טיטוס פלביוס קלמנס
טיטוס פלביוס קלמנס (בלטינית: Titus Flavius Clemens; ? - 95 לספירה) היה פוליטיקאי רומאי מן השושלת הפלאבית.
תולדות חייו עריכה
קלמנס נולד בסביבות שנת 60 לספירה לטיטוס פלביוס סאבינוס (אנ'), אחיינו של אספסיאנוס. שנים ספורות לאחר לידתו, תפס אספסיאנוס את השלטון באימפריה הרומית כקיסר ובכך קלמנס הפך להיות בן למשפחה הקיסרית של רומא.
קלמנס התחתן עם קרובת משפחתו פלאביה דומיטילה (אנ'), נכדתו של אספסיאנוס. נולדו להם שני בנים, שלחינוכם דאג הרטוריקן מרקוס פביוס קווינטיליאנוס, והם אומצו על ידי הקיסר דומיטיאנוס, בנו של אספסיאנוס, כיורשיו, דבר שחיזק את מעמדו הפוליטי בחצר הקיסר.
קלמנס מונה לתפקיד הקונסול בשנת 95 לספירה, אולם לא הספיק לסיים את כהונתו מכיוון שהוצא להורג על ידי דומיטיאנוס באותה שנה. סיבת הוצאתו להורג לא ברורה, סווטוניוס מוסר שדומיטיאנוס חשד בו שהוא זומם להתנקש בו כדי לזרז את עליית בניו לכס הקיסרות, בעוד דיו קסיוס[1] מוסר שקלמנס ואשתו היו בין אנשים רבים שנרצחו על ידי דומיטיאנוס, באשמת אתאיזם - "סעיף שבו הואשמו רבים אחרים שנסחפו אל אורחות היהודים", וכעונש על כך כמה מהם הוצאו להורג ומאחרים נלקח רכושם.[2]
שאלת היותו נוצרי עריכה
למרות שדיו קסיוס מציין בפירוש שאשמת האתאיזם משמעותה הייתה נטייה ליהדות, חוקרים רבים חשבו כי הכוונה כאן לנצרות. מאידך, מספר רב של חוקרים מעדיפים לקבל את מילותיו של דיו כפשוטן, מאחר שאין סיבה להניח כי קסיוס דיו או המתקצר של ספרו בלבל בין הנצרות ליהדות, או שבתקופת דומיטיאנוס, שנים רבות לאחר הרדיפה תחת נירון קיסר, ההבדל בין שתי האמונות היה עדיין לא נהיר לשלטונות הרומיים. בנוסף לכך, אף מסורת נוצרית עתיקה לא ציינה את קלמנס כנוצרי. כך אוסביוס אינו מקשר בינו לבין הנצרות, למרות שהזכיר אותו כדודה של פלאביה דומיטילה, שהוגלתה בשל הפיכתה לנוצרייה.[3] הראשון שציין כי קלמנס היה נוצרי, היה גאורגיוס סינקלוס במאה ה-9. אם קלמנס עצמו היה מואשם בהיותו נוצרי, הסופרים הנוצרים העתיקים יותר היו מציינים זאת. דברי אוסביוס על כך שפלאביה דומיטילה הייתה נוצרייה נראים כסותרים את אלו של דיו קסיוס, ולכן סביר כי ייחוס הנצרות לדומיטילה הוא תוצר מתקופה מאוחרת יותר.[4]
במסורת היהודית עריכה
בכתבי חז"ל נזכר חבר סנאט שאימץ מנהגים יהודים ואף התגייר בסוף ימיו. כשדומיטיאנוס גזר שמד על כל היהודים, הוא התאבד כדי למנוע את ביצוע הפקודה. יש המזהים את חבר הסנאט עם קלמנס[5], ויש שדחו זיהוי זה[6].
"וְשַׁבְתָּ עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (דברים, ד', ל') - אין לך דבר גדול מן התשובה.
מעשה שהיו רבותינו ברומי, [והם הרבנים] ר"א, הוא אליעזר בן הורקנוס; ורבי יהושע, הוא יהושע בן חנניה; ורבן גמליאל, הוא רבן גמליאל דיבנה.
וגזרו סנקליטין של מלך לומר: "מכאן ועד ל' יום, לא יהיה בכל העולם יהודי". והיה בסנקליטין של מלך [סנאטור אחד שהיה] ירא שמים.
בא אצל רבן גמליאל וגילה לו את הדבר, והיו רבותינו מצטערים הרבה. אמר להם אותו ירא שמים: "אל תצטערו, מכאן ועד שלשים יום, אלהיהם של יהודים עומד להם."
בסוף כ"ה ימים גילה לאשתו את הדבר. אמרה לו: "והרי שלמו!" אמר לה: "עוד חמשה ימים."
והייתה אשתו צַדֶּקֶת ממנו, [ו]אמרה לו: "אין לך טבעת?! מוץ אותה, ומוֹת! וסנקליטין בטל עליך ל' ימים אחרים, והגזירה עוברת."
והיה להם מנהג, שאם גוזרים גזירה ואחד מהם מת, הם מבטלים את הגזירה. שמע לה, ומץ את טבעתו, ומת.
שמעו רבותינו ועלו אצל אשתו להראות לה פנים. אמרו רבותינו זה לזה: "חבל לספינה שהלכה לה, ולא נתנה המכס!", כלומר הצדיק הזה לא מל [וכך אינו נחשב ליהודי].
אמרה להן אשתו: "יודעת אני מה אתם אומרים. חייכם, לא עברה הספינה עד שנתנה מכס שלה."
מיד נכנסה לתוך הקיטון והוציאה להן קופסה, שהייתה ברית מילה בתוכה, וסמרטוטים מלאים דם נתונים עליה.
וקראו עליו רבותינו המקרא הזה: "נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ, עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, כִּי לֵאלֹהִים מָגִנֵּי אֶרֶץ, מְאֹד נַעֲלָה" (תהילים, מ"ז, י').
הערות שוליים עריכה
- ^ Cassius Dio, Historia Romana, LXVII, 14:1-3
- ^ פטר שפר, יוּדוֹפובּיה, פרק 6 גיור, דומיטיאנוס וגרים, עמ' 174.
- ^ אוסביוס, תולדות הכנסייה, ספר 3, פרק 18, סעיף 5.
- ^ M. Stern, Greeks and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol.2, CXXII. Cassius Dio, pp. 380-382
- ^ The Jewish diaspora: Rome, באתר LIVIUS
- ^ למשל: גדליה אלון, תולדות היהודים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, חלק א עמ' 75 -76.