חרדון צב

חרדון צב
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	זוחלים
סדרה:	קשקשאים
תת־סדרה:	לטאות
אינפרא־סדרה:	דמויי איגואנות
משפחה:	חרדוניים
סוג:	חרדון צב
שם מדעי
	Uromastyx; ‏1821, מרם

חרדון צב (שם מדעי: Uromastix או Uromastyx) הוא סוג לטאה מגושמת וכבדת גוף ממשפחת החרדוניים. הנפוץ בארץ, חרדון צב מצוי (שם מדעי: Uromastyx aegyptia הנפוץ יותר, Uromastyx aegypticus או Uromastix spinipes) נמנה עם אחד הזוחלים המדבריים הגדולים בישראל ואורכו מגיע ל-75 סנטימטרים. נוסף הוא חרדון צב הדור (Uromastyx ornata).

חרדון הצב מגושם, ותנועתו איטית; הוא מגיע למשקל של מספר קילוגרמים, ואורכו של פרט בוגר כ-80 סנטימטרים. כרוב בני משפחת החרדוניים, הוא מעדיף אתרי חיות מדבריים בהם טמפרטורות גבוהות: בדרך כלל מעל 40 מעלות. חרדון הצב המצוי, הנפוץ בארץ, חי בעיקר באזור הנגב וים המלח.

תזונתו של חרדון הצב מתבססת על צמחים בלבד; מן הצמחים המדבריים הוא משיג גם את מרב הנוזלים שהוא נדרש להם. גופו של חרדון זה חום-כתום ברובו. הצוואר ארוך ובו מעין קפלי עור, ואילו הזנב קוצני ומהודר.

מקור השם המדעי ביוונית, ופירושו "זנב השוט". בעבר נהגו הבדואים אשר חיו במדבר לצוד את חרדון הצב ולאכול את בשרו וביציו.

ביהדות עריכה

לפי המסורת התימנית שקיבל הרב יוסף קאפח^[^{דרוש מקור]}, חרדון הצב הוא הצב המקראי והוא אחד משמונה שרצים. כמו כן, המילה המקבילה בערבית, ضَبّ (צַ'בּّ), מתייחסת לחרדון הצב. גם המילים הארמיות עַבָּא וצַבָּא מתייחסות ללטאה^[1].