חסד רומי

חסד רומי (Carità Romana) הוא מוטיב אמנותי המגולל את סיפורה של בת בשם פֵּרוֹ המיניקה בחשאי את אביה, קימוֹן, לאחר שנאסר ונגזר דינו למות ברעב. היא נתפסת בשעת מעשה על ידי אחד מסוהרי אביה, אך המעשה המיטיב והבלתי-אנוכי שלה מרשים את שופטי אביה והיא זוכה להשתחרר.

הסיפור מובא בספרו של ההיסטוריון הרומי ולריוס מקסימוס "תשעה ספרים של מעשים ומימרות ראויים לציון של בני רומא העתיקים" ("De Factis Dictisque Memorabilibus Libri IX"), והוא מובא בתור מעשה נשגב ומכובד של חמלת בת על אביה. במקדש האלה פיאטס (Pietas; אלת הנאמנות הרומית) הוצב ציור של המעשה. הסיפור הדהד בקרב בני רומא העתיקה את הסיפור מן המיתולוגיה האטרוסקית על יונו המיניקה את הרקולס המבוגר.

בנצרות, מתאר הסיפור שניים מתוך שבעת מעשי החסד - ביקור האסיר והזנת הרעב.

במהלך המאה השבע עשרה והמאה השמונה עשרה, שימש המוטיב בציוריהם של ציירים אירופאיים רבים. בהם פטר פאול רובנס, שיצר כמה גרסאות לציור המעשה, ואמן הבארוק קאראווג'ו^[1]. חלק מן האמנים בחרו לתת לסיפור פרשנות נועזת וכמו-אירוטית, ואחרים בחרו בהצגה צנועה יותר.

הסיפור זכה לפרשנויות ספרותיות שונות, בהן ב"ענבי זעם" של ג'ון סטיינבק וב"חסד ספרדי" של א. ב. יהושע.