דג'ינה בריטיץ'
דג'ינה בריטיץ' (בקרואטית: Djina-Gertruda Beritić) הייתה חסידת אומות עולם קרואטית שלקחה על עצמה יחד עם בנה, טיהומיר בריטיץ' (בקרואטית: Tihomil Beritić, בסרבית, אלפבית קירילי: Тихомил Беритич; 24 ביוני 1919 – 6 באפריל 1999), להסתיר ולטפל בתינוקת יהודייה (דינה בוכלר-חן) שנולדה לחברה של דג'ינה מלפני המלחמה, וזאת למרות סכנת החיים שנבעה מאיומי השכן למסור את שמם לנאצים.[1]
| מדינה |
קרואטיה  |
|---|---|
| השקפה דתית |
הכנסייה הקתולית |
| פרסים והוקרה | חסידת אומות העולם |
  | |
קורות חיים עריכה
דג'ינה בריטיץ' הייתה עקרת בית שבעלה היה רב-חובל ומתוקף תפקידו כמעט לא היה בבית, והתגוררה עם בנה טיהומיר בריטיץ' שהיה סטודנט לרפואה.[1]
פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים עריכה
במהלך מלחמת העולם השנייה, דג'ינה אספה אל ביתה תינוקת יהודייה בשם דינה בוכלר, גידלה אותה כבתה שלה עד סוף המלחמה, ובכך הצילה אותה מידי הנאצים.[1]
דינה בוכלר עריכה
דינה חן-בוכלר (בקרואטית: ׂDINA CHEN-BUCHLERׂׂׂ) הייתה ילידת 28.4.1940 מזגרב, יוגוסלביה (כיום קרואטיה) שנולדה לד"ר למשפטים ועורך דין עצמאי בשם דרגוטין בוכלר ואם עקרת בית ממשפחת סוחרים אמידה בשם בלנקה בוכלר.[2]
מיד עם פרוץ המלחמה אביה של דינה נשלח מחנה הריכוז יאסנובאץ, שם נרצח באוקטובר. אחריו נשלחו גם שאר הגברים במשפחה (סבא ושני בניו שהיו סטודנטים) ואיש מהם לא שב.[2] הנשים, דינה, אמה, וסבתה, נשלחו ב-1941 דרך המחנות ב-PAG ו-HRUŠČICA ללובורגראד הסמוך לזגרב, שם גם אמה וסבתה נספו.[2]
לאחר כ-6 חודשים, בחורף 1941, הצליחו לחלץ את דינה מלובורגראד באמצעות מאמצים רבים שכללו גם כסף רב ופרוטקציות.[2] אחד מהשומרים במחנה, גרמני-יוגוסלבי מקומי, הבריח את דינה לבית הקהילה המקומי עם פתק קשור לצווארה, המבקש למסור אותה לאחת משתי קרובות משפחה שצוינו בפתק, ובית הקהילה בחר בבלנקה פורסט, (בקרואטית: .Blanka Fürst) בת-דודתה של אמה של דינה שעדיין הייתה בעיר, ומסר לה את דינה.[2] פורסט טיפלה בדינה והחזירה אותה לבריאות תקינה, אבל הצטרפה לפרטיזנים לאחר החבאת הוריה ב-1942 והייתה צריכה למסור את דינה.[2] פורסט ניסתה להחביא את דינה במנזר, אך דינה הייתה קטנה מידי והנזירות ראו בכך סיכון גדול מידי, אך הן המליצו על נוצרייה אדוקה שתוכל לשמור על דינה תמורת שכר הולם. דינה נמסרה לנוצרייה למשמורת, ומצבה שם התדרדר במהירות כתוצאה מהזנחה קיצונית.[2][1]
פעילותה של משפחת בריטיץ' עריכה
הגב' דג'ינה בריטיץ', ידידה של בלנקה פורסט עוד מלפני המלחמה, באה לבקר את דינה אצל הנוצרייה האדוקה ומצאה אותה במצב נורא.[1] התינוקת הייתה בתת-תזונה, מורעבת וללא בגדים (הנוצרייה מכרה אותם), נאסר עליה לצאת מהבית, ואפילו לשתות לא נתנו לה כדי שלא תרטיב.[2] כשראתה את מצבה של דינה, דג'ינה החליטה לפעול - היא העמידה פנים שהיא לוקחת את התינוקת לטיול, ובעצם חטפה אותה מביתה של הנוצרייה.[2]
דג'ינה לקחה את דינה לביתה וטיפלה בה כאילו הייתה בתה שלה, וזאת למרות איומים מפורשים מאחד השכנים להסגיר את המשפחה לנאצים.[2] איומים אלו לא התממשו, מאחר שהפרטיזנים איימו על השכן שיהרגו אותו אם יקרה משהו לדינה.[2]
דג'ינה גידלה את דינה במסירות אך בזהירות - היא הטבילה את דינה, שינתה את שמה למריה, וגידלה אותה כילדה נוצרייה כדי להסתיר את היותה יהודייה.[1][2] היא אסרה על מריה (מאיה, כפי שבני הבית כינו אותה) לצאת מהבית חוץ מיציאות נדירות לחצר האחורית, לימדה אותה שאסור לה לעולם להתקרב למבנה מעבר לרחוב (שהיה מרכז הנוער הנאצי המקומי), ובכללי מאוד נזהרה על-מנת שמריה לא תיחשף כדינה בוכלר.[2]
מריה גם הייתה ביחסים טובים מאוד עם בנה של דג'ינה, טיהומיר בריטיץ', ובעדותה מתואר כיצד הוא נשא אותה בידיו למקלט בעת ההפצצות על זגרב.[2] דג'ינה גידלה את דינה כבת, אך סיפרה לדינה שיש לה דודה בפרטיזנים שאולי תבוא לאסוף אותה אחרי המלחמה.[2] דג'ינה בריטיץ', ביחד עם בנה טיהומיר, טיפלה בדינה וגידלה אותה כבת מחורף 1943 עד סוף המלחמה.[2]
דינה נשארה בבית משפחת בריטיץ' עד סוף המלחמה.
לאחר המלחמה עריכה
בשנת 1943 השלים טיהומיל בריטיץ' את עבודת הדוקטורט שלו ברפואה. לאחר המלחמה היה טיהומיל בריטיץ' חוקר בתחומי ההמטולוגיה והטוקסיקולוגיה. רוב הקריירה שלו עברה עליו במכון למחקר רפואי וחקר הבריאות התעסוקתית בזגרב. הוא היה המייסד של המחלקה למחלות תעסוקתיות ועמד בראשה. במשך שנים רבות ערך כתבי עת מקצועיים בתחומי הרפואה והבריאות התעסוקתית. הוא היה חבר באקדמיה הקרואטית למדעים ולאמנויות ונשיא כבוד של האגודה הקרואטית לטוקסיקולוגיה.
בלנקה פורסט, דודתה מדרגה שנייה של דינה שהייתה בפרטיזנים אכן חזרה לאחר המלחמה לבוא לאסוף את דינה.[2] אז דג'ינה סיפרה למריה שהיא בעצם יהודייה בשם דינה בוכלר, וזה היה זעזוע עמוק לדינה, שלמדה כי היהודים היו אנשים רעים שצלבו את ישו.[2] דינה רצתה להישאר עם דג'ינה, שגידלה אותה כבת, אך גב' בריטיץ' אמרה כי מוטב לה להיות בין בני עמה, ודינה נפרדה ממשפחת בריטיץ' בקושי רב.[2] דינה עלתה לארץ בשנת 1948 עם גב' פורסט, והמשיכה את הקשר עם משפחת בריטיץ' דרך מכתבים.[2] היא זכתה לבקרם פעמיים נוספות בחייה, ב-1961 וב-1968, ויותר לא נזדמן להם להיפגש.[2] דג'ינה בריטיץ' נפטרה ממחלה ממארת, אך בנה טיהומיר השלים את לימודיו ברפואה, נעשה המטולוג ידוע ומומחה למחלות ריאה ורפואה תעשייתית, ונפטר בשנת 1999. דינה וטיהומיר המשיכו לשמור על קשר טלפוני, וראו אחד את השני כאחים, ומאחר שדינה עסקה ברפואה היה להם גם קשר מקצועי.[2]
הכרה והנצחה עריכה
הוועדה להכרה בחסידי אומות העולם החליטה להכיר בדג'ינה בריטיץ' ובנה טיהומיר כחסידי אומות עולם ב-12 ביוני 1994, נתנה להם את תעודת הכבוד ב-9 בנובמבר באותה השנה, וחרטה את שמותיהם על קיר ההנצחה ביד ושם.[2]