חרבות וכשפים
חרבות וכשפים היא סוגה של פנטזיה המאופיינת בגיבורים חובבי חרב העוסקים בהרפתקאות מרגשות ואלימות. אלמנטים של רומנטיקה, קסם והעל-טבעי נמצאים גם הם בסיפורים לעיתים קרובות. בניגוד ליצירות פנטזיה הרואיות, הסיפורים, על אף שהם דרמטיים, מתמקדים בקרבות אישיים ולא בעניינים המסכנים את העולם. מקורו של הז'אנר ביצירותיו המוקדמות של שנות ה-30 של רוברט א. הווארד. המונח "חרבות וכשפים" נטבע על ידי פריץ לייבר בגיליון מאי 1961 של פאנזין הפנטזיה "אמרה", כדי לתאר את הווארד והסיפורים שהושפעו מיצירותיו.[1]
סיפורי חרבות וכשפים נמנעים מתמות-על של 'טוב מול רע' לטובת קונפליקטים שלעיתים קרובות מעמידים דמויות בעלות מוסר מפוקפק זו מול זו כדי להעשיר את עצמן, או להתריס נגד עריצות.
חרבות וכשפים מבוסס על היררכיות חברתיות בעולם האמיתי, והם קודרים, אפלים ואלימים יותר, עם אלמנטים של יצורים קוסמיים, לעיתים קרובות בהשראה של סיפורי לאבקראפט, שאינם מרכיב יסוד בפנטזיה המרכזית. הדמות הטיפוסית בסיפורי חרבות וכשפים היא ברברי עם תכונות אנטי-גיבור.
סגנון ונושאים עריכה
סיפורי חרבות וכשפים מתרחשים בעולם בדיוני שבו קיים קסם. התפאורה יכולה להיות כדור הארץ בעבר המיתי או בעתיד הרחוק, עולם אחר דמיוני או כוכב לכת זר. לפעמים סיפורי חרבות וכשפים מושפעים מאימה או מדע בדיוני. הם דומים לסיפורי פנטזיה גבוהה, אבל הם אפלים ומשוננים יותר. קנה המידה של המאבקים המתוארים קטן יותר, והדמות הראשית רודפת בדרך כלל אחר רווח אישי, כמו עושר או אהבה.
ההתנגדות בין טוב לרע האופיינית לפנטזיה קיימת גם בספרות חרבות וכשפים, אך היא פחות מוחלטת והאירועים מתרחשים לרוב בשטח אפור מבחינה מוסרית. תכונות אלה מודגשות במיוחד ביצירות חדשות יותר של הז'אנר. הסיפורים הם קצביים ומוכווני פעולה, עם הרבה סצנות קרב אלימות. בדרך כלל אין מסר עמוק או אמירות חברתיות ביצירות של הז'אנר הזה.[2]
הדמות הראשית בסיפורי חרבות וכשפים היא בדרך כלל לוחם רב עוצמה שנלחם ברוע על טבעי. הגיבור הטיפוסי הוא ברברי אלים, מכבד את עצמו ורגשי שמעריך חופש. לדמות הראשית יש לרוב מאפיינים של אנטי-גיבור. למרות שהדמות הראשית מתנהגת בעיקר בגבורה, הוא עשוי להתחבר לאויב או להקריב בעל ברית כדי לשרוד. כלי הנשק העיקריים של גיבור הם ערמומיות וחוזק פיזי. קסם, לעומת זאת, משמש בדרך כלל רק את הנבלים של הסיפור, שהם בדרך כלל קוסמים, מכשפות או מפלצות על טבעיות. רוב גיבורי ספרי חרבות וכשפים הם דמויות גבריות, בעוד שדמויות נשיות בדרך כלל לא זוכות לתפקיד של גיבורה. נושא שחוזר על עצמו בז'אנר הוא עלמה במצוקה. הדגש המסורתי של הז'אנר על גיבורים גברים ירד מאז העשורים האחרונים של המאה ה-20.
המבנה המעגלי נפוץ בסיפורי חרבות וכשפים: הגיבור נשאר צעיר לנצח וכל יום הוא כמו הראשון עבורו. הניצחון של הדמות הראשית על אויביו אינו סופי, אך בסיפור הקצר הבא מתעורר איום חדש, נגדו נאלץ הגיבור להילחם פעם נוספת. בעולם יש מגוון רחב של מיקומים מרגשים ואקזוטיים שנועדו לשמש במה למעללי הדמות הראשית.
סיפורי חרבות וכשפים רבים הפכו לסדרות של הרפתקאות במספר ספרים. רוב הגיבורים בספרי חרבות וכשפים הם מטיילים מטבעם, ומוצאים את השלווה שאחרי ההרפתקה משעממת עד מוות.
אופייני שהנושאים בהם עוסקים חרבות וכשפים מוגבלים יחסית. הז'אנר זכה לעיתים לביקורת על אלימות מוגזמת, שנאת נשים ואפילו עמדות פשיסטיות.[1]
היסטוריה עריכה
המוצא של סיפורי חרבות וכשפים הם במגזיני הפנטזיה, שם הם צצו מ"סיפורת מוזרה".[3] הראשון היה המגזין Weird Tales, שפרסם את סיפורי קונאן של הווארד.
עלייה בפופולריות עריכה
משנות ה-60 ועד שנות ה-80, תחת הכוח המנחה של קרטר, קבוצה נבחרת של סופרים הקימה את גילדת החרבים והקוסמים של אמריקה (SAGA) כדי לקדם ולהגדיל את סוגת חרבות וכשפים. מ-1973 עד 1981 פורסמו חמש אנתולוגיות הכוללות יצירות קצרות של חברי SAGA. בעריכת קרטר, אלה היו ידועים ביחד בשם חרבות מהבהבות! בגלל אנתולוגיות אלו ואחרות, כמו סדרת Ballantine Adult Fantasy, הסיפורת שלו והביקורת שלו, קרטר נחשב לאחד הפופולריים החשובים ביותר של פנטזיה ז'אנר בכלל, ושל חרבות וכשפים בפרט.
למרות מאמציהם של מחברים כאלה, חלק מהמבקרים משתמשים בחרבות וכשפים כמונח מזלזל. במהלך שנות ה-80, בהשפעת הצלחת הסרט העלילתי קונאן הברברי מ-1982, יצאו לאקרנים סרטי פנטזיה רבים שנעשו בזול בתת-ז'אנר שייקרא "חרב וכישוף".
לאחר הפריחה של תחילת שנות ה-80, סיפורי חרבות וכשפים שוב איבדו פופולריות, כאשר הפנטזיה האפית תפסה במידה רבה את מקומה בז'אנר הפנטזיה. עם זאת, הייתה התעוררות נוספת בסוף המאה ה-20. התפתחות זו שמה דגש על טכניקה ספרותית, ושואבת מפנטזיה אפית ומז'אנרים אחרים כדי להרחיב את היקפו הטיפוסי של הז'אנר. סיפורים עשויים לכלול מאבקים רחבי טווח של דאגות לאומיות או חובקות עולם המשותפות לפנטזיה גבוהה, אך מסופר מנקודת מבטן של דמויות הנפוצות יותר בחרבות וכשפים, ועם תחושת ההרפתקה המשותפת לזו האחרונה.
כותבים מימינו אנו בסגנון זה כוללים את סטיבן אריקסון, ג'ו אברקרומבי וסקוט לינץ', מגזינים כמו Black Gate, ה-Flashing Swords ו- Beneath Ceaseless Skies מפרסמים ספרות קצרים בסגנון.
נשים יוצרות ודמויות עריכה
סיפורי חרבות וכשפים אופיינו כבעלי הטיה גברית. דמויות נשיות היו בדרך כלל עלמות במצוקה שיש להצילן או להגן עליהן, או שימשו בדרך אחרת כפרס על הרפתקאותיו של גיבור גבר. נשים שהיו להן הרפתקאות משלהן עשו זאת לעיתים קרובות כדי להתמודד עם איום האונס או כדי לנקום על כך.[3] סדרת האנתולוגיה "חרב ומכשפת" של מריון צימר בראדלי (1984 ואילך) ניסתה את ההפך, ועודדה סופרות וגיבורות. בסיפורים מופיעות סייפות מיומנות ומכשפות חזקות הפועלות ממגוון מניעים. [4] [5]
הסופר הראשון של חרבות וכשפים, רוברט אי הווארד, דגל בדעות פמיניסטיות בחייו האישיים והמקצועיים. הוא כתב לחבריו ולמקורביו בהגנה על הישגיהן ויכולותיהן של נשים. דמויות נשיות חזקות ביצירות הבדיוניות של הווארד כוללות את אגנס דה צ'סטילון האפלה (הופיעה לראשונה בסרט "אשת חרב", 1932 בערך), הפיראטית המודרנית המוקדמת הלן טברל ("האי של אבדון הפיראטים", 1928), וכן שני פיראטים ודמויות המשנה של קונאן הברברי, Bêlit (" מלכת החוף השחור ", 1934), ולריה מהאחים האדומים (" ציפורניים אדומות ", 1936). [6]
עבודות נבחרות עריכה
הז'אנר הוגדר על ידי יצירתו של רוברט אי הווארד, במיוחד עלילותיו על קונאן הברברי ועל קלף אטלנטיס, בעיקר בסיפורים מוזרים מ-1932 ו-1929 בהתאמה. [7] [8]
קישורים חיצוניים עריכה
- ^ 1 2 Nicholls, Peter (10 באוקטובר 2022). "Sword and Sorcery". The Encyclopedia of Science Fiction. נבדק ב-29 ביולי 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Sword and Sorcery". Best Fantasy Books. אורכב מ-המקור ב-22 בספטמבר 2013. נבדק ב-29 ביולי 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Stiles, Paula R. (בנובמבר 2011). "Tales From the Brass Bikini: Feminist Sword and Sorcery". Broad Universe. אורכב מ-המקור ב-2011-12-28. נבדק ב-20 ביוני 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Strahan, Jonathan; Anders, Lou (2010). Swords & Dark Magic: The New Sword and Sorcery (1st ed.). New York: Eos. p. xvii. ISBN 978-0-06-172381-0.
- ^ Bradley, Marion Zimmer (2001). Sword and Sorceress XVII. New York, NY: DAW Books. pp. 9–13. ISBN 0886779960.
- ^ Finn, Mark (2006). Blood & Thunder: The Life & Art of Robert E. Howard. Austin, Tex.: MonkeyBrain Books. pp. 186–187. ISBN 1-932265-21-X.
- ^ Waggoner, Diana (1978). The Hills of Faraway: A Guide to Fantasy. New York: Atheneum. pp. 47–48. ISBN 0-689-10846-X.
- ^ Howard, Robert E.; Sweet, Justin (2006). Kull: Exile of Atlantis. New York: Del Rey. p. xix. ISBN 0-345-49017-7.