טלאולוגיה
טלאולוגיה (מיוונית עתיקה: Τελεολογία; ביוונית Τέλος, "טלוס" = סוף, תוצאה; ו"לוגוס" = לימוד, הסבר) או תכליתנות[1] היא החקר הפילוסופי של תכלית; תורה פילוסופית המסבירה את התופעות בעולם לאור המטרה או התכלית שהן משרתות ולאו דווקא לאור סיבותיהן.
טלאולוגיה היא אחת מארבעת סוגי הסיבות על-פי אריסטו. אחד הטיעונים הקלאסיים בדבר הוכחה לכאורה למציאותו של האלוהים הוא הטיעון הטלאולוגי, שלפיו כל היקום, ובעיקר הדברים החיים, נבנו באופן מוכוון מטרה ולא באופן כאוטי, ולכן הם ככל הנראה תוכננו על ידי ישות רציונלית.
נטורליזם פילוסופי, שעם מייצגיו נמנה וילארד ואן אורמאן קוויין, תומך בנימוקים של דייוויד יום ופוסל לחלוטין הסברים טלאולוגיים. נטורליזם טוען שלא קיים שום דבר מעבר לתופעות הנצפות, ולכן פוסל את הטיעון כי ישות רציונלית לא ידועה או שלא ניתן לדעת אותה היא האחראית לתכלית. פילוסופים אחרים, כמו אלן סאנדגה ואלווין פלנטינגה, טוענים שטלאולוגיה וטיעונים נוספים הקרויים "טיעונים מהתכנון" - תקפים.
התאוריה מדעית של האבולוציה, שפותחה בראשונה על ידי צ'ארלס דרווין, טוענת שכל האורגניזמים של כל המינים התפתחו בתהליך של ברירה טבעית. מאז נוסחה לראשונה, קיבלה התאוריה אישושים בדמות הסינתזה האבולוציונית המודרנית וכן הצליחה לחזות ולהסביר תצפיות ותופעות רבות, כך שהיא נחשבת קונצנזוס מדעי. התאוריה הקטינה את השפעתם של טיעונים טלאולוגיים מסורתיים (למרות שהיו שטענו נגד דרווין שהוא טלאולוג בהשקפתו). טיעונים טלאולוגיים שבו למרכז הזירה, בעיקר בקרב אנשים שאינם מדענים, ולצורכי פסאודו-מדע עם עליית קרנה של הבריאתנות בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20.
עם זאת, תאוריית הברירה הטבעית של דרווין פתחה פתח להגדרה מחודשת של "תכלית" בהקשר של "הישרדות הכשירים ביותר". למשל, לנמר יש טפרים כדי לצוד ולהרוג את טרפו. למרות שטיעון זה נשמע כטיעון טלאולוגי, ניתן להסבירו גם במונחים אבולוציוניים: הטפרים סיפקו לנמר עדיפות בתהליך הברירה הטבעית, ולכן הוא שרד. ניסוח זה מתרץ את השימוש השגוי לכאורה במושג התכלית בתאוריית האבולוציה. השימוש בהסבר זה, שמספק הסבר מדעי לתכלית, קיבל את השם טלאונומיה לעומת טלאולוגיה, במקביל לאופן בו המושג אסטרונומיה עומד מול המושג אסטרולוגיה.
בשנים האחרונות קידמו מספר מדענים את רעיון "העיקרון האנתרופי" שמסביר את ערכיהם של מספר קבועים פיזיקליים ככאלו הנחוצים לקיומם של בני אדם שיוכלו לבצע את התצפיות שימדדו אותם. מבקרי השקפה זו טענו שבניסוחים מסוימים שלה יש בה קורטוב של טלאולוגיה.
"טלאולוגיה פסולה" מתרחשת כאשר מישהו טוען (ללא הוכחה) כי X גורם ל-Y.
טלאולוגיה ואבולוציה ביולוגית עריכה
דימוי השען עריכה
התמיכה בטיעון התכנוני ובטלאולוגיה מתוארת לעיתים קרובות על ידי "דימוי השען" שבו השתמש ויליאם פיילי בספרו "תאולוגיה טבעית" משנת 1802. פיילי, שספרו יצא יותר מחמישים שנה לפני שצ'ארלס דרווין פרסם את "מוצא המינים", טען שמורכבותם של האורגניזמים החיים היא עדות לקיומו של בורא.
אם אנחנו מטיילים בדרך ופתאום נתקלים בשעון, המורכבות שלו מביאה אותנו למסקנה כי הוא לא נוצר בדרך המקרה, הדבר מביא אותנו למסקנה כי יש שען שיצר את השעון (גם אם לא ראינו את השען), וכן לרעיון כי השעון נוצר לשם השגת תכלית. היותו מורכב פוסלת את הרעיון כי השעון נוצר כך סתם במקרה - מישהו היה צריך ליצור בזהירות את כל חלקי השעון שיש להם עיצוב מוקפד ולהרכיבם זה לזה במיקום מדויק ובתאום מושלם בין החלקים. אחרת השעון לא היה עובד. השעון לא נוצר במקרה אלא כמערכת מורכבת שנועדה למלא מטרה - להורות על השעה ולציין זמן.
הסקת קיומו של שען מתוך המורכבות של השעון, גם אם לא ראינו את השען, ניתנת להרחבה לתחומים אחרים. לפי הרחבת הטיעון הזה, כל מערכת מורכבת מאד, נוצרה בהכרח ממערכת מורכבת יותר. לפי הטיעון הזה היצורים החיים, שהם דברים מורכבים מאד, הם עדות לקיומו של בורא מתכנן. טיעון זו ממשיך להתקיים בתנועות בנות זמננו שמתנגדות לאבולוציה מטעמי דת כמו בריאתנות ו"תכנון תבוני".
השען העיוור עריכה
ריצ'רד דוקינס מספק מענה לטיעון השען בספרו השען העיוור. הוא מסכים שיצורים ביולוגיים הם דברים מורכבים מאוד, ומסכים גם לכך שסדר מורכב כמו יצורים חיים לא נוצר ביד המקרה. אבל הוא מסביר ששני דברים אלה לא מביאים למסקנה שסדר חייב להיווצר עקב תכנון תבוני. המחשבה שמערכת מורכבת חייבת להיווצר או באופן מקרי או באופן מתוכנן על ידי מתכנן תבוני היא דיכוטומיה כוזבת, מכיוון שיש מנגנון נוסף של סדר והוא אבולוציה.
דוקינס מסכים כי אם אכן האבולוציה הייתה תהליך מקרי לגמרי, אכן היה בלתי סביר בעליל כי היא תסייע להופעתו של סדר. אבל אבולוציה מורכבת מתהליכים מקריים וכן מתהליכים שאינם מקריים - המוטציות בגנום, ובנוסף העברה גנטית אופקית בחיידקים נגרמים כתוצאה מתהליך מקרי. אולם התהליך של ברירה טבעית אינו מקרי כלל - הוא גורם לכך שרוב האורגניזמים מתים בלי להותיר צאצאים, ומינים רבים נכחדים בגלל שפחות התאימו לסביבה הטבעית או לא הייתה להם גומחה אקולוגית מתאימה שאפשרה להם לשרוד או להוליד צאצאים.
דוקינס מביא דוגמאות לתהליכים מקריים, ומדגים כמה לא סביר כי תהליכים אלה יגרמו לתוצר מסודר או מערכת מורכבת. הוא גם מדגים כיצד הכנסת אלמנט לא מקרי בתהליך, משנה את התוצאה וגורם להופעת סדר ספונטני.
תוכנת הסמור עריכה
דוגמה אחת היא "תהליך הסמור" שמנסה לבנות את המשפט METHINKS IT IS LIKE A WEASEL ("נדמה לי שהוא כמו סמוּר", מתוך שייקספיר) שיש בו 28 תווים. הקשה מקרית על מקלדת שיש בה 26 אותיות אנגלית ומקש רווח תוביל למספר גדול של תוצאות. מספר האפשרויות לטקסטים שונים הוא הוא 27 בחזקת 28 שהם בקירוב 10 בחזקת 40. אם קוף (או תוכנת מחשב) יקליד על מקלדת בצורה אקראית הסיכוי לקבלת משפט נכון הוא קטן מאד. באופן ממוצע ידרשו מאות מיליארדי שנים - זמן ארוך יותר מקיום היקום - כדי להגיע למשפט נכון בצורה זו. אף כי משפט זה פשוט הרבה יותר מכל יצור חי - ואף יותר מהסדר הנדרש לשם התפתחות נגיף - אין זה סביר כלל להגיע אליו מתוך תהליך מקרי.
לעומת זאת ניתן להיעזר בתוכנת מחשב פשוטה, "תוכנת הסמור", ששומרת על אותיות נכונות מתוך המשפט כאשר היא מאתרת אותן. מגרילים בבת אחת את כל האותיות, אם האות השלישית היא מ', התוכנה תשמור עליה ואז נמשיך להגריל את כל האותיות שלא נכתבו נכון. בעזרת תוכנה כזו ניתן להגיע מכל קלט תחילי של אותיות וניחוש מקרי של אותיות אחרות, למשפט המטרה, תוך כמה עשרות אינטראקציות של התוכנה, כלומר תוך כמה שניות במקרה של תוכנת מחשב וכמה דקות במקרה של קוף מתקתק. דבר זה מדגים את ההבדל העצום בין מקריות סתם לבין מקריות שיש בה גם סדרת שיפורים קטנים.
הבעיה של "תוכנת הסמור" (ביחס לאבולוציה) היא שהמתכנת של התוכנה יודע מראש מה יהיה הסדר שאמור להתקבל בסוף. זאת לעומת תהליך אבולוציוני שבו כל דור רק מנסה לשרוד ולהתרבות ואין לו מטרה סופית ידועה כלשהי בעוד כך וכך דורות.
ביומורפים עריכה
דוקינס מייצר דוגמאות נוספות של תהליכים בעלי אלמנט לא מקרי - כמו ביומורפים - תוכנה שמייצרת ציורים של מעין "עצים" במחשב שמשתנים על פי מספר "גנים" ויכולים לעבור מוטציות מקריות וסלקציה. תוכנה זו דומה יותר לאבולוציה לעומת מתכנת הסמורי כי לא יודעים מה תהיה התוצאה הסופית. דוקינס משתמש ב-9 "גנים" שמשפיעים על תכונות העצים: כמו אורך של כל "ענף" של העץ בציור, או הזווית של ענף חדש יחסית לענפים קודמים. כל "עץ" שנוצר בשיטה זו מוקף על ידי 18 עצים אחרים, שבהם משתנה הביטוי של גן אחד, עם סימן של פלוס אחד או מינוס אחד.
בכל דור בוחרים אנשים ביומורף או "עץ" חדש. הסלקציה היא סלקציה מלאכותית ולא טבעית - העין האנושית בוחרת את אחד מ-18 העצים שיהיה יורש וממשיכים את התהליך הלאה. לעומת זאת בניגוד לתוכנת הסמור לא יודעים מה המטרה הסופית. בחירה מקרית מובילה לכמות עצומה של עצים אפשריים. לעומת זאת אם מבצעים סלקציה אפשר להגיע תוך זמן קצר (כ-40 דורות) לעצים שדומים לדברים שנראים כמו דברים מורכבים - חרקים, מטוסים, עכבישים, שושנים וכו'. בנוסף קשה לנחש מראש מה יהיו ההשלכות של סלקציות שמבוצעות בתחילה או באמצע של התהליך. וכן אם ידוע לכם מראש מה הצורה שאליה תרצו להגיע, קשה להגיע אליה מבחירה של שלבים בדרך.
מבנה העין עריכה
דוקינס מתאר בהמשך את האבולוציה של העין כדוגמה לתהליך אבולוציוני. הוא מתאר שלבים שונים בהתפתחות העין כשיפורים הדרגתיים שיכולים להתפתח זה אחר זה. כל שלב הוא שיפור בתפקוד לעומת השלבים הקודמים ומעניק יתרונות אבולוציוניים.
דוקינס מזים טענות נפוצות (של בריאתנים) לפיהן רק ראייה "מושלמת" מועילה ליצורים חיים. לדוגמה טענה כי רשתית ללא עדשה היא חסרת תועלת. דוקינס מראה דרך דוגמאות מעולם החי ומעדויות של אנשים עם ראיה לקויה, כי רעיון זה שגוי. לדוגמה, מין של חשופית ים שאין לה עדשה, או אשה שעברה ניתוח קטרקט ואיבדה את עדשות העיניים שלה. אשה כזו היא בעלת ראיה נמוכה מאוד ביחס לרוב האנשים אבל זה עדיין יכול למנוע ממנה ליפול מצוק או להתנגש בעץ. דוקינס טוען גם, שבעולם שמלא ביצורים חיים עיוורים, יצור עם 5% ראייה יהיה בעל יתרון אבולוציוני עצום.
אחת השאלות המרכזיות היא האם העין האנושית הייתה יכולה להתפתח מסדרה של שינויים אבולוציוניים קטנים, שראשיתם בעין פשוטה מאוד שמורכבת רק מתאים רגישים לאור. דוקינס טוען כי העין החלה את דרכה כאיבר פשוט מאוד שמסוגל רק להבחין בין אור לחושך באופן הגס ביותר. בהמשך דוקינס מתאר סדרה של שלבים בהתפתחות העין, שכל אחד מהם הוא שיפור קטן בתחכום של העין עד להגעה לאיבר המורכב והאלגנטי של עין כפי שאנו מכירים אותה בקרב יונקים. לדוגמה אם התאים הרגישים לאור הם בתוך גומה קטנה של תאים אחרים האורגניזם יכול להבין את מקור האור, תאים נוספים יכולים לשפר את המיקוד וכו'.
בתיאור התפתחות העין הוא מציין מספר יצורים חיים שהעיניים שלהם, הם אמנם דבר שימושי מאוד, אבל גם מהווים דוגמה חיה ליתרונות האפשריים של שלבי-ביניים של הסיבוכיות - אם כי הם אינם מהווים שלבי ביניים אמתיים. דוגמה לכך הם תאים של יצורים חד-תאיים שיש להם רק תא רגיש לאור ומעין מסך מאחורה - כך שהם יכולים לקבוע את כיוון האור. דוגמה אחרת הן תולעים שונות שהעיניים שלהם נמצאים בתוך "מצלמה עם חריר" או גומה כך שהדיוק של מקור האור יכול להיות גבוה יותר. קיום של עדשה בתוך הגומה יכול להיות שכלול נוסף וכו'.
דוקינס מתאר כי התפתחות איברי ראייה היא תהליך שהתפתח בצורה של אבולוציה מתכנסת - יצורים רבים שהחלו מנקודת מוצא אבולוציונית שונה, החלו תהליך של פיתוח העין. במבט ראשון נראה כי לכולם יש עיניים דומות. אולם הדוגמה של הביומורפים מראה כי מאוד בלתי סביר להגיע ממקומות גנטיים שונים לצירופים גנטיים זהים, וכי דבר זה נכון גם לגבי עיניים. קיימים לפחות 9 מנגנונים שונים של עזרי ראייה, ובעלי חיים שונים שהעיניים שלהם התפתחו לאורך עצים אבולוציוניים שונים, הגיעו לפתרונות שנראים דומים אבל הם בעצם שונים. לדוגמה יש יצורים שבהם משתמשים בעקרון של החזרת אור בדרך דומה לדבר שמבוצע בטלסקופ מראה או באנטנה של רדיו.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- טלאולוגיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
טלאולוגיה, דף שער בספרייה הלאומית
