חוסה דה מדרסו
חוסה דה מדרסו (ספרדית: José de Madrazo; 22 באפריל 1781 – 8 במאי 1859)[1] היה צייר וחרט ספרדי. אחד הנציגים העיקריים של הסגנון הנאו-קלאסי בספרד. הוא היה אבי משפחת אמנים שכללה את בניו פדריקו דה מדרסו ולואיס דה מדרסו; ונכדיו, ריימונדו וריקרדו.
.jpg) | |
| לידה |
22 באפריל 1781 סנטנדר, ספרד  |
|---|---|
| פטירה |
8 במאי 1859 (בגיל 78) מדריד, ספרד |
| מקום קבורה |
Sacramental de San Ginés y San Luis |
| מקום לימודים |
האקדמיה לאמנויות של מדריד |
| זרם באמנות |
נאו-קלאסיציזם |
| הושפע על ידי |
Gregorio Ferro, ז'אק-לואי דויד |
| בן או בת זוג |
Isabel Kuntz y Valentini |
| צאצאים |
לואיס דה מדרסו, Juan de Madrazo y Kuntz, פדריקו דה מדרסו, פדרו דה מדרסו |
  | |
ביוגרפיה עריכה
הוא נולד בסנטנדר, והחל את לימודיו באקדמיה המלכותית לאמנויות יפות של סן פרננדו עם גרגוריו פרו, תלמידו של אנטון רפאל מנגס. לאחר 1803, למד בפריז אצל ז'אק-לואי דויד. בעקבות עצתו של דויד, הוא הגיש בקשה וקיבל מלגה ממשלתית ללימודים ברומא.[2]
בשנת 1806 נסע לרומא, שם השלים את הכשרתו באקדמיה של סן לוקא ולמד אמנות קלאסית.
בעודו ברומא, הייתה לו הצלחה ראשונית עם הציור ״מותו של ויריאתוס״. הוא גם סירב להישבע אמונים לממשלתו החדשה של המלך ז׳וזף בונפרטה. כתוצאה מכך, הוא ושאר האמנים הספרדים שחיו ברומא הוחזקו למעשה בשבי. תחילה בטירת סנטאנג'לו, אחר כך בשגרירות ספרד. שם, הוא הכיר את המלך הגולה קרלוס הרביעי ואת אשתו, מריה לואיסה, דוכסית לוקה.
ב-1809 נישא לאיזבל קונצה, בתו של הצייר הפולני תדאוש קונצה, ששהה אף הוא ברומא. ארבע שנים מאוחר יותר, המלך קרלוס מינה אותו לצייר החצר; תואר כבוד ברובו, בהתחשב בנסיבות.[3] הוא איבד את התפקיד הזה ב-1815 כאשר חייליו של ז'ואקים מירא נכנסו למדינת האפיפיור במאמץ לאחד את איטליה בשליטה צרפתית, מה שגרם למלך קרלוס לנטוש את גלותו.
ב-1818, לאחר הרסטורציה, הוא חזר למדריד עם ציוריו. כשהיה שם, הוא העסיק את עצמו בסידור וקטלוג האוסף במוזיאון המלכותי החדש לציורים ופסלים (מוזיאון פראדו), מטעם המלך פרננדו השביעי. הקטלוג כלל ליתוגרפיות של הציורים, שסימנו את השימוש העיקרי הראשון בטכניקה זו בספרד.
ב-1823 הוא מונה למנהל האקדמיה של סן פרננדו, וב-1838 הוא הפך למנהל מוזיאון הפראדו; תפקיד בו החזיק עד 1857 כאשר התפטר לנוכח ביקורת מלכותית.
הוא מת במדריד, בן 78, לאחר שצבר אוסף אמנות פרטי גדול, שעבר לאחר מכן לידי המרקיז דה סלמנקה ולאחר מותו ב-1883 התפזר.
הוא התמקד בנושאים דתיים והיסטוריים ויחד עם חוסה אפאריסיו סייע בהקמת תנועה המוקדשת לאמנות פטריוטית. יצירותיו המאוחרות זכו לעיתים קרובות לביקורת על היותן קרות רגשית וגרנדיוזיות יתר על המידה.
משפחת מדרסו תוארה כאחת משושלות הציור החשובות ביותר בספרד, ששלטה בציור של המאה ה-19 בספרד.[4] בניו היו פדריקו דה מדרסו, צייר; לואיס דה מדרסו, צייר; פדרו דה מדרסו, מבקר אמנות וחואן דה מדרסו, אדריכל; ואילו נכדיו היו ריימונדו דה מדרסו, צייר וריקרדו דה מדרסו, גם הוא צייר. נכדתו, ססיליה דה מדרסו נישאה לאמן מריאנו פורטוני.[5]
גלריה עריכה
-
המשפחה הקדושה, 1839, שמן על קנבס, מוזיאון הפראדו -
מלך ספרד פרננדו השביעי רכוב על סוס, 1821, שמן על קנבס, מוזיאון הפראדו -
-
מותו של ויריאטוס, 1807, שמן, מוזיאון הפראדו
קישורים חיצוניים עריכה
- חוסה דה מדרסו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Baptismal register of José de Madrazo y Agudo
- ^ Madrazo y Agudo, José de - Museo Nacional del Prado, www.museodelprado.es
- ^ Madrazo y Agudo, José de (1781-1859). » MCNBiografias.com, www.mcnbiografias.com
- ^ Los Madrazo, una familia de artistas: [Exhibition], Museo Municipal, 1985
- ^ Caso, E.D., Les Orientalistes de l'école Espagnole, ACR edition, 1997, p. 158