טיידה
הר טֵיידֶה (בספרדית: Pico del Teide) הוא הר געש שכבתי פעיל באי טנריפה שבאיים הקנריים השייכים לספרד. פסגתו בגובה 3,718 מטרים היא הנקודה הגבוהה ביותר בספרד והנקודה הגבוהה ביותר מעל פני הים באיים שבאוקיינוס האטלנטי. גובהו של ההר, אם מודדים אותו מבסיסו בקרקעית האוקיינוס, הוא 7,500 מטרים, ובכך הוא הר הגעש השלישי בגובהו בעולם, אחרי מאונה קיאה ומאונה לואה בהוואי.[3] גובה זה ממקם את טנריפה במקום העשירי ברשימת האיים הגבוהים ביותר בעולם.
 | |
| תצפית על הר הגעש טיידה מצפון | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג הר | הר געש שכבתי פעיל על גבי חרוט מגן בזלתי |
| גובה | 3,718 מטר |
| מדינה |
 ספרד |
| מיקום | טנריפה, האיים הקנריים |
| מספר הר געש | -1803-03[1] |
| התפרצות אחרונה | 1909[1] |
| העפלה ראשונה | סר אדמונד סקורי (Sir Edmund Scory) ב-1582 |
| מסלול ההעפלה הקל | סקרמבלינג[2] |
| קואורדינטות | 28°16′23″N 16°38′22″W / 28.273056°N 16.639444°W |
|
(למפת האיים הקנריים רגילה) | |
טיידה הוא הר הגעש פעיל, ההתפרצות האחרונה התרחשה בהר בשנת 1909 מלוע אל צ'יניירו (El Chinyero) שבבקע סנטיאגו (Santiago) שבדרום מערב ההר. טיידה, פיקו וייאחו (Pico Viejo - "פסגה עתיקה") ומונטניה בלנקה (Montaña Blanca - "הר לבן") יוצרים את המתחם הגעשי המרכזי של טנריפה.
לנוכח ההיסטוריה הגעשית של ההר והקרבה לאוכלוסייה בת כמאה אלף תושבים המתגוררים ביישובים הסמוכים להר: גראצ'יקו (Garachico), איקוד דה לוס וינוס (Icod de los Vinos) ופוארטו דה לה קרוס (Puerto de la Cruz) הוא הוכרז על ידי האגודה הבינלאומית לוולקנולוגיה ולכימיה של פנים כדור הארץ (International Association of Volcanology and Chemistry of the Earth's Interior) ב-1991 כאחד מ-16 הרי הגעש של העשור ("Decade Volcanoes"), ולכן כראוי למחקר מיוחד כחלק מ"העשור הבינלאומי להפחתת אסונות הטבע" של האו"ם.[4]
הר הגעש והאזור סביבו כלולים בפארק הלאומי טיידה, ששטחו 189 קמ"ר והוכרז אתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו ב-29 ביוני 2007.[5] זהו אחד הפארקים הלאומיים המתויירים בעולם, ובשנת 2008 ביקרו בו כ-2.8 מיליון מבקרים, על פי המכון לסטטיסטיקה של האיים הקנריים (Instituto Canario de Estadística).[6] בשנת 2016 ביקרו בפארק 4,079,823 מבקרים וקבעו שיא ביקורים שנתי.[7][8]
אגדות ומקור השם עריכה
הגואנצ'ים, שהיו הילידים המקוריים של האיים הקנריים לפני הכיבוש הספרדי של 1496 כינו את ההר "אצ'יידה" (Echeyde). ההר היה קדוש לגואנצ'ים, ובתרבותם הוא נחשב הר מיתולוגי, בדומה ליחס של היוונים להר אולימפוס. הגואנצ'ים האמינו כי טיידה מחזיק את השמים. בהר נמצאו מקומות מחבוא רבים של הגואנצ'ים שהכילו שרידים של כלי אבן וכלי חרס. משערים כי לכלים אלו היה תפקיד פולחני שנועד להתמודד כנגד השפעתן של הרוחות הרעות, משום שהגואנצ'ים האמינו כי בהר מתגוררים כוחות הרשע ובראשם השטן גואיוטה (Guayota).
במיתולוגיה של הגואנצ'ים היה גואיוטה מיוצג בדרך כלל ככלב שחור המלווה בעדת שדים, הטיביקנה (Tibicena), אף הם בדמות כלבים שחורים מכוסים בפרווה. על פי האגדה חטף גואיוטה את אל השמש והאור מאגק (Magec) וכלא אותו בהר, ועקב כך חשך כל העולם. הגואנצ'ים פנו בבקשת עזרה לאל העליון אצ'מן (Achamán). אצ'מן נלחם בגואיוטה, שחרר את מאגק מכלאו בהר, כלא במקומו את גואיוטה וחסם את הפתח העליון של אצ'יידה בחרוט סוכר. מאז לכוד גואיוטה בטיידה. כשהיו הגואנצ'ים עולים על טיידה בזמן התפרצות געשית הם נהגו להדליק מדורות על מנת להבהיל את גואיוטה.
קיים דמיון בין גואיוטה לבין אלים מרושעים בתרבויות אחרות, המתגוררים אף הם בהרי געש, דוגמת האלה פלה במיתולוגיה של הוואי המתגוררת בהר הגעש קילוואה. את ההתפרצויות התכופות מהר זה מייחסים ילידי הוואי לפרצי הזעם של האלה.
השם הספרדי טיידה הוא עיוות של השם הגואנצ'י המקורי.
תיאור עריכה
המתחם הגעשי של טיידה כוללת את קלדרת לס קניאדס, קלדרה גדולה השוכנת בגובה 2,000 מטרים מעל פני הים, אורכה ממזרח למערב כ-16 קילומטרים, ורוחבה מצפון לדרום כ-9 קילומטרים. הקירות הפנימיים של הקלדרה בגואחרה (Guajara) שבצד הדרומי של הקלדרה יוצרים צוקים תלולים שתחתיתם בגובה של 2,100 מטרים מעל פני הים והן מגיעים לגובה של 2,715 מטרים. הן פסגת טיידה, בגובה של 3,718 מטרים, והן פסגת הר הגעש התאום, פיקו וייאחו בגובה 3,134 מטרים שוכנות במחצית הצפונית של הקלדרה.
חמישה קילומטרים דרומית לפסגה בגובה של כ-2,200 מטרים בקצה הקלדרה משתרעת רצועת סלעים ייחודית לאורך כ-2 קילומטרים המכונה רוקס דה גרסיה (Roques de García). בין צורות הסלעים הייחודיות בולט סלע המכונה רוקה צ'ינצ'אדו (Roque Cinchado - "העץ המאובן") בשל צורתו. צורה זו הופיעה בעבר על שטר של 1,000 פזטות ספרדיות.
היווצרות עריכה
האיים הקנריים נוצרו כתוצאה מפעילות געשית, כאשר האיים שנוצרו לראשונה, כלומר העתיקים ביותר גאולוגית הם במזרח הארכיפלג (פוארטוונטורה (Fuerteventura) ולנסרוטה (Lanzarote)) והאיים הצעירים ביותר הם במערב (לה פלמה (La Palma), ואל איירו (El Hierro)). תופעה של היווצרות איים בהדרגה ידועה ממקומות אחרים בעולם, דוגמת איי הוואי ומיוחסת לתנועות לוח טקטוני מעל נקודה חמה, תופעת גאולוגית המיוחסת לתמרת מעטפת, וזו גם בדרך כלל ההנחה לגבי מקור הגעשיות באיים הקנריים. מצד שני, הזמן הארוך של הפעילות הגעשית (מעל 20 מיליון שנים בחלק מהאיים), התכונות המורפולוגיות והמבניות שלהם וההתפתחות הגאוכימית שלהם יוצרים קשיים בהתאמה למודל, ולכן הוצעו הסברים נוספים (התמשכות של שבר טרנס-אגדיר, התרוממות של גושים טקטוניים וכו', וגם הסבר משולב).[9]
הרי הגעש השכבתיים: טיידה ופיקו וייאחו (Pico Viejo - "פסגה עתיקה", למרות שלמעשה היא צעירה גאולוגית מטיידה) הם מוקדי הפעילות הגעשית במאות השנים האחרונות באי הגעשי טנריפה, האי הגדול ביותר (2,058 קמ"ר) והגבוה ביותר (3,718 מטרים) מבין האיים הקנריים. להר היסטוריה געשית מורכבת. היווצרות האי והתפתחות טיידה, הר הגעש הנוכחי, התרחשו בחמישה שלבים המוצגים בסדרת האיורים בתחתית פרק זה. מחקר מהשנים האחרונות הראה שטיידה עלול להתפרץ באופן אלים בעתיד וכי מבנה ההר דומה למבנה של הרי הגעש וזוב ואטנה.[10]
שלב ראשון עריכה
האי טנריפה נבנה, כמו האיים הקנריים האחרים בפרט, ואיים געשיים בכלל, מהיווצרות במקביל של שלושה חרוטי מגן גדולים, שהתפתחו בזמן קצר יחסית. שלב געשיות מוקדם זה ייצר את מרבית החלק היבשתי שצץ מעל פני המים בדמות טנריפה. חרוטי המגן מתוארכים למיוקן ותחילת הפליוקן ושרידים מהם נשמרו כיום בשלושה מסיבים מבודדים שעברו סחיפה מסיבית: אנאגה (Macizo de Anaga) בצפון מזרח האי, טנו (Teno) בצפון מערב, ורוקה דל קונדה (Roque del Conde) מדרום.[11] כל חרוט מגן נבנה ככל הנראה תוך פחות משלושה מיליון שנים, והאי כולו בתוך כשמונה מיליון שנים.[12]
שלב שני ושלישי עריכה
לאחר סיום השלב הראשוני המוקדם הייתה תקופה בת 3-2 מיליון שנים שבה לא הייתה פעילות געשית ועיקר הפעילות הגאולוגית הייתה סחיפה. הפוגה בפעילות געשית טיפוסית לאיים הקנריים. האי לה גומרה לדוגמה נמצא כרגע בשלב זה. לאחר תקופת הפוגה זו, התמקדה הפעילות הגעשית בתוך שני מבנים גאולוגיים גדולים: מסיב אנאגה והר הגעש לס קנייאדס (Las Cañadas) שנוצר במרכז האי. בהיסטוריה הגאולוגית של טנריפה היו כמה הרי געש בשם לס קנייאדס, ולכן כונה הר געש זה לס קנייאדס הראשון (Las Cañadas I) והוא התפתח מעל חרוטי המגן שנוצרו במיוקן. קוטרו המשוער הגיע ככל הנראה ל-40 קילומטרים וגובהו המשוער ל-4,500 מטרים.
שלב רביעי וחמישי עריכה
לפני 220-160 אלף שנים התמוטטה פסגת לס קנייאדס הראשון, תוך יצירת קלדרה המכונה כיום "קלדרת לס קנייאדס".[11] מאוחר יותר התפתח הר געש שכבתי חדש, לס קנייאדס השני (Las Cañadas II) ואף הוא עבר התמוטטות קטסטרופית. מיפוי מדוקדק הראה כי מיקומו של הר געש לשעבר זה היה בסביבות הר גואחרה (Guajara). הר הגעש השלישי שנשא את השם לס קנייאדס (Las Cañadas III) נוצר באזור בקלדרה המכונה דייגו הרננדס (Diego Hernandez). שני הרי הגעש הגיעו ככל הנראה לגובה של הר הגעש טיידה (המכונה גם הר הגעש לס קנייאדס הרביעי).
על השאלה כיצד נוצרה הקלדרה הגדולה (9 קילומטרים על 16 קילומטרים) של לס קנייאדס[13] קיימות שתי תאוריות.[1] הראשונה טוענת שהשקע הוא תוצאה של התמוטטות הר הגעש כתוצאה מהתרוקנות תא המאגמה הרדוד, בערך בגובה פני הים מתחת להר הגעש לס קנייאדס, לאחר התפרצות געשית עזה שבה נפלטו כמויות גדולות של טפרה.[14] [15] התאוריה השנייה היא שהקלדרה נוצרה בסדרה של מפולות סלעים צדדיות שמקורם בהשפעת כוח הכבידה בדומה לאלו שנצפו בהוואי.[16] הוכחות התומכות בתאוריה שנייה זו נמצאו הן בתצפיות שנערכו באיים,[17] והן ממחקרים של גאולוגיה ימית.[18]
השלב החמישי והאחרון התרחש בשלהי תקופת הפליסטוקן ואופיינה בפעילות געשית מחודשת כאשר לבה אלקלית מאפית נפלטה מרצועת הבקעים ובהדרגה נבנה הר הגעש המרכזי טיידה מלבה פונוליטית.[11] והרי הגעש פיקו וייאחו ומונטניה בלנקה. טפרה, שמקורה בהתפרצויות הרי הגעש פיקו וייאחו, טיידה ומונטניה בלנקה, ממלאה חלקית את קלדרת לס קניאדס.
-
שלב ראשון לפני כ-8 מיליון שנים התרוממות הרי הגעש אנאגה, טנו ורוקה דל קונדה -
שלב שני בין לפני 5 מיליון ל-2 מיליון שנים, הפעילות הגעשית פסקה והתחוללה סחיפה. -
שלב שלישי לפני 4 מיליון שנים מתרומם הר הגעש לס קניאדס הראשון -
שלב רביעי לפני כ-200,000 שנים מתרוממים לס קניאדס שניים ושלוש -
שלב חמישי - מתרומם הר טיידה מתוך הקלדרה שנוצרה בהתמוטטות לס קניאדס.
התפרצויות היסטוריות עריכה
טיידה הוא כיום הר געש רדום. ההתפרצות האחרונה בהר התרחשה ב-1909 מלוע אל צ'יניירו (El Chinyero), חרוט אפר השוכן כ-10 קילומטרים צפונית מערבית לפסגת טיידה. פעילות געשית היסטורית באי התרחשו בבקע סנטיאגו או בבקע הצפון מערבי (בוקה קנגרחו (Boca Cangrejo - "פה הסרטן") ב-1492, מונטניאס נגראס (Montañas Negras - "הרים שחורים") ב-1706, נאריסס דל טיידה (Narices del Teide - "הנחיריים של טיידה") או צ'אהורה (Chahorra) ב-1798 ואל צ'יניירו (El Chinyero) ב-1909) ובקורדיליירה דורסל (Cordillera Dorsal) או הבקע הצפון מזרחי (פסניה (Fasnia) ב-1704, סייטה פואנטס (Siete Fuentes - "שבעה מעיינות") ואראפו (Arafo) ב-1705). התפרצות מונטניאס נגראס ב-1706 הרסה את העיירה והנמל העיקרי גרצ'יקו, כמו גם כמה יישובים קטנים יותר.
ההתפרצות המתפוצצת האחרונה במתחם הגעשי של טיידה התחוללה במונטניה בלנקה לפני כ-2,000 שנים. הפעילות הגעשית ההיסטורית האחרונה הקשורה להרי הגעש השכבתיים טיידה ופיקו וייאחו התרחשה ב-1798 מנאריסס דל טיידה או צ'אהורה במדרון המערבי של פיקו וייאחו. התפרצות זו הייתה סטרומבוליאנית באופייה ומרבית הלבה הייתה לבת טרשים או לבת אַאַ (בהוואיית: a'a'). ניתן להבחין בלבה זו בשולי הדרך וילאפלור-צ'יו (Vilaflor–Chio).
כריסטופר קולומבוס דיווח כי ראה "אש גדולה בעמק אורוטאווה (Orotava)" כשהפליג ליד טנריפה בדרכו לגילוי אמריקה ב-1492. מכאן מסיקים שקולומבוס היה עד להתפרצות געשית. תיארוך רדיומטרי בעמק אורוטאווה העלה כי שום התפרצות לא התרחשה בו ב-1492, אבל שהייתה התפרצות שמקורה בלוע בוקה קונגרחו סביב תקופה זו.[11]
לפני כ-150,000 שנים התרחשה התפרצות מתפוצצת עזה הרבה יותר, ככל הנראה היה מדד ההתפרצות הגעשית 5. התפרצות זו יצרה (על פי אחת התאוריות) את קלדרת לס קניאדס.
התפרצות עתידית עריכה
התפרצויות עתידיות עלולות לכלול זרמים ונחשולים פירוקלסטיים דומים לאלו שהתרחשו בהר פלה במרטיניק, בווזוב באיטליה ובהר אונזן ביפן. ב-2003 אובחנה פעילות סייסמית מוגברת וב-2004 לוותה פעילות געשית זו בהתגברות פעילות של פומורולות על פסגת טיידה הפולטות גופרית דו-חמצנית וגזים געשיים אחרים, כולל רמות נמוכות של מימן גופרתי.
בשל חשש מהתפרצות געשית (ההערכה היא שהתפרצות במדד 3 תשפיע על 30,000 תושבים והתפרצות במדד 4 עלולה להשפיע על יותר מ-400,000 תושבים) הקצתה הממשלה הספרדית ב-2005 תקציב למועצה הלאומית למחקר מדעי של ספרד (Consejo Superior de Investigaciones Científicas - בראשי תיבות CSIC) שהקימה את פרויקט TEGETEIDE (טכניקות גאופיזיות וגאודטיות למחקר המתחם הגעשי פסגת טיידה), שבמסגרתו הופעלו תחנות סייסמיות ברחבי האי השולחות את הנתונים בזמן אמת לתוכנה ייחודית המכונה TISS (Teide Information Seismic Server) המופעלת באוניברסיטת ברצלונה. תוכנה זו אמורה לאתר סימנים מטרימים להתפרצות געשית.[19]
מצד שני חושש הממשל המקומי בטנריפה להשלכות על התיירות, מקור הכנסה עיקרי באי, ולכן הוא פרסם הודעה רשמית ב-2009 על פיה הר טיידה הוא באופן רשמי הר רדום, וכי טנריפה הוא יעד תיירותי בטוח. ראש הממשל המקומי פנה בתלונה למועצה הלאומית למחקר מדעי של ספרד בשל מידע לא מדויק לטענתו שפרסמו כמה מהחוקרים של המועצה שגרם לציבור להבין כאילו הר הגעש עתיד להתפרץ בקרוב.[20]
העפלות עיקריות עריכה
ההעפלה המתועדת הראשונה על הר טיידה מופיעה בזיכרונותיו של האנגלי סר אדמונד סקורי (Sir Edmund Scory) שהופיעו בקובץ סיפורי המסעות Purchas his Pilgrimes ב-1626 והתרחשה ב-1582 או, ככל הנראה מאוחר יותר בסוף המאה ה-16,[21] התיעוד ההיסטורי הבא על העפלה על ההר גם הוא של אנגלים: פיליפס וורד, ג'והן וובר, ג'והן קאולינג, תומאס ברידג'ס וג'ורג' קוב טיפסו על ההר בשנת 1646 או 1650 (תלוי במקור) ותיאור מסעם אל ההר מופיע בדיווח שכתב הבישוף רוברט תומאס ספראט (Robert Thomas Sprat) לחברה המלכותית ב-1667. תיאור נוסף של העפלה לפסגה מופיע בביטאון החברה המלכותית ונכתב על ידי הנוסע האנגלי ג'. אדנס (J. Edens) שהעפיל לפסגה ב-13 באוגוסט 1715 בראש חבורה שכללה בריטים, הולנדי ומדריך מקומי.[22]
לאחר תום עידן הנאורות הפך הטיפוס על טיידה להיות אופנתי עבור כל חברי המשלחות בדרכם למזרח אסיה או לאוקיינוס השקט. גם חברי משלחת בראשות ג'ורג' מקרטני (George Macartney) הבריטית לחצרו של צ'יינלונג, קיסר סין משושלת צ'ינג עצרה באיים הקנריים באוקטובר 1792, אבל הניסיון של חברי המשלחת בראשות ג'ורג' סטאונטון (George Staunton) וג'והן בארו (John Barrow) לטפס על טיידה כמעט והסתיים באסון, כשהם נתקלו בסופת גשם שהתחלפה בסופת שלג ולאחר שהגיעו למונטניה בלנקה הם נאלצו לסגת.[22]
הגאולוג וההרפתקן הגרמני האנס מאייר (Hans Heinrich Joseph Meyer), שהיה האדם הראשון שהעפיל לפסגת הקילימנג'רו ב-1889, טיפס על טיידה ב-1894 על מנת לבחון את תנאי הקרח על הר הגעש. הוא תיאר את שני ההרים כ"שני מלכים, האחד מתנשא באוקיינוס, והשני בלב מדבר וערבות".[22]
פלורה ופאונה עריכה
קילוחי הלבה על מדרונות טיידה מתבלים לשכבת קרקע דקה מאוד, אבל עשירה בחומרי מזון ומינרלים המקיימת מגוון נרחב של מיני צמחים. מקבוצת הצמחים הווסקולריים יש בהר 169 מינים, 58 מתוכם אנדמיים לאיים הקנריים, ומתוכם 33 אנדמיים לטנריפה.[23]
אורן קנרי (Pinus canariensis) צומח בגבהים שבין 1,000 מטרים ל-2,100 מטרים. יערות אורן קנרי מכסים את חלקם המרכזי של מדרונות הר הגעש ומגיעים לקו העצים האלפיני, כ-1,000 מטרים פחות מהרים ביבשת באותו קו רוחב.[24] מעל גבהים אלה מספקת קלדרת לס קניאדס הגנה מספקת למינים רגישים הכוללים את האורן הקנרי והערער הקנרי (Juniperus cedrus).
מיני הצמחים האנדמיים לפארק הלאומי טיידה כוללים את Spartocytisus supranubius מתת-משפחת הפרפרניים, שיח הדומה לאחירותם החורש, אלא שבניגוד אליו פרחיו לבנים ולא צהובים;[25] Descurainia bourgaeana, שיח ממשפחת המצליבים שפרחיו צהובים; אריסימון קנרי (Erysimum scoparium), מין של אריסימון שפרחיו סגולים ועכנאי וילדפרטיי (Echium wildpretii) שפרחיו האדומים יוצרים תפרחת מרהיבה בצורת פירמידה שגובהה יכול להגיע ל-3 מטרים.[23] את חִננית טיידה (Argyranthemum teneriffae), ממשפחת המורכבים אפשר למצוא בגבהים קרוב ל-3,600 מטרים ואת ה-Viola cheiranthifolia, מין של סגל, אפשר למצוא עד לפסגה, ובכך הוא הצמח הפורח הגדל במקום הגבוה ביותר בספרד.
צמחים אלו עברו התאמה לתנאי הסביבה הקשים על הר הגעש: גובה, קרינת שמש חזקה, שינויים קיצוניים בטמפרטורה, ולחות נמוכה. ההסתגלות האבולוציונית כוללת צורות כדוריות למחצה, כיסוי דמוי שעווה או פלומתי, צמצום בשטח העלים החשוף, וייצור כמות גדולה של פרחים.[26] הפריחה מתרחשת בשלהי האביב או בתחילת הקיץ במאי וביוני.
הפארק הלאומי טיידה כולל מגוון נרחב של מינים של חסרי חוליות, מתוכם מעל ל-700 מיני חרקים, כשמעל ל-40% מהם הם מינים אנדמיים, ו-70 מצויים בשטח הפארק הלאומי בלבד. הפאונה של חסרי החוליות כוללת: עכבישאים, חיפושיות, זבובאים, פשפשאים ודבוראים.[23]
שלושה מיני זוחלים אנדמיים מצויים בפארק: לטאת האיים הקנריים (Gallotia galloti galloti), שממית האיים הקנריים (Tarentola delalandii) וחומט האיים הקנריים (Chalcides viridanus). היונקים המקומיים היחידים בפארק הם העטלפים, בהם הנפוץ ביותר הוא המין Nycatalus leisleri. יונקים אחרים המצויים בפארק דוגמת המופלון,[27] הארנב, העכבר המצוי, החולדה המצויה, חתול הרחוב והקיפוד האלג'ירי הם כולם מינים פולשים.
שימושים מדעיים עריכה
הפארק הלאומי טיידה הוא אתר געשי השימושי למחקרים הקשורים למאדים בשל הדמיון בין תנאי הסביבה והתצורות הגאולוגיות.[28] ב-2010 בדק צוות מחקר מכשיר ספקטרוסקופיית ראמאן בלס קניאדס דל טיידה כהכנה להפעלתו במסגרת משלחת בלתי מאוישת למאדים, שכינויה ExoMars, בשנים 2018-2016.[28] ביוני 2011 ביקר צוות של חוקרים מבריטניה בפארק על מנת לבדוק שיטה לחפש אחר חיים על המאדים ועל מנת לחפש מקומות מתאימים לבדוק כלי רכב רובוטיים חדשים ב-2012.[29]
גישה עריכה
הר הגעש והשטחים סביבו, כולל כל קלדרת לס קניאדס מוגנים באמצעות הפארק הלאומי טיידה. הגישה לפארק היא בדרך ציבורית החוצה את הקלדרה מצפון מזרח לדרום מערב. חברת האוטובוסים TITSA מפעילה קו פעם ביום לטיידה מפוראטו דה לה קרוס (Puerto de la Cruz) ומפלאיה דה לס אמריקס (Playa de las Americas). בפארק עצמו יש מלון (פאראדור) וכנסייה קטנה. רכבל המתחיל בתחנה הסמוכה לכביש בגובה 2,356 מטרים עושה את מרבית הדרך לפסגה ומגיע לגובה של 3,555 מטרים, כשהוא נושא עד 38 נוסעים. הנסיעה נמשכת כ-8 דקות. תורים בהמתנה לרכבל יכולים לארוך שעתיים בעונת השיא. הגישה לפסגה עצמה מוגבלת ללא יותר מ-150 תיירים ליום ולכן נדרש אישור על מנת לטפס את 200 המטרים האחרונים.
בשל הגובה, רמות החמצן נמוכות יותר מאשר בגובה פני הים. עובדה זו יכולה לגרום לאנשים הסובלים מבעיות בלב או בריאות לחוש סחרחורת, או לפתח מחלת גבהים, ובמקרים קיצוניים לאובדן ההכרה. הטיפול היחיד הוא לחזור לגבהים הנמוכים יותר ולעבור תקופת הסתגלות.
בתרבות עריכה
טיידה הוא הסמל הראשי של טנריפה והמונומנט הטבעי המזוהה ביותר עם האיים הקנריים. דמותו של טיידה כשלהבות פורצות ממנו נמצאת במרכז שלט האצולה של טנריפה, כשמעל הר הגעש מופיעה דמותו של המלאך מיכאל, הקדוש הפטרון של טנריפה. דמות טיידה צוירה לעיתים קרובות במהלך ההיסטוריה, החל מהתחריטים הקדומים ביותר שנעשו בידי הכובשים האירופאים, לחפצי אומנות טיפוסיים לאיים הקנריים, על גב שטר של 1,000 פזטות ספרדיות, בציורי שמן ועל גבי גלויות.
המוזיקאי האנגלי מייק אולדפילד כינה בשם "הר טיידה" קטע אינסטרומנטלי בן 4 דקות באלבום האולפן השביעי שלו Five Miles Out.
הר על הירח עריכה
מונס פיקו (אנ'), אחד מהרי הירח ברכס מונטס טנריפה בטבעת הפנימית של ים הגשמים, כונה לראשונה בשם זה על ידי האסטרונום הגרמני יוהאן הירונימוס שרוטר (Johann Hieronymus Schröter; 1816-1745) על שם "פיקו פון טנריפה", אחד משמותיו של טיידה במאה ה-18.
קישורים חיצוניים עריכה
- אתר המורשת העולמית הפארק הלאומי טיידה מתוך אתר אונסק"ו
- תיאור טיפוס על טיידה (בספרדית)
- יומן מסע להר (ברומנית)
- טיידה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 אתר Global Volcanism Program
- ^ סקרמבלינג באתר עמותת מדריכי הטיפוס הישראלים
- ^ Parque Nacional del Teide en todo sobre España
- ^ Decade Volcanoes
- ^ Teide National Park
- ^ El Teide (Tenerife) es el parque nacional más visitado de Canarias con 2,8 millones de visitantes en 2008
- ^ El Teide bate récord de visitantes y supera los cuatro millones
- ^ El Teide bate su récord de visitantes en 2016, con más de cuatro millones
- ^ The Canary Islands Hot Spot
- ^ Un estudio prevé que el Teide sufriría erupciones violentas
- ^ 1 2 3 4 Kaj Hoernle, Juan-Carlos Carracedo, Canary Islands Geology
- ^ Carracedo, J. C., Rodríguez Badioloa, E., Guillou, H., Paterne, M., Scaillet, S., Pérez Torrado, F. J., Paris, R., Fra-Paleo, U., Hansen, A., 2007. "Eruptive and structural history of Teide Volcano and rift zones of Tenerife, Canary Islands." Bulletin of the Geological Society of America, 119(9–10). 1027–1051
- ^ השם הספרדי לשקע זה (Caldera de Las Canadas) הוא המקור ההיסטורי למונח הגאולוגי קלדרה
- ^ Martí, J., Mitjavila, J., Araña, V., 1994. Stratigraphy, structure and geochronology of the Las Cañadas Caldera (Tenerife, Canary Islands) תקציר המאמר שהתפרסם ב-Geol. Mag. 131: 715–727
- ^ Martí. J. and Gudmudsson, A., 2000. The Las Cañadas caldera (Tenerife, Canary Islands): an overlapping collapse caldera generated by magma-chamber migration תקציר מתוך Journal of Volcanology and Geothermal Research, Volume 103, Issues 1–4, 20 December 2000, Pages 161–173
- ^ Moore, J. G., 1964. Giant submarine landslides on the Hawaiian Ridge. מתוך U.S. Geol. Surv. Prof. Pap., 501-D, D95-D98
- ^ Stillman, C.J., 1999. Giant Miocene Landslides and the evolution of Fuerteventura, Canary Islands מתוך Journal of Volcanology and Geothermal Research 94, 1999. 89–104
- ^ Masson, D.G., Watts, A.B., Gee, M.J.R., Urgelés, R., Mitchell, N.C., Le Bas, T.P., Canals, M., Slope failures on the flanks of the western Canary Islands תקציר מתוך Earth-Science Reviews, Volume 57, Issues 1–2, January 2002, Pages 1–35
- ^ פרק זה מבוסס על המאמר Monitoring the Reawakening of Canary Islands Teide Volcano
- ^ Mount Teide in Tenerife is a dormant volcano – and thats official!
- ^ Fransico Javier Castillo, The English Renaissance and the Canary Islands: Thomas Nichols and Edmund Scory
- ^ 1 2 3 El Parque Nacional del Teide: Patrimonio Mundial de la Unesco
- ^ 1 2 3 Flora Teide National Park
- ^ Gieger, Thomas and Leuschner, Christoph. Altitudinal change in needle water relations of the Canary pine (Pinus Canariensis) and possible evidence of a drought-induced alpine timberline on Mt. Teide, Tenerife תקציר מתוך, Flora – Morphology, Distribution, Functional Ecology of Plants, 199(2), 2004, Pages 100-109
- ^ גדי פולק, האיים הקנרים- עולם מיוחד ומעניין
- ^ על שיטות נוספות בהם מתמודדים הצמחים באיים הקנריים עם תנאי הסביבה הקשים ניתן לקרוא במאמרו של גדי פולק |האיים הקנרים- עולם מיוחד ומעניין
- ^ מין של כבש בר
- ^ 1 2 Tenerife se convierte en un laboratorio marciano
- ^ Buscando "marcianos" en el Teide