טוביה העמוני

טוֹבִיָּה הָעַמּוֹנִי מופיע בספר נחמיה בתור אחד מ"צרי יהודה"^[1] ואחד המתנגדים העיקריים לנחמיה בתקופת שיבת ציון.

משמעות שמו של טוביה עריכה

טוביה מכונה "העבד העמוני".^[2] יש שרואים בכינוי זה כינוי גנאי, מכיוון שהעמונים הם מהעמים שנאסר להתחתן עימם, גם אם יתגירו.^[3] יש המשערים שכוונת הכינוי היא שטוביה היה הפחה מטעם מלכות פרס, של אזור עמון, אך טענה זו אינה משכנעת מכיוון שלפחוות אופייני הכינוי המלא "עבד המלך" ולא "עבד" לבדו. אמנם סביר להניח שהיה לטוביה מעמד גבוה בעבר הירדן, מכיוון שטוביה הצליח להסית את בני עמון נגד עם ישראל בכלל ונחמיה בפרט. ניתן להסיק מהסיומת התיאופורית יהודית של שמו של טוביה (יה) ובנו יהוחנן (יהו), שהיה יהודי, שיש מזהים אותו כצאצא של טבאל, אציל יהודאי שפעל בימי מלכות אחז. טוביה העמוני נקרא בשם הארמי 'טבאל' גם בפי עזרא הסופר (עזרא ד, ז). בתקופות מאוחרות יותר - בתקופה ההלניסטית והרומית - ידועה משפחה יהודית הנקראת בית טוביה בעלת מעמד בעבר הירדן, ומקום מושבה זוהה באתר הארכאולוגי עיראק אל-אמיר. יש חוקרים המזהים את שורשיה של המשפחה בטוביה העמוני.^[4]

מעמדו של טוביה עריכה

בספר נחמיה ניתן לראות במקומות רבים את מעמדו הרם של טוביה בממלכת יהודה. לטוביה קשרים רבים עם נכבדי יהודה^[5] והוא אף קשור בקשרי נישואים עם משפחות יהודיות בירושלים^[6] וכנראה הוא אפילו קשור למשפחת אלישיב הכהן הגדול, אותו נחמיה מכנה "קרוב" לטוביה.^[7] טוביה קשר קשרים עם הנביאים בירושלים וכשנחמיה נעדר מירושלים הוא הופקד על לשכת האוצרות במקדש על ידי אלישיב הכהן, אך נחמיה גירש אותו מירושלים בשובו ועמו את נכדו של אלישיב שייצג את התומכים בגישה האוניברסלית.^[8] בנו של טוביה, יהוחנן, התחתן עם בתו של משולם בן ברכיה, אחד מאצילי יהודה בתקופת נחמיה ובין בוני חומת ירושלים. ברכיה היה בנו של משיזבאל, מבני משפחת זרח בן יהודה. המשפחה כנראה שמרה על מעמדה הרם גם בתקופתו של נחמיה. פתחיה בן משיזבאל היה שליח המלך הפרסי דריווש לעם ביהודה (נחמיה ג, ד; יא, כד).

פעולותיו של טוביה עריכה

הפעולות של נחמיה עוררו התנגדות גדולה בקרב העמים השכנים. מראשי המתנגדים היה טוביה ועמו היו גם סנבלט החורני וגשם הערבי.^[9] טוביה ושני חבריו תכננו לצאת למלחמה על ירושלים^[10] אך תכנונם נודע לנחמיה והוא העמיד משמר יומם ולילה מפניהם וכך הם הם לא הצליחו לתקוף את העיר. לאחר שהיהודים בנו את החומה טוביה וסנבלט ניסו לפתות את נחמיה לצאת מהעיר בתואנה שהם רוצים להיוועד יחד, כשבעצם מטרתם היא לרצוח את נחמיה. נחמיה זיהה את המזימה וסירב לבוא להיוועד גם לאחר שהם בקשו ממנו ארבע פעמים רצופות. לאחר כישלון קריאתם הם איימו להודיע למלך פרס שנחמיה והיהודים מתכננים למרוד בו ועל כן הם בונים את החומה, אך לפני שהם יעשו זאת הם מוכנים להיפגש עם נחמיה ולדון עמו. נחמיה הבין שהם משקרים לו ולא יגידו כלום למלך פרס וסירב פעם נוספת לפגישה. אחרי שהם ראו שהם נכשלו הם ניסו לשכור את שמעיה בן דליה בן מהיטבאל שישכנע את נחמיה להתחבא בבית המקדש אך הוא נכשל מכיוון שמתגלה לנחמיה נבואה שאומרת לו ששמעיה נשכר על ידי טוביה וסנבלט.^[11]

קישורים חיצוניים עריכה

טוביה העמוני, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
בן ציון לוריא, "זרע קדש" או "עם עולם": חלוקי דעות בין שבי הגולה, מקראנט

הערות שוליים עריכה

^ ספר נחמיה, פרק ג', פסוק ל"ה
^ ספר נחמיה, פרק ב', פסוק י"ט
^ ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק ד'
^ *מבט מחודש על משפחת בית טוביה בעראק אל-אמיר מאמר באנגלית
^ ספר נחמיה, פרק ו', פסוק י"ז
^ שם יז-יט
^ ספר נחמיה, פרק י"ג, פסוק ד'
^ נחמיה יג
^ נחמיה ו א
^ שם ד א
^ שם פרק ו

[1] ספר נחמיה, פרק ג', פסוק ל"ה

[2] ספר נחמיה, פרק ב', פסוק י"ט

[3] ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק ד'

[4] *מבט מחודש על משפחת בית טוביה בעראק אל-אמיר מאמר באנגלית

[5] ספר נחמיה, פרק ו', פסוק י"ז

[6] שם יז-יט

[7] ספר נחמיה, פרק י"ג, פסוק ד'

[8] נחמיה יג

[9] נחמיה ו א

[10] שם ד א

[11] שם פרק ו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]