טינטאג'ל

טינטאג'ל (באנגלית: Tintagel) או טרוונה (בקורנית: Tre war Venydh, מילולית "כפר על הר") היא מועצה מקומית (Civil parish) ועיירה השוכנת על חוף האוקיינוס האטלנטי במחוז קורנוול שבדרום-מערב אנגליה בבריטניה. שטחה 17.32 קילומטרים רבועים, ונכון ל-2016 היה מספר התושבים 1,748, ירידה מ-1,822 שהיה מספר התושבים ב-2001. העיירה וטירת טינטאג'ל הסמוכה קשורים לאגדות על המלך ארתור, ולכן היא מושכת אליה מטיילים ותיירים רבים, והיא אחד מהמקומות הפופולריים ביותר בין התיירים בבריטניה.

טינטאג'ל
Tintagel

עתיקות טירת טינטאג'ל
עתיקות טירת טינטאג'ל
מדינה
אומת הבית
אזור	דרום-מערב
מחוז
שטח	19.73 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	1,748 (2016)
קואורדינטות	50°39′47″N 4°45′00″W
http://www.tintagelweb.co.uk/
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת הממלכה המאוחדת מוגדלת)   לונדון בלפסט אדינבורו ליברפול ברמינגהאם ניוקאסל מנצ'סטר לידס פורטסמות' קארדיף גלאזגו פלימות' האוקיינוס האטלנטי הים הצפוני תעלת למאנש האוקיינוס האטלנטי צרפת אירלנד איי שטלנד אורקני האיים ההברידיים טינטאג'ל (למפת הממלכה המאוחדת רגילה)   לונדון בלפסט אדינבורו ליברפול ברמינגהאם ניוקאסל מנצ'סטר לידס פורטסמות' קארדיף גלאזגו פלימות' האוקיינוס האטלנטי הים הצפוני תעלת למאנש האוקיינוס האטלנטי צרפת אירלנד איי שטלנד אורקני האיים ההברידיים טינטאג'ל (למפת אנגליה רגילה)   לונדון ברמינגהאם לידס ברדפורד מנצ'סטר ליברפול בריסטול לסטר פורטסמות' פלימות' ניוקאסל סקוטלנד צרפת ויילס צ. אירלנד איר. תעלת למאנש הים הצפוני הים האירי טינטאג'ל (למפת אנגליה מוגדלת)   לונדון ברמינגהאם לידס ברדפורד מנצ'סטר ליברפול בריסטול לסטר פורטסמות' פלימות' ניוקאסל סקוטלנד צרפת ויילס צ. אירלנד איר. תעלת למאנש הים הצפוני הים האירי טינטאג'ל tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

אטימולוגיה

השלט "טינטאג'ל

סניף הדואר הישן של טינטאג'ל

ליי רוק, אתר הספינה הטרופה "לוטה"

המקור של השם טינטאג'ל אינו ידוע. ישנה אפשרות כי השם הוא צרפתית נורמנית, משום שהשפה הקורנית של המאה ה-13 לא כללה את העיצור ג'י. אם המקור הוא בקורנית אזי דן (Dun) פירושו מבצר. בספרו "אלמנטים של שמות מקומות בקורנוול" (Cornish Place-name Elements) מעלה אוליבר פאדל (Oliver Padel) השערה כי השם המקורי היה "דן"-"טאגל" ('Dun' '-tagell'), שפירושו "מקום צר", ופירוש זה נתמך על ידי "מילון אוקספורד לשמות מקומות אנגליים". קיימת אפשרות לשם מאותו מקור באיי התעלה, "טנטה ד'אגל" (Tente d'Agel), אבל זה מוטל בספק.

השם מופיע לראשונה בספר ההיסטוריה של מלכי בריטניה מאת ג'פרי ממונמות' (נכתב בלטינית סביב 1136) כ"טינטאגול" (Tintagol), מה שמרמז על הגייה עם ג ולא עם ג'. אבל בפואמה ברוט (Brut) שכתב המשורר לאיאמון (Layamon) בן סוף המאה ה-12 באנגלית תיכונה על תולדות אנגליה השם נכתב כ"Tintaieol". האות i באיות זה מרמזת על עיצור כדוגמת האות j באנגלית מודרנית. החלק השני של השם מבוטא כ-ageul בצרפתית מודרנית.

העיירה של ימינו הייתה ידועה בשם טרוונה (Trevena) עד שסניף הדואר החל להשתמש בשם טינטאג'ל כשם המקום באמצע המאה ה-19 (עד אז השם היה מוגבל לצוק של טירת טינטאג'ל).

ממשל מקומי ופוליטיקה

הממשל המקומי מוגדר כמועצה (Civil parish) וחברי המועצה נבחרים מדי ארבע שנים. הגוף המרכזי באזור הוא מועצת קורנוול (Cornwall Council), אבל עד מרץ 2009 הייתה המועצה המקומית תחת סמכות מועצת הנפה של צפון קורנוול (North Cornwall District Council). דיוני המועצה המקומית מתפרסמים באתר המועצה. מ-1894 ועד 1974 הייתה המועצה חלק מהנפה הכפרית קמלפורד (Camelford Rural District).

אגדות המלך ארתור

בספרו על ההיסטוריה של מלכי אנגליה מתאר ג'ופרי ממונמות' כיצד גורלואיס (Gorlois), דוכס קורנוול, העביר את אשתו איגריין (Igraine) לאופידום "טינטאגול" כשהיה במלחמה עם המלך אותר פנדרגון (Uther Pendragon). אותר, שהיה מאוהב באיגריין, ידע שלא ניתן להיכנס אל הטירה המוגנת היטב, וביקש עזרה מהקוסם מרלין. מרלין הפך את אותר לבן דמותו של גורלואיס, ואותר נכנס כך לטירה ועיבר את איגריין. בנם של אותר ואיגריין היה המלך ארתור. ברומנסה טריסטן ואיזולדה חלק מהאירועים מתנהלים גם הם בטינטאג'ל.

היסטוריה

בתקופת הנורמנים נבנה מבצר קטן בכפריר בוסיני (Bossiney), קרוב לוודאי לפני הסקר של ספר יום הדין ב-1086, בוסיני וטרוונה הוגדרו כבורו ב-1253 על ידי ריצ'רד, רוזן קורנוול. בספר יום הדין יש בוודאות שני בתי אחוזה בקהילה זו. בוסיני (שכללה את טרוונה) נלקחה מהנזירים של בודמין (Bodmin) על ידי הרוזן מקורנוול. טינטאג'ל הייתה אחת מ-17 אנטיקווה מנריה (Antiqua maneria, מנורים עתיקים) של דוכסות קורנוול. החג המסורתי של הקהילה היה החג של דיוניסיוס הקדוש, הפטרון הקדוש של הקפלה של טרוונה, שנחגג ב-19 באוקטובר. כיכר השוק ואתר היריד היו בסמוך לקפלה.

סביב 1552 ניתנה לבורו של בוסיני הזכות לשלוח שני חברים לפרלמנט, והם המשיכו בכך עד 1832 כשמעמד הבורו בוטל. עד תחילת המאה ה-20 הפרידו בין הכפרים טרוונה ובוסיני שדות לאורך דרך בוסיני.

הסקר של 1840–1841 קבע שגודל השטח של הקהילה הוא 17.3 קילומטרים רבועים, שמתוכם 13 קילומטרים רבועים הם שטחים מעובדים ושטחי מרעה. השטח הפרטי הגדול ביותר, 7.34 קילומטרים רבועים, היה בבעלות הלורד וורנקליף (Lord Wharncliffe), ו-500 דונם הוקצו לכנסייה.

ב-6 ביולי 1979 הופנתה תשומת הלב הלאומית לטינטאג'ל לזמן קצר כאשר מטוס הוקר האנטר התרסק לתוך העיירה לאחר שמנועו התקלקל. בתקרית החריגה נגרמו נזקים משמעותיים ובהלה, אבל לא אבדות בנפש.

ספינות טרופות

טרברווית (Trebarwith) הייתה אתר הטביעה של הספינה "שרה אנדרסון" (Sarah Anderson) ב-1886 (כל אנשי הצוות נהרגו). אבל הספינה הטרופה הידועה ביותר הייתה ספינת המפרשים (barque) "לוטה" (Iota), שהתרסקה אל הצוקים של ליי רוק (Lye Rock) ב-20 בדצמבר 1893. אנשי הצוות הצליחו לטפס על הסלע, ולבד מנער בן 14, כולם ניצלו בעזרת ארבעה גברים (שלושה מתוכם מטינטאג'ל, אחד מהם, צ'ארלס המבלי קיבל 3 מדליות עבור אומץ אחר-כך). סיפור ההצלה הופיע בספר "הרהורים על טינטאג'ל וגיבוריה" (Musings on Tintagel and its Heroes) מאת ג'וזף בראון ב-1897. הנער נקבר בחצר הכנסייה של טינטאג'ל, והקבר מסומן בצלב עץ עליו חרות שמו: דומניקו קטנזה (Catanese Domenico).

ארכאולוגיה ואדריכלות

מבט על חורבות טירת טינטאג'ל. במרחק אפשר לראות חלק מבתי העיירה.

בית הספר הישן

אולם המלך ארתור

מלון טירת קמלוט

חפירות

ערך מורחב – טירת טינטאג'ל

החפירות הארכאולוגיות העיקריות החלו בשנות ה-30 של המאה ה-20 באתר של הטירה מהמאה ה-12 וסביבותיה, כשבראשן עמד ראלי רדפורד (Ralegh Radford). החפירות חשפו שהכף של טינטאג'ל היה אתר נזורה קלטית במעמד גבוה (לטענת ראלי רדפורד) או מבצר נסיכותי והתיישבות של סוחרים המתוארכת למאות חמישית ושישית לספירה (לדברי חופרים מאוחרים יותר), בתקופה שמיד לאחר נסיגת הרומאים מבריטניה. ממצאים של שמן זית וכדי יין מאגן הים התיכון מוכיחים כי בריטניה שמיד לאחר הרומאים לא הייתה מוצב מבודד כפי שהניחו קודם לכן, שכן מסחר נרחב בטובין בעלי ערך גבוה התנהל באותה תקופה באזור הים התיכון. ממצאים מהחפירות שמורים במוזיאון המלכותי של קורנוול (Royal Cornwall Museum) בטרורו. החפירות ב-1998 גילו אבן שעליה חקוקה כתובת בלטינית שכללה את המילה ארטוגנו (Artognou). האבן, המכונה "אבן ארטוגנו" (Artognou stone), הוסיפה פרט לפולקלור של הקשר בין טינטאג'ל למלך ארתור, אם כי היסטוריונים אינם מאמינים שהכתובת מתייחסת למלך ארתור. שתי עונות של חפירות נערכו בחצר כנסיית טינטאג'ל בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20.

עתיקות

תל הקבורה הגדול ביותר מתקופת הברונזה מצוי בקונדולן (Condolden), הנקודה הגבוהה ביותר בשטח העיירה, תל נוסף הוא במנאדו (Menadue), ויש נוספים לאורך הצוקים. בתקופת הברזל היו ככל הנראה ביצורים בכפי הסלע כמו ווילפארק (Willapark) ובאראס הד (Barras Head), ובפנים הארץ בטרנלה (Trenale). שתיים מאבני המייל הרומיות שנמצאו בקורנוול הם מטינטאג'ל. המוקדמת משתיהן נתגלתה מתחת לכפריר טרתווי (Trethevy) שבין טינטאג'ל לבוסקאסל. השנייה נתגלתה בחומה של חצר הכנסייה ב-1889 והכתובת בה מתייחסת כנראה לקיסר ליקיניוס (מת בשנת 325).

קיימים שרידים עתיקים רבים אחרים בטינטאג'ל וסביבותיה, כדוגמת השקע המכונה "טביעת רגלו של המלך ארתור" (King Arthur's Footprint) באי טינטאג'ל והסלע המגולף מאזור סטראפארק (Starapark)‏, 8 קילומטרים מזרחית לטינטאג'ל, שהוצבה מול בית הספר בקמלפורד (Camelford), דרומית מזרחית לטינטאג'ל. רודני קסלדן (Rodney Castleden) מגדיר אותם כחפצים טקסיים מתקופת הברונזה. "טביעת רגלו של המלך ארתור" היא שקע בסלע בנקודה הגבוהה ביותר בצד הדרומי של האי טינטאג'ל. הוא אינו טבעי לגמרי, לאחר שעוצב בידי אדם בשלב כלשהו. ייתכן ששימש להכתרת מלכים או ראשי שבטים כיוון שידוע שלאתר יש היסטוריה ארוכה המשתרעת מימי הביניים. השם הוא ככל הנראה המצאה של מדריך בטירה במאה ה-19.

באזור נתגלו שני צלבי אבן, שניהם הוזזו ממקומם המקורי: הפשוט יותר משניהם הוא צלב הנדרה (Hendra cross). צלב אלנט (Aelnat's), נתגלה בכפריר טרווילט (Trevillet) הסמוך והועתק למלון ורנקליף ארמס (Wharncliffe Arms Hotel) בטרוונה והוא מגולף בכישרון רב. הכתובת על הצלב בלטינית נקראת כ"אלנט עשה צלב זה למען נשמתו" (בחלק האחורי של הצלב חקוקים שמות ארבעת השליחים). שמו של אדם זה הוא סקסוני. הוא ואדם נוסף שהוזכר ב-1086 בשם אלפווי (Alfwy) הם האנגלו-סקסונים היחידים ששמם מופיע ברישומים מהאזור. אוולין הרדי מקשרת בין אחד משיריו של תומאס הרדי "לאור האבן הרונית" ("By the runic stone"‏ 1917) לצלב אלנט.

מבנים חילוניים בולטים

בית הספר היסודי של טינטאג'ל הוקם ב-1914 בכפריר טרוון (Treven) הקרוב, ונועד להחליף את בית הספר של הכנסייה (נוסד 1874), והוא הורחב מאז. התלמידים שממשיכים לבית ספר תיכון מגיעים לבית הספר המקיף על שם סיר ג'יימס סמית (Sir James Smith's School) בקמלפורד הסמוכה. המבנה המכונה "בית המתנות" (The Gift House) הצמוד לסניף הדואר הישן נרכש על ידי אגודת הצדקה של נשות טינטאג'ל (Trustees of Tintagel Women's Institute).

היכל המלך ארתור

ערך מורחב – היכל המלך ארתור

היכל המלך ארתור (King Arthur's Hall) בטינטאג'ל הוא מבנה גדול שנבנה בשנות ה-30 במאה ה-20. הוא נבנה על ידי יצרן אבקת פודינג בשם פ. ט. גלסקוק (F. T. Glasscock) כמטה של "חבורת האבירים של השולחן העגול" (Fellowship of the Knights of the Round Table). מגוון של אבנים מקורנוול שימש לבנייה ו-73 הוויטראז'ים המתארים את אגדות המלך ארתור הם מעשי ידיה של ורוניקה וול (Veronica Whall), וכמו כן יש במבנה כמה ציורים של ויליאם האתרל (William Hatherell).

"מסדר חבורת האבירים של השולחן העגול" (Order of the Fellowship of the Knights of the Round Table) הוקם בבריטניה ב-1927 על ידי פרדריק תומאס גלסקוק (איש עסקים מלונדון שפרש לגמלאות, נפטר ב-1934) על מנת לקדם את האידיאלים הנוצריים והתפיסה הארתוריאנית על אבירות בימי הביניים. גלסקוק היה תושב של טינטאג'ל והקים את אולם המלך ארתור על האתר בו שכנו בעבר בית העירייה ואולם המסחר. ההיכל משמש גם כאתר כנסים לבונים חופשים, ומשכן לארבעה גופים של הבונים החופשיים.

בתי מלון

מלון טירת המלך ארתור (King Arthur's Castle Hotel), כיום "מלון טירת קמלוט" (Camelot Castle Hotel) נפתח ב-1899. הוא היה פרי יוזמתו של סר רוברט הרווי (Sir Robert Harvey), והאדריכל היה סילוונוס טרוואיל (Silvanus Trevail). במקור הוא היה מיועד כמלון בנקודת הקצה של מסילת הרכבת מקמלפורד שמעולם לא נבנתה. החזית היא קירות הנוטים פנימה, מגדל כניסה ראשי מתרומם לגובה של חמש קומות ובכל פינה יש מגדל בן ארבע קומות. במגדלים יש משיקולי והם מתרוממים שלוש קומות מעל יתרת הבניין. האולם הגדול בקומה הראשונה תוכנן סביב העתק של השולחן העגול מטירת וינצ'סטר והוא כולל ארקדות רומנסקיות עם עמודים משיש איטלקי.

בטרוונה עצמה קיים מבנה שהיה בעבר מלון ורנקליף (Wharncliffe Hotel), שהוסב לדירות (סמוך להיכל המלך ארתור). צלב האבן המכונה "צלב אלנט" ניצב בחצר. המלון קרוי על שם הרוזן ורנקליף (Earl of Wharncliffe), שהיה בעל הקרקע הגדול ביותר בקהילה עד שנכסיו נמכרו בתחילת המאה ה-20. מול מלון ורנקליף ניצב מלון טינטאג'ל לשעבר, שהיה ידוע פעם כמלון פריס (Fry's Hotel). זה היה המסוף לכרכרות בימים לפני שהוקמה מסילת הברזל לקמלפורד בשלהי המאה ה-19 (שנסגרה ב-1966).

בסמוך לנקודת דנדרהול (Dunderhole Point) על צוק גלבה עומד בניין שהיה שייך למחצבת לווחה. הבניין שימש במשך שנים רבות כאכסניית נוער.

כנסיות וקפלות

כנסיית קהילת טינטאג'ל

כנסיית קהילת טינטאג'ל

כנסיית סנט מטריאנה (Church of St Materiana), שמה הרשמי של כנסיית קהילת טינטאג'ל, שייכת לכנסייה האנגליקנית מאז הרפורמציה באנגליה. היא נבנתה במקור בתקופה הנורמנית. ניקולאוס פבזנר אינו בטוח לגבי תאריך ההקמה ומשער כי בבנייה הנורמנית משולבים אלמנטים סקסוניים, וכי ייתכן שהמגדל נבנה במאה ה-13 או במאה ה-15. הכנסייה שוכנת על צוק בין טרוונה וטירת טינטאג'ל והוכרזה כבניין רשום מדרגה I. הכנסייה הראשונה באתר הוקמה ככל הנראה במאה השישית לספירה, ככנסיית בת של הכנסייה המכונה מינסטר (Minster) בבוסקאסל הסמוכה. אלו הן שתי הכנסיות היחידות המוקדשות לסנט מטריאנה, שמה הלטיני של קדושה וולשית מהמאה החמישית הידועה יותר בשמה הוולשי מדרין, נסיכת גוונט (Madryn, Princess of Gwent).

הכנסייה הנוכחית יכולה להיות משלהי המאה ה-11 או מתחילת המאה ה-12. המגדל נבנה כשלוש מאות שנים אחר-כך, והשינוי המשמעותי מאז היה שיקום ב-1870 בתכנון אדריכל הכנסיות ג'יימס פירס סנט אוביין (James Piers St Aubyn). שינויים שבוצעו אחר-כך כללו הזזת העוגב (פעמיים) וויטראז'ים חדשים לחלק מהחלונות: רבים מהם מתארים קדושים, כולל סנט מטריאנה, סנט ג'ורג' וסנט פיראן. אגן הטבילה הוא נורמני שגולף באופן גס מקוורץ פורפירי. בכנסייה יש שלושה עותקים מודרניים של ציורים של אמנים ידועים ואבן המייל הרומית (שהוזכרה בפסקת העתיקות). במגדל יש שישה פעמונים המתוארכים מ-1735 עד 1945.

שטח בחצר הכנסייה נחפר בשנים 1990–1991 על ידי יחידת הארכאולוגיה של קורנוול. האנדרטה לנופלים במלחמות מקרב הקהילה הוצבה בצד המערבי של חצר הכנסייה וצלב חצר מודרני (1910) הוצב בכניסה הדרומית.

קפלת הטירה

בטירה הייתה קפלה נורמנית על שם סנט ג'ולייטה, שכיום היא חרבה, ונחפרה על ידי הצוות של ראלי רדפורד. זהו בניין מלבני פשוט שבו אזור המזבח נבנה מאוחר יותר מהספינה המרכזית.

קפלות בטרתווי וטרוונה

הכנסייה המתודיסטית של טינטאג'ל

בטרתווי (Trethevy) יש קפלה על שם סנט פיראן והייתה קפלה אנגליקנית בטרקנאו (Treknow), כפרירים השייכים למועצה של טינטאג'ל (Civil parish). בימי הביניים הייתה גם קפלה על שם דיוניסיוס הקדוש בטרוונה: היריד השנתי נערך ביום חגו (19 באוקטובר).

בית הכומר

בית הכומר (vicarage) הישן נבנה בתחילת המאה ה-17 והרחבות משמעותיות בוצעו במבנה בשלהי המאה ה-18 ואמצע המאה ה-19. בשטח בית הכומר נמצאת קפלת פונטווראולט (Fontevrault Chapel) ושובך שהוא אחד השמורים ביותר בקורנוול. ב-2008 החליטה הדיוקסיה של טרורו לרכוש מבנה מגורים חדש לכמרים העתידיים ולמכור את בית הכומר הישן.

האתר והקרקעות בבעלות הכנסייה היו משכנם של הכמרים כבר מהמאה ה-13 כאשר הבנפיקיום הגיע לידי מנזר פונטווראו (abbaye de Fontevraud) בצרפת. מ-1925 עד 2008 היה שימוש בחלק מהמבנים החיצוניים של בית הכומר כקפלה (קפלת פונטווראולט -Fontevrault Chapel). השם מנציח את המנזר באנז'ו בצרפת שטינטאג'ל הייתה תחת חסותו בימי הביניים (הקומונה קרויה כיום Fontevraud-l'Abbaye), שנוסד על ידי רובר מארבריסל (Robert d’Arbrissel).

כנסיות מתודיסטיות

לכנסייה המתודיסטית יש קפלות בטרוונה ובבוסיני (Bossiney). בעבר היו קפלות נוספות של הכיתות המתודיסטיות השונות (וסליאניות, נוצרי ביבליה), לדוגמה בטרנאלה (Trenale) וטרוורמט (Trewarmett). בית הקברות המתודיסטי הוא בטרוורמט. המתודיזם הווסליאני בטינטאג'ל החל ב-1807 בטרנאלה ובמהלך שישים השנים הבאים צבר מאמינים רבים, אם כי הם התפצלו בין מספר כיתות (מתודיסטים וסליאנים, האגודה המתודיסטית, נוצרי ביבליה). קפלות נבנו בטרוונה ב-1838 ובבוסיני ב-1860. בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-19 חל פילוג בקהל המאמינים המתודיסטים הווסליאנים של קמלפורד, שכלל גם את טינטאג'ל ויותר ממחצית המאמינים עברו לאגודה המתודיסטית הווסיליאנית.

הכנסיות המתודיסטיות השונות התאחדו מחדש בהסכמים של 1907 ו-1932. מרי טומס (Mary Toms), שהייתה שייכת לזרם של נוצרי הביבליה (Bible Christian), הטיפה באי וייט והעבירה רבים מתושבי האי לזרם זה.

כנסייה קתולית

בקיר של כנסיית סנט פול (St Paul's Church) יש פסיפס בן 30,000 אבנים של הקדוש. מאז ינואר 2008, כאשר הכנסייה חגגה 40 שנים להקמתה, הוצבה גרסה מודרנית של "הארוחה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י מפרי מכחולו של האמן המקומי ניקולס סנט ג'ון רוס (Nicholas St John Rosse) מעל המזבח בכנסייה. הציור התפרסם בעיתונות בשל השימוש בבגדים מודרניים ובאנשים מקומיים בתפקיד השליחים. אל הכנסייה בטינטאג'ל נהגו להגיע אנשים ממדינות רבות על מנת לצפות בשמות תינוקותיהם שמתו בשל הפלות, נולדו מתים או מסיבה אחרת. השמות נכתבו ב"ספר ההנצחה של הפלות ואובדן עוללים" (Miscarriage & Infant Loss Memorial Book), שעד 2011 נשמר בכנסייה.

גאולוגיה ונוף

החוף בטינטאג'ל (מבט לדרום-מערב מהאי טינטאג'ל

לחוף סביב טינטאג'ל יש משמעות כלכלית משום שהוא בנוי מלווחה עתיקה מהדבון. קצת יותר מקילומטר דרומה מטינטאג'ל כלפי טרקנואו (Treknow) מתבצעת חציבה נרחבת לחומר עמיד לסחיפה זה המשמש לחיפוי גגות. מחצבות בפנים הארץ בטרברווית (Trebarwith) ובטרווילט (Trevillet) פעלו עד אמצע המאה ה-20. במזג אוויר חמים גורם אור שמש עז למים לקבל גוון ירוק טורקיז בהיר שנגרם מהחול שמקורו בלווחה המכיל כמות קטנה של נחושת.

הסלעים מכילים עפרות מתכת שונות בכמויות קטנות. כמה מהם נכרו בתקופה הוויקטוריאנית.

אתרי נוף

טינטאג'ל שוכנת בתחומי האזור המוגדר כ"אזור של יופי טבעי יוצא דופן של קורנוול" (Cornwall Area of Outstanding Natural Beauty). האזור, המורכב מ-12 שטחים נפרדים, משתרע על כמעט שליש משטח קורנוול, כשיש להם מעמד ורמת הגנה כשל פארק לאומי.

אתרי נוף בולטים:

• גבעת קונדולדן (Condolden) – אף שהיא קרובה מאוד לחוף, היא בין המקומות הבודדים בקורנוול מחוץ לערבת בודמין (Bodmin Moor) שגובהם עולה על 1,000 רגל (כ-300 מטרים).
• סנט נקטנ'ס קייב (St Nectan's Kieve) – מפל מים בעמק מיוער בטרתווי (Trethevy).
• כפים – מלבד האי טינטאג'ל כוללים הכפים בחוף את וילאפארק (Willapark) וסטארט פוינט (Start Point).
• חופים – חוף קרוב נמצא בבוסיני הייבן (Bossiney Haven). טרברווית סטרנד (Trebarwith Strand), רק כחצי שעת הליכה דרומית לטינטאג'ל, הוא אחד החופים המשובחים ביותר בקורנוול, המתגאה בים צלול, חולות זהב, וגלישת גלים מעולה. יש חוף קטן בטינטאג'ל הייבן צפונית לטירה. מועדון המצילים המתנדבים שוכן בטרברווית סטרנד וחברים בו גם תושבים מהיישובים בסביבה.
• שמורת הטבע צוקי טינטאג'ל (Tintagel Cliffs Site of Special Scientific Interest) – הצוקים במפרץ בקווייז, דרומית לטרברווית סטרנד עד וילאפארק דרומית לבוסקאסל הם חלק מ"שמורת הטבע צוקי טינטאג'ל", שהוכרזה בשל הצמחייה הימית ותוואי הנוף הגאולוגיים, כולל ארבעה אתרים גאולוגיים לשימור (Geological Conservation Review sites).

אתרים בבעלות קרן המורשת

בבעלות קרן הנאמנות הלאומית למקומות בעלי עניין היסטורי או יופי טבעי נמצאים בית הדואר הישן בטרוונה, וקטעים יפים של הצוקים לאורך החוף, כולל "צוק גלבה" (Glebe Cliff), "אף ברס" (Barras Nose) ו"נקודת פנהליק" (Penhallick Point). השבילים לאורך החוף הם חלק משביל החוף הדרום-מערבי (South West Coast Path), שביל לאומי המקיף את כל הפינה הדרום-מערבית של האי הבריטי.

צמחים ועופות

חזזית על הסלע בחוף בטינטאג'ל

בספר שיצא ב-1935 בעריכת ארמסטרונג (.Armstrong, W. J. C) נכתב "בתחומי מרחק קצר מטינטאג'ל יש לפחות 385 מינים של פרחים, 30 מינים של עשבים ו-16 שרכים... שדה ציד מאושר לבוטנאים", והוא מונה את 39 המינים הנדירים ביותר. ב-1942 בוטנאי חובב אחר תיעד 262 מינים של צמחים בעלי פרחים בטינטאג'ל.

בחוף ניתן לצפות בעופות רבים. סופר אלמוני כתב ב-1935 שבווילאפארק יש להקות מרהיבות של עופות ימיים (שמונה מינים) ובפנים הארץ הוא מתאר את הבזים ואת מיני העורבים כולל עורב שחור וזג אדום-מקור. עוף אחרון זה, הקרוי באנגלית גם צ'וף קורני (Cornish chough), הוא סמל של קורנוול ואמור גם לגלם את הרוח של המלך ארתור, אבל בהגיע שנות ה-50 של המאה ה-20 כבר לא נראה הזג אדום-המקור באזור.

ב.ה. רייווס (B. H. Ryves) הזכיר ב-1948 שהאלקה חדת-המקור נמצאת בטינטאג'ל במספרים גדולים (ייתכן שהמושבה הגדולה ביותר של עופות אלו בכל המחוז), ומסכם דוחות מתחילת המאה.

בימים הראשונים של החברה המלכותית להגנה על ציפורים (Royal Society for the Protection of Birds), דיווח צ'ארלס המבלי (Charles Hambly) על מצב העופות באזור. מאה שנים אחר-כך הבחין הארי סנדרקוק (Harry Sandercock), שאפילו שיטות החקלאות המודרניות לא גרמו לצמצום באוכלוסיית העופות.

לקריאה נוספת

• Henderson, Charles (1925). The Cornish Church Guide. Truro: Oscar Blackford. pp. 203=06.
• Canner, A. C. (1982). The Parish of Tintagel: Some Historical Notes. Camelford: A. C. Canner.
• Craik, Dinah Maria (1884) An Unsentimental Journey Through Cornwall. [New ed.] Newmill, Penzance: Patten Press for the Jamieson Library, 1988. ISBN 0-9507689-6-0
• Dyer, Peter (2005) Tintagel: a portrait of a parish. Cambridge: Cambridge Books. ISBN 0-9550097-0-7
• John MacLean (1879) The Parochial and Family History of the Deanery of Trigg Minor, volume 3. London: Nichols & Son. Includes very useful summaries of the public documents, etc. available at that time and fine illustrations
• Pevsner, Nikolaus; Radcliffe, Enid (1970). Cornwall (2nd ed.). Penguin. ISBN 978-0-14-071001-4.
• Richards, Mark (1974) Walking the North Cornwall Coastal Footpath. Gloucester: Thornhill Press ISBN 0-904110-12-5
• Edmund H. Sedding (1909). Norman Architecture in Cornwall: a handbook to old Cornish ecclesiastical architecture, with notes on ancient manor-houses. Ward & Co.
• Taylor, William (1930) History of Tintagel; compiled from ancient records and modern writers. Truro: Oscar Blackford
• Charles Thomas (1993) English Heritage Book of Tintagel: Arthur and archaeology. London: B. T. Batsford.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טינטאג'ל בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של טינטאג'ל
• טינטאג'ל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• Tintagel Geological Conservation Review