבר העמים בשנות ה-90 קלטה העיר חולון 34,000 עולים חדשים.‏^[7].

בשנת 1993 נבחר מוטי ששון לראשות העיר. תחת ניהולו של מוטי ששון עברה חולון שינוי תדמית: היא נפטרה מהדימוי הרווח של עיר נחשלת עם אוכלוסייה ממעמד נמוך, ומיתגה את עצמה מחדש כ"עיר הילדים" הישראלית. על מנת לבסס תדמית זו הוקם מוזיאון הילדים חולון והוקמו גני סיפור ברחבי העיר (גני משחקים עם מוטיבים עיצוביים מספרי ילדים). בנוסף לכך הוקמו פארק פרס, המדיטק וקניון חולון. חולון זכתה במשך חמש שנים ברציפות לציון של "חמישה כוכבי יופי" מטעם המועצה לישראל יפה, ובשנת 2000 זכתה בתחרות "דגל היופי". בשנים שלאחר מכן זכתה העיר מספר פעמים נוספות ב"חמישה כוכבי יופי". בשנת 2008 זכתה חולון (יחד עם כרמיאל, ראשון לציון, רמת גן ומועצה מקומית כפר תבור) בתואר "עמית קריה יפה", המוענק על זכייה ב"חמישה כוכבי יופי" במשך 15 שנה ברציפות.

אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2010, יש בחולון 181,503 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎-1.7%‏.

לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2009, העיר מדורגת 6 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשס"ט (2008-2009) היה 64.9%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2009 היה 6,964 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,070 ש"ח). להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בעיר מאז קום המדינה:

אתרים בעיר

מוזיאונים

• מוזיאון העיצוב חולון - מוזיאון ראשון מסוגו בישראל המתמקד בעיצוב נפתח בינואר 2010. בניין המוזיאון תוכנן על ידי המעצב והאדריכל רון ארד ומהווה נקודת ציון באדריכלות המקומית.
• מוזיאון הילדים חולון שוכן בפארק פרס בדרום-מזרחה של העיר, ובו ארבעה מסלולי ביקור עיקריים לילדים, וכן שתי תערוכות קבועות למבוגרים יותר: "דיאלוג בחשיכה" – מסלול סיור בחשיכה, בלוויית מדריכים עיוורים או מוגבלי ראייה, ו"הזמנה לשקט", מסלול בהדרכת חירשים.
• מוזיאון הרכב ההיסטורי – מכיל אוסף נדיר של האוטובוסים ההיסטוריים של "אגד", חלקם מלפני קום המדינה. כל האוטובוסים משוחזרים למצבם האותנטי וכשירים לנסיעה. המוזיאון ממוקם בשטח חניון "אגד" חולון בדרום העיר, בקריית בן-גוריון.
• בית הרצפלד - ארכיון ומוזיאון לתולדות חולון. נמצא בביתו של אברהם הרצפלד שתרם אותו למטרה זו.
• המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס – מוזיאון המציג עבודות של אומנים ישראלים בנושאי הקומיקס והקריקטורה. במקום כמה תערוכות קבועות ותערוכות מתחלפות בנושא.

גנים ופארקים

• גן הרצל – גן גדול שממוקם במרכז העיר, ונמתח מצפון לדרום במקביל לרחוב ויצמן. בגן ישנם פסלי ענק שפוסלו בידי פסלים ישראלים המשמשים כמתקני משחקים לילדים.

מדיה וקבצים בנושא גן הרצל בוויקישיתוף

• פארק פרס – הפארק הגדול ביותר בחולון. נקרא על-שם שמעון פרס בעודו בחיים. ממוקם מדרום לשכונת קריית שרת. במרכזו אגם מלאכותי עם מגוון סירות לשיט, מפל ואמפיתיאטרון בו מתקיימים מופעים.

מדיה וקבצים בנושא פארק פרס בוויקישיתוף

• הגן היפני – הגן אשר עוצב על ידי האדריכל חיים כהנוביץ מעוצב כגן יפני מסורתי וכולל מוטיבים עיצוביים מהמזרח הרחוק. נמצא בשדרות ירושלים.

מדיה וקבצים בנושא הגן היפני בוויקישיתוף

• גן הקקטוסים – הגן מכיל אוסף גדול של קקטוסים, סוקולנטים ושאר מינים קרובים. נמצא בשדרות ירושלים פינת משה שרת.

מדיה וקבצים בנושא גן הקקטוסים בוויקישיתוף

• גן פסלים מיצירותיו של הפסל הישראלי יגאל תומרקין - ממוקם ברחוב ויצמן 61, בסמוך למבנה בו נפתח המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס. הגן הוקם בשנת 1971 ועוצב כשורה של חללים התחומים בקירות בטון, ביניהם פזורים כ-20 מיצירותיו של תומרקין.

מדיה וקבצים בנושא המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס בוויקישיתוף

• הגן הקוריאני - נמצא ברחוב ברקת פינת לבון. זה גן יחיד במינו ובתוכו 13 פסלי טוטם. הגן נחנך ב-2003 כביטוי לקשרי הידידות שנוצרו בין העיר חולון והעיר אנדונג בקוריאה. פסלי העץ המגולפים מאפיינים את המסורת הקוריאנית.

מדיה וקבצים בנושא הגן הקוריאני בוויקישיתוף

• גני סיפור – בעיר קיימים 30 גני סיפור שהוקמו בשנים האחרונות. כל גן סיפור מוקדש ומפוסל לפי סיפור ילדים ישראלי, כדוגמת גינת הגמדים, הכינה נחמה, דירה להשכיר, דודי שמחה, המפוזר מכפר אז"ר ושמוליקיפוד.

אתרים היסטוריים ואתרי הנצחה

• חוסמסה – מצודה ובראשה מגדל תצפית ששימש את אנשי ההגנה לאימונים ולמסתור נשק. במלחמת העצמאות שימש כנקודת תצפית ואיתות מלחמה נגד הערבים, וכתחנה בדרך הביטחון אשר עברה מתל אביב לירושלים והנגב. במקום נמצא מבנה בסגנון הבינלאומי שכיום משמש כמוזיאון באתר.

מדיה וקבצים בנושא חוסמסה בוויקישיתוף

• שרידי שכונת מולדת סמוך מדרום לפארק פרס. במקום מגדל מים, הריסות מבנים ושלטי הסבר אודות השכונה ודרך הביטחון. מעט מזרחה משם, ליד מחלף חולון מזרח, נמצאת עמדת הבטון שהגנה על השכונה.

מדיה וקבצים בנושא שכונת מולדת בוויקישיתוף

• פארק הנוער, ה"פילבוקס" והמצודה הערבית – פארק ירוק ורחב ידיים המשתרע על גבעה בצפון מערב העיר. אתר היסטורי המסמל את המאבק להישרדותה של העיר בזמן מלחמת העצמאות. המצודה הערבית משמשת בתור אתר זיכרון לחללי מלחמת העצמאות שלחמו להגנת העיר מפני הערבים.

מדיה וקבצים בנושא פארק הנוער בוויקישיתוף

מדיה וקבצים בנושא הפילבוקס בוויקישיתוף

• אנדרטה לנופלים במערכות ישראל - נמצאת במרכז העיר, מול בית העיריה.

אתרי ספורט

• מרכז הספורט "בריזה" חולון – מרכז ספורט מהגדולים בארץ, כולל אולם כושר בגודל 1,000 מ"ר, מגוון רחב של חוגים ומספר בריכות שחייה.
• מגרש כדורגל הלוחמים 1 – במגרש זה משחקת הפועל צפרירים חולון.
• אצטדיון הכדורסל אחד במאי הידוע בתור אולם הפחים – אולם הכדורסל המקורה הראשון בארץ, הממוקם ברחוב אחד במאי 38. אולמה הביתי של הפועל חולון.
• פארק המים "ימית 2000" – פארק מים מהמשוכללים בארץ, כולל 3 בריכות שונות – אולימפית פתוחה, בריכה מקורה, ובריכת מנויים. עוד ישנן מגוון של 20 מגלשות אקסטרים למבוגרים וילדים.

אתרים אחרים

• תיאטרון חולון ובית יד לבנים – התיאטרון העירוני של חולון, המעלה מופעים והצגות ומארגן כל שנה פסטיבלים כגון "פסטיבל אישה" ו"פסטיבל מספרי סיפורים". מדי שנה מתקיים "החגיגטרון", שבו תלמידי מגמות התיאטרון מעלים הפקות. כמו כן, אירח התיאטרון את "פסטיבל ישראל" והועלו בו הצגות מחו"ל. בבניין התיאטרון קיים "בית יד לבנים" להנצחת החללים תושבי העיר חולון ובו לוח אלקטרוני המציג מידע על כל אחד מהחללים.
• מדיטק – הספרייה המרכזית והתיאטרון לצעירים – הספרייה הציבורית הגדולה והמשוכללת בארץ, כוללת גם את הספרייה למוזיקה, מתחם "שעת סיפור" ייחודי בצורת ביצה ועוד. חלקה השני הוא תיאטרון לצעירים שמעלה הצגות וגם חדר חזרות לאומנים צעירים. המקום נפתח באפריל 2004. בספריית המדיטק נמצאת גם "ספריית החומרים היחידה בישראל, שמטרתה להראות סוגים שונים של חומרים ואת הנעשה איתם.

מדיה וקבצים בנושא מדיטק בוויקישיתוף

• כיכר הלוחמים - מעגל תנועה בצפונה של העיר, המוכר בכינוי "כיכר הדמעות", בשל היותו גורם משמעותי בכישלון תלמידים במבחני נהיגה מעשיים הנערכים באזור. הכיכר היא אחד ממעגלי התנועה העמוסים בארץ.

שכונות בעיר

• אגרובנק – נבנתה בשנות ה-30, כוללת את מרכז העיר, רחוב סוקולוב, ז'בוטינסקי וכיכר השבעה, הקרויה על שם שבעה נוטרים שנהרגו במלחמת העצמאות. מפעל לודז'יה המפורסם, היה ממוקם בה עד שנות ה-60, עת נהרס, ובמקומו נבנה מרכז מסחרי "צמרת", כיכר עירונית וקבוצה של בניינים רבי קומות.
• קריית עבודה – נבנתה בשנות ה-30, במרכזה נמצא רחוב ויצמן וגן הרצל הוותיק, ששוקם ונבנה מחדש בשנת 1996.
• גרין – השכונה הראשונה של חולון, נמצאת ממזרח לרחוב המעפילים. בין הבתים הפרטיים שבה, ניתן למצוא עד היום כמה מבתיהם של מייסדי העיר, ביניהם ביתו של שלמה גרין, שנשמרו כמעט בשלמותם.
• שכונת עם – נבנתה בשנות ה-30, ממזרח לשכונת גרין וממערב לשד' קוגל. בשכונה נמצאת "כיכר סטרומה" ובה אנדרטה לנספים באוניה סטרומה.
• שיכון "המפדה האזרחי" (מפדה) - נבנה על ידי חברת "המפדה האזרחי" בשנים 1950-51 ובו 500 יח' דיור צמודות קרקע בבתים דו-משפחתיים על שטח של כחצי דונם לכל משפחה. הרב המכריע של תושבי השכונה המקוריים היו עולים חדשים יוצאי פולין והשפה הפולנית הייתה השפה השלטת בשכונה בשנותיה הראשונות. במרכז השכונה נמצא "הגן הכחול" שנקרא כך על שם הצמחייה שנטעה בו ושברובה כללה שיחים ועצים בעלי פרחים כחולים. האגם המלאכותי שהיה קיים בגן בשנותיו הראשונות נסתם ומולא בחול מאוחר יותר. בפתח הגן ברח' טהון נמצא ה"קיוסק" שבו מכרו גזוז בטעמי פטל ולימון ומיני מתיקה שונים. השכונה תחומה ברחובות יהושע טהון מצפון ופרופ' שור מדרום ומצד מערב בשד' ירושלים. רבים מהבתים המקוריים שהורחבו עם השנים, נהרסו מאוחר יותר ובתים חדשים וגדולים בהרבה נבנו במקומם, אבל איסור בנייה גבוהה שימר את האופי המיוחד של השכונה - בתים נמוכים טובלים בירק.
• שיכון פרוגרסיבים - שכונה של בתים דו- קומתיים בעלי כניסה אחת או שלוש שנבנתה באמצע שנות ה-50 ונקראה כך ע"ש המפלגה הפרוגרסיבית שביתה היה בשכונה. השכונה נתחמת על ידי שד' ירושלים ממערב, רח' יהושע טהון מדרום וביה"ס החקלאי "מקוה ישראל" מצפון.
• רסקו א',ב',ג' – צפונית לרח' ההסתדרות ומשני צידי רחוב גאולים המחלק את השכונה ל-ב', ול-א' ו-ג', מסמלת את ההתפתחות המואצת של העיר, בשנות ה-60. נקראה על-שם חברת רסקו שבנתה את השכונה.
• תל גיבורים – נבנתה בשנות ה-50 סביב גבעת הפילבוקס, לזכר הלוחמים שנפלו במלחמת העצמאות בקרב לשחרור הגבעה. בהמשך ניטע פארק הפילבוקס שמהווה את הפארק השני בגודלו בעיר ואחד היפים בה. קבוצת צפרירים חולון הוותיקה הוקמה בשכונה ואימוניה התקיימו ב"מגרש הפחים" האהוב שבמרכז השכונה, במשך שנים רבות. במהלך השנים התרכזה בשכונה אוכלוסייה דלת אמצעים. בשנות ה-90 התקיים ניסיון מוצלח לשקמה באמצעות מיזמי מגורים "חולון הירוקה", "חולון הצעירה", ועוד מיזמי נדל"ן נוספים שבמסגרתם נבנו בשכונה מספר רב של בניינים חדשים עם פתרונות דיור משתלמים ולא יקרים. כמו כן, שכונת תל גיבורים מוכרת בזכות משרד הרישוי אשר נמצא מזרחית לפילבוקס. במזרח השכונה, בסמיכות לנתיבי איילון ומשרד הרישוי נמצא ה"קאנטרי קלאב" של חולון. כמו כן, המרכז הרפואי וולפסון נמצא בגבולה המערבי של השכונה עם העיר בת ים. על פי השנתון הסטטיסטי של עיריית חולון לשנת 2004, התגוררו בשנת 2003 בתל גיבורים 13,103 נפש.
• מולדת / גבעת חולון – מולדת הייתה אחת השכונות הראשונות בחולון, הוקמה בחולות שבדרום מזרח העיר, אך ננטשה בסוף שנות ה-40. במרחק לא רב משרידי "מולדת" ההיסטורית, מדרום לשכונת קריית שרת, הוקמה שכונה מבודדת, המורכבת מקומץ בתים חד-קומתיים, שקיבלה את הכינוי "גבעת חולון". אל השכונה מוביל כביש סלול היוצא מרח' דוד אלעזר. מדרום לשכונה ממוקם בית המטבחיים של העיר, ולצידו עובר כביש אספלט שהתחבר בעבר לשכונת נווה אליהו בראשון לציון, אך עקב הזנחה כוסה בחולות, ואינו בשימוש יותר.
• ג'סי כהן – נבנתה בשנות ה-50 כשכונה לשיכון עולים. במשך שנים רבות בגלל אוכלוסיית העולים שבה, רכשה השכונה מעמד של שכונת מצוקה. בסוף שנות ה-90, נבנתה בצידה המזרחי שכונה חדשה בשם "נאות בן-גוריון" שמהווה למעשה את ג'סי כהן החדשה. מקס וג'סי כהן היו עסקנים ונדבנים יהודים מארצות הברית, שתרמו למטרות שונות בחולון בתחילת שנותיה של המדינה. על שמם נקראה השכונה שנבנתה על ידי אגף השיכון במשרד העבודה, ונמסרה לטיפולה של חברת עמידר.
• נווה-פנחס – שכונה שומרונית, נוסדה ב-1954. שוכנת דרומית מזרחית לקריית שרת, סמוך לנווה ארזים ונאות יהודית.

• נאות רחל – נבנתה בשנות ה-60 בגבול המערבי של חולון, כשבמרכזה מרכז מסחרי גדול. על פי השנתון הסטטיסטי של עיריית חולון לשנת 2004, התגוררו בשנת 2003 בנאות רחל 17,372 נפש.
• קריית שרת – השכונה הדרום-מזרחית בחולון, נבנתה בשנות ה-70. על פי השנתון הסטטיסטי של עיריית חולון לשנת 2004, התגוררו בשנת 2003 בקריית שרת 24,930 נפש, ולפיכך היא השכונה הגדולה ביותר בחולון. השכונה נקראת על שם ראש הממשלה השני של ישראל, משה שרת. את השכונה חוצה רחוב קרן היסוד ממזרח למערב. הרחובות המרכזיים בשכונה הם רחוב דוד אלעזר, שמהווה את הגבול עם שכונת פנחס אילון, רחוב אלופי צה"ל ורחוב מפרץ שלמה. האתרים המרכזיים בשכונה הם בית שטיינברג (תיאטרון וספרייה), מרכז פיס קריית שרת, פארק פרס, ימית 2000 - פארק המים הגדול בישראל והמרכז מסחרי קריית שרת. בשכונה יש שלושה בתי ספר יסודיים, שתי חטיבות ביניים ובית ספר תיכון אחד.
• קריית בן-גוריון – שכונה גדולה בדרום העיר חולון, הגובלת באזור התעשייה המערבי של ראשון לציון. השכונה הוקמה בתחילת שנות ה-80 ונחשבה לשכונת יוקרה. לפי השנתון הסטטיסטי של עיריית חולון, נכון לשנת 2003, התגוררו בקריית בן-גוריון 18,096 תושבים, והיא אחת השכונות הצפופות באזור המרכז.
• נאות שושנים – שכונה קטנה מדרום לרחוב ההסתדרות. נבנתה בשנות ה-70.
• נאות יהודית – שכונה קטנה המונה רק שלושה רחובות: מרבד הקסמים, מעלות ואנה פרנק. נבנתה בסוף שנות ה-70 ונמצאת כחוצץ בין קריית שרת לנווה ארזים. בתחום השכונה נמצא גן הקקטוסים המפורסם של חולון שנחשב לאחד מגני הקקטוסים המגוונים בעולם.
• נווה ארזים – השכונה מהווה מובלעת בתוך אזור התעשייה, במרכזה עמדה בשנות ה-50 המעברה הגדולה בחולון ("הבלוקונים") ובה שכנו עולים חדשים מעיראק, פרס ותימן. כיום נווה ארזים היא שכונת וילות.
• קריית מיכה – מובלעת בשטח העיר בת ים, השייכת לחולון, ובה נמצאת קריית ספורט והאצטדיון הדרומי של העיר.
• קריית רבין – בנייתה החלה בסוף שנות ה-90, ועדיין לא הסתיימה. ממוקמת מצפון לקרית בן-גוריון וממזרח לשכונת ג'סי כהן.
• נווה רמז – השכונה נמצאת בין שכונת קריית רבין לבין קריית פנחס אילון. בחלק המזרחי שלה נמצא בית הספר ע"ש גולדה מאיר ומועדון "בריזה". בחלקה המערבי היא גובלת עם רחוב אהרונוביץ', ובצפון היא גובלת עם רחוב הופיין. על פי השנתון הסטטיסטי של עיריית חולון לשנת 2004, התגוררו בשנת 2003 בנווה רמז 7,136 נפש.
• קריית פנחס אילון (ח'-300) – השכונה החדשה ביותר בחולון, משתרעת על פני שטח גדול - מרח' דוד אלעזר מערבה ועד מתחם ביאליק הנמצא דרומית לביטוח לאומי החדש, כמחצית משטח השכונה נבנה עד כה בבנייני מגורים בני 10 קומות ומעלה. במרכזה נמצא קניון חולון והמדיטק, השכונה תחומה במסלול ההליכה ושביל האופנים המכונה "גולדה".
• שיכון ותיקים - השכונה נמצאת בין שכונת ג'סי כהן לבין נאות רחל והמרכז. היא כוללת בעיקר בתים פרטיים. בחלקה המערבי היא גובלת עם רחוב אילת ובמזרח עם רחוב אהרונוביץ', בצפון עם רחוב הופיין ובדרום עם רחוב ג'סי כהן. בשכונה נמצא מוזיאון תיאטרון הבובות ובית הספר גורדון.

נתוני האוכלוסין מבוססים על המפה "אוכלוסיית חולון שנת 2003 לפי אזורי שירות" מהשנתון הסטטיסטי של עיריית חולון לשנת 2004.

חינוך

העיר חולון הייתה אחת מהזוכות בפרס החינוך היישובי לשנת התשס"ה. בעיר פועלות תנועות נוער רבות, כמו כן, שני קנים של הנוער העובד והלומד (קן חולון וקן תל גיבורים), "הבית למדע ועמדה" של הנוער העובד והלומד בשכונת נאות רחל, סניף "המחדשים של הנוער העובד והלומד- האיגוד המקצועי לנוער וצעירים" בקריית שרת, מרכז "הפוך על הפוך", סניף בני עקיבא, שלושה שבטים של תנועת הצופים (שבט ארנון, שבט עומר ושבט עתיד) ושלושה קינים של השומר הצעיר (ג'סי כהן, בן-גוריון וקרית שרת). בעיר מופעלים מרכזי נוער העוסקים בתחומים שונים כגון מוזיקה ומחשבים. המפורסם שבהם הוא בית המדיטק.

בעיר חולון פועל גם מסלול מחוננות בבית הספר היסודי "א. ד גורדון" ועד חטיבת הביניים והתיכון "פנחס איילון"

מוסדות החינוך הגבוה בעיר הם מכון טכנולוגי חולון, ישיבת חולון והמכללה האקדמית לחינוך 'תלפיות'. בנוסף יש בעיר 14 בתי ספר תיכוניים, בהם מקווה ישראל, תיכון קוגל ותיכון אילון.

מסחר ותעשייה

ברחובותיה הראשיים של חולון (כגון סוקולוב) חנויות רבות המשרתות את תושבי העיר. מדרום לעיר נמצא אזור מב"ת (מסחר, בילוי ותעשייה) מערב של ראשון לציון שבו קניונים רבים המשרתים גם את תושבי חולון. בצפון מזרח חולון נמצא אזור תעשייה גדול ובו מפעלים כ"וישי", קבוצת "אורד", מוסכים ובתי מלאכה רבים. באזור התעשייה נמצאים גם בתי כל-בו (סופרמרקטים) גדולים המשרתים את תושבי האזור. בין הרשתות שפתחו סניף באזור זה ניתן למצוא את: "מגה", "חצי חינם", "שופרסל" ועוד.

קניון חולון, שנפתח בשנת 1998, משרת את כל תושבי האזור, כמו כן ישנם מרכזים מסחריים רבים כמו - מרכז נאות רחל (בשכונת נאות רחל), מרכז סאדאב ומרכז דר-גת (בשכונת קריית בן-גוריון), מרכז קריית שרת (בשכונת קריית שרת) ועוד.

רבים מתושבי חולון, בדומה לתושבי ערים נוספות הסמוכות לתל אביב, מוצאים את פרנסתם בתל אביב.

בתי קולנוע ותיאטראות

בתי קולנוע

בחולון פעלו בעבר שישה בתי קולנוע:

• "גיל" - ברחוב פרופסור שור.
• "רון" - ברחוב התנאים שבשכונת ג'סי כהן.
• "מגדל" - בפינת הרחובות ההסתדרות וויצמן .
• "ארמון" - ברחוב שנקר.
• "סבוי" - בפינת הרחובות סוקולוב וחנקין.
• "רינה" - בשדרות קוגל בחולון.

במהלך שנות ה-80 וה-90 נסגרו כל בתי הקולנוע בחולון (בדומה לתהליך עירוני שאפיין ערים נוספות בישראל), ומבניהם נותרו נטושים עד היום פרט לחלקם התחתון המשמש לרוב כמרכז מסחרי שכונתי. קולנוע "גיל" הוא היחיד שנהרס, ובאתרו הוקמו מגדלי מגורים יוקרתיים. כאשר הוקם קניון חולון, בשנת 1998, נפתח בתוכו בית קולנוע של רשת "גלובוס מקס" שכלל שישה אולמות צפייה. בית הקולנוע כונה "גיל" והיה הקולנוע היחיד בחולון במהלך שנות הפעלתו. עם זאת, גם קולנוע זה היה בסכנת סגירה עקב קשיים כלכליים הנובעים מהתמעטות בכמות הצופים בשנים האחרונות מחד, ומאידך חוסר היכולת להתחרות במתחמי הענק בתצורת מגה-פלקס שנפתחו ברחבי המדינה במהלך העשור הראשון של המאה ה- 21. לבסוף, בתחילת חודש ינואר 2009, לאחר כ- 11 שנות פעילות בלבד, נסגר בית הקולנוע בעקבות החלטת הנהלת הקניון על פתיחת חנות של המשביר לצרכן בשטחו.

החל מ-23 ביולי 2008 פועל בעיר סינמטק, במסגרת מרכז המדיטק. הסינמטק פועל במתכונת הרצה ומקרין כמה סרטים מדי שבוע. השקתו הרשמית הייתה באוקטובר 2008.

תיאטרון

בחולון פועל תיאטרון עירוני גדול אחד והוא "תיאטרון חולון" השוכן במבנה שמאכלס גם את "בית יד לבנים". עם זאת, ברחבי חולון פזורים מספרי תיאטראות קטנים יותר המשמשים בעיקר להצגות ילדים:

• "בית שטיינברג" אשר נמצא בשכונת קריית שרת.
• "תיאטרון לצעירים" אשר נמצא בתוך ספריית המדיטק.
• "מרכז פיס קריית רבין/קציר" אשר נמצא בשכונת קריית רבין.

תחבורה

אוטובוסים

חולון היא עיר נוחה למדי מבחינת תחבורה ציבורית. כ-25 קווי אוטובוס של חברת אגד וכ-10 קווים של חברת דן משרתים את העיר ומחברים אותה עם ערי הסביבה. בנוסף, מפעילה אגד 3 קווים פנימיים העוברים ברוב השכונות בעיר.

החל מקיץ 2009 הופעל בעיר קו לילה לתל אביב, כחלק מפרויקט של משרד התחבורה. נכון לשנת 2010, ישנם 2 קווי לילה הפועלים בעיר, ומכסים את רוב שטחה. שני הקווים מופעלים על ידי חברת אגד.

רכבת

קו הרכבת תל אביב – מערב ראשון לציון, שנפתח לתנועת נוסעים ב-2011, עובר בתוואי כביש מס' 20, בין חולון לבת-ים. ארבע תחנות רכבת בקו זה משרתות את העיר: צומת חולון, חולון-וולפסון, בת-ים יוספטל ובת-ים קוממיות.

כמו כן, במסגרת פרויקט הרכבת הקלה המתוכננת בגוש דן, ישרת את העיר הקו הירוק של הרכבת הקלה ויחבר אותה עם תל אביב. בחולון יהיו לקו שתי שלוחות: אחת שתחצה את העיר מצפון לדרום ותסתיים בקניון הזהב בראשון לציון, ושלוחה שנייה שתעבור ברחובות סוקולוב ושד' ירושלים.

כבישים בין-עירוניים

חולון תחומה בין שלושה כבישים בין-עירוניים:

• כביש 4 ("גהה") – עובר בגבולה המזרחי של העיר. בקיץ 2010 נפתח חלקו הראשון של מחלף השקמה (מחלף חולון מזרח), המחבר את העיר ישירות לכביש ומהווה כניסה נוחה לעיר ולאזור התעשייה ממזרח. חלקו השני של המחלף, המאפשר כניסה לחולון מכביש 4 מצפון, נפתח בפברואר 2011. יציאה מהמחלף לכביש 4 בכיוון צפון טרם הוקמה, ונמצאת בשלב התכנון.
• חלקו הדרומי של כביש מספר 20 (נתיבי איילון) – עובר לאורך הגבול המערבי של העיר. מאז סלילתו מהווה הכביש את עורק התחבורה העיקרי לבאים וליוצאים מחולון. הכביש רצוף מחלפים לכל אורכו, דבר ההופך את התנועה בו לנוחה ומהירה.
• דרך השבעה (כביש 44) – עובר בגבול הצפון-מזרחי של העיר ומחבר אותה עם לוד, רמלה וצריפין.

ספורט

הפועל חולון בכדורסל הייתה מועדון צמרת בשנות השמונים, והוותה מוקד של גאווה עירונית, אך לאחר שורת משברים כספיים ומקצועיים ירדה לליגה הלאומית ואף לארצית. בעונות שלאחר מכן הצליחה הקבוצה להשתקם, ובעונת 2005-6 עלתה חזרה לליגת העל, אך בהיעדר תמיכה מן העירייה לא הייתה יכולה להשתתף בה ונשארה בלאומית. בסוף עונת 06-07, חולון עלתה לליגת העל בפעם השנייה ברציפות, והפעם מימשה את זכותה לשחק בה. בעונת 2007-08 זכתה הפועל חולון באליפות ליגת העל בכדורסל, לראשונה בתולדותיה. עונה לאחר מכן ב-2008-2009 זכתה הקבוצה לראשונה בתולדותיה בגביע המדינה.

הפועל צפרירים חולון, קבוצת הכדורגל הבכירה בעיר, שבשיאה הייתה קבוצה בינונית בליגה הבכירה, התדרדרה עד ליגה ב' בעונת 2008-2009, אך בסוף עונה זו הצליחה לסיים ראשונה בטבלה ולחזור חזרה לליגה א'. שנתיים מאוחר יותר נשרה הקבוצה חזרה לליגה ב'.

אליצור חולון, קבוצה בעלת עבר מפואר בכדורסל נשים, התדרדרה ונמצאת כיום בתחתית הליגה הבכירה.

קבוצות הגברים והנשים של מועדון כדוריד חולון משחקות בליגות הבכירות בכדוריד. קבוצת הנשים היא קבוצת צמרת ומועמדת קבועה לאליפות.

ערים תאומות

• סירן, צרפת – הברית נחתמה לפני יותר מ-40 שנה. ממוקמת במבואות פריז. הכיכר המרכזית בשכונת נאות רחל, כיכר סירן, נקראת על שם העיר התאומה. אוכלוסייה: כ-42 אלף תושבים.
• מיטה, ברלין, גרמניה – הברית נחתמה ב-1970.
• האן-מונדן, גרמניה – הברית נחתמה ב-1988, בסיוע העיר סירן, שכבר הייתה עיר תאומה של האן-מונדן. העיר ממוקמת בסקסוניה התחתונה, במפגש שני הנהרות פולדה ו-וורה. העיר מפורסמת בבתיה העתיקים, שחלקם נבנו לפני 600 שנה. העיר אירחה בשנת 2000 את תערוכת אקספו העולמית. אוכלוסייה: 28,000 תושבים.
• דייטון, אוהיו, ארצות הברית – היוותה מרכז חיוני של פיתוח, שיווק ויישום של מוצרים חדישים, של ארצות-הברית ושל העולם.
• אנשאן, סין – הברית הראשונה עם עיר במזרח הרחוק. נחתמה בשנת 2000. העיר ידועה בתעשיית הברזל שלה.

לציון הבריתות האלה נבנה "גן ערים תאומות" בחולון, ובו סמלי 4 הערים התאומות (ללא אנשן, אשר הברית עימה נחתמה לאחר הקמת הגן). כמו כן, בגן נמצאת מזרקה ייחודית. הגן ממוקם בכיכר הלוחמים, סמוך לתחנת הדלק "פז".

בנוסף קיים שיתוף פעולה עם העיר אנדונג, אשר בקוריאה הדרומית. בשנות ה-60 הייתה חולון אף בקשרי ערים תאומות עם ג'קסונוויל בפלורידה וטאמאטב במדגסקר.

ראשי העיר

• ד"ר חיים קוגל: 1940 - 1953
• פנחס אילון: 1953 - 1987
• עו"ד חיים שרון: 1987 - 1989
• עו"ד משה רום: 1989 - 1993
• מוטי ששון: 1993 ואילך

רבני העיר

• ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ - רב העיר בין השנים 1963 - 1976.

כיום מכהנים בעיר שני רבנים הרב האשכנזי הוא הרב אליהו יוחנן גוראריה והספרדי הוא הרב אברהם יוסף בנו של הרב עובדיה יוסף.

ראו גם

• התקפת לח"י בחולון

לקריאה נוספת

• "נכתב בחול", סיפורה של חולון מאת אריה קרישק (הוצאת "רשפים", 1984)
• "גני סיפור בחולון", מדריך סיורים מפורט בגני הסיפור בחולון מאת רמי אהרוני/עיריית חולון (הוצאת "אוריון", 2008)

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חולון

• אתר עיריית חולון
• פרופיל סטטיסטי של עיריית חולון, שנת 2005, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
• אתר הילדים של עירית חולון
• אתר שבוע הנוער 09
• טרמינל - גיליון בסימן חולון
• גבריאל בן-שמחון, חולון של חולין, מעריב, 8 ביולי 1966
• סרטון המתאר את ההיסטוריה של חולון

הערות שוליים

ראשי עיריית חולון
חיים קוגל פנחס אילון חיים שרון משה רום מוטי ששון 1940 - 1953 1953 - 1987 1987 - 1989 1989 - 1993 1993 -

מחוז תל אביב
נפות	נפת תל אביב חופפת את שטח המחוז
ערים	אור יהודה · בני ברק ·בת ים · גבעתיים · הרצליה · חולון · קריית אונו · רמת גן · רמת השרון · תל אביב-יפו
מועצות מקומיות	אזור · כפר שמריהו