חץ וקשת
-
ערך זה עוסק בכלי נשק קדום. אם התכוונתם לסדרת טלוויזיה, ראו חץ וקשת (סדרת טלוויזיה).
חץ וקשת הוא כלי נשק קדום לירי חיצים. האנרגיה האלסטית האצורה בקשת מאפשרת לירות חץ לטווח רחוק. קליעה בחץ וקשת היא סוג של קליעה אשר בעבר שימשה לצורכי לחימה (ככלי נשק) וציד, אך כיום מהווה סוג של ספורט ופעילות לשעת הפנאי. העוסקים בקליעה עם חץ וקשת נקראים קשתים. בעבר מילאו הקשתים תפקיד חשוב בצבאות ובלהקות ציד. שימוש זה בקליעה מוכר כבר מן התקופה הפרה היסטורית וממצאים ארכאולוגיים מן התרבות המגדלנית מעידים על שימוש בחץ וקשת בתקופת האבן. כיום הציד באמצעות חץ וקשת אסור על פי חוק במרבית מדינות המערב, ועיקר פעילות הקשתים היא במסגרות ספורטיביות. מאז אולימפידת הקיץ השנייה (המשחקים האולימפיים 1900) הקליעה בחץ וקשת נחשבת לענף אולימפי תחרותי.
בקשת אפשר לירות הן בכינון ישיר והן בכינון עקיף. חייל המיומן בירי בחץ וקשת נקרא קַשַת, ובתנ"ך "מוֹרֶה".
היסטוריה
פרה-היסטוריה
הקשתות הומצאו בתקופה הפלאוליטית המאוחרת או בתקופה המסוליתית המוקדמת. העדות המוקדמת ביותר לשימוש בקשת באירופה באה מ Stellmoor שנמצאת צפונית להמבורג, גרמניה ומתוארכת לסביבות 8,000-9,000 לפני הספירה. החצים היו עשויים מעץ אורן ועוצבו כמוט דק באורך 15-20 ס"מ עם ראש חץ מאבן צור.
במזרח התיכון ובאפריקה, נעשה שימוש בקשתות החל מבערך 12,000 לפני הספירה.
הקשת בעת העתיקה
בתקופת התנ"ך החץ והקשת היו נשק נפוץ בו השתמשו כל הצבאות הגדולים והקטנים באזור, לרבות אשור, מצרים, בבל, ממלכת ישראל וממלכת יהודה. מאוחר יותר, גם הצבא הפרסי השתמש ביחידות קשתים. לצבא המצרי היו יחידות של ממרכבות-קרב בעלי צוות של שניים: נהג ולוחם. הלוחם תקף בחנית, חרב ואף ירה בקשת קצרה.
היוונים והרומאים, שבניגוד לעמי המזרח התיכון, היו מצוידים בשריון מתכת כבד והתבססו פחות על מרכבות-קרב וחיל פרשים, השתמשו פחות בקשת למלחמה וראו בה כלי לא יעיל.
לעומתם, עמי הערבה, כדוגמת ההונים והמונגולים אימנו קשתים רכובים שהסבו אבידות רבות לאויביהם. הם השתמשו בקשתות-מורכבות, שנועדו לפצות על אובדן כוח החדירה בגלל גודלה הקטן של הקשת.
הקשת בימי הביניים
אירופה
בימי הביניים, בעקבות התפתחות השריון הכבד, החלו לראשונה לפתח קשתות חודרות שריון. שני סוגי הקשתות הנפוצים לכך היו רובה-הקשת והקשת האנגלית הארוכה. הקשתות הוכיחו את עצמן כנשק יעיל וקטלני במלחמה, בעיקר כנגד יחידות צפופות של רגלים ופרשים וכחימושם העיקרי של חילות המצב במבצרים.
הקשתות המקובלות בתקופה הזאת הן קשת ארוכה, קשת אופקית וקשת מורכבת. הקשת -הארוכה (וולשית) הייתה נשק תובעני מאוד וקשתים נדרשו לשנים של אימון בשביל לתפעל אותו כהלכה. לקשת הארוכה היה טווח ירי של כ 200-300 מטרים וקצב אש מהיר יחסית של 12 חצים בדקה. ירי בקשת הארוכה היה מאוד פופולרי באנגליה ובווילס כבילוי פנאי וכספורט, דבר שסיפק לאנגליה עשרות אלפי קשתים מצטיינים. עדות להצלחה של קשתי הקשת-הארוכה אפשר לראות בחוק שהתקינו המלכים הבריטיים שחייב זכרים בגיל צבא להתאמן בקשת הארוכה ושמו מגבלות על סוגי ספורט אחרים.
לעומת האנגלים, שאר ארצות אירופה העדיפו את הקשת האופקית וזאת מכמה סיבות. אימונו של הקשת בעל הקשת הארוכה, היה יקר מאוד. בנוסף לכך, קשת אופקית הייתה מדויקת בהרבה וכושר חדירת השריון של קשת זו עלה בהרבה על כושר חדירת השריון של הקשת הארוכה.
המזרח הרחוק
עידן אבק השריפה
בעקבות המצאת אבק השריפה וכניסת הרובה (ארקבוז ומאוחר יותר מוסקט) לשירות המוני, ירדו קרנם של הקשת ורובה-הקשת. למרות שהיו להם יתרונות על הרובים הפרימטיביים הראשונים, עד מהרה הם לא יכלו להתמודד עם כוח האש הקטלני ויכולת חדירת השריון של כלי הירייה החמים.
במאה ה-18 ירדה הקשת ממעמד של כלי נשק בשדה הקרב למעמד של תחביב וספורט בלבד. רובי-קשת עדיין נמצאים בשימוש מתנקשים וכוחות מיוחדים עקב הפעולה השקטה שלהם.
סוגי הקשתות
רקע כללי
החץ והקשת מורכבים משני חלקים עיקריים:
- הקשת - זהו התקן השיגור, הוא מורכב מידית אלסטית, לרוב עשויה עץ, שמעוצבת בצורת קשת בודדת או שתי קשתות קטנות יותר שמתיישרות במרכז ובין שני קצות הידית מושחל מיתר, שהיה עשוי בדרך כלל מגידים של בעלי חיים.
- החץ - זהו הקליע שאותו הקשת יורה. נהוג להבדיל בין כמה סוגי חצים. החלוקה הראשונה היא בין חץ של קשת רגילה וחץ של קשת אופקית. חץ של הקשת הרגילה הוא ארוך וקל יותר, החץ של הקשת האופקית קצר וכבד בהרבה. נהוג גם לחלק את החצים לפי התפקוד שהן אמורות לבצע - חצים חודרי שריון בעלי החוד הצר והארוך, חצים לציד וירי נגד אנשים לא ממוגנים בעלי החוד הרחב, לרוב משונן מצידו השני על מנת לגרום לפציעה קשה יותר ועוד. בזנבו הוסיפו נוצות המייצבות את מעופו.
קשת רגילה
קשת רגילה הומצאה עוד בעידן הפרה היסטורי, והייתה חלשה למדי. היא עשויה מחתיכה בודדת של עץ ומיתר פשוט המחבר את שתי קצות הקשת. קשת זו הייתה בשימושם של חלק מהעמים הילידיים באמריקה, אפריקה ואוסטרליה. באירופה השתמשו בקשת זו בעת העתיקה, אם כי היו מקומות, בהם הצליחו לבנות קשתות מורכבות, החזקות בהרבה. אין גודל קבוע לקשת זו, היא יכולה להיות קצרה למדי - עד חצי מטר ואף גדולה ולהגיע לאורכה של הקשת הארוכה. על מנת שקשת תחשב לארוכה, יש לקחת בחשבון את המבנה ולא רק את האורך.
קשת מורכבת
|
ערך מורחב – קשת מורכבת |
קשת מורכבת חזקה בהרבה מהקשת הרגילה. היא הומצאה באכד בימי נרם סין [במצבתו נראית הקשת המורכבת לראשונה]. היא יכולה להיות לא גדולה במיוחד ומתאימה במיוחד לשימוש של פרשים ורגלים קלים. שמה של קשת זו נגזר מהיותה מורכבת מלפחות שני חומרים שונים. מרבית הקשתות המורכבות נבנות מצירוף של עץ גמיש, פיסות קרן ורצועות גידים של בעלי חיים. החומרים השונים הודבקו זה לזה בדבק העשוי מעור חיות בתהליך ייצור הדרגתי שנמשך מספר שנים. עמים רבים, שאכלסו את הערבה האירו-אסייתית, השתמשו בקשת המורכבת. צבאות פרשים חמושים בקשתות מורכבות פלשו מהערבה האסייתית למרכז אסיה ולמזרח אירופה מאז שחר ההיסטוריה. עמים כגון הסקיתים, ההונים, המגיארים, הטורקים והמונגולים, שהיו אמונים על השימוש בקשת המורכבת, הטילו את חיתתם על תושבי העולם הנושב והקימו אימפריות רחבות ידיים. הטווח המקסימלי של הקשת המורכבת הינו מעל 300 מטר ובעזרת חיצים מיוחדים תועדו אף טווחים של יותר מ-600 מטר כאשר הטווח הגדול ביותר המתועד הגיע ל-888 מטר.
קשת ארוכה
|
|
ערך מורחב – קשת ארוכה |
הקשת הארוכה ידועה עוד מהעת העתיקה. הראשונים להשתמש בקשת זו היו ההודים. לשיאה הגיעה בימי הביניים באנגליה. קשת זו זכתה לתהילה רבה, אך לא מוצדקת. הקשת הארוכה לא מצליחה לחדור את שריון האביר מסוף ימי הביניים (המאה ה-15), למעט מקומות מסוימים כמו בית השחי, חיבור לוחות פלדה וצוואר. את הקסדה היא לא יכלה לחדור כלל. גם פגיעה בשריון החזה לא הבטיחה חדירה וברב המקרים השריון עמד בפגיעתה. לא רק זאת, על מנת לחדור את השריון היה צורך להשתמש בחץ מיוחד, בעל חוד ארוך ודק. כתוצאה מכך, הפצע ברב המקרים לא היה מסוכן וגם אם האביר נפצע, הוא עדיין היה יכול לעשות שמות בקשתים שעמדו מולו.
לעומת זאת, קבוצות גדולות של קשתים היורים מטרי חצים בקצב מהיר (קשת מאומן בודד יכל לירות עד לקצב של 12 חצים בדקה) יכולה לעשות שמות בכוחות האויב המסתערים, וזאת על ידי פציעתם אך יותר מכך על ידי גרימת בהלה וכאוס בקרבם. הקשתים נהגו להציב לפניהם מגינים גדולים וכלונסאות עץ מחודדים על מנת לספק הגנה מפני הסתערות האויב.
קרב אז'נקור הוא מקרה מפורסם שבו כוח קטן של קשתים הכריע כוח עדיף וגדול בהרבה של אבירים (זאת בעיקר עקב תנאי השטח הקשים, חוסר הארגון של הצבא הצרפתי והכאוס שנוצר בעת הסתערות האבירים הצרפתיים).
קשת מוצלבת (רובה קשת)
|
|
ערך מורחב – קשת אופקית |
שמה של הקשת המוצלבת נגזר ממראה החיצוני המזכיר צלב. קשת זו הייתה מורכבת מקשת שהותקנה על ידית עץ ונדרכה באמצעות גלגלת. הבנייה החזקה של הקשת והמתח העצום שסיפקו המיתר והמבנה הקנו לקשת זו טווח ירי ניכר ואף יכולת חדירת שריון במרחק ניכר. יתרונותיה של קשת זו היו העדר הצורך באימון מורכב על מנת להשתמש בה. חסרונותיה היו קצב ירי איטי יחסית, בגלל הזמן הארוך שנדרש בשביל לדרוך אותה מחדש לירי. השימוש ברובה-הקשת היה נפוץ גם בארצות בהן לא הייתה תרבות עממית של ירי בחץ וקשת.
הירי בקשת
הירי בקשת רגילה
- הקשת מתקין את הקשת לפעולה, בכך שהוא מחבר לגוף קשת את המיתר. בדרך כלל פעולה זו הייתה מבוצעת באמצעות דריכה על החלק התחתון של הקשת, כיפוף החלק העליון ביד אחת ותליית המיתר ביד השנייה. מכאן מקור המונח דריכה ביחס לכלי נשק, המשמש כיום במשמעות של הכנת כלי הנשק לירי.
- הקשת שולף חץ ומציב את זנבו על מרכז המיתר.
- הקשת דורך את הקשת על ידי מתיחת המיתר אחורה, דבר המכופף את הקשת ומשווה לה צורה קשתית או החזקת המיתר במקום ומתיחת הקשת קדימה. בדרך כלל הקשת הארוכה נדרכה עם הקשת והמיתר היה יציב, ואילו הקשתות הקטנות יותר נדרכו בעזרת המיתר.
- הקשת מכוון אל המטרה: עבור מטרות בטווח קרוב, הכוונון הוא ישיר. עבור מטרות בטווח רחוק הקשת מגביה את הקשת ויורה במסלול בליסטי.
- הקשת משחרר את ידו מהחץ, והאנרגיה האלסטית שנצטברה במיתר עוברת לחץ כאנרגיה קינטית, הגורמת לו לעוף אל עבר המטרה.
הירי בקשת אופקית
ישנן כמה דרכים לירות בקשת אופקית, תלוי מאיזה חומר עשויה הקשת עצמה ועד כמה קשה לדרוך אותה. רב הקשתות הקלות יותר היו בעלי טבעת ברזל או מתפס בקדמת הקשת באמצעותה תפס הקשת את הרובה (באמצעות הכנסת רגלו או ידו לטבעת), תפס את המיתר ומתח אותו, תוך כדי שהוא משתמש בכל הכוח של גופו לדריכה. קשתות כבדות יותר היו בעלי גלגלת מיוחדת לדריכה.
חץ וקשת בתרבות
קלעי חץ וקשת מהווים לעתים קרובות גיבורים בסיפורי עם שונים. כך לדוגמה רובין הוד, הדמות הידועה של אגדות עם אנגליות היה קלע מצטיין ובתחרויות קליעה הצליח להשחיל שני חצים אחד לתוך השני. על וילהלם טל, המורד השווייצרי, לפי האגדה נדרש לירות חץ בתפוח שהונח מעל לראשו של בנו, והוא הצליח בכך.
חץ וקשת בישראל
ספורט הירי בחץ וקשת קיים בארץ משנות השישים . האימונים מתבצעים במועדוני חץ וקשת ברחבי הארץ המאוגדים במסגרת איגוד הקשתות הישראלי , נכון להיום פועלים מועדוני קשתות בבית לחם הגלילית, בהרצליה, בגבעתיים, בראשון לציון,במודיעין ובגן יבנה וכן במסגרת ארגון נכי צה"ל בשלושת בתי הלוחם בחיפה, תלאביב וירושלים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- כל מה שרצית לדעת על חץ וקשת - כתבה ב-ynet על הקליעה בחץ וקשת כספורט אולימפי
- איגוד הקשתות הישראלי
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
| ענפי ספורט אולימפיים | ||
|---|---|---|
|